האם אפשר לעשות החלקת שיער בספירת העומר ולפני ראש חודש אייר?
מועדים לשמחה,
הבת שלי מאוד רוצה לעשות החלקה לשיער ומגיעה שבוע הבא מישהי לישוב שיכולה לעשות לה. השאלה אם מותר בספירת העומר לעשות כזו פעולה (פעם ראשונה) או שזה דומה לתספורת ובעייתי בספירת העומר?
תשובה
שלום,
מצד הדין הפשוט אין איסור לעשות החלקה בספירת העומר. ישנו דיון בין הפוסקים האם איסור תספורת בימי הספירה חל גם על נשים. יש האוסרים, אך גם הם מתירים מדין צניעות (שיער שיצא מחוץ לכיסוי הראש וכד'), ומדין שלא תתגנה על בעלה. אומנם לדעתם שאלתה של בתך אינה יכולה להיות מותרת מהדינים הנ"ל, אך מצד אחר יש להתיר, שהרי החלקה אינה תספורת, אלא רק שינוי מצב השיער, ולכן איני רואה שום סיבה לאסור זאת.
אוסיף עוד שכל הדין של מנהגי אבלות בספירת העומר אינו כתוב בגמרא, אלא התפתח בתקופות מאוחרות יותר, ולכן התוקף ההלכתי שלו הוא מדין מנהג ישראל. אמנם מקובלנו שמנהג ישראל דין הוא, אך ברגע שהלכה נפסקת בגלל מנהג, יש בה יותר מקום להקל. כאן יש צד נוסף לקולא – שכן בתך מבקשת לעשות את ההחלקה השבוע, בימי ניסן, ולחלק מבני אשכנז המנהג של דיני האבלות בספירה מתחיל רק מראש חודש אייר, שכן ניסן הוא חודש של שמחה. גם אם אינכם מבני אשכנז הנוהגים במנהג זה, עדיין אפשר לצרף את המנהג של חלק מקהילות ישראל, כסניף להקל. אם מנהג משפחתכם הוא להתחיל את מנהגי האבלות בספירה רק מראש חודש אייר ואילך, אז ודאי שאפילו תספורת מותרת כאן, וקל וחומר החלקה, שאינה בגדר תספורת.
נכון הדבר שאם ההחלקה גורמת לבתך שמחה יתירה, יש סיבה לחשוב שיש צד להחמיר ולהחליט שזה לא הזמן המתאים, שכן רוב ישראל מתאבלים בימים אלו על תלמידי רבי עקיבא שמתו בתקופה זו, אבל זה רק מצד הרגשת הלב שלה, ולא מצד הדין, וכפי שכתבתי – יש צד גם שבימי ניסן כולם יש להמשיך בשמחת החודש הזה, והראייה לכך שאין אומרים בו תחנון גם בימים שאחרי חג הפסח.
במבט אישי אוסיף שככלל נראה לי שבדורנו, דור שבו אנו רואים את הגאולה בעינינו, ראוי לשמור על המנהגים הקדומים, אך עם זאת לא להוסיף עליהם ואפילו לחתור לצמצם את מנהגי האבלות שאנו נוהגים בהם, כמובן במסגרת ההלכה, כחלק מההודיה לה' על התשועה שזכינו לה בימים אלו ממש.
שנזכה בע"ה לגאולה שלמה בקרוב ולבניין בית המקדש בב"א,
חני פרנק
מקורות:
- טור אורח חיים הלכות פסח סימן תצג (רבינו יעקב בן הרא"ש בעל הטורים)
נוהגין בכל המקומות שלא לישא אשה בין פסח לעצרת והטעם שלא להרבות בשמחה שבאותו זמן מתו תלמידי ר"ע וכתב הר"י גיאת דוקא נישואין שהוא עיקר שמחה אבל לארס ולקדש שפיר דמי… ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר. ויש מסתפרי' מל"ג בעומר ואילך שאומרים שאז פסקו מלמות.
- בית יוסף אורח חיים סימן תצג (ר' יוסף קארו)
ומה שכתב ויש מקומות שנהגו שלא להסתפר. כ"כ הר"י ן' שועיב בדרשת יום ראשון של פסח (מא ע"ד) וכן המנהג פשוט בינינו:
- שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג סעיף ב (ר' יוסף קארו)
נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות.
