קשה לי להתפלל בימים אלו של המלחמה, איך אפשר למצוא כח להתפלל? מאת: הרבנית שלומית פלינט
אני מוצאת את עצמי מתקשה להתפלל בימים אלו, אני לא מוצאת את המילים או את הכח לפנות לקב"ה עם כל המצב הנורא הזה. כל כך הרבה חורבן ואבל. אודה לך על עזרה במציאת כוחות להתפלל ולהאמין.
תשובה
שלום לך,
תפילה היא המקום האישי והאינטימי ביותר של כל אחת ואחד מאיתנו בקשר שלו עם הקב"ה. התפילה היא המקום שלנו להביא לידי ביטוי את נוכחות הקב"ה בחיים שלנו. שלוש פעמים ביום אנחנו אמורות לעצור את שגרת היום-יום שלנו ולשוחח עם הקב"ה, לשמור על קשר.
לחלק מהנשים (ואנשים) שאני מכירה קל להתפלל, זה בא להן בטבעיות, בפשטות. נוסח התפילה מתיישב על ליבן ומתוכו הן מוצאות מילים שמתארות את הקשר שלהן עם הקב"ה. לחלק אחר, יש קושי להתפלל, לפעמים בשל הנוסח הקבוע, לפעמים כי יש תחושה שלתפילה אין משמעות, אין מילים שמצליחות לבטא את התחושה שרוצים לבטא עכשיו.
כך הם הדברים בכל זמן ועת, ובוודאי בשעות הקשות והנוראות שעם ישראל עובר עכשיו כציבור, וכל אחת מאיתנו בנפרד.
הרמב"ן כותב שמצווה מדאורייתא לזעוק ולהתפלל אל ה' היא דווקא בעת צרה (השגות הרמב"ן על ספר המצוות, מ"ע ה,א)
"ושנתפלל אליו בעת הצרות ותהיינה עינינו ולבנו אליו כעיני עבדים אל יד אדוניהם וזה כענין שכתוב 'וכי תבאו מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות ונזכרתם לפני ה' אלהיכם' והיא מצוה על צרה שתבא על הצבור לזעוק לפניו בתפלה ובתרועה"
תפילה בעת צרה יכולה לבוא מתוך חיפוש המילים הנכונות בנוסח התפילה המופלא שחיברו לנו חז"ל. מילים שמתאימות למצב ממנו אנחנו מתפללות. לאחוז במילים האלו כעוגן לתפילה שלנו.
למשל, מילים שהמשמעות שלהן מתעצמצת בעת הזאת, הן במזמור "אשרי" הנאמר שלוש פעמים ביום מתפללים את הפסוק: שׁוֹמֵר ה' אֶת כָּל אֹהֲבָיו וְאֵת כָּל הָרְשָׁעִים יַשְׁמִיד. בתפילת שמונה עשרה אנחנו מתפללות ומזכירות לה' שהוא: סומֵךְ נופְלִים וְרופֵא חולִים. וּמַתִּיר אֲסוּרִים, מבקשות לביטול הרשעה: וְכָל הַזֵּדִים כְּרֶגַע יאבֵדוּ, וְכָל אויְבֶךָ וְכָל שׂונְאֶיךָ מְהֵרָה יִכָּרֵתוּ, ומבקשות לזכות בשלום: שִׂים שָׁלום טובָה וּבְרָכָה חַיִּים חֵן וָחֶסֶד צְדָקָה וְרַחֲמִים עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל עַמֶּךָ.
וכן הלאה בתפילת "אבינו מלכנו" ובתפילות אחרות, כאשר יש מקום לכל אחת ואחד למצוא את מילות התפילה שמתאימות להרגשה שלו ברגע התפילה.
יחד עם זאת חשוב לציין שכדי לקיים את המצווה של זעקה ותפילה בעת צרה, לא צריך סידור ולא מילים של חז"ל, רק לפתוח את הלב ולקרוא אל ה' ולזעוק על