מה עושים עם חבילת פירורי לחם לקראת פסח – מותר למכור לגוי?

מה עושים עם פרורי לחם לקראת הפסח? האם אפשר למכור אותם לגוי? והאם מותר להשתמש אחרי הפסח, בפרורי לחם שנאפו לפני הפסח? או שצריך לזרוק אותם.

תשובה:

תודה על שאלתך.

שאלת על פרורי לחם. בדרך כלל פירורי לחם הם לא מוצר יקר. אבל אם יש לך פירורי לחם יקרים במיוחד/ או כמות גדולה, זה שיקול רציני ואתייחס לכך בהמשך. אולם אם מה שמפריע לך הוא לא ההפסד הכספי אלא זריקת אוכל לפח  ו"בל תשחית", המצב אחר מאחר וביעור החמץ לקראת פסח אינו בעיתי במובן זה ואין בו השחתה.

אפרט: התורה אומרת לנו במפורש "שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים שְׂאֹ֕ר לֹ֥א יִמָּצֵ֖א בְּבָתֵּיכֶ֑ם כִּ֣י כָּל־אֹכֵ֣ל מַחְמֶ֗צֶת וְנִכְרְתָ֞ה הַנֶּ֤פֶשׁ הַהִוא֙ מֵעֲדַ֣ת יִשְׂרָאֵ֔ל בַּגֵּ֖ר וּבְאֶזְרַ֥ח הָאָֽרֶץ: (שמות יב: יט). ועוד בהמשך, "מַצּוֹת֙ יֵֽאָכֵ֔ל אֵ֖ת שִׁבְעַ֣ת הַיָּמִ֑ים וְלֹֽא־יֵרָאֶ֨ה לְךָ֜ חָמֵ֗ץ וְלֹֽא־יֵרָאֶ֥ה לְךָ֛ שְׂאֹ֖ר בְּכָל־גְּבֻלֶֽךָ" (שמות יג:ז). מכאן למדו חז"ל שמעבר למצוות אכילת מצה בפסח ואיסור אכילת חמץ בפסח, ישנו איסור של "בל יראה ובל יימצא", כלומר איסור שיישאר שום חמץ בבעלותי אפילו אם אינני אוכלת אותו. הדרך לקיים מצוות אלו שחמץ לא יהיה בבעלותי הוא בראש ובראשונה על ידי "ביעור חמץ" שהינו מצווה מן התורה. לכן, למרות שבשאר השנה אנחנו לא אוהבים לזרוק אוכל לפח, ביעור חמץ הינו מצווה מדאורייתא, ולכן מעשה זה שבאופן רגיל הוא פסול כאן הוא מצווה.

לאור נתונים אלו אענה של שאלותיך, שאלת שתי שאלות– הראשונה על מכירת חמץ לפני פסח והשניה לגבי דין חמץ שעבר עליו הפסח – ואשיב לכל אחת בנפרד.

מכירת חמץ קיימת כבר מזמן חז"ל (עי' משנה פסחים ב:א ותוספתא פסחים ב:ו-ז) כדי למנוע הפסד של חמץ שנשאר ליהודי לפני פסח.

דיני מכירת חמץ עברו כמה וכמה גלגולים  מהמשנה ועד היום. היו פוסקים לאורך הדורות שהתנגדו להרחבות של מכירת החמץ, מתוך הכרה שבכך יש החלשה של עקרונות ביעור החמץ – ובמיוחד במכירה כיום כאשר החמץ נשאר ממש בבית של היהודי בפסח. יש גם פוסקים שמחמת הבעייתיות הזאת צמצמו את המקרים בהם ניתן למכור חמץ. לדוגמא, התירו רק לבית עסק למכור את החמץ בגלל ה"הפסד מרובה" שיגרם, אבל חמץ גמור של אדם פרטי – נהגו שלא למכרו (למשל בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קכ). לבן אדם הפרטי נהגו לא למכור "חמץ גמור" כמו לחם, פסטה, ופירורי לחם, אלא רק תערובת חמץ (למשל בשו"ת ויען יוסף אורח חיים סוף סימן רכד).

לכן עדיף שאדם פרטי שאין לו הפסד לא ימכור פרורי לחם לגוי, אלא ישתמש בהם לפני פסח או יבער אותם, בשריפת חמץ שהיא כאמור מצווה חשובה. אם זאת, אם מוכרים פרורי לחם לגוי לפני פסח, המכירה מועילה, וניתן להשתמש בפרורי לחם הללו שוב אחרי פסח (כך מסקנת הרב ווזנר בשו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קכ).

חשוב להדגיש שבכל מכירת חמץ יש לעשותה בצורה הטובה ביותר. הנה כמה דברים שצריך לשים לב אליהן:

1. יש למכור את החמץ באופן מסודר על ידי המוסמכים לכך באזור מגורייך או באינטרנט.
2. אין לחכות לרגע האחרון – החמץ אינו יכול להיות בבעלותך בזמן שאסורה אכילת חמץ בערב פסח. מוטב לטפל בנושא מוקדם ככל האפשר.
3. בזמן המכירה חשוב לציין איזה סוגי חמץ את מוכרת, את הכמויות ואת הערך שלהן. יש לפרט היכן בדיוק החמץ נמצא בביתך.

בנוגע לשאלה השנייה, מה לעשות אחרי פסח פרורי לחם שנמכרו לגוי לפני הפסח, במסגרת ביתית פרטית או במסגרת מסחרי שמוכרת את כל החמץ שלו לגוי – מותר להשתמש בהם אחרי הפסח. חשוב מאוד לבדוק בכל סופר או מכולת שיש להם "אישור מכירת חמץ" לשנה הנוכחית מטעם הרבנות המקומית.

אם פרורי לחם לא נמכרו לגוי לפני הפסח – לדוגמא, אם אחרי הפסח את מוצאת שקית של פרורי לחם במקום שפשוט לא בדקת לפני פסח, אז יש לפרורים דין "חמץ שעבר עליו הפסח" וצריך לזרוק אותם (כפי שנקבע בשו"ע או"ח תמח:ג). כמו כן אין לקנות חמץ גמור ממכולת שאין לה אישור מכירה.

לסיכום: בפירורי לחם יש לקיים את מצוות ביעור חמץ. אם נחשב הדבר להפסד משמעותי לבעליו ניתן למכרו. אם פרורי לחם נמכרו לגוי יש לוודא שהמכירה נעשתה כראוי.

בברכת פסח שמח וכשר,

ג'ני רוזנפלד

הרבנית ג'ני רוזנפלד היא מנהיגה רוחנית באפרת, ומנהלת בית הדין לממונות שע"י המועצה הדתית אפרת

מקורות להרחבה:

משנה פסחים ב:א

כל שעה שמותר לאכול מאכיל לבהמה לחיה ולעופות ומוכרו לנכרי ומותר בהנאתו…

תוספתא מסכת פסחים (ליברמן) פרק ב

הלכה יב

ישראל וגוי שהיו באין בספינה וחמץ ביד ישראל הרי זה מוכרו לנכרי ונותנו במתנה וחוזר ולוקח ממנו לאחר הפסח ובלבד שיתנו לו במתנה גמורה

הלכה יג

רשיי ישראל שיאמר לנכרי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים שמא אצטרך ואבוא ואקח ממך אחר הפסח

שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תמח, סעיף ג

חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח, אסור בהנאה אפילו הניחו שוגג או אנוס. ואם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח, אף על פי שהישראל מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי, או שימכרנו לו מכירה גמורה בדבר מועט; אבלמתנה על מנת להחזיר לא מהני.

שו"ת שבט הלוי חלק ט סימן קכ

ב. בענין מכירת חמץ ממש בעין אשר החמירו כמה גדולי ישראל, והטעמים ידועים, מכ"מ שאל האיך לנהוג כאשר באים אנשים שנשארו להם דברים יקרי ערך כקופסאות בשר וכה"ג שיש תערובת חמץ, דאם יאבדם איכא חשש מלאו דבל תשחית.

הנה אם הי' נהוג זה מעיקר הדין אין כאן לאו דבל תשחית דהותר מכללו במקום תועלת או הלכה, וקרוב דגם אם נהוג זה שלא למכור חמץ ודאי אינו מעיקר ההלכה מכ"מ כלפי מי שמחמיר בזה אין חשש בל תשחית, מכ"מ בעיקר המנהג גם אנחנו מחמירים על עצמינו שלא למכור חמץ גמור, אבל ידוע שבשטר מכירה של מרן הח"ס שעשה לרבים (לא באופן פרטי) הי' כתוב גם מכירת לחם, מכ"מ אינו לגמרי כדידן דאז היו מוכרים כל אחד בפני עצמו לגוי שלו, לא כהיום שיש מכירה כללית של רבים שבודאי החשש של ערך המכירה גדול יותר, מכ"מ העיקר שיהי' נמכר כהלכה ע"פ המבואר בפוסקים, ואז מי שמוכר גם חמץ גמור, אין בידינו למחות בו.

ילקוט יוסף הלכות פסח, סימן תמח, חמץ שעבר עליו הפסח (באתר: http://www.yalkut.info/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%AA%D7%9E%D7%97-%D7%97%D7%9E%D7%A5-%D7%A9%D7%A2%D7%91%D7%A8-%D7%A2%D7%9C%D7%99%D7%95-%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%97/ )

ילקוט יוסף, הלכות פסח תמח, ג (באתר: http://www.yalkut.info/%D7%A1%D7%99%D7%9E%D7%9F-%D7%AA%D7%9E%D7%97-%D7%A1%D7%A2%D7%99%D7%A3-%D7%92-%D7%9E%D7%9B%D7%99%D7%A8%D7%AA-%D7%97%D7%9E%D7%A5/ )