- מגן אברהם סימן תצג ס"ק ב (ר' אברהם אבלי הלוי גומבינר)
הכל שרי. היינו לאותן הנוהגים לספר מל"ג ואילך אבל לדידן שנוהגים איסור תספורת אסור ג"כ לישא (ב"ח ולבוש ומנהגים וכ"מ בב"י וד"מ) מיהו עד ר"ח אייר מותרין לישא כשם שמותרין לספר כמ"ש ס"ג וכשחל ר"ח בשבת מותרין הכל לישא באותו שבת (ב"ח ומנהגים):
- ערוך השולחן אורח חיים סימן תצג (ר' יחיאל מיכל ב"ר אהרן הלוי עפשטיין)
סעיף א: אלו הימים שבין פסח לעצרת מוחזק אצל כל ישראל זה שנות מאות רבות לימי דין וימי אבל מפני שבזמן הקצר הזה מתו י"ב אלף זוגות תלמידי חכמים תלמידי ר' עקיבא כדאיתא ביבמות [ס"ב:] וכולם מתו במיתת אסכרא [שם] ועוד ראינו שעיקרי ימי הגזירות בשנות מאות שעברו בצרפת ואשכנז הוו בימים אלו כמבואר מהפיוטים שעשו קדמונינו על שבתות אלו שבין פסח לעצרת והם מליאים קינים והגה והי ויש עוד טעמים על ימים אלו שהם ימי דין [עח"י סק"ג]:
סעיף ב: ולפיכך נהגו כל ישראל מימות הגאונים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת…
סעיף ג: וכן נהגו במדינות אלו שלא להסתפר בימים אלו והוא ג"כ עניין אבלות ומי שהסתפר קונסין אותו על שעבר על המנהג ולא עשה מצוה ופשוט הוא דאם צריך לבריאותו להסתפר דמותר…
סעיף ד: ודע שיש מנהגים שונים בעניין הזה יש שנהגו איסור מן תיכף אחר הפסח עד ל"ג בעומר ומשם ואילך מותר נשואין ותספורת לפי שיש במדרש דט"ו ימים קודם עצרת פסקו מלמות ונשארו ל"ד ימים [ב"ח] והיה מן הדין לנהוג איסור עד ל"ה לספירה אלא דאמרינן מקצת יום ככולו ומותר ביום ל"ד ולא מקודם וזהו דרכו של רבינו הב"י… סעיף ה: ויש עוד מנהג שהאיסור נמשך גם אחר ל"ג בעומר עד עצרת או עד שלשה ימי הגבלה סעיף ו: ולפי מנהג זה נוהגין היתר עד ר"ח אייר ומתחילין האיסור מן יום א' דר"ח אייר ונמשך עד יום ראשון של ג' ימי הגבלה ומקצת היום ככולו ולכן לפי מנהג זה עד ר"ח אייר מותר וגם בל"ג בעומר בעצמו וכן בג' ימי הגבלה ושאר כל הימים אסורין וכן הוא מנהג שלנו ואם חל ל"ג בעומר ביום ראשון מסתפרין בע"ש הקודם מפני כבוד השבת:
- משנה ברורה סימן תצג ס"ק יד (ר' ישראל מאיר הכהן מראדין, החפץ חיים)
יש נוהגים וכו' וטעות הוא בידם – אבאר בקצרה. דלכו"ע נוהגין איסור ל"ג ימים אך יש בזה מנהגים שונים [ויש לכל אחד טעם למנהגו כמבואר בבה"ל] יש שבחרו אותן מיום ב' של פסח עד ל"ג בעומר ומשם והלאה עד שבועות לא קבלו עלייהו שום איסור אמנם עד ל"ג בעומר אין מתירין שום יום. ויש שניכו ממ"ט ימי העומר ט"ז ימים הראשונים דהיינו עד יום שני של ר"ח אייר ומשם והלאה עד שבועות שהוא ל"ג ימים אין מתירין שום יום (לבד מל"ג בעומר עצמו התירוהו במקצתו ומשום דמקצת יום ככולו) ונמצא מי שאוחז החבל בשני ראשין דהיינו שמיקל בר"ח אייר וגם מיקל מל"ג והלאה טעות הוא בידו:
- באור הלכה סימן תצג סעיף ג (כנ"ל)
יש נוהגים וכו' וטעות הוא בידם – ביאור הענין דיש בזה שלש שיטות ונבאר שתים מהן שנקטום הפוסקים לדינא. וזהו. שיטה אחת דתלמידי ר"ע מתו ל"ד יום וראיה ממדרש שמתו מפסח עד פרוס עצרת והוא ט"ו יום קודם עצרת וכשתסיר ט"ו יום ממ"ט נשארו ל"ד יום שלמים שמתו אלא דמקצת היום ככולו ומשו"ה מסתפרין ביום ל"ד בבקר וה"ה לישא אשה מותר מכאן ואילך וזה דעת המחבר בס"א וס"ב אכן לדעת הרמ"א שם בס"ב משמע דס"ל דפסקו מלמות ביום ל"ג וכמו שכתב הגר"א שם ומקצת היום ככולו ולפי שיטה זו המנהג שאין מסתפרין מפסח עד יום ל"ג בבוקר ומשם והלאה עד עצרת מותר. שיטה שניה הוא מה שאומרים בשם התוספות דתלמידי ר"ע מתו ל"ג ימים שלמים דהיינו ביום שא"א תחנון לא מתו א"כ כשתוציא שבעת ימי הפסח דהיינו מיום שני של פסח ועוד ששה שבתות ושני ימים ר"ח אייר ויום אחד ר"ח סיון שלא מתו א"כ הרי נשארו ל"ג שלימין שמתו ולפ"ז מתו עד עצרת ולנגד אלו הל"ג ימים קבלו ישראל ע"ע קצת אבילות ל"ג ימים (אלא שיום אחד מהן יש להקל במקצת יום דהוא ככולו ובחרו ביום ל"ג בעומר ואולי מאיזה טעם. פמ"ג) לענין תספורת ונשואין דהיינו לנכות ממ"ט יום של העומר ט"ז ימים הראשונים דהיינו מיום שני של פסח עד יום שני של ר"ח אייר יש ט"ז ימים שאותן ימים מקילין בהן ונשארו ל"ג שלימין עד עצרת ומתאבלין בהן ולפ"ז אותן שמסתפרין מל"ג ואילך וגם בר"ח אייר טעות הוא בידם דליכא ל"ג יום וזהו כונת המחבר:
- שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קלז (ר' משה פיינשטיין)
ובדבר תספורת לאשה בימי הספירה, הנה אף שהיה מסתבר להתיר מאחר שגם באבלות אחר שבעה תוך שלשים מתירין הרבה ראשונים וכן המחבר ביו"ד סימן ש"צ סעיף ה', והתוס' ביבמות דף מ"ג כתבו שכיון דשריא אשה בנטילת שער בתוך שלשים שריא נמי בתשעה באב, וא"כ כ"ש בימי הספירה, ולכן אף להרמ"א שכותב שהעיקר כהאוסרין באבלות גם לאשה ונימא שלכן יאסור גם בשבוע שחל בו ט"ב, אולי יודה שיש להקל בימי הספירה ובבין המצרים כיון שהוא רק מנהג יש להקל כהמתירין, אבל מ"מ נראה הדין שראוי להחמיר אם אינו נחוץ כל כך.
- פסקי תשובות אורח חיים סימן תצג אות ז (הרב שמחה בן ציון אייזיק ב"ר ירחמיאל צבי יהודה רבינוביץ נולד בשנת תשכ"ג (1962) כנצר למשפחות האדמו"רים מביאלה ופשיסחה.)
ז. תספורת לנשים ונערות
סעי' ב', שו"ע: נוהגים שלא להסתפר וכו'. ואיסור זה הוא בין לאיש ובין לאשה, וכן בקטנים אף שלא הגיעו לחינוך, אמנם כשיש צורך מיוחד יש להתיר לנשים ונערות להסתפר, ולצורך מצוה כגון לצורך ל"ט או צניעות ששערותיה יוצאים חוץ לכיסוי הראש מותר אף לכתחילה.
מריטת שער הגבות או הריסים מותרת אף שנעשית ליפוי, כיון שאינה בכלל תספורת, אבל שאר שערות שבגוף בכלל תספורת הוא ואין להתיר אא"כ יש צורך מיוחד, וכנ"ל. ומותר לאיש לגלח משערות שפמו כל שמעכב את האכילה.