האם יש בעיה של מיון חפצים בשבת כמו באוכל?

שלום רב,
רציתי לשאול מה הדין לגביי מיון בשבת של דברים שאינם אוכל?
(למשל: חלקי משחק, בגדים, תמונות ישנות שכיף לעיין בהם בשבת וכו׳(.
האם ניתן כמו באוכל לקחת רק את הדברים הרצויים ולהשאיר את אלה שאינם? או שכיוון שזה אינו אוכל אסור למיין כלל?
תודה רבה!

 

תשובה:

שלום וברכה,

מלאכת בורר היא מלאכה שלא מוכרת תמיד לכל הציבור, ולמי שאינה מוכרת היא עשויה להפתיע כיוון שאין בה יצירה מובהקת במציאות. במלאכה זו אסור להפריד פסולת מתוך אוכל,אולם מותר להפריד אוכל ביד לשימוש מידי.

שאלת האם האיסור למיין חל גם לגבי דברים שאינם אוכל. והעלית אפשרות שאולי דווקא בגלל שחפצים אינם אוכל אסור אפילו לקחת את הדברים הרצויים! זהו נושא מורכב ואביא את עקרי הדברים.

אפתח בכך שהאפשרות שכלל לא יהיה ניתן להוציא חפץ מתוך חפץ עלתה באחרונים אך נדחתה להלכה. מדוע היא עלתה וכיצד נדחתה? עייני בהרחבה.

הוצאה של הדברים הרצויים לשימוש עכשווי היא פעולה מותרת ולכן תותר גם בחפצים.

לעומת זאת, לגבי מיון – כלומר הפרדה של חפצים אלו מאלו לצורך סידורם לשימוש עתידי, בכך יש מחלוקת. לבירור המחלוקת והפסיקה אביא שלושה דיונים:

(1) מה נחשב דרך ברירה – איזו פעולה נאסרה. (2) האם איסור זה חל על צומח ודומם או רק על צומח. (3) איך נגדיר תערובת.

  1. איזה פעולה נאסרה? ההבדל בין מיון לבין הוצאת "אוכל מתוך פסולת"

מהי הפעולה שנאסרה באיסור בורר? בכך יש מחלוקת אחרונים. כולם מסכימים שאסור להוציא מתוך תערובת את הפסולת, כלומר, את הדבר שאין זקוקים לו. המחלוקת היא האם הפרדה ומיון הן ברירה.

נסביר: כשיש לפני שני מינים ואני רוצה להשתמש באחד עכשיו – אז יש לפנינו בעיה של ברירה, אולם כאשר אני לא רוצה להשתמש באף אחד מהם עכשיו אלא רק להפריד בניהם כדי לסדר אותם האם יש לפני ברירה? בכך נחלקו ראשונים (בעל המאור,  והרמב"ן ) ואחרונים. נביא את מחלוקת האחרונים – הפרי מגדים והמשנה ברורה. לפי הפרי מגדים אין בהפרדה איסור ברירה. לפי המשנה ברורה הפרדה היא ברירה שאסורה מדאורייתא! ולכן במצב של הפרדה יש ספק אם מדובר במלאכה דאורייתא.

  1. האם אסור הוצאת "פסולת מתוך אוכל" רק באוכל או גם בדברים שאינם אוכל?

רוב הפוסקים כתבו שיש ברירה גם בדברים שאינם מן הצומח בעקבות דברי רבא במסכת שבת (עד ע"ב). רבא  אומר שמי שיצור כלי חרס בשבת יעבור על שבע מלאכות. רש"י מפרש שם שבתהליך הפיכת העפר לראוי ליצירת החרס עובר האדם על טוחן –  ששוחק את הרגבים, ועל בורר – כיוון שאחרי השחיקה יוציא מחוץ לעפר הדק צרורות עבות. ופשטות הסוגיה שיש ברירה גם בחומרים שאינם מן הצומח (אינם גידולי קרקע).

אומנם היו אחרונים שכתבו שאין איסור בורר אלא בגידולי קרקע (הגרע"א, חמדת ישראל), אולם להלכה הוכרע שיש ברירה גם בחומרים שאינם מן הצומח כפי שעולה מפשט הסוגיה על פי פירוש  רש"י.

