מהן הדעות השונות ביחס לאופן כיסוי הראש ע"י אישה?
הייתי שמחה לדעת בנוגע לגדר של כיסוי ראש מגוון דעות הלכתיות ביחס לכמה לכסות ומה לא.חשוב לי בזמן הקרוב לדעת ספציפית מי סובר שניתן להוציא מה שמכונה "פוני" מלא?עקב היתלבטות קונקרטית של מישהי שקרובה אלי וצריכה להחליט בשבועיים הקרובים על כך..שוב תודה על האתר הנפלא..
תשובה:
שלום לך, אנסה לענות כפי שהבנתי את בקשתך.
רוב ככל הפוסקים מחייבים אחת משתי האפשרויות: כיסוי ראש מלא (לא התייחסתי בתשובתי לפאה), או כיסוי מלא והוצאת שיער בשיעור טפח, שהוא כארבעה סנטימטרים לרוחב המצח (פוני), או מאחור, או בצדדים.
מקור החיוב לכיסוי ראש לנשים נלמד במשנה (כתובות פ"ז מ"ו) מן המצבים, המאפשרים לבעל לגרש את אשתו ללא כתובה, אם בשל הכשלת הבעל באיסורי תורה ואם בשל התנהגות בלתי צנועה:
ואיזו היא דת משה? מאכילתו שאינו מעושר, ומשמשתו נדה, ולא קוצה לה חלה, ונודרת ואינה מקיימת ואיזוהי דת יהודית? יוצאה וראשה פרוע, וטווה בשוק, ומדברת עם כל אדם … המקללת יולדיו בפניו … הקולנית, ואיזו היא קולנית? לכשהיא מדברת בתוך ביתה ושכניה שומעין קולה.
מלשון המשנה משתמע שהמונח 'דת משה' כולל מצוות מדאוריתא, ואילו 'דת יהודית' עוסק בהנהגות טובות מתחום הצניעות והנאמנות לבן הזוג. אולם מדיון הגמרא על משנתינו (כתובות עב עמ' א-ב) עולה, כי כיסוי הראש באופן חלקי ('קלתא' – שיער אסוף ומכוסה במעין רשת או כיפה) הנו מצווה מן התורה, ואילו הדרישה לכיסוי מלא הנה תוספת מדרבנן. יש להעיר שקיים גם פירוש ייחודי, ולפיו קלתא פירושה שיער אסוף וקלוע, והאיסור מדבר על יציאה בשיער פרוע ומפוזר (שבות יעקב חלק א סימן קג).
בעניין הכיסוי המינימלי מדאוריתא, הרמב"ם מפרש זאת ככיסוי במטפחת, ואילו מדת יהודית נדרש גם כיסוי אטום וכולל, “החופה את כל גופה כמו טלית” ונקרא 'רדיד' (הלכות אישות פרק כד הלכות יא-יב, וכך כתב גם בפרק יג הלכה יא): שהעוברת ע"ד משה היא היוצאה בשוק ושערה גלוי, והעוברת ע"ד יהודית היא שיוצאת לשוק וראשה פרוע ואין עליה רדיד ככל הנשים אף על פי ששערה מכוסה במטפחת. כך כתב גם השולחן ערוך (אבן העזר סימן קטו סעיף ד) והוא מחייב כיסוי מלא הכולל מטפחת ועליה רדיד, כחלק מדרישות הצניעות המקובלות. גישה זו תואמת את פסקו שהובא לעיל בסימן כא.
ניתן לפרש את דרישת הרמב"ם לכיסוי מלא בשתי דרכים: א) הרמב"ם מפרש קלתא שבגמרא כמטפחת שיש בה נקבים כנקבי הסל כמו הסבכות (ב"ח לעיל וכפירוש רש"י בכתובות), ב) הרמב"ם מתכוון במטפחת לכיסוי חלקי ככיפה, ואילו הרדיד מכסה את הראש כולו (בית הבחירה כתובות עב, ע"א, וכפי שמשתמע ברמב"ם בהלכות סוטה פרק ג הלכה ה ).
מעבר לכך, התשובה לשאלתך, כמה שיער צריך לכסות, נגזרת מדיון נוסף בנוגע לפירוש דברי הגמרא: 'שיער באשה – ערוה' (ברכות כד ע"א, קידושין ע ע"א, ירושלמי חלה פ"ב ה"א), לפי אחד הפירושים, מדובר באיסור על האיש להתבונן באשתו בזמן קריאת שמע, כאשר (בין היתר) שיערה מגולה (בדרך זו פירשו רש"י ברכות שם, בה"ג סימן א פ"ג, ראבי"ה ברכות חלק א, סימן עו, ריטב"א ברכות כד ע"א, מרדכי ברכות רמז פ בשם רב האי גאון, ספר יראים סימן שצב בשם רב יהודאי גאון, והגהות מימוניות הלכות ק"ש פ"ג, הט"ז, אות ס). ולפי ההבנה השניה מדובר באיסור כולל של מראה חושפני בכל זמן ובכל מקום (רמב"ם איסורי ביאה פכ"א ה"ב, אור זרוע ח"א סי' קלג, רא"ש ברכות פ"ג סי' לז, ריטב"א כתובות עב, ע"א, רשב"א כתובות עב, ע"ב, וברכות כד, ע"א, בית הבחירה ברכות כד, ע"א, סמ"ג לאוין סימן קכו, סמ"ק מצווה פג וטור אבהע"ז כא). ואילו השולחן ערוך פוסק כשתי הדעות, בחלק אבן העזר (סימן כא סעיפים א-ב) אוסר ראיית שיער נשים (כולל פנויות) כחלק מגדרי הצניעות, ובחלק אורח חיים (סימן עה סעיף ג) אוסר לקרוא קריאת שמע כנגד השיער המגולה.
הבחנה זו בין שני הפירושים תסייע בידינו בהכרעה כמה שיער נדרש לכסות. כתב הרמ"א בהגהתו לאורח חיים לעיל, כי שיער היוצא מחוץ לצמה, אין דרכו להיות מכוסה, ולכן מותר לקרוא כנגדו קריאת שמע. כבר הרשב"א לפניו כתב דברים דומים בעניין קריאת שמע (בחידושיו לברכות כד, ע"א). פוסקים נוספים פסקו כרמ"א, שגילוי מעט שערות אינו נחשב כפריעת ראש, כל עוד רוב הראש מכוסה (שו"ת מהר"ם אלשקר סימן לה, משנה ברורה סימן עה סק"י, יביע אומר חלק ג אבן העזר סימן כא, אגרות משה אבן העזר חלק א סימן נח). השיעור שקבע הר"מ פיינשטיין להתיר בגילוי הוא טפח רבוע משיער הראש, ככל יתר האיסורים ששיעורם בטפח. במידות ימינו טפח שווה לרוחב ארבע אצבעות, ונע בין שמונה ס"מ (לגר"ח נאה) לבין 9.6 ס"מ (לחזון אי"ש), ובגודלו של מצח ממוצע מדובר בהוצאת "פוני" ברוחב חצי טפח שהוא כשתי אצבעות – ארבעה סנטימטרים לאורך כל המצח, שהוא כשני טפחים.
בדרך זו, המתירה הוצאת טפח, הלכו גם מרבית פוסקי דורנו, אציין בין היתר את הרב יעקב אריאל (במקומות רבים במרשתת. בין היתר http://www.yeshiva.org.il/ask/5788 ) שם טוען כי מנהג הזוהר בכיסוי מלא לא התפשט בארץ, למעט אצל יחידי סגולה (בהמשך ארחיב בפסיקת הזוהר) (http://www.yeshiva.org.il/ask/?id=37842
(http://www.yeshiva.org.il/ask/6996) ומתיר גילוי שיער מלפנים או מאחור, ואף הוצאת צמה אם שטחה הכולל הוא טפח רבוע.
שיטה קרובה קיימת בפסיקת הרב דב ליאור, המתיר גילוי טפח באופן מצטבר במקומות שונים בראש: בצדדים, מאחור ומלפנים (http://www.yeshiva.org.il/ask/58505).
והרב נחום רבינוביץ פסק את השיטה המקלה ביותר לפיה, אין למדוד בסנטימטרים את שיעור הכיסוי מדרבנן, "מעיקר הדין צריך לכסות את רוב שיער הראש, אבל מותר להוציא קצת שיער, ולאו דווקא שיעור מסוים אלא כפי הנהוג בחברה של שומרי תורה ומצוות אליה היא משתייכת" (שיח נחום –
http://www.ybm.org.il/Admin/uploaddata/LessonsFiles/Pdf/9690.pdf).
יחד עם זאת, יש להבנתי קושי על שיטתם של רוב הפוסקים הללו, אשר מקישים מהיתר האיש בקריאת שמע בנוכחות שיער אשה גלוי, ומשם לומדים את שיעור חובת האשה בכיסוי שיערה. שהרי בימינו גילוי שיער הנשים הנו תופעה רווחת ומקובלת, ומתוך כך, יש מי שסבור, שאין בזה הרהורי עבירה למתפלל או ללומד תורה מול שיער זה, בדומה לשיער הפנויות (ערוך השולחן אורח חיים סימן עה סעיף ז, בן איש חי שנה ראשונה פרשת בא אות יב), אך מובן שאין בכך כדי להתיר גילוי ראש, ולהקיש בעניין צניעות, מכיוון שישנו חילוק בין שתי הסוגיות.
מלבד דרך זו, המתירה הוצאה כלשהי: קצות הצמות או טפח במצח, ישנה שיטה מחמירה, שאינה לומדת את החיוב לכיסוי הראש מהלכות קריאת שמע ודברים שבקדושה, אלא מדיני צניעות. במקרה כזה אין דרך להקל בגילוי שיער כלשהו. בבסיס השיטה נמצאים דברי הזוהר (זוהר פרשת נשא דף קכה ע"ב) והאגדה על האשה הקמחית, שראתה כל בניה כהנים גדולים בזכות ש"מימי לא ראו קורות ביתי קלעי שערי" (יומא מז, ע"א). באופן זה כתבו המגן אברהם (אורח חיים סימן ע הסק"ד), והצמח צדק (לובאוויטש אבן העזר סימן קלט), וכן בשו"ת החת"ם סופר (חלק א סימן לו), אם בהסתמך על הזוהר, ואם מתוקף מנהג ישראל מדורי דורות.
בדרך זו פסקו לכתחילה הרב מלמד (פניני הלכה משפחה הלכות צניעות פרק ז אות יח) והרב שמואל אליהו (http://www.kipa.co.il/ask/show/3287(, אך בדיעבד התירו גילוי טפח מסודר או קלוע. גם הרב יהודה הנקין כתב ברוח זו (תחומין יג "שיעור כיסוי ראש של נשים" עמ' 290-298) וציין, כי שיער מפוזר מחוץ לכובע (הגולש על הכתפיים וללא קליעה), אף כשיש בו טפח בלבד, הוא אסור, קל וחומר שאסור בשיער ארוך. גם בהתייחסותו למנהגי המקום כמכריעים בעניין שיעור הכיסוי שמעבר לחיוב מדאוריתא (דת יהודית), הוא תולה זאת במנהג הנשים הכשרות והצנועות בלבד.
עם סיום הסקירה ברצוני להתייחס בקצרה לשיטה הלכתית כביכול, המתירה כיסוי סמלי, או הימנעות מכיסוי בכלל. על הסברא הראשונה כתב הרב שרלו באופן חד משמעי: "כיסויי הראש "המדגמיים" נראים כדבר מה שהוא חילול ד' המצוי על הראש, ואולי עדיף שלא ללכת עימם כלל וכלל, כדי שלא תהיה תורת ד' פלסטר, ולא נחוש כי אנו עושים את רצון ד', במקום בו אנו עושים בדיוק את ההיפך" (www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=5362).
ואילו שיטת היחיד של הרב יוסף משאש (אוצר המכתבים, חלק ג’ עמ’ רי”א , ושו"ת מים חיים או"ח סי' קי) המתירה יציאה מן הבית ללא כיסוי ראש, נדחתה ע"י רוב ככל הפוסקים, בהיותו מערער על עצם החיוב מדאוריתא, והופכו לתלוי חברה, מה עוד שהוא עצמו העיד על מגמתו ללמד סנגוריה על פריצת גדר ההלכה, והוא פתח בתשובתו בדברים: "דע בני כי איסור גילוי הראש לנשים היה חמור אצלנו פה מחזק', וכן בכל ערי המערב טרם בוא הצרפתים, ואך אחרי בואם במעט זמן פרצו בנות ישראל גדר בזה וקמה שערוריה גדולה מהרבנים והחכמים ונבוני עם יראי אלוקים".
בסיכום הדברים, אין מגוון גדול ביותר בין הפוסקים השונים, והסברות נעות החל מכיסוי מלא ועד הוצאת טפח מרובע ב"פוני", או בכל חלק מהראש.
בשולי דבריי אני מציינת, שישנם סעיפי משנה שבהם לא נגענו, ביניהם לא דנו בכיסוי ראש לפנויות (אלמנות, גרושות ופנויות) וגם לא בנשואות בתוך ביתן, ובחבישת פאה, וכן לא פיתחנו את אמירת דברים שבקדושה.
עידית