מה לעשות לגבי כתמי דם שיש לי מאז שחליתי בקורונה?
שלום רב,
יש לי התקן מירנה כבר ארבע וחצי שנים. לאחר הקורונה התחילו הפרשות חומות ממש ללא כתמים אדומים כלל. האם זה תופס טומאה?
תשובה
שלום לך,
תודה על פנייתך. מקווה שהחלמת בטוב מהקורונה. נשים רבות מדווחות על דימומים נרתיקיים אחרי שחלו בקורונה. לרוב זה מצב זמני והגוף חוזר לעצמו.
מהנתונים בשאלתך נראה שההפרשות שראית אינן הפרשות שאוסרות.
אני מוסיפה כאן עוד כמה הנחיות הלכתיות שאולי יהיו לעזר עבורך בהמשך. מוזמנת להיעזר בהן. עם זאת מכיוון ששאלות בטהרה הן מאד ספציפיות אני ממליצה לך להיות בקשר טלפוני עם רבנית שתוכל לתת מענה מדויק לשאלה לפי הנתונים שלך. ניתן לפנות לקו הפתוח של נשמת – הפרטים מופעים כאן.
הפרשות כמו אלו שתיארת בשאלה עשויות להמשיך להופיע עוד זמן מה, ואולי בהמשך גם תהיה נטייה לאדום בצבע. כל עוד מתקיימים התנאים המפורטים כאן הן עונות להגדרה ההלכתית של "כתם"
1.לא מדובר בדימום של ממש אלא בהכתמות
2. הדם נראה באופן חיצוני (על תחתונית, בגד תחתון וכדומה ולא בבדיקה פנימית או על טמפון)
3.ראיית הדם אינה מלווה בהרגשה ספציפית שיש לה קריטריונים הלכתיים. (הרגשה כזו אינה שכיחה כיום ואין מדובר בתחושת רטיבות מהנרתיק החוצה)
ככלל, כתמים כאלו אינם אוסרים אלא אם כן מתקיימים כל התנאים המפורטים כאן יחד–
1.גודל הכתם- למעלה מקוטר של 1.8 ס"מ (קצת יותר גדול ממטבע של שקל, בהלכה זה נקרא "גריס")
2.הכתם נראה על דבר המקבל טומאה(הנפוץ ביותר הוא בגד תחתון לבן- לכן מומלץ שלא ללבוש בגד תחתון בצבע זה ולהעדיף צבעים אחרים)
3. צבע ההפרשה אדום
4.ברור שמקור הדימום ברחם
מאחלת לך בריאות ושלווה, זיוית.
מקורות
בתורה לומדים על טומאת נידה והאיסורים שבזמן הנידה בויקרא טו. דינים רבים נלמדים מפסוק טו: "וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ"
המדרש על הפסוק (ספרא מצורע – פרשת זבים פרשה ד) מלמד שדם מן המקור (הרחם) אוסר כאשר הוא בצבע אדום ושחור בין אם נראה בפנים או מחוץ לגוף האישה. במקרה בו מקור הדם אינו מהרחם אלא מפצע בנרתיק אין דם זה מטמא (משנה נידה ח, ג).
מקום מציאת הכתם גם הוא ישפיע על ההכרעה אם הוא אוסר או לא – אם הוא נמצא על גבי חומר שמקבל טומאה הרי הוא אוסר, כגון על בד או על הגוף. אך אם נמצא על חומר שאינו מקבל טומאה הוא אינו מטמא, כגון קרקע, בד סינטטי (תחתונית, נייר טואלט) ואסלה. אך כל זה במקרה והכתם נראה ללא הרגשה. כאשר היא מלווה בהרגשה של יציאת הדם מן הרחם הוא אוסר ללא קשר למיקום הכתם מן התורה (מסכת נדה דף נז, עמ' ב). כמו כן, מציאת הכתם על דבר המטמא יאסור את האישה רב במידה והוא בצבע לבן, אך כתם על בגד צבעוני לא מטמא. (שם דף סא, עמ' ב').
דינים אלו הובאו להלכה בשולחן ערוך, יורה דעה סימן קצ –
א – דבר תורה אין האשה מטמאה ולא אסורה לבעלה עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם שנמצא בגופה או בבגדיה שהיא טמאה ואסורה לבעלה אפילו לא הרגישה ואפי' בדקה עצמה ומצאה טהורה וצריכה הפסק טהרה שתבדוק עצמה ותמצא טהורה ואח"כ תמנה שבעה נקיים חוץ מיום המציאה ..
ב – לא גזרו על הכתם אלא אם כן יש בו כגריס ועוד ושיעור הגריס הוא כט' עדשים (ג' על ג') (טור) ושיעור עדשה כ"ד שערות (אגור בשם מהרי"ל שהוא ל"ו שערות כמו שהן קבועות בגופו של אדם) (תשובת מהרי"ו סימן כ"ב) ..
ו – הא דבעינן שיעורא בין בכתם הנמצא על חלוקה בין בכתם הנמצא על בשרה וי"א שלא אמרו אלא בכתם הנמצא על חלוקה אבל כתם הנמצא על בשרה בלבד במקומות שחוששין להם אין לו שיעור:
י- כתם שנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו כיצד בדקה קרקע עולם (או בית הכסא שאינו מקבל טומאה) (מרדכי הלכות נדה בשם סמ"ג וסמ"ק) או כל דבר שאינו מקבל טומאה וישבה עליו ומצאה בו כתם וכן כתם שנמצא על בגד צבוע טהורה. (לפיכך תלבש האשה בגדי צבעונין כדי להצילם מכתמים) (הרמב"ם ובגמ' פרק האשה):
לג – האשה שבדקה עצמה בעד (פי' סמרטוט מענין וכבגד עדים כל צדקותינו [ישעיהו סד:ה] ) הבדוק לה ונמצא עליו אפי' טיפה כחרדל בין עגול בין משוך טמאה ..