  1. מה נחשב תערובת

בנקודה זו נחלקו אחרונים בנוגע לחפצים:

רוב הפוסקיםאסרו למיין גם חפצים גדולים כפי שגם בפירות גדולים אסור למיין וכתבו במפורש שגם כלי מתוך הכלים אסור  (ט"ז, משנה ברורה, מנחת חינוך כף החיים ועוד).

מיעוט הפוסקים (אור שמח וערוך השולחן) פסקו שמותר למיין כלי מתוך הכלים כל אחד מטעמו.

ערוך השולחן הסביר שכאשר ניתן להבחין בין כלים בקלות הרי שהם שאינם נחשבים מעורבים אחד בשני אלא כל אחד מהם עומד בפני עצמו.האור שמח הקל יותר וכתב שהתערובת עליה חל דין בורר היא "בדבר הבלול יחד ומשתמש כשהוא בלול" ולכן גם כאשר החפצים לא ניכרים בקלות אם אין הם משמשים יחד כשהם בתערובת לא יהיה בהם איסור בורר לשיטת האור שמח, וודאי שחפצים גדולים לא יצרו תערובת וממילא לא יהיה בהם איסור בורר.

בדורנו נמשכה מחלוקת הפסיקה בשאלה זו

הרב עובדיה (בשו"ת יביע אומר) פסק להתיר למיין סכו"ם וסידורים השונים זה מזה כמיעוט הפוסקים בצירוף של כמה ספיקות.

  • ספק אם הפרדה היא בורר, אולי הלכה כפרי מגדים שאינה ברירה.
  • ספק שמא הלכה כאור שמח וערוך השולחן שמסכימים שדברים הניכרים אין בהם ברירה.
  • ספק שמא איסור ברירה הוא רק בצומח

אם מצרפים את כל הספקות יש להקל באופן כללי. אך עדיין נאמר לגבי חלקים קטנים המעורבים או חפצים גדולים שאינם ניכרים כמו ספרים הדומים זה לזה או ערימת בגדים באותו הצבע אין למיין אלא להוציא מתוכה באופן המותר (כפי שיפורט)

על פסיקת הרב עובדיה חלקו פוסקים רבים (שמירת שבת כהלכתה המנוחת אהבה ועוד), ופסקו שאסור למיין סכו"ם. אולם לא כל פעולה נאסרה:

  1. אם מדובר בערימה והחפץ בו מעוניינים נמצא למטה מותר להוריד את החפצים המכסים אותו כדי להגיע אליו. (רמ"א שיט, ג, באו"ה 'לאכול מיד'. שש"כ ג, ה, מה, עה(
  2. מותר לקחת את החפץ בו רוצים לעשות שימוש מיידי מתוך הערימה. ולכן סכו"ם מעורבב שטוף, ניתן לנגב אותו אחד אחד ולהניח במקומו. אבל אם אין צריך לנגב לא ניתן לקחת אחד אחד להניחם במקום. (שמירת שבת כהלכתה ג פה, פו)

כיצד יש לנהוג הלכה למעשה?

במקרה שמדובר בחלקים קטנים ומעורבים יש להחמיר לא למיין כלל אלא רק להוציא מה שמעוניינים בו לשימוש מידי. זאת כיוון שחלקים אלו הם בדרך כלל תערובת לכל השיטות, גם לשיטת האור שמח. (וגם במקרה בו האור שמח יתיר רוב הפוסקים לא הכריעו כמוהו). וכך יש לנהוג בחלקי משחק קטנים.

לגבי חפצים גדולים שניכרים זה מזה ראינו שיש מחלוקת בין גדולי האחרונים,אם יש פסיקה המקובלת בבית יש להמשיך בדרך הבית.לנוהגים ללכת בעקבות פסיקת הרב עובדיה ניתן להקל (גם אשכנזים). וכן, אם סומכים על ערוך השולחן.

לכןיש לברר האם יש הכרעה הלכתית בבית לגבי מיון סכו"ם. פעמים רבות אין בבית ידע הלכתי בנושא, במצב זה נכון לדעתי לחשוש לדעות המחמירות ולא למיין, אולם כפי שראית המיקל יש לו על מי לסמוך.

ובחזרה לשאלה

חלקי משחק– אם מדובר בחלקים קטנים יש להוציא בדרך מותרת. אם מדובר בחלקים גדולים ראוי להחמיר ויש על מי לסמוך להקל גם למיין.

בגדים– ראוי להחמיר  לא למיין ולהוציא בדרך מותרת ויש על מי לסמוך להקל.

תמונות ישנות– מאחר ואין הן ניכרות בקלות אחת מהשנייה. אין למיין אלא להוציא אחת אחת ולהסתכל, אחרי שהסתכלת בהן ניתן להניחן היכן שתרצי גם אם בסופו של דבר יוצר מיון.

שבת שלום,

יעל

הרבנית יעל שמעוני היא רמי"ת וסגנית בישיבה בראש צורים ומנהלת מיזם "משיבת נפש"

הרחבה:

האם יתכן שחפצים יהיו חמורים מאוכלים לעניין ברירה?

הרב עובדיה יוסף ביביע אומר (שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן לא) הביא את דברי התפארת ישראל שעולה ממנו האפשרות שבחפצים נחמיר יותר מאוכל:

תפארת ישראל בכלכלת שבת (מלאכת בורר אות ז):"ונ"ל דבהנךדלאואוכלא אין חילוק בין בורר יפות מתוך רעות או להיפך, שהרי בחביתאפרש"ידחייב משום בורר הצרורות הגסות מתוך האבק הדק, דהיינו בורר פסולת מתוך היפות, ובדין האי מאן דעבידחלתא, פרש"י, שבורר הקנים היפות לעשות הכוורת, והרי זה כבורר אוכל מתוך פסולת, ואפ"ה חייב, ש"מ דבתרוייהו חייב. מיהו הערוך (ערך חלתא) כ', השליך הקנים שאינן ראויים למלאכתו חייב משום בורר. משמע דאף בהנך חייב רק בבורר הפסולת מבין היפות. "

התפארת ישראל מדייק מהסוגיה בשבת שנתנה שתי דוגמאות – גם עשיית כלי חרס מעפר, וגם עשיית תנור מבוץ. לגבי תנור מבוץ פירש רש"י שהוציא הקנים היפות מתוך הבוץ לעשות את התנור ועדיין חייב! משמע מפירוש רש"י שלפי הסוגיה בחפצים חייב גם אם מוציא את מה שמועדף. אומנם התפארת ישראל מביא את הערוך שיש לו פירוש אחר בסוגיה – שבתנור מפריד בין הקנים הפסולות לטובות. אולם נראה מדבריו שנוטה להבין שבחומרים אין הבדל! הסברא העומדת בבסיס שיטתו היא שברירה היא אסורה אבל הותרה כאשר נעשית בדרך אכילה. ולכן מאחר ואין "דרך אכילה" לגבי חפצים כל ברירה בהם תהיה אסורה.

הרב עובדיה דוחה את דברי התפארת ישראל בשתי ידים ומביא פירוש אחר להבנת רש"י בסוגיה:

"לפי דבריו יוצא לנו חומרא גדולה כי נעל הדלת בפני הבורר כלי מתוך הכלים, דבכלגוונא יחשב לבורר.

אך לפע"ד נראה פשוט שמכיון שכל שהוא דרך אכילה לא חשיב בורר, ולהכי שרי לברור ביד אוכל מתוך פסולת לאלתר, (וכמ"ש המג"א סי' שכסק"ז), ה"נ כל דבר שהוא לצורך השבת, הן ברירת כלים, הן ברירת בגדים, בכולהו מותר לברור את הכלי שחפץ בו, ולא שייכא ברירה בהכי. ושאני ההוא דעבידחלתא שלא הותרה מלאכתו כלל. ולא התירה התורה ברירה לעוברי עבירה."

כלומר הסיבה שרש"י כתב שחייב גם על הוצאת הקנים היפות היא אחרת. מאחר וכל פעולת הכנת התנור היא איסור אין בה היתר ברירה. מותר להוציא הדבר היפה מתוך פסולת רק למלאכה מותרת כגון – אוכל, או פעולות מותרות אחרות. כאן שכל הפעולה היא איסור גם הוצאת היפה מהפסול אסורה.  הדחייה להלכה של שיטה זו ברורה כיוון שלא מצאנו לזה זכר ברוב מוחלט של הפוסקים כפי שמביא שם הרב עובדיה. הרב עובדיה מקבל את ההנחה שמלאכת בורר היא אסורה כל עוד הותרה אולם המתיר שלה אינו רק דרך אכהל אלא כל עשייה מותרת. לכן כאשר עוסקים באיסור כל ברירה תאסר.

מקורות

  1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף עד עמוד ב

אמר רבא: האי מאן דעבד חביתא – חייב משום שבע חטאות, תנורא – חייב משום שמונה חטאות.

  1. רש"י מסכת שבת דף עד עמוד ב

חביתא – של חרס.

שבע חטאות – טוחן הרגבים ושוחקן הדק – הוי טוחן, ובורר הצרורות הגסות מתוכן – הרי שתים

  1. האחרונים שכתבו שאין ברירה בדבר שאינו גידולי קרקע: רבי עקיבא איגר בתשובה (סי' כ), חמדת ישראל (דמ"טסע"א), ודיון בדבריהם נמצא בשו"ת יביע אומר אורח חיים ה סימן לד, בחלקו הראשון.
  2. ט"ז אורח חיים סימן שיט ס"קיב

בפרק כ"ג כתבו התו' היו לפניו ב' מיני אוכלים גרסי' כו' עכ"ל ונרא' לכאורה דר"לדאין שייך ברירה אלא במידי דאוכל אבל בשאר דברים כגון לברור כלי מתוך כלים אין שייך בזה איסור בריר' וכ"מ מכל הנזכ' באיסור בורר נקטוה במידי דאכילה וע"כ לא נקט התנא סתם היו לפניו ב' מינים אלא אוכלים דוקא. אלא דאיתא בגמ' אח"כ שם אמר רבא האי מאן דעביד חביצה /חביתא/ חייב משום ז' חטאות וחשיב רש"י בורר ביניה' דהיינו בורר הצרורו' הגסות מתוכן כו'. וא"כ צ"ל הא דכתבו התו' מיני אוכלין גרסי' לרבותא דאפי' באוכל מתוך אוכל אמרינןדהנשארהוה פסולת:

  1. משנה ברורה סימן שיט ס"ק טו

כתבו האחרונים דה"ה בכל דבר כשהם שני מינים כגון כלים ובגדים שייך ברירה וע"כ צריך לברור זה המין שרוצה ליטול עכשיו והשאר ישארו על מקומם ולא להיפוך ואפשר דאםתלוים כמה בגדים על הכותל ומחפש אחר בגדו שרוצה עכשיו ללבשו ועי"ז מוכרח לסלק מתחלה כל שאר הבגדים לא הוי בכלל בורר וכן אם מונחים בקערה כמה מינים יחד זה על זה והמין שרוצה לאכול מונח למטה ומסלק אלו שמונחין למעלה כדי שיוכל להגיע להמין שלמטה וליטלו לא הוי בכלל בורר ועיין בבה"ל:

  1. הפניות לאחרונים נוספים שפסקו שיש ברירה בחפצים: מנחת חינוך בורר ה, ף החיים כה.
  2. אור שמח (על הרמב"ם) הלכות שבת פרק ח הלכה יא

[יא] דע דבורר גדרו הוא בדבר הבלול יחד ומשתמש כשהוא בלול, בזה אם בורר מאתו פסולת מתוך האוכל, או בשני מינים, הוי בורר, והוי מלאכה, אבל בדבר שאינו בלול לא שייך בורר, וזהו שמעורר הירושלמי (שבת פ"ז ה"ב) רמונים מגו רמונין, מעתה אפילו בני נשא מגו בני נשא, פירוש דאינן בלולים, ולפי זה בורר כלי מתוך כלי, דאטו משתמש כשהן בלולים, הלא בכל קערה משתמש בפ"ע לא שייך בהו בורר, אלא שהטורי זהב כתב דבורר הוי לא במאכל לחודה, רק בעץ ומתכות ג"כ, והביא ע"ז מדברי רש"י (שבת עד, ב ד"ה חייב אחת עשרה) גבי חלתאדבורר קנים יפות חייב, ושם יכול לעשות כשהן בלולין, וזה כתב הט"ז סימן שי"ט ס"ק י"ב, דבדבריהתוס' (שם עד, א ד"ה היו) נראה דדוקא באוכלים הוי בורר, ולא כלים, והביא דברי רש"י, וממה שפלטה קולמוסו כלים הביאו המחברים הבאים אחריו דגם בכלי איכא בורר, וטעו בזה, דבמלאכת בורר צריך שיהא בלול, ואין זה לא בכלים ולא בבגדים, אלא שמאכל לאו דוקא וכמו שביארנו.

  1. ערוך השולחן אורח חיים סימן שיט

סעיף ז

חיובאדבורר לאו דוקא במיני אוכליןדהאאמרינן בשבת [ע"ד:] אמר רבא האי מאן דעבידחביתא חייב ז' חטאות האי מאן דעבידתנורא חייב ח' חטאות האי מאן דעבידחלתא חייב י"א חטאות ופירש"י [ד"ה שבע חטאות] בחביתא בירר הצרורות הגסות מתוכן הרי שתים ובתנורא פי' ג"כ כן ובחלתא כתב כוורת של קנים וכו' בירר יפות ה"ז בורר וכו' ע"ש הרי שבכל דבר שייך ברירה והסברא כן הוא דהא במשכן הוה ברירה בסממנים וגם הם אינן לאכילה [וכ"כ הט"זסקי"ב]:

סעיף ח

ולפ"ז יש לשאול שאלה גדולה דאיך מצאנו ידינו ורגלינו בכמה דברים כגון שמונחים מעורבים כפות ומזלגות וסכינים ואנו צריכים כעת לסכינים ובוררים הסכינים מביניהם או הכפות או המזלגות וכן כשתלוים הרבה בגדים על הכותל ונצרך לשנים ושלשה בגדים ונוטלין מהכותל כל הבגדים ובוררין הבגדים הצריכים והשאר תולין על הכותל בחזרה וכן אם היו מונחים הרבה ספרים מעורבין זה על גבי זה וצריך כעת לאיזה ספרים ובוררן ונוטלן וכן על השלחן אצל העשירים יש כמה מיני קערות קטנות וגדולות ולכל מאכל בוררין קערות שונות וכיוצא בזה כמה עניינים ואם יש ברירה בכל דבר לא מצאנו ידינו ורגלינו בהרבה עניינים:

סעיף ט

ותשובת דבר זה משני פנים האחד דבדבר הניכר הרבה לעין הרואה לא שייך לומר בזה ברירה שאין זה ברירה אלא נטילה בעלמא וכל אלו הדברים שחשבנו הם נראים לעין כמו בבגדים וכלים וספרים כמובן ואין לומר הא גם שני מיני פירות נראים לעין כמו תאנים וענבים דאינו כן דמתוך קטנותן וריבוייןצריכין לברור זה מזה משא"כ בבגדים וכלים וספרים והשני שהרי יתבאר דבשעת האכילה יכול ליטול אוכל מתוך הפסולת ולאכול שאין זה דרך ברירה ודרך האכילה בכך וממילא דבכל הדברים שאנו צריכין כעת ללבוש הבגדים ולהשתמש בהכלים וללמוד בהספרים הוי כשעת אכילה ולא שייך בזה ברירה [ובוודאי לברור ספרים זה מזה כדי להעמידן על מקומן או בגדים זה מזה כדי לתלותן וכן בכלים אין היתר לטעם זה אבל לטעם הראשון אין איסור בדבר ויש לעיין בזה ודו"ק]:

  1. שו"ת יביע אומר חלק ה – אורח חיים סימן לא, עיקר הדיון מאות (ד). והבאתי את דברי המסקנה:

מכל הני טעמי תריצי נלפע"ד שיש להקל בנ"ד להתיר לברור סכינים כפות ומזלגות וליתנם במקום המתאים להם לצורך סעודה שלאחר מכן. והנח להם לישראל. וכן מותר לשמש לברור הספרים של בהכ"נ, חומשים, וסידורים, וכיו"ב, וליתנם כל ספר במקומו הראוי לו. הנלע"ד כתבתי. ידידו דוש"תבאה"ר עובדיה יוסף ס"ט

 

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן