מה המקורות לכך שאישה יכולה להוציא את בעלה ואחרים בהדלקת נרות חנוכה?
אישה נשואה אשכנזיה שרוצה להדליק נרות חנוכה בברכה ולהוציא אחרים (מדובר כאשר שני בני הזוג נמצאים) רציתי לדעת אילו מקורות פוסקים מאפשרים זאת? אשמח אם יתאפשר שהתשובה תגיע לפני חנוכה.תודה רבה
תשובה:
תודה לך על שאלתך. אכן פוסקים רבים מתירים שאשה תוציא אחרים (כולל גברים) בנר חנוכה. דבר זה עולה מפשט הגמרא בתוך סוגיית "מאי חנוכה", רצף של דפים במסכת שבת שדנים בנושא חנוכה (שבת דף כג ע"א): "אשה ודאי מדליקה, דאמר רבי יהושע בן לוי: נשים חייבות בנר חנוכה, שאף הן היו באותו הנס." באותה פיסקה ממש, הגמרא אומרת שהדלקת חרש, שוטה וקטן אינה כלום, ובניגוד להם שנשים "ודאי" מדליקות משום שהן חייבות. וברגע שנשים חייבות, הן גם יכולות להוציא אחרים (וכך פוסקים הרמב"ם ושו"ע, וראי עוד בהרחבות).
הגמרא ממשיכה בדין נוסף: רב ששת אומר שגם האכסנאי – האורח, שנמצא מחוץ לביתו הקבוע – חייב בנר חנוכה. ורבי זירא מספר שבהתחלה כשהוא היה מתארח בחנוכה בבית רבו, הוא היה משתתף בהדלקת הנר שם ע"י נתינת כסף עבור ההשתתפות בשמן ופתילות. אבל אחרי שהוא התחתן, הוא כבר לא השתתף כספית במקום שהתארח, בגלל שאשתו הדליקה עבורו בביתו. ומכאן דוגמא ברורה לכך שכשגבר נשוי לא נמצא בביתו בחנוכה, הוא יוצא ידי חובה בהדלקת אשתו. ולדין זה, הסכימו הפוסקים (הובאו בהרחבות). ואף דנו במקרים שהאיש לא נעדר מביתו, אלא רק יחזור הביתה מאוחר, אחרי הזמן האידיאלי להדלקת נר חנוכה. והכריעו שגם שם, עדיף שאשתו תדליק עבורו בזמן, משיחכה עד שהוא חוזר לביתו מאוחר.
יש הבדל בין אשכנזים וספרדים בנר חנוכה: בעוד אשכנזים נוהגים בריבוי חנוכיות (של כל מי שרוצה להדליק), אצל ספרדים רק בעל הבית מדליק עבור כולם (ע"פ שו"ע או"ח תרעא:ב ורמ"א שם, נמצא בהרחבות).
אלא שיש גם פוסקים אשכנזיים שכתבו שאשה נשואה לא תדליק ותצא ידי חובה בהדלקת בעלה –החתם סופר (על מסכת שבת דף כא ע"ב) מסביר שבדורות הקדמונים נהגו להדליק בחוץ, ובגלל לא היה מכובד לנשים לצאת החוצה, הן לא הדליקו. ואפי' בזמנו שהיו מדליקים בפנים ולא בחוץ, המנהג הקדום של נשים לא להדליק נשאר במקומו. גם המשנה ברורה כותב שנשים לא מדליקות אך מסיבה אחרת – "אשתו כגופו" (תרעא:ט), שמסביר למה אשה נשואה יוצאת אוטומטית בהדלקת בעלה. אך שניהם מודים בעיקר הדין שאשה מוציאה את בעלה (או גברים אחרים) ידי חובה בהדלקת נר חנוכה (ראי בהרחבות).
יש מאמר על בסיס תורתו של הרב אהרון ליכטנשטיין (מובא קישור בהרחבות), בו הוא אומר שנשים בביתו נהגו להדליק נר חנוכה, וכךגם בביתו של הרב סולובייצ'יק זצ"ל, שהיה חותנו. כאן הכוונה שגם האישה וגם האיש ידליקו, כל אחד בחנוכיה שלו (ושהשני יתכווין לא לצאת ידי חובה בברכת הראשון מבני הזוג).
לסיכום :עולה מהמקורות (גם מחז"ל וגם מרבני זמננו) שיש כמה דרכים שבהם את יכולה להדליק כאשה אשכנזיה: גם את וגם בעלך תוכלו להדליק כל אחד בחנוכיה שלו, או שאת יכולה להדליק נרות חנוכה ובכך להוציא את בן-זוגך וילדייך. בביתי, אני ואישי נוהגים להתחלף – יום אחד אני מדליקה, ויום אחד הוא מדליק, כדי שהילדים יראו שזה מצוה עבור כולם.
