עברתי תאונה קשה. איך מברכים בפועל "שעשה לי נס במקום הזה"

עברתי תאונת דרכים מסוכנת מאד, ב"ה התרחש לי נס ויצאתי כמעט ללא פגע. התאונה קרתה בצומת בה אני עוברת כמעט כל יום. אני רוצה לברך "שעשה לי נס במקום הזה" (בנוסף לברכת הגומל שכבר ברכתי), אבל מכיוון שאני עוברת שם כמעט בכל יום אינני יודעת איך לנהוג – לברך פעם אחת? לברך רק אחרי תקופה? לברך בכל פעם שאני עוברת לא נראה לי…
תודה!

תשובה:

תודה על שאלתך – ב"ה שניצלת מתאונת הדרכים כמעט ללא פגע – אני מקווה שהחלמת לגמרי ומרגישה בטוב!

לגבי עצם אמירת הברכה קיימת מחלוקת– האם ניתן רק לברך על הצלה שחרג מדרך הטבע, או האם ניתן לברך גם על כל מצב בו יש הרגשה של הצלה דרך נס. כל עוד הרגשת באמת שהיה כאן נס, יש על מי לסמוך שניתן לברך. אם תרצי להתייעץ על עצם החיוב שלך לברך – את מוזמנת לחזור אלינו. (ראי בהרחבות, ושם גם במשנה ברורה לגבי דרכים נוספות להודות לקב"ה על זה שניצלת).

האינסטינקט שלך לגבי ברכת "שעשה לי נס במקום הזה" צודק: זו לא ברכה שאנחנו אמורים להגיד בכל יום. ר' יוסף קארו פוסק בשלחן ערוך שאומרים ברכה זו רק אחרי שעברו לפחות שלושים יום בהם לא ראית את המקום הזה (או"ח ריח:ג). לכן במקרה שלך תוכלי לברך לעיתים נדירות– פעם אחת מיד אחרי הנס שזה עכשיו – ולהבא, רק כאשר עברה תקופה ארוכה (לפחות 30 יום) שלא עברת בצומת בה התרחשה התאונה.

מבחינה טכנית אני ממליצה שתעצרי במקום קרוב אבל בטוח, ותצאי מהרכב בכדי להגיע כמה שיותר קרוב למקום המדויק שבו התרחש הנס, ושם לברך.

בברכת רוגע ושלווה בחייך, ושתרגישי את יד ה' גם ביומיום,

ג'ני רוזנפלד

הרבנית ג'ני רוזנפלד מנהיגה רוחנית באפרת ומנהלת שם את בית הדין לממונות

הרחבות:

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נד עמוד א

/משנה/. הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל, אומר: ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה…

גמרא. מנא הני מילי? אמר רבי יוחנן, דאמר קרא: ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. אניסא דרבים מברכינן, אניסא דיחיד לא מברכינן? והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא, נפל עליה אריא, אתעביד ליה ניסא ואיתצל מיניה; אתא לקמיה דרבא, ואמר ליה: כל אימת דמטית להתם – בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה! ומר בריה דרבינא הוה קאזיל בפקתא דערבות וצחא למיא, אתעביד ליה ניסא איברי ליה עינא דמיא ואישתי. ותו, זמנא חדא הוה קאזיל ברסתקא דמחוזא ונפל עליה גמלא פריצא, איתפרקא ליה אשיתא, על לגוה; כי מטא לערבות, בריך: ברוך שעשה לי נס בערבות ובגמל, כי מטא לרסתקא דמחוזא, בריך: ברוך שעשה לי נס בגמל ובערבות! – אמרי: אניסא דרבים כולי עלמא מיחייבי לברוכי, אניסא דיחיד – איהו חייב לברוכי.

רא"ש מסכת ברכות פרק ט סימן א

… וכל הברכות השנויות בזה הפרק צריך להזכיר בהם שם ומלכות והכי איתא נמי בירושלמי דפרקין רבי זירא ורב יהודה כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה א"ר תנחומא אנא אמינא טעמא ארוממך אלהי המלך רבה אומר צ"ל אתה. שמואל אומר אלהינו מלך העולם וכל הברכות האלו אינן אלא משלשים יום לשלשים יום וה"נ אמרי' בגמ' (דף נח ב) הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר שהחיינו ותנן נמי הרואה את הים הגדול לפרקים דהיינו אחת לשלשים יום ואמרינן נמי בירושלמי דפירקין שמעון קמטקיא שאל את ר' חייא בר אבא כגון אנא דסליק וחמי ירושלים כל שעה ושעה מהו שאקרע א"ל אי אתה צריך לקרוע וכי תעלה על דעתך שהרואה המלך בכל יום יברך הלכך נראה דכל הברכות אינם אלא משלשים יום לשלשים יום…

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן ריח

סעיף ג) כל אלו הדברים אינם אלא כשרואה אותם משלשים לשלשים יום, ואז הם חובה כמו בפעם ראשונה.

