מיניות ודתיות
שלום,
כל כתבה שאני קוראת על נישואין יהודיים הם על הקשר הנפשי שבין איש לאישתו ואני מבינה למה.. זה באמת מדהים.
אני יודעת מה אסור שיהיה בקשר הפיזי אבל באמת שאני כבר לא מבינה את המותר , התחזקתי ועד לפני שנתיים הייתי בעולם חילוני כך שעכשיו אני לא יודעת אם הדברים שאהבתי בזוגיות החילונית שהייתה לי מותרים גם בזוגיות הדתיה שתהיה לי בעזרת ה´ , אני יודעת שהיהדות כן מאוד מקדשת את יחסי האישות אבל מצד שני זה נשמע לי שעושים את זה בכמו קרירות או עדינות כזו .. בעיקר בשביל המצווה ואני שואלת – האם גם הם מפלרטטים , צוחקים , האם הבעל מרים אותה והיא צוחקת בקול, האם הוא מדגדג אותה והיא מחבקת אותו .. האם במהלך היחסים צריכים להיות כאלה .. רק אוהבים או שיש גם תשוקה , תעוזה וטירוף כזה ! כי מכל מה שאני קוראת זה נראה שהכל באהבה עדינה כזו ומחושבת… ולא יודעת, אני לא אדם כזה שקט .. אני אוהבת טירוף כזה, האם היחסים והדיבור צריכים להיות עדינים כאלה כל הזמן ונזהרים? כי אני רוצה להיות פתוחה איתו ב100% , בלי מסכות , להשים הכל על השולחן. ולא נראה לי שאני אישה עדינה כזו, אני קצת מטורפת ואוהבת את זה – אבל כאן אולי השאלה הגדולה – יכול להיות שזה בהשפעת העולם החילוני שהכרתי?
אני חייבת תשובה כדי לדעת האם אני אוהבת את כל הפלרטוטים , הצחוקים והדברים האלה בעקבות העולם החילוני *או* שזה טבעי ונמצא גם אצל הזוגות הכי דתיים.
תודה מראש , תשובה תביא לי הרבה נחת כי אני נורא מבולבלת.
תשובה
לשואלת היקרה.
ראשית אני רוצה לברך אותך על תהליך ההתחזקות שלך. מאחלת לך שתרגישי איך ה' איתך בכל רגע ורגע. ולשאלתך: השאלה שלך נפלאה, והיא מעידה על חוש בריא מאוד בכל הנוגע לזוגיות ולמיניות. אני יכולה להבין מדוע קיבלת את הרושם, המוטעה, שהאווירה בין בני זוג דתיים היא אך ורק "כבדת ראש" ורצינית. הדיבור על מיניות בקרב הציבור הדתי נעשה פעמים רבות מתוך כובד ראש ועדינות רבה מתוך הרצון לדייק ולשמור על צניעות וכבוד. ייתכן שמשם כך נוצר הרושם שגם המיניות עצמה היא כזו, נטולת קלילות, תעוזה, שמחה וצחוק בריא. אבל למען האמת, אין כל סיבה, הלכתית או דתית, להכביד את האווירה הנלווית לאינטימיות וליחסים המיניים בין בני זוג.. כבר בתורה המילה שנבחרה כדי לבטא מגע מיני היא "לצחק" מלשון צחוק ושמחה: "וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון וירא והנה יצחק מצחק את רבקה אשתו. (בראשית, כ"ו, ח). "
שאלת התעוזה זוכה ליחס מורכב יותר. הגמרא מתחבטת בשאלה עד כמה מותר ראוי שיחסי האישות בין איש ואשתו יהיו נועזים. בגמרא מובאות דעות לכאן ולכאן, ויש לציין כי הסוברים שהתעוזה היא יתרון, הם רבים יותר מאלו הסוברים שאין לזה מקום. המתנגדים לתעוזה הם: ר' יוחנן בן דהבאי (נדרים כ' ע"ב ואמא שלום אשתו של ר' אליעזר (שם). התומכים בתעוזה הם: ר' יוחנן על שיטת חכמים (נדרים כ' ע"ב), מעשה באישה שבאה לפני רבי (שם) מעשה באישה שבאה לפני רבא (שם), עצת רב חסדא לבנותיו (שבת, קמ ע"ב) ואפשר גם לפרש כך את הסוגיה על המשיא בתו לתלמיד חכם (המימרא של ר' מאיר בפסחים מ"ט ע"ב). עמדת התומכים היא זו שהתקבלה להלכה (למשל : רמב"ם הלכות איסורי ביאה, כ"א, י').
לבסוף אני רוצה להתייחס לשאלתך, האם "זה טבעי ונמצא גם אצל הזוגות הכי דתיים". כלומר את לא רק שואלת שאלה הלכתית רוחנית, אלא גם שאלה סוציולוגית: "איך זה אצל הדתיים?" ובכן, בדרך כלל כאשר זוגות דתיים נמצאים בציבור, הם שומרים על צניעות וממעטים במגע. מאחר וקשה לראות בפועל איך הם נוהגים, אנחנו יכולות רק לשער. אני משערת שאצל זוגות רבים המגע מתאפיין בתכונות שאת מחפשת: קלילות, שובבות וצחוק בריא. מאחר ואין על כך כל איסור הלכתי, ומאחר ורבים מהאנשים הדתיים שאני מכירה הם אנשים מלאי הומור, שמחת חיים ושובבות, אני משערת שהמגע ביניהם איננו שונה בעניין הזה. אני מאחלת לך שתמשיכי לשלב בין יראת ה' לאהבת ה', ושתזכי לזוגיות שמחה ועוצמתית.