אני מאחלת לך בהצלחה בבחירת האופציה הכי מתאימה למשפחה שלך. בברכת חנוכה שמח ומלא אור,
ג'ני רוזנפלד
הרבנית ג'ני רוזנפלד מנהיגה רוחנית באפרת ומנהלת שם את בית הדין לממונות.
הרחבות:
את דברי ר' יהושע בן לוי בגמרא, שנשים חייבות בנר חנוכה, מביאים פוסקים רבים, וביניהם הרמב"ם (מסתימת לשונו בהל' מגילה וחנוכה ד:ט, וראי שם הגהות מיימוניות אות י), טור (סימן תרעה) ושלחן ערוך (תרעה:ג,):
רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט
נר חנוכה שהדליקו חרש שוטה וקטן או גוי לא עשה כלום עד שידליקנו מי שהוא חייב בהדלקה…
הגהות מיימוניות הלכות מגילה וחנוכה פרק ד הלכה ט אות י
אשה ודאי מדלקת דאמר ריב"ל נשים חייבות בנר חנוכה וכו', ע"כ:
טור אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה
ולא ידליקנה חרש שוטה וקטןאבל אשה מדלקת שאף היא היתה בנס וחייבת בה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעה סעיף ג
אשה מדלקת נר חנוכה, שאף היא חייבת בה.
—
באופן כללי בהלכה, אם אשה מחויבת במצוה, היא גם מוציאה אחרים ידי חובתם במצוה. אכן, הרבה פוסקים כותבים במפורש שאשה מוציאה איש וכל בני הבית בנר חנוכה (ראי מגן אברהם או"ח תרעה:ד, ט"ז או"ח תרעה:ד שמביא גם את האגודה, ב"ח או"ח תרע"ה שמביא גם את הסמ"ג, פרי מגדים או"ח אשל אברהם תרעה:ד, פרי מגדים או"ח משבצות זהב תרעה:ד, ביאור הלכה סימן תרעה סעיף ג ד"ה אשה מדלקת, מחצית השקל או"ח תרעה:ד, מור וקציעה סימן תרעה).
לא אעסוק כאן בנושא של "אף הן היו באותו הנס" – שזו הסבר שמביא הגמרא גם בהקשר של ד' כוסות ומקרא מגילה בכדי לחייב נשים במצוות עשה שהזמן גרמא (שהן בדרך כלל פטורות מהם). אמנם במקרא מגילה יש דיון על רמת החיוב שמחייב ההיגיון של "אף הן היו באותו הנס" הדבר לא נראה רלוונטי לעניין נר חנוכה (ראי בהרחבות במאמר ע"פ הרב לכטנשטיין זצ"ל שעוסק גם בשאלה זו; וגם בתוספות והראבי"ה לגבי רמת החיוב במגילה):
מאמר על פי שיטת הרב ליכטנשטיין זצ"ל, שעוסק בהרחבה בחיוב נשים בנר חנוכה: https://etzion.org.il/he/%D7%97%D7%99%D7%95%D7%91-%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D-%D7%91%D7%A0%D7%A8-%D7%97%D7%A0%D7%95%D7%9B%D7%94
תוספות מסכת מגילה דף ד עמוד א
נשים חייבות במקרא מגילה – מכאן משמע שהנשים מוציאות את אחרים ידי חובתן מדלא קאמר לשמוע מקרא מגילה והכי נמי משמע בערכין (דף ב: ושם) דקאמר הכל כשרים לקרא את המגילה ומסיק הכל כשרים לאתויי מאי ומשני לאתויי נשים משמע להוציא אפילו אנשים וקשה דהא בתוספתא תני בהדיא דטומטום אין מוציא לא את מינו ולא שאין מינו ואנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאין מינו ופשיטא דלא עדיפא אשה מאנדרוגינוס וכן פסקו הה"ג דאשה מוציאה מינה אבל לא אנשים וי"ל דסלקא דעתך דלא יועיל קריאתן אפילו להוציא הנשים קמ"ל דחייבין דהכל חייבין בשמיעה עבדים נשים וקטנים.
ראבי"ה חלק ב – מסכת מגילה סימן תקסט
ונראה לי דהא דתנן הכל כשרים לקרות את המגילה חוץ מחרש שוטה וקטן הכי פירושו כל האנשים כשירים לקרות חוץ מהני, אבל נשים נמי אינן כשירות לקרות ולהוציא אנשים. וכן פסק בהלכות גדולות, והכי תניא בתוספתא דמגילה נשים ועבדים פטורין מלקרות המגילה, ומהשתא הוו להו שאינן מחויבין בדבר <ואין מוציאין אחרים ידי חובתן>. והא דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות במקרא מגילה פירושו לשמוע מקרא מגילה, ובהלכות גדולות גרס במשמע מגילה. ואמרינן בפרק שני דמגילה והלועז ששמע אשורית יצא והא לא ידעי מאי קאמרי, ומשני מידי דהוי אנשים ועמי הארץ, ומיהו יש לדחות דאי הוו ידעי הוו קרי. והא דאמרינן בשבת <בבמה מדליקין> אשה וודאי מדלקת דאמר רבי יהושע בן לוי נשים חייבות בנר חנוכה בדקתי בהלכות גדולות ולא פירש בה מידי, ולא ידענא בה אי בחדא [מ]חיתא איכא לפרושי אי לא, וכן נשים חייבות בארבע כוסות. ומיהו לעצמן דבר פשוט דמצו למיקרי דמצו להדליק… ונראה לי דנשים מברכות על משמע מגילה ואפילו אי קרו לה לעצמן:
תלמוד בבלי מסכת שבת דף כג עמוד א
אמר רב ששת: אכסנאי חייב בנר חנוכה. אמר רבי זירא: מריש כי הוינא בי רב משתתפנא בפריטי בהדי אושפיזא. בתר דנסיבי איתתא אמינא: השתא ודאי לא צריכנא, דקא מדליקי עלי בגו ביתאי.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות חנוכה סימן תרעא סעיף ב
כמה נרות מדליק; בלילה הראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך אחד בכל לילה עד שבליל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית לא ידליקו יותר.
הגה: וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק (הרמב"ם), וכן המנהג פשוט; ויזהרו ליתן כל אחד ואחד נרותיו במקום מיוחד, כדי שיהא היכר כמה נרות מדליקין (מהר"א מפראג).
חתם סופר מסכת שבת דף כא עמוד ב
והמהדרין ראיתי מי שנתקשה מ"ט לא נהיגי נשי דידן להיות מן המהדרי' והיכא דליכא זכר והיא מדלקת היא מוספת והולכת והרי היא ממהדרי' מן המהדרי' ומ"ט לא תהי' מהמהדרים ונלפע"ד בתחלה כשתקנו נר איש וביתו על פתח ביתו מבחוץ ונמצאו בישראל מהדרין שיצאו לחוץ והדליקו בעצמם נוסף על הדלקת של בעל הבית אז לא נמצא שום אשה שתהי' מהמהדרים כי אין כבודה לצאת בחוץ בר"ה לעתותי ערב ולהדליק בין האנשים נהי אם אין האיש בביתו ועלי' מוטל מצות הדלקה על כרחה תצא לחוץ להדליק מ"מ אם יש כאן זכר המדליק אין מן החסידות שתחמיר על עצמה בזה ותביא עצמה לידי חשדא והשתא אף על גב שכולם מדליקין בפנים מ"מ מנהג הראשון לא זז ממקומו כנ"ל נכון בעזה"י:
משנה ברורה סימן תרעה ס"ק ט
אשה מדלקת – פי' בעד כל בני ביתה. ואפילו איש יכול לעשות אותה שליח להוציאו אם עומדין בשעה שמדלקת ושומעין הברכה ובדיעבד אם לא ענו אמן על הברכה ג"כ יצאו וכן איש מברך לאשה ויוצאת ידי חובתה אם עומדת שם ושומעת הברכה לא בע"א ועיין בתשובת עולת שמואל סימן ק"ה דלדידן שמדליקין כ"א בפ"ע מ"מ אשה אינה צריכה להדליק דהויין רק טפילות לאנשים ואם רוצים להדליק מברכות דהוי כשאר מ"ע שהזמן גרמא דיכולות לברך וכשאין האיש בבית תדליק האשה דהוי בת חיובא ובברכה ולא ידליק קטן וכדלקמיה. כתב רש"ל בתשובה סימן ע"ז סומא אם הוא בבית שאחרים דולקין ויכול להשתתף בפריטי עמהם ויברכו עליו זה עדיף וכן אם יש לו אשה אשתו מדלקת עליו ואם הוא בבית מיוחד ואין לו אשה ידליק בעצמו ע"י סיוע של אחר ועיין בשע"ת דלא יברך וכ"ש שאינו יכול להוציא אחרים:
- ההיגיון של "אשתו כגופו" נמצא גם בפוסקים יותר קדומים – באליה רבה ובמהרש"ל, וראי מחצית השקל או"ח תרעה:ד שמביא אותם:
מחצית השקל אורח חיים סימן תרעה ס"ק ד
(ד) אשה מדלקת. פירוש בעד כל בני הבית. שאף הן היו באותו נס, ועיקר הגזרה היתה על בתולה הניסת תבעל להגמון. וגם התשועה נעשה על ידי אשה. ובתשובת שער אפרים סימן מ"ב הקשה, לדידן דנוהגים שכל אחד מבני בית מדליק משום מהדרין מן מהדרין, כמו שכתב רמ"א סימן תרע"א [סעיף ב], א"כ למה אין אשה מדלקת. ובספר אליה רבה סימן תרע"א [ס"ק ג] תירץ דאשתו כגופו דמי, וכן משמע בתשובת מהרש"ל סימן פ"ה: