קשה לי ולחבר שלי עם שמירת נגיעה, אולי יש בי בעיה?
אני בת 20, בשירות הלאומי, ויוצאת עם בחור מקסים בן 21 במסלול הסדר. אני בשנה הראשונה שלי, והוא משתחרר אי״ה עוד חצי שנה. אנחנו יוצאים כבר כמה חודשים ומתקדם טוב ב״ה.
אנחנו רוצים בע״ה להתחתן, ולהקים ביחד בית. וזה יהיה אחרי שהוא יחזור לישיבה ואני אסיים את השנה..
אבל יש לנו קושי אחד ענק- שמירת נגיעה.
אנחנו נופלים וקמים. בלי סוף! בזמן כתיבת השאלה אנחנו ב״ה בתק׳ טובה. שנינו נמצאים בתפקידים שלא מאפשרים לנו לוותר לעצמנו ב״ה. שמנו לעצמנו קווים אדומים (לא להפגש מאוחר בלילה, אם מרגישים שקשה-הולכים, וכו.) אבל זה פשוט קשה מידיי! ולצערי לי זה יותר קשה מלו.. הוא מצליח לנתק. אני יותר רגשית. זה קשוח.
אני באמת מיואשת.. הקושי הזה גורם לי המון פעמים להיות מתוסכלת מהסיטואציה, לפעמים עד למצב של בכי..! מבאס אותי שלפעמים אני זאת שאשמה בנפילות. ואני יודעת שזה קשה גם לו למרות שהוא משתדל להסתיר את זה.
אני לא יודעת אם יש משהו בי שהוא לא טוב, משהו לא נכון, אולי לא בנוי מספיק..? למדתי המון על הנושא, ובאולפנה שלמדתי בה היה על זה שיח פתוח ואמיתי. אם הרבנית תוכל לתת לי עצה איך להצליח לעשות עם עצמי עבודה, אשמח מאוד
תשובה
שלום לך, כמה השאלה שלך נוגעת ללב. ההתמודדות שאת נמצאת בה אינה פשוטה כלל.
הצורך במגע הוא טבעי ומלמד על משיכה בריאה ועל אהבה שזכית לה, והקושי להמנע ממימוש של הקשר עד שתזכו להתקדש בקדושת הנישואים מובן מאד.
השאלה שלך משדרת שאיפה וכמיהה לעמוד בדרישות ההלכה, למרות הקושי וזה בפני עצמו כל כך ראוי להערכה.
אני קוראת בשאלתך שאת חשה אשמה, לא רק על הפעמים בהם לא הצלחת להימנע ממגע כשרישת ההלכה, אלא על העובדה שמבין שניכם את היא זו שמתקשה יותר.
יש תפיסה רווחת לפיה מצופה שהגבר יהיה זה שמתקשה לעמוד ביצרו ואילו האישה אינה חווה דחף מיני עז או שמצופה ממנה להתמקד בהיבט הרגשי של הקשר. בחיים האמיתיים זה לא בהכרח ככה ובזוגיות טובה אנחנו בני אדם ולא ארכיטיפים של זכר ונקבה. אני חושבת שההתמודדות שלך תהיה קלה יותר אם תוכלי לקבל את המקום בו את נמצאת ואז זה שבאמת-קשה לך. זה טבעי והגיוני, ואפילו בריא. על זה אמרו חכמים:
"ר' אלעזר בן עזריה אומר מנין שלא יאמר אדם "אי אפשי (איני רוצה) ללבוש שעטנז. אי אפשי לאכול בשר חזיר. אי אפשי לבוא על הערוה" אבל "אפשי ומה אעשה ואבי שבשמים גזר עלי כך"?
תלמוד לומר "ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי"– נמצא פורש מן העבירה ומקבל עליו עול מלכות שמים." (ספרא לויקרא כ)
את הרצון צריך לחבק, ועם זאת, להמשיך בדרך שאתם כבר הולכים בה, כאשר אתם מבינים מהם המקומות בהם יהיה לכם קשה יותר ומשתדלים להימנע מהם.
אני מצרפת לך תשובה שכתבתי בנושא באתר כאן והיא משיקה מאד לשאלה שלך.
בברכה,
זיוית.