אני לא מצליחה לשמור 6 שעות ושומרת רק 3, האם אפשר להקל?
שלום רב,
אמא שלי מגיעה ממוצא גרמני ושמרה רק שלוש שעות בין בשר לחלב, כשהתחתנה לקחה את המנהג של אבא שלי והתחילה לשמור שש שעות.
אני מרגישה שקשה לי לשמור 6 שעות, אני לא עומדת בזה ושומרת רק 3 שעות. אני מרגישה שזה לא מלכתחילה, אבל רציתי לדעת אם יש מקום להקל.
הערה: אני נשואה, כשהתחתנתי החלטתי לא לקחת את המנהגים של בעלי כיוון שהוא מגיע מרקע אחר לגמרי. ככה שאני ובעלי שומרים על מנהגים אחרים ומכבדים את המרחב אחד של השני.
תודה רבה!
תשובה:
שלום רב,
תודה על פנייתך אני מבינה משאלתך שיש לך קושי גדול סביב המתנה ארוכה בין בשר וחלב, את מחויבת להלכה ומנסה למצוא את דרכך ההלכתית.
קיימים מספר מנהגים בהקשר של המתנה בין בשר לחלב
המנהג הרווח בעדות המזרח ובין יוצאי ספרד לשמור שש שעות, גם חלק מהאשכנזים נוהגים כך. מנהג ארצות גרמניה לשמור שלוש שעות ומנהג הולנד לשמור שעה. וישנם מנהגים נוספים.
השאלה היא האם מותר לשנות את המנהג של בית אביך?
הגמרא במסכת פסחים (דף נ, ב) קובעת שאין לשנות מנהגים ולומדים זאת מהפסוק "שמע בני מוסר אביך ואל תיטוש תורת אמך" (משלי א, ח). בתלמוד הירושלמי (פסחים פרק ד הלכה א) חולקים על עמדה הזו וקובעים שמותר לעשות התרת נדרים על מנהגים.
הגרי"ש אלישיב בהערותיו על הסוגיה בבבלי פסחים אומר שלגבי מנהגי אבות לא נחלקו הבבלי והירושלמי, ומוסכם שלא ניתן להתירם. הגרי"ש מציע שני הסברים לכך:
א. המנהגים אינם נדר שאדם נדר בעצמו אלא הם נדר שנדרו אבותיו ולכן התרת נדרים לא תועיל.
ב. יתכן שנדר כזה שעובר מאב לבן התקבל כדבר איסור ולכן אי אפשר לבטלו.
הנוהג המקובל בציבור הוא להחמיר ולא לשנות מנהגים כלל ללא סיבה. אולם בדברי הפוסקים רואים שישנם סיבות שמאפשרות לשנות אתזמן ההמתנה בגלל מצב של חולי או חולשה (ילקוט יוסף פט, כב – מובא בהרחבה, ועוד פוסקים).
מכאן שאם לאדם יש סיבה רפואית (ויש לברר האם גםיש לו סיבה פסיכולוגית) שמונעת ממנו לשמור את המנהג אבותיו יוכל לעשות התרת נדרים ולשנות את מנהגו. לדוגמא אדם הסובל מהפרעות אכילה שבגינם אינו שם לב לשעה ומרגיש שהוא "פושע" כי אינו שומר מספיק שעות ישאל שאלת רב ואולי יתאפשר לו ולעשות התרת נדרים (ראי הרחבה). כך פוסק הרב יצחק יוסף (בילקוט יוסף כה) כשמתיר לאשכנזי לשנות את מנהגו תמידית עקב מחלה או חולשה על ידי התרת נדרים.
כדי להתיר נדר צריך לכנס "בית דין" של שלשה אנשים שצריכים לבדוק את הסיבה להתרת הנדר, רצוי שאנשים אלו יהיו אנשים שיש להם ידע בהתרת נדרים, אם יש לך רב שאת מתייעצת איתו כדי לבקש ממנו להוביל את התהליך (שו"ע יו"ד רע"ח).
לא ברור משאלתך למה אינך מצליחה להמתין שש שעות בין בשר לחלב. אך נראה שאם יש לך חולשה כל שהיא יש מקום להקל, אם מדובר בשינוי לטווח קצר אין צורך בהתרת נדרים. אולם אם מדובר בשינוי המנהג ממש עליך לעשות התרה.
אם יש לך ספק לגבי הקושי האישי שלך בהמתנה בין בשר לחלב את מוזמנת לפנות אלי שוב כדי שאוכל לתת לך תשובה אישית יותר.