סעיף ד) הרואה מקום שנעשה נס ליחיד, אינו מברך; אבל הוא עצמו מברך שעשה לי נס במקום הזה; וכל יוצאי ירכו גם כן מברכין שעשה נס לאבי במקום הזה.

סעיף ט) יש אומרים שאינו מברך על נס אלא בנס שהוא יוצא ממנהג העולם; אבל נס שהוא מנהג העולם ותולדתו, כגון שבאו גנבים בלילה ובא לידי סכנה וניצול וכיוצא בזה, אינו חייב לברך; ויש חולק, וטוב לברך בלא הזכרת שם ומלכות.

שו"ת רדב"ז חלק ג סימן תקעב

(אלף א') שאלת ממני ידיד נפשי אודיעך דעתי במי שנפל מן הסולם והיה חושש מצד כאב האיברים ולא נפל למשכב ולא חלה אם חייב לברך הגומל או לא. ואם יש לחוש משום הוצאת שם שמים לבטלה.

תשובה דבר זה מחלוקת פוסקים… ולפיכך הנכון הוא שאם נפל למשכב מחמת הנפילה צריך לברך ואם לא נפל למשכב והיתה הנפילה מקום סכנה צריך לברך שעשה לי נס. ואפי' בזה ראיתי להרב רבינו אברהם אב ב"ד בתשובה שהעלה הדבר בצ"ע וז"ל ומי שנפל אבן סמוך לראשו או נתקע עץ או ברזל סמוך לעינו ונעשה לו נס ולא נפל על הראש וגם הברזל לא נכנס בעינו או שהיה עולה בסולם ונשמט עקבו או נשמטה שליבה מתחתיו ונפל ולא אירע בו שום מיחוש י"א שצריך להודות ברוך שעשה לי נס במקום הזה כי כל אדם שהוא קרוב לדבר שיש בו סכנה וניצול ממנו צריך לברך ברוך שעשה לי נס. וי"א שאין צריך לברך אלא על נס חדש שהוא מעשה שמים כמקום שנעשו בו ניסים לאבותינו ואית דמייתי ראיה על זה ההגדה דסלע המחלוקת שהיו יורדין ומברכין ברוך שעשה לנו נס במקום הזה ודברים אלו צריכין עיון ע"כ. הרי אתה למד מתשובה זו כי הנפילה מן הסולם אם לא נפל למשכב אינו נכנס בגדר חולה שצריך להודות ולברך הגומל אלא תחת גדר נס וצריך לברך ברוך שעשה לי נס. ולמר א"צ ורואה אני בכיוצא בזה שיברך בלא הזכרת שם ומלכות דהא איכא מאן דמפרש דכל הברכות כיוצא בה הם בלא שם ומלכות והיכא דאיכא פלוגתא בעיקר הברכה יעשה כדבריו שלא הפסדנו כלום כיון שאינו מזכיר שם ומלכות. והנראה לע"ד כתבתי: (אעפ"י שלא כתב כן הריב"ש ז"ל בתשובה סימן של"ז)

בית הבחירה למאירי מסכת ברכות דף נד עמוד א

נסים אלו שמברכין עליהם יש אומרים דוקא בנס גדול היוצא מגדרו של עולם אבל נס קטן כגון שבאו לו גנבים או גדודי חיה ולסטים אין מברך עליו ולדעתי כל נס העשוי ליחיד מברך עליו שכל נס אצל יחיד גדול הואאבל נס של רבים אין מברכין עליו אלא כשהוא נס גדול ומ"מ כל שנתקרבו למקרה גדול ונצול הימנו אף על פי שאין בו מופת מברכין עליו:

שו"ת הריב"ש סימן שלז

עוד שאלת: הא דאמרי' בפ' הרואה (נד:): ארבעה צריכין להודות, בסמך פסוקי המזמור; מי נימא: אלו דוקא, דהא אקרא סמכי, וא"כ, אפי' נפל עליו כותל, או ניצול מדריסת שור ונגיחותיו, וכיוצא בנסים כאלו, אינו חייב לברך, או נימא דכל שכן הוא.

תשובה: נראה שצריך לברך; שהרי הולכי מדברות, שצריכין להודות, זהו מפני סכנת אריא וגנבי המצוים בדרכים, וא"כ, כשעמד עליו אריה לטורפו, אפילו בעיר, אם גנבים באו לו, אם שודדי לילה, וניצל מהם, וכיוצא בנסי' אלו, כל שכן שצריך להודות. ולא הוזכרו הארבעה בכתוב, אלא מפני שהם מצויים תמיד בדרך מנהגו של עולם ברוב האנשים, ולזה גם כן הזכירה רב יהודה בשם רב בעל המאמר ההוא. וכ"ש הנעשה לו נס וניצול ממיתה עצמה; שהרי קבעו עליו ברכה אחרת לברך, כשיעבור עוד במקום ההוא: ברוך שעשה לי נס במקום הזה. כדאמרינן בריש פרק הרואה, בההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא, נפל עליה אריא, אתרחיש ליה ניסא וכו'. וכן מר בריה דרבינא הוה קא אזיל בפקתא דערבות, וצחי למיא ואתרחיש ליה ניסא וכולי. וכפי גרסת הגאונים ז"ל, איהו חייב לברוכי ובריה ובר בריה; וגם יש שמפרשים לפי גרסתם, דלאו דוקא עד בר בריה, אלא כל יוצאי יריכו עד עולם. וכ"ש שמיד שניצל צריך הוא להודות, כדרך הארבעה שצריכין להודות, ולא שיפטר מברכת ההודאה בברכת: שעשה לי נס; שחייבוהו לברך כשישוב לעבור במקום ההוא, ואולי לא יעבור שם לעולם ולא יברך אותה ברכה; אלא ודאי נראה שברכת ההודאה מברך אותה מ"מ

שו"ת שבט הלוי חלק ז סימן כח

ב"ה ג' לס' חיי שרה תשמ"ח לפ"ק. כבוד הה"ג המופלג בתו"י בנש"ק ר' שלמה זלמן פרידמן שליט"א.

אחדשה"ט וש"ת באהבה.

אך עתה באתי בקיצור על אשר שאל בענין ברכת הנס שקרה לו שהלך הוא וחבירו על נהר שנעשה קרח ונשבר הקרח תחתיו והי' בסכנה עצומה לולי שהקב"ה עזר שחבירו הצילו, ולא נשבר שוב הקרח, והאריך בעובדא והציע מחלוקת הפוסקים בזה באו"ח סוס"י רי"ח, ודעתי העניה נוטה יותר לדעת המברכים ברוך שעשה לי נס במקום הזה, אם הי' בודאי בסכנת נפש, ושיטת המג"א שם לא ברורה כ"כ דקרי בס"ק א' נפילת ארי' או גמלא פריצא נס שלא כדרך הטבע – וגנבים נס כדרך הטבע, ומש"כ המ"ב שם בשער הציון ס"ק י"א נפילת חי' וגמלא פריצא נס שלא כדרך הטבע דר"ל שהסכנה הי' שלא כדרך הטבע, ובס"ק י"ב דעת המג"א דהיכא דסכנה דרך הטבע צריך שיהי' הנס שלא כדרך הטבע, הדברים באמת דחוקים, אבל יותר נראה מש"כ בנשמת אדם שם דכל היכא דהסכנה בטוחה ז"א שהיתה סכנת מות בטוחה וניצל מזה זהו כבר בגדר נס כיון שעפ"י טבע אין מוציא ממצב סכנה זה, הגם שההצלה עצמה לא היתה ע"י שינוי הטבע ממש. וכגון מי שנפל עליו בית או חומה גדולה שבדרך הטבע אין הצלה מזה, ולפעמים רואים ששאר בני אדם ר"ל נהרגים כולם ואחד יוצא בלי פגע וכיו"ב, בודאי זה נס גמור ומש"כ מג"א ס"ק י"ב דהאיך יעלה על הדעת להקרא נס דבר שהוא בדרך הטבע, ולפי הבנת המ"ב ר"ל דוקא חוץ ונגד הטבע ממש זה עצמו צע"ג דסוגיית חז"ל והלשון אינו כן, אבל כדברי הנשמת אדם הוא עיקר, וכיון דהגאון חיי אדם בנ"א כותב שהורה כן הלכה למעשה, וכן הגאון יעב"ץ במו"ק סי' רי"ח ובסוף ספרו שם חולק מאד על המג"א ועביד עובדא בנפשי' לברך על נס טבעי, בעניותי דהכי נקטינן.

ואגב אורחי ראיתי מש"כ רבינו הגר"א באו"ח סי' רי"ח שם בתו"ד וז"ל: ועיין מג"א שם (סי' רי"ט), וסובר לפ"ז שה"ה שמברך על הנס במקום הגומל (ר"ל הריב"ש ס"ל כן) והגר"א הקשה ע"ז וז"ל ואינו מוכרח, גם דבריו תמוהין דא"כ כל חולים ויולדות צריכים תמיד לברך וכן יוצאי יריכן, וא"כ כל אחד חייב לברך תמיד ע"כ, ור"ל כיון שכל יולדת חייבת לברך שעשה לי נס מלבד ברכת הגומל.

ודברי הגר"א לא זכיתי להבין, דחולה שנתרפא הוא דרך הטבע ממש שכך דרכן להתרפאות, ומכ"ש במקום ששייך רוב חולים לחיים, ומכ"ש ביולדת שהסכנה שלה בדרך הטבע ואין אחד מאלף מתים וכמ"ש מג"א סי' ש"ל בשם הה"מ.

ואם היתה אז בסכנה גמורה שלא כדרך סכנת לידה סתם, א"כ לא שייך קושיית הגר"א דא"כ כל אחד חייב לברך דאין לכ"א אם יולדת שהיתה בסכנה גדולה כ"כ, ועוד נלענ"ד דחז"ל לא תקנו ברכה זו אלא אם אפשר לומר דהמקום גורם הנס להצלתו ואילו היה במקום אחר אולי לא היה ניצל, וכן מוכח נוסח הברכה שעשה לי נס במקום הזה, ולא תקנו סתם לברך על נס שנעשה לו אשר כמובן זה העיקר להודות לה', אבל מי בא בסוד תקנתם, אבל יולדת וחולה הרפואה שנעשה להם בדרך הרגיל מה שחוזרים לאיתנם, אינו קשור כלל לאיזה מקום, ולכן אין מברכים רק ברכת הגומל כנלענ"ד.

וא"כ, אם ברור לו שהי' בסכנת מות בטוח ר"ל וניצל מזה שלא כדרך הרגיל חייב לברך, ואם לאו יברך בלי שם ומלכות.

משנה ברורה סימן ריח ס"ק לב

(לב) ויש חולק – דאפילו היה ההצלה שלא למעלה מדרך הטבע אעפ"כ כיון שהיה בסכנה אם לא נזדמן לו ההצלה נס מקרי וחייב להודות ולשבח לבורא על שהכין והזמין לו ההצלה ברגע זו. אם נפל עליו אבן וכיו"ב או שעבר עליו עגלה טעונה שבדרך הטבע היה שימות עי"ז והוא ניצול ממיתה כשיגיע לאותו מקום משלשים לשלשים צריך לברך ואם נפל אבן סמוך לראשו או נתקע ברזל סמוך לעינו ונעשה לו נס ולא נפל האבן על ראשו ולא נתקע הברזל בעין ממש לדעה ראשונה אין מברכין ולדעה שניה אפשר שמברכים כי כל אדם שקרוב לדבר שיש בו סכנה וניצול מברך וע"כ יברך בלא שם ומלכות ועיין בבה"ל. כתבו האחרונים מי שנעשה לו נס יש לו להפריש לצדקה כפי השגת ידו ויחלק ללומדי תורה ויאמר הריני נותן זה לצדקה ויהי רצון שיהא נחשב במקום תודה שהייתי חייב בזמן המקדש וראוי לומר פרשת תודה. וטוב וראוי לו לתקן איזה צרכי רבים בעיר ובכל שנה ביום הזה יתבודד להודות לה' יתברך ולשמוח ולספר חסדו:

למאמר של הרב אליעזר מלמד "ברכה על מקום שנעשה בו נס", שכולל הרבה פרטים הלכה למעשה בברכה זו:

https://www.yeshiva.org.il/midrash/9183

למאמר באתר "לב לדעת" על ברכת שעשה לי נס, שיותר מתמדקד בצד הרעיוני:

www.levladaat.org/data/upl/Discipline_Lesson/20-sFile.doc

 
 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטי בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כדבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.