מה עלה בגורלם של נשמות היהודים במצרים שלא זכו להגאל?
שלום
לא ברור לי מה עלה בגורלם של נשמות היהודים במצרים שלא זכו להיגאל? האם הם לא חלק מניצוצות נשמתו של אדם ראשון? כיצד באו לידי תיקונן? בנוסף, עשיו מייצג את אדום את הנוצרים…כיצד?! הרי עשיו היה יהודי מאם יהודיה.
תודה רבה
תשובה:
שלום לך!
את שואלת שתי שאלות מחשבתיות. הראשונה, על נשמותיהם של יהודי מצריים שלא זכו להיגאל והשנייה על הנצרות המיוצגת על ידי עשיו. המקשר בין השאלות הוא הערבוב בין טוב לרע ומצוקה שערבוב זה יוצר.
לגבי ישראל שלא עלו למצרים:
המדרש [פסיקת אדר בכהנא, פיסקא יא; ומדרש תנחומא פרשת בשלח סימן א] דורש את הפסוק "וחמושים עלו מארץ מצרים", ואומר שרק אחד מחמישה מבני ישראל שהיו במצרים נגאלו ביציאת מצרים זהו מדרש ולא פשט הפסוק. רש"י מביא מדרש זה בפירושו לתורה כדרש בסוף פירושו אך מאריך בפירוש הפשט, "אין חמושים אלא מזויינים" כלומר, בני ישראל יצאו ממצרים והם נושאים עמם כלי מלחמה.
ישנן גם דרשות אחרות לפסוק זה אך ראוי לחשוב מהי משמעותו של מדרש זה. ייתכן שהוא בא ללמדנו שהייתה זכות גדולה ליוצאי מצרים, כלומר לא כולם נגאלו, ומי שנגאל נגאל בזכות.
בכתבי האר"י הקדוש אכן מתואר שניצוצותיו של אדם הראשון נתקנו על ידי דור מצרים. כלומר דור מצרים מתקן מבחינה רוחנית משהו מחטאו של אדם הראשון מזדכך, ויכול לקבל תורה. ומהמדרש עולה כי חלק מה"ניצוצות" נשארו במצרים. את תוהה בשאלתך מדוע לא זכו כל נשמות ישראל להיגאל ממצרים , כראוי לניצוצות בני האדם הראשון.
חשוב לזכור שהמושג "ניצוצות" הוא מושג שמקורו בקבלה, תורת הסוד, ואין לדון בה באופן מבודד משאר התורה הקבלית. נושא זה דורש לימוד מקיף ומעמיק ומטבע הדברים אינו יכול לקבל מענה בתכתובת שאלות ותשובות אינטרנטית. אומר רק שלדעתי אינך צריכה להיות מוטרדת מהשאלה ההיסטורית אלא לשאול אילו לקחים חינוכיים ונפשיים אפשר ללמוד מדרשת חז"ל. אוכל להציע, לדוגמא, הסבר כללי שיכול להתאים גם למי שאינו מצוי בתורת הסוד. רעיון כללי העולה ממושג ה"ניצוצות" הוא שגם בתוך דברים רעים יש ניצוצות של ממקור הטוב. האור הטוב מפוזר כניצוצות בכל מיני נקודות שאינן מאירות בעולם, אך יום אחד הניצוצות יידלקו מחדש ויאירו את העולם. תהליך של תיקון, שמאפשר את קבלת התורה כולל בתוכו גם ברירה שנועדה לבודד את החלק הטוב מתוך החלק הרע בנוסף, ייתכן שנשמות בני ישראל שנשארו במצרים נועדו למלא שם תפקיד של תיקון. והלקח לנו הוא שיש עבודה רבה וחשובה בעולם שלנו בו מעורב יחד הטוב והרע. לכל דבר יש משמעות גם אם אין אנו מבינים אותה. ולכן אין להתפלא כאשר אנו פוגשים בעולמנו רע מעורב בטוב.
לגבי השאלה השנייה:
כתבת נכון, שהנצרות מיוצגת על ידי אדום, והוא מצאצאיו של עשיו. אך אין בכך כדי לבטא עובדה היסטורית. הנצרות היא דת שהתפתחה רק בסוף תקופת בית שני על ידי תלמידי ישו, ואילו האדומים הם עם קדום יותר. רק עם חורבן ירושלים בימי בית שני בא השם "אדום" בספרות חז"ל לציין את רומי, ובזמנים מאוחרים יותר – את הממלכות הנוצריות.
בדומה לנושא הראשון, גם לעניין זה אני מציעה לשאול מדוע בחרו חז"ל בייצוג הזה, מדוע הנצרות מסומלת דווקא על ידי אדום. ראוי שנשאל אילו מאפיינים יש ליחסי עם ישראלים עם אדום ואילו מאפיינים יש לעשיו שמסמלים את היחס שלנו לנצרות.
שאלתך מעלה את האפשרות שבכינוי הנצרות כאדום אנו אומרים שגם לרוע יש לעיתים מקור טוב. ואכן, הנצרות צמחה דווקא בעם ישראל. אפשר להסביר שהבחירה ב"עשו" מעצימה את הרעיון שגם כשיוצאים ממקור טוב, אפשר להגיע חלילה למקום שונה בתכלית.
מקווה שהועלתי
כל טוב
בת שבע