בקשר להערתך על קבלת המנהגים של בעלך ניתן לעיין בתשובה של הרבנית תמר ביטון בנושא זה כאן.
כל טוב,
בתיה
הרחבה:
מקורות נוספים על המתנה בין בשר לחלב
בגמרא (חולין קה א) או מוצאים שלא אכלו בשר וחלב באותו ארוחה. או בגלל שטעם הבשר נשאר ביו השניים
(רש"י במקום )או בגלל שהבשר נשאר בין השנים ואי אפשר להוציא אותו. (הרמב"ם מאכלות אסורות פרק ט).
יש כמה דעות לגבי הזמן שצריך להמתין בין בשר לחלב-
הרמב"ם(שם) פסק שצריך לשמור כשש שעות
התו"ס (חולין דף קה א) פוסק שלא צריך להמתין בין סעודת שחרית לסעודת ערבית אלא כל עוד שסיים לאכול, פינה את השולחן וברך ברכת המזון יהיה מותר לו לאכול גבינה.
הגהות מיימוניות (על הרמב"ם שם) מוסיף שאם נוהגים שלא להמתין צריך לנקות את השניים היטב ורק אז יוכל לאכול גבינה,
השולחן ערוך (יו"ד פ"ט א) קובע שצריך לשמור שש שעות בין בשר וחלב.
הרמ"א פוסק שמעיקר הדין מספיק להדיח ולנקר את השיניים ולברך ברכת המזון. במדינות אשכנז נהגו לשמור שעה אחת ולברך ברכת המזון אך יש מנהג לשמור שש שעות וכך ראוי לעשות לדעת הרמ"א.
הפרי חדש מביא פירוש חדשני כשאומר שלא צריך לשמור בהכרח שש שעות, אלא מספר השעות שנהוגות בין ארוחה לארוחה לדוגמא בחורף יש ארבע שעות בין ארוחת צהרים לארוחת ערב ולכן יש לשמור ארבע שעות. הוא לומד זאת מהגמרא שמציינת שצריך להמתין בין סעודה לסעודה.
המנהג לשמור שלוש שעות יכול לנבוע א. מהשתלשלות המנהג, של הפסק של שעה, שהפך במרוצת הזמן להיות הפסק של שלש שעות. ב. הבדל בין ארוחה אחת לשניה היה שלוש שעות.
ברור מכאן שיש אסמכתא לכל הדעות הנהוגות במשפחתך. אך להלכה יש העדפה לשמירת שש שעות.
מקורות בנושא שינוי המנהג בהמתנה בין בשר וחלב
פתחי תשובה (בסימן פט סעיף ג) מביא דעת החת"ס שאדם שאינו בריא יכול לשנות מנהגו וכך פסק גם ערוך השולחן (קפ"ט סעיף ז). הם לא הכריחו התרת נדרים. אך מדברי הילקוט יוסף נראה שהדעות הללו מתיחסות רק שיש שינוי זמני במנהג.
סעיפי הילקוט יוסף יורה דעה פט כב שהופיעו בתשובה
כב חולה קצת, [אפילו אין בו סכנה] מותר לו לאכול גבינה ומאכלי חלב לאחר שעה אחת מאכילת בשר, ואין צריך להמתין שש שעות. וכן חולה אולקוס שצריך לאכול כל איזה זמן, ואין לו מה לאכול אלא מאכלי חלב, אינו צריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב. ואם יכול יחצוץ את שיניו, כדי שלא יהיה בשר בין שיניו. [ילקוט יוסף חלק ח' איסור והיתר כרך ג' עמוד שצח. יביע אומר חלק א' חלק יורה דעה סימן יד אות יג]
כה אשכנזי שנהג תמיד להמתין בין אכילת בשר לחלב שש שעות, ועכשיו מפני חולשתו או מחלתו רוצה לנהוג תמיד כהמקילין להמתין רק איזה שעות, כיון שרוצה לבטל מנהגו לגמרי צריך שיעשה התרה. ומועיל לעשות לזה התרה, כיון שאצלו אינו חיוב מן הדין. אבל במקום שכולם נהגו להמתין שש שעות, אין מועיל לזה התרה לאשכנזי, עד שיתירו כולם. וספרדי שצריך להמתין שש שעות בין בשר לחלב מעיקר הדין, ואחד רוצה לנהוג להקל תמיד, [ולא מפני מחלתו באופן חד פעמי], אין מועילה לו התרה על כך. [ילקו"י איסור והיתר כרך ג' עמ' שצט. יבי"א ח"ב חיו"ד סי' ל' אות ו'. וח"ו סי' ז אות ה'. שו"ת יחוה דעת ח"א סימן נ']