האם יש היתר לאישה נשואה ללכת עם כיסוי ראש חלקי?
שלום רב,
האם יש היתר הלכתי ללכת בתור אישה נשואה עם כיסוי ראש חלקי?
תודה רבה לכן מראש ! 🙂
תשובה
שלום לך,
אישה אחרי נישואיה חייבת בכיסוי ראש. מהגמרא והראשונים עולה שהיסוד לחיוב זה הוא מן התורה: ללכת עם כיסוי ראש כלשהו. מידת הכיסוי ואופיו נקבעו על ידי חכמים, ולדעת רוב הפוסקים כיום כיסוי הראש יכול להיות חלקי – אבל ישנו טווח די רחב בהגדרה מהו כיסוי חלקי. מוסכם כי הכיסוי צריך לכסות את שיער הראש, או את רובו, וכיום עליו ליצור זיהוי סביבתי שהאישה היא נשואה.
הקו המחמיר ידרוש כיסוי מלא של כל השיער, והקו המקל יותר יהיה כיסוי רוב שטח הראש. בתווך נמצא דעות שיגדירו שטח שיער מסויים אותו ניתן לא לכסות – כגון טפח, שתי אצבעות וכדומה. ישנה גם דעה לפיה כיסוי ראש המקובל בסביבה ובקהילה ככזה שלובשות נשים יראות שמיים – הוא כיסוי מספק.
תשובה מורחבת:
אין פסוק מפורש שאומר "אישה חייבת ללכת עם כיסוי ראש", אבל עולה מהתורה שחובתה של אישה לכסות את ראשה. בימי התורה ברור היה שנשים לא יוצאות החוצה בשיער גלוי, וגם במשנה ובגמרא מצאנו מקומות בהם מתייחסים לכיסוי הראש הנשי כהנחת יסוד מובנת מאליה, למשל בנדרים ל: "אֲנָשִׁים זִימְנִין דְּמִיכַּסּוּ רֵישַׁיְיהוּ וְזִימְנִין דְּמִגַּלּוּ רֵישַׁיְיהוּ אֲבָל נָשִׁים לְעוֹלָם מִיכַּסּוּ וּקְטַנִּים לְעוֹלָם מִיגַּלּוּ". [אנשים לפעמים מכסים ראשם ולפעמים מגלים, אבל נשים לעולם מכסות וקטנים לעולם מגלים]
בספר במדבר, בתיאור טקס אישה סוטה, נאמר "וְהֶעֱמִיד הַכֹּהֵן אֶת־הָאִשָּׁה לִפְנֵי ה' וּפָרַע אֶת־רֹאשׁ הָאִשָּׁה". משמעות המילה "פרע" בתנ"ך היא כנראה חשיפה, כלומר שראש האישה מכוסה.
מכאן למדו חכמים שיש חובת כיסוי ראש מהתורה. בגמרא בכתובות עב: נאמר, כפי שציטטנו לעיל, שאישה ש"יוצאה וראשה פרוע" עברה על הנורמה המקובלת המכונה "דת יהודית" ולכן בעלה יכול לגרשה בלי תשלום הכתובה.
הגמרא ממשיכה שם ושואלת: ראשה פרוע דאורייתא היא! [כלומר, הרי לצאת בלי כיסוי ראש זה איסור מן התורה ולא "דת יהודית"!]
דכתיב: "ופרע את ראש האשה", ותנא דבי רבי ישמעאל: אזהרה לבנות ישראל שלא יצאו בפרוע ראש!
הגמרא מסבירה: דאורייתא – קלתה שפיר דמי, דת יהודית – אפילו קלתה נמי אסור.
[מן התורה מספיק כיסוי כלשהו, בסיסי, המכונה "קלתה". דת יהודית זה נוהג מקובל שמחייב כיסוי מלא יותר].
בהמשך דנה הגמרא בשאלה היכן נצרך כיסוי זה, ומגיעה למסקנה שחובה לצאת איתו למקומות ציבוריים, ועם "קלתה" ניתן להיות במקומות יותר פרטיים, ובבית והחצר המשפחתיים אין צורך בכיסוי כלל (ממקורות אחרים היו שהחמירו לחייב כיסוי ראש גם בתוך הבית הפרטי, אבל זה לא מקובל כהלכה פסוקה כיום).
למדנו אם כן שיש חיוב דאורייתא לנשואה להיות עם כיסוי ראש בכל מקום שאנשים רואים אותה, ויש דין מדרבנן להיות עם כיסוי משמעותי יותר במקום ציבורי.
מלבד זאת, ראינו לעיל גם ששיער גלוי נחשב למסיח דעת שאינו מאפשר לגבר לומר קריאת שמע – כלומר שזהו חלק גוף שראוי לכסותו. נראה שבמקורה הלכה זו היתה תקפה גם לנשים נשואות וגם לנשים פנויות, בהתאם לנורמה שהייתה מקובלת; אולם עם השנים המנהג השתנה בנושא זה וכיום נשים פנויות אינן חייבות בכיסוי ראש.
בשונה מהלכות אחרות בנושאי לבוש, שלא מצאנו אותן נאמרות באופן מפורש בספרי ההלכה המרכזיים, את חובת כיסוי הראש לנשים כתבו גם הרמב"ם (איסורי ביאה כ"א, י"ז) וגם השולחן ערוך (אבן העזר כ"א, ב'):
"לא תלכנה בנות ישראל פרועות ראש בשוק אחת פנויה ואחת אשת איש:"
נושא כיסוי הראש הוא נושא שבו בולט הקשר בין הלכות הנוגעות לנראות חיצונית לבין מנהג כל תקופה ומקום. המציאות המקובלת השתנתה מאוד מתקופת הגמרא ועד ימינו, וכיום בעולם אין נורמה שנשים מכסות את ראשן תמיד. להפך, כיום כיסוי הראש הפך לפריט שמסמן את הלובשות אותו כדתיות ושונות מהנורמות המקובלות. אם יסוד החיוב הוא מדאורייתא (כפי שהבינו כמעט כל הפוסקים לאורך הדורות) אז לא משנה מהו המנהג המקובל, חובת הכיסוי אינה מתבטלת. כך כתב ה"משנה ברורה" (סימן ע"ה סעיף י'):
"ודע עוד דאפילו אם דרך אשה זו וחברותיה באותו מקום לילך בגילוי הראש בשוק כדרך הפרוצות אסור וכמו לענין גילוי שוקה דאסור בכל גווני וכנ"ל בסק"ב כיון שצריכות לכסות השערות מצד הדין [ויש בזה איסור תורה מדכתיב ופרע את ראש האשה מכלל שהיא מכוסה] וגם כל בנות ישראל המחזיקות בדת משה נזהרות מזה מימות אבותינו מעולם ועד עתה."
אבל כיוון שראינו שאופי הכיסוי ומידותיו הם דין שקובעים חכמים – הם יכולים להשתנות במידה מסויימת לפי המקובל בכל מקום וחברה. ואכן, ההגדרות של מה נחשב כיסוי מספק השתנו לאורך השנים.
למשל, הרמב"ם קבע שאישה צריכה ללכת עם שני כיסוי ראש זה על גבי זה (כנראה אחד שאוסף את השיער והוא קליל ואחד חיצוני ועבה יותר. הלכות אישות כ"ד, י"ב) אולם כיום מסכימים הפוסקים שמספיק כיסוי אחד.
חלק מהראשונים קבעו שמותר שמעט מן השיער לא יהיה מכוסה, וכך פסק גם הרמ"א (שו"ע או"ח ע"ה):
"שער של אשה שדרכה לכסות אסו' לקרות [קריאת שמע] כנגדו. הגה: אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר. והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן…"
והסביר זאת מהר"ם אלשקר (סימן ל"ה):
"אותם נשים הנוהגות לגלות שיער ראשן מחוץ לצמתן – אין בית מיחוש לאותו שיער כלל כיוון שנהגו לגלותו ואפילו לקריאת שמע, ומה שנאמר "שיער באשה ערווה" מדובר דווקא בשיער שדרך אשה לכסותו. אח"כ הביא דברי הראב"ד כהוכחה לדבריו ששיער היוצא מחוץ לצמתה אינו מתכסה וע"כ אין חוששים להם מפני שהוא רגיל בזה ולא טריד, והוסיף: בודאי כך היו נוהגות בנות ישראל בימי חכמי המשנה והתלמוד."
למעשה, לגבי היקף כיסוי הראש ישנה קשת רחבה של דעות ומנהגים: החל מהנוהגות לכסות כל שערה ושערה (למשל שו"ת חתם-סופר אורח חיים א', ל"ו), עבור בדעות ביניים לגביהן ניתן להשאיר עד טפח בלתי מכוסה (אגרות משה אבן העזר א', נ"ח), ועד דעות לפיהן מספיק כיסוי המכסה את רוב שיער הראש באופן המקובל בקרב נשים שומרות הלכה (הרב רבינוביץ, שיח נחום סימן ק"ה).
אני מציעה לך לקרוא כאן את תשובתה של הרבנית עידית ברטוב באתר, שמביאה את כל הדעות וההפניות למקורות.