שמעתי שאסור להתפלל עם תינוק על הידיים.. אבל אין לי ברירה. מה עלי לעשות?

שמעתי שאסור להתפלל עם תינוק על הידיים.. אני עם כמה ילדים קטנים וקשה לי להצליח למצוא זמן בו יש לי למי לתת את התינוק הקטן ולהצליח להתפלל בשקט בלעדיו. מה עלי לעשות?

תשובה:

היכולת להצליח להתפלל גם בתקופת החיים בה אנחנו מטופלות בילדים קטנים היא מאתגרת. מאתגרת מבחינה מעשית איך למצוא כמה דקות של שקט בתוך התארגנות הבוקר ומאתגרת מבחינה פנימית כשהמחשבות מתרוצצות בין אינספור המשימות שהחיים מטילים על שכמנו.

לפני שאתייחס לשאלת אחזקת ילד בזמן התפילה חשוב לזכור: נשים חייבות בתפילה. יש שביקשו להסביר דרך מנגנונים הלכתיים שונים למה בתקופה המאתגרת של גידול ילדים נשים פטורות מקיום מצווה זו, ובכל זאת כיוון שתפילה, כמו גם שאר המצוות, איננה רק אתגר אלא היא גם מתנהשל רגעים נפלאים ביום שנותנים לנו שקט לעמוד לפני הקב"ה – לא תמיד אנחנו מעוניינות להשתמש בפטורים אלו. הבחירה הזו היא ראויה וטובה: היא מספרת על ההתעקשות של אמא לילדים קטנים להרים ראש משגרת היום המתישה והתובענית, היא מאפשרת קצת שקט וזמן להתבוננותשלנו פנימה והיא מזמינה להכניס את הקב"ה והתפילה לתוך טרדות ודאגות שבגידול ילדים.

אני מבקשת לחזק אותך בבחירה החשובה והלא מובנת מאליה הזו, לא לוותרולחפש את הדרך המפותלת להצליח לעשות זאת למרות כל המשימות והרעשים (המתוקים..) שמסביבנו.

ולשאלתך: השולחן ערוך פסק בסימן צ"ו באורח חיים שכאשר מתפללים אין לאחוז בידיים תפילין, ספרים, קערה מלאה, סכין מעות וכיכר. לאחר הרשימה הזו מביא השולחן ערוך את טעמו של הדין (על פי דברי רש"י בברכות דף כג ע"ב): "מפני שליבו עליהם שלא יפלו", כלומר כאשר אנחנו מחזיקים משהו בעת התפילה, חלק מהקשב שלנו מופנה לדאגה שהחפץ שבידינו לא יפול. אחזקת תינוק לא מוזכרת ברשימה שציין השולחן ערוך ובכל זאת בסעיף קודם הביא המשנה ברורה בשם הברכי יוסף שמסיבה קרובה אסור להושיב תינוק לפנינו בשעת התפילה.

כלומר מתוך הדברים נשמע שבעייתי להתפלל עם תינוק על הידיים כיוון שתשומת הלב עשויה להיות מופנית אל התינוק ולשמירה לכך שלא יפול וכדומה…

בפסקי תשובות דן במקרה של חייל האוחז נשק ושואל האם הוא יכול להתפלל בזמן שהנשק בידיו. למסקנה מסיק הפסקי תשובות שבמקרה שאין לחייל מקום שמור להניח בו את הנשק, הרי שבמידה ויניחנולצידו בשעת התפילה הוא יהיה טרוד כל העת שאף אחד לא לוקח את הנשק ממנו. מציאות זו מתאימה להלכה הקובעת שאין לאחוז בידיו חפצים בשעת התפילה אלא שהיא לא מתאימה לטעמה של ההלכה שמבקשת בהוראה זו לפנות את מחשבתו של האדם המתפלל לתפילה עצמה. נראה שפער זה הוא שהוביל את הפסקי תשובות להכריע שחייל שאין לו היכן להניח את נשקו באופן שיהיה בטוח ושמור  – יכול להתפלל גם תפילת שמונה עשרה כאשר הנשק בידיו.

אני חושבת שמהלך הלכתי זה ניתן להכיל גם על מקרה של אשה (או איש) המבקש/ת להתפלל עם תינוק בידו/ה. במקום בו יש אפשרות להניח את התינוק באופן שלא יטריד את המחשבה היכן הוא ומה הוא עושה כעת, נכון לנהוג כך, אך במקרה בו אין אפשרות כזו–עדיף שהתינוק יהיה בידיו של ההורה ודווקא כך הוא יוכל לפנות את המחשבה והריכוז כמידת האפשר לתפילה עצמה. בחירה זו טובה ונפלאה מהבחירה לא להתפלל, וראוי הוא לחזק אשה הבוחרת להתאמץ בתוך סדר היום (והלילה..) העמוס הקיים בתקופת גידול ילדים קטנים – למצוא זמן ומקום (גם אם לא שקט) לתפילה.

על גבי היתר זה, צריך ללמוד ולהכיר את המגבלות שמגדירה ההלכה ביחס ליכולת להתפלל ליד תינוק עם חיתול מלא, מציאות שאני מניחה שאת נתקלת בה מידי פעם… אני מזכירה כאן רק את עיקרי הדברים: לעניין  היכולת לומר דברי קדושה סמוך לצרכים של קטן – הכלל הקובע הוא הריח הרע שיוצא מהחיתול. הנגזרות מעקרון זה הם: 1. שתן של תינוק או ילד קטן בדר"כ לא מהווים בעיה ואפשר להתפלל על ידם  2. צואה של תינוק קטן שרק יונק היא בדרך כלל בלי ריח רע שאסור להתפלל על ידו. אם תינוק גדול יותר עשה את צרכיו בזמן שאת מתפללת  – עלייך להפסיק את התפילה, להחליף לו את החיתול, ליטול ידיים ולחזור להתפלל.

מעבר לדיון ההלכתי עצמו, כאמא לילדים קטנים בעצמי אני מציעה נקודת מבט נוספת על המציאות אותה את מתארת. הסימן בשלחן ערוך ממנו נלמדה הלכה זו ממשיך ודן בשאלת אחזקת לולב או סידור תפילה בשעת התפילה. שני חפצים אלו מותרים באחזקה שכן הם צורך התפילה עצמה. ומעיר על כך הבית יוסף (בעקבות פירושו של רש"י לסוגיה במסכת סוכה) "ומתוך שחביבה מצוה עליו אין משאה ושימורה כבד עליו ולא טריד", כלומר יש דברים, כמו לולב בסוכות, שאחזקתם איננה טרדה אלא הם שמחה וחביבות גדולה שמעשירה את חווית התפילה עצמה. לפעמים הילדים שלנו נחווים אצלנו כמעמסה וכאתגר בדרך לקיום מצוות, אך לפעמים התיאור הזה יכול להתאים גם לתמונה של אמא או אבא המתפללים כאשר תינוקם, פרי בטנם, אחוז בידם. ברגעים כאלו אין באחזקתם הפרעה לכוונת התפילה אלא דווקא העצמה וחיזוק של הקשר שלנו עם הקב"ה והבאת העולמות עליהם אנחנו מודים ומבקשים ממנו אל מעשה התפילה עצמו.

ברוח הדברים הללו דרש הבעל שם טוב באחת מתורותיו על פרשת נח את הפסוק "בא אל התיבה אתה ואשתך ובניך". הבעל שם טוב דרש את ה"תיבה" המוזכרת בפסוק במשמעות של מילה, כאשר המילה המשמעותית ביותר בחיים של אדם עובד ה' היא התפילה. מתוך דרשנות זו הסביר הבעל שם טוב את הפסוק שקורא לנח להיכנס אל התיבה עם אשתו ובניו כהנחיה המלמדת את האדם לבא אל התפילה עם מה שיש בחיים שלנו: האשה, הילדים, טרדות הפרנסה והחיים.. התיבה, כלומר התפילה, איננה אי שקט שאנחנו נכנסים אליו תוך כדי ניתוק מהעובר עלינו, אלא דווקא תיבה עם צהר, תפילה שפתוחה ומכניסה לתוכה את כל העובד והמטריד אותנו.

מתפללת שתצליחי ליהנות מהתקופה המתוקה של גידול ילדים קטנים ולהצליח גם לצמוח מהאתגרים שהיא מביאה אלינו.

חנה

מקורות להרחבה:

אבודרהם שער ג' ברכת המצוות

והטעם שנפטרו נשים ממצוות עשה שהזמן גרמן, לפי שהאשה משועבדת לבעלה לעשות צרכיו. ואם הייתה מחויבת במצוות עשה שהזמן גרמן, אפשר שבשעת עשיית המצווה יצווה אותה הבעל לעשות מצוותו. ואם תעשה מצות הבורא ותניח מצוותו אוי לה מבעלה, ואם תעשה מצוותו ותניח מצוות הבורא אוי לה מיוצרה. לפיכך פטרה הבורא ממצוותיו כדי להיות לה שלום עם בעלה. וגדולה מזו מצאנו, שהשם הגדול הנכתב בקדושה ובטהרה נמחה על המים כדי להטיל שלום בין איש לאשתו.

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צו סעיף א

כשהוא מתפלל, לא יאחוז בידו תפילין ולא ספר מכתבי הקודש ולא קערה מלאה ולא סכין ומעות וככר, מפני שלבו עליהם שלא יפלו ויטרד ותתבטל כוונתו. ולולב בזמנו, מותר לאחוז בידו, כיון שהאחיזה בידו היא מצוה אינו נטרד בשבילו.

משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צו סעיף א

וכתב בברכ"ידה"הדאסור להושיב תינוק לפניו בשעת תפלה

פסקי תשובות סימן צ"ו אות א

צריך אדם להסיר מעל כתפיו וצווארו כל תיק ושקית מצלמה וכדומה בשעה שעומד להתפלל שמונה עשרה. ואם חושש ומתיירא שמא יגנב או ינזק אם יסלקנו מעליו, מוטב שיחזיקנו בידו או על כתפיו וכוונתו תהיה מיושבת יותר מאשר שינחינו מעליו ויהיה טרוד כל התפילה עקב חשש גניבה. וכמו כן נשיאת נשק אין איסור אם תפקידו מחייב זאת עתה וחושש לנזק או גניבה או ינחינו לצדו

בית יוסף אורח חיים סימן צו

אמרינן בסוף פרק לולב הגזול דאמימרהוה מצלי ולולב בידו ואותיבנא מהא דתניא לא יאחז בידו תפילין וכו' ושני התם לאו מצוה וטריד בהו הכא מצוה נינהו ולא טריד בהו ופירש רש"י לאו מצוה לאוחזןוהויין עליו למשא לפיכך טרוד במשאם וכבד עליו משאם ושמירתם הכא נטילתו ולקיחתו מצוה היא ומתוך שחביבה מצוה עליו אין משאה ושימורה כבד עליו ולא טריד

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטי בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כדבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.