בעקבות לידה שקטה, שאלה לגבי שם הילד ולגבי ניסיון מחדש
לידה שקטה – מה יעזור לי להתמודד?
הרבנית יעל שמעוני
שלום, עברתי לידה שקטה לפני שבועיים. היה צריך להיות לנו בן ואפילו בחרנו לו שם. השם שלו נבחר בשל משמעות ולזכר אדם אהוב שנפטר.
כשיצאנו מבית החולים נסענו לכותל – להגיד תודה על כל מה שיש. התאמצתי להגיד תודה, אבל כל כך כעסתי… למה זה קרה לי? יחד עם זאת גם אמרתי תודה שהלידה עברה בשלום, שיש לי את בן הזוג ואת המשפחה המדהימה שלי, את זה שאני חזקה ובריאה… אני בתחושות מעורבות, מחפשת הכוונה, תשובה ותקווה להמשך…
השאלה שלי היא האם יש מתחם / קהילה מסויימת שאוכל לבוא להתחבר מחדש ליהדות? להתחזק, אולי אני לא אקבל תשובות אבל לפחות הכעס שעדיין נשאר שם יקבל מענה מסויים ..
בנוסף, מתי אוכל לנסות שוב? אם מבחינה רפואית הכל תקין?
ולגבי השם, מכיוון שהשם היה בעל משמעות האם ניתן יהיה לתת לילד שבע"ה יגיע במהרה את אותו שם בתוספת השם חי או חיים?
תשובה
שלום לך שואלת יקרה,
ליבי דואב על האובדן שלכם, ומחשבותיי ותפילותיי שלוחות לכם. הכאב הגדול עולה מבין המילים, והרגשתי בקריאה איך התיאור הקצר שכתבת מכיל בתוכו עולם שלם של רגשות מתחלפים וסוערים. הלב שלי איתך.
את כותבת שאת מחפשת הכוונה, תשובה ותקווה. אנסה כמיטב יכולתי להציע כיוונים מחשבתיים ומעשיים לשלושת הרצונות האלה.
הכוונה – את הכאב שעברת רק את מכירה ורק את יודעת מה ההריון הזה היה עבורך, ומה האובדן הזה עבורך. מהבחינה הזו, אין מי שיוכל להכווין אותך כי זה הסיפור שלך, ורק שלך. מצד שני, נשים רבות עברו הפלות וכפי הנראה יכולות להבין את המקומות שאת עוברת בהם בהתמודדות הזו.
יתכן שיש נשים בסביבתך, המכירות אותך, שעברו חויות דומות – שיחה איתן יכולה לסייע לך. אם תרצי לקרוא על אובדן הריון מזוית דתית-נשית, אני ממליצה לך לקרוא באתר גלויה. יש שם גם הצעות מעשיות לטקסים שיוכלו לסייע בתהליך הפרידה העצוב שאת עוברת. אפשרות אחרת היא הספר "כחלום יעוף" שכתב הרב אברהם סתיו על אובדן הריון מזוית דתית והלכתית – הוא מתאים יותר לקהל קוראים דתי אבל אולי תמצאי בו עניין ותמיכה.
תשובה – אינני יודעת אם במילה "תשובה" התכוונת שאת מחפשת תשובה לשאלה המטרידה אותך (כגון "למה זה קרה דווקא לי") או שאת מבקשת תשובה במשמעות הדתית של המונח, כלומר תנועת תיקון והתקרבות מחודשת אל האל. אם כוונתך למשמעות הראשונה, זוהי שאלה דתית גדולה המלווה את האנושות מראשיתה, ולכן יש לה גם תשובות רבות ושונות. הדבר הברור היחיד שנוכל לומר הוא שאין לנו אפשרות להבין מדוע קורים דברים רעים לא/נשים טובים, ואנו מניחים שרצון ה' הוא שלא נוכל להבין זאת. ה' ברא את העולם ואותנו כך שחלק מהחיים כאן יהיה כואב ולא-מובן, ועלינו להתמודד עם זה. הצורך שאת חשה בתשובה ובהבנה קשור לצורך הטבעי והאנושי במשמעות – אנו מסוגלים לשאת דברים קשים אם יש להם משמעות עבורנו. חוסר היכולת לחבר בין מה שעברת ובין משמעות כלשהי הופך את ההתמודדות לקשה ביותר. אני מבקשת לחזק אותך בקושי הזה ולקוות איתך שמתוך הכאב תיבנה המשמעות.
המשמעות האחרת של "תשובה" היא תנועה של תיקון והתקרבות לאל. אם זה מה שאת מחפשת, אני חושבת שיש בכך גדלות-נפש. מתוך הכאב והאובדן שלך את מחפשת התקדמות רוחנית, בניית קומה חדשה, וזה דבר גדול מאוד.
אני מציעה לך לחפש מקום ללמוד תורה באופן קבוע – לבדך או עם אישך. באופן כללי, לימוד עקבי נותן נקודות מבט חדשות, מאפשר התמודדות עם השאלות הפנימיות, ומאפשר לך לראות את עולמך מזוית חדשה שיש בה קרבה אל ה'.
בנוסף, עצה שטובה תמיד היא להתפלל. אין צורך לדעת הרבה הלכה או להכיר את עולם התפילה הפורמלי. כל פניה שלך אל ה' מעומק ליבך היא תפילה והיא מתקבלת ונשמעת, גם אם השפעתה אינה ניכרת כאן בעולמנו. בתפילה שלך יש מקום לכל רגשותיך ולכל רצונותיך, והיא יכולה ללוות אותך בכל מצב.
תקווה – הפלה היא אירוע שמזעזע את הנפש מאוד, ובאמת יכול להביא אותנו לנקודה בה אנו לא רואות תקוה. הסופיות של אבדן העובר שחיכינו לו מציפה תחושות של יאוש וחוסר אונים. כמו בכל אבל, גם כאן יש שלבים שאין דרך לדלג עליהם. ההריון הפיזי אמנם נגמר ברגע אחד, אבל התהליך הנפשי של הבנה, השלמה והתאוששות קורה לאט לאט. יתכן שכעת את מרגישה שאין לך כוחות לחפש תקוות חדשות – וזה בסדר גמור. עליך להיות במקום בו נפשך נמצאת, ולתת למסע הזה את הזמן הנחוץ לו. אם יהיו בקרבתך אנשים שמקווים לטוב עבורך, יגיע הרגע בו התקווה הזו תמצא מקום גם בתוכך.
את כותבת שמצאת את עצמך בתחושות מעורבות, הודיה והכרת הטוב לצד כאב וכעס. הערבוב הזה טבעי ומעיד על נפש גדולה וחזקה, שיכולה לשאת את הרגשות הסותרים במלוא עוצמתם. כנראה שיש לך הרבה כוחות, ובזכותם תוכלי לעבור את התקופה הקשה הזו ולמצוא את היכולת להתאושש.
לבסוף, ברצוני לעודד אותך לשמור על עצמך. עוצמת הרגשות והטלטלה שהם מביאים לך הן טבעיות וחיוניות לתהליך, אולם כדאי לא להיות לבד בהתמודדות הזו. אישך שנמצא לצדך, ואולי גם משפחתך, יכולים להיות בולם הזעזועים שיאפשר לך תהליך אבל וריפוי.
אם את מרגישה מוצפת באופן שאין ביכולתך להכיל, אם את מיואשת מאוד או רוצה לפגוע בעצמך – כדאי שתפני לעזרה מקצועית. תוכלי לקבוע תור לרופאת משפחה שלך בקופה ולקבל ממנה הפניה לעזרה, או להתקשר לקו החם 1201, או להיכנס לאתר סהר – ולקבל מענה מיידי ותומך. השילוב בין העצב הטבעי והשינוים ההורמונליים עלול להביא לתחושות קשות מאוד, אבל הן זמניות וחולפות.
שאלת גם לגבי הזמן בו ניתן לנסות להכנס להריון שוב, והאם אפשר לתת בעתיד לילדכם את השם שתכננתם לתת לעובר שאיננו.
בהקשר זה, חשוב לזכור כי את עוברת כעת טלטלה גופנית ונפשית. שאלת המוכנות של הגוף צריכה כמובן להתברר עלי ידי רופא, ושאלת ההחלמה של הנפש צריכה הקשבה עצמית ותמיכה מאנשים הקרובים לך ומכירים אותך. אני כותבת לך מספר מחשבות שיכולות לסייע לך בבירור העצמי, לא כאשת מקצוע אלא מאישה לאישה.
מתוך שאלתך בוקעים ועולים כוחות החיים וההמשכיות שיש בך. שני הרצונות שאת מתארת – הרצון לנסות להרות שוב, והרצון לתת את השם הנבחר לתינוק עתידי, הם משאבים חשובים לתהליך ההחלמה. הם מבטאים מבט קדימה, אמונה וחוזק פנימי. ייתכן שגם ההתייחסות ההלכתית לאובדן עוברים – שאינה מחייבת שבעה ומצמצמת את העיסוק בקבורה – מכוונת לכיוון הזה של המבט קדימה והשאיפה למצוא את הכוחות להמשיך אחרי האסון בכיוון של צמיחה ויצירה.
עם זאת, לצד ההאזנה לרצונות היקרים הללו, חשוב לתת לעצמך ולבן זוגך זמן של בירור פנימי. הזמן הוא מרכיב משמעותי בהתמודדות שבה את מצויה. נשים רבות שעברו לידות שקטות מספרות שהאבל הוא תהליך ארוך שלא ניתן למנוע או לקצר, ובמהלכו התחושות יכולות להשתנות. לגוף, כמובן, לוקחים כמה חודשים להתאושש, להתרפא ולהיות מוכן להתחיל מחדש, וכך גם לנפש.
לפעמים, הרצון המיידי לנסות שוב עשוי לכלול בתוכו גם את הרצון הכמוס לא להכיר באובדן שקרה, ובעצם לנסות ולהמשיך "כאילו" את אותו ההריון שנקטע.
לפעמים גם אם בהתחלה מיד לאחר האובדן יש רצון חזק לנסות שוב, בחלוף הזמן התחושה לגבי הריון חדש משתנה. הריון חדש עלול גם להיות קשה יותר מבחינה נפשית כי הוא יושב על הפצע הפתוח של ההיריון שנגמר. לכן חשוב לתת זמן למשמעות האובדן לחלחל כדי לראות מתי יש כוחות ואתם מוכנים לעבור שוב את המסע.
כמובן, מבחינת ההלכה אין אפשרות לנסות שוב לפני תום הדימום, ספירת שבעה נקיים וטבילה. אך סביר להניח שהנחיה הר]]ואית תהיה להמתין מעבר לכך, ושהתהליך הנפשי יקח גם הוא זמן ארוך יותר.
דווקא מתוך רצון להמשך בריא ואיתן, חשוב לתת לנפש את זמן העיבוד וההתאוששות לפני שמטילים עליה החלטות חדשות. חשוב לזכור גם שאתם שניים בסיפור הזה, ולכל אחד מכם הכאב שלו, ההחלמה שלו והצרכים שלו.
לגבי השם שבחרתם – גם כאן חשוב מאוד לתת זמן לבדיקה האם משמעותו של השם עכשיו, אחרי אובדן העובר, נשארה עדיין רצויה מבחינתכם, או שהיא מכאיבה. ולהיות מוכנים לכך שהתשובה לשאלה זו תתברר לאט לאט. הבנתי משאלתך שלא נתתם את השם בפועל לעובר שנפטר, אלא רק ייעדתם את השם בעבורו. לכן אתם יכולים לתת את השם גם ללא התוספת "חיים", אם כי ההוספה יכולה להיות חשובה ונכונה לכם.
אם יש לך שאלות נוספות – אני כאן ואת מוזמנת לכתוב שוב, נוכל גם להיות בקשר טלפוני.
אני מבקשת לשלוח לך חיזוק ואמונה, ולאחל לך מעומק הלב ריפוי גדול. אני מקוה איתך שמתוך הכאב הזה יפתחו לך שבילים חדשים של לימוד ועומק, ותמצאי שמחה בקרוב.
אברכך בנחמה וצמיחה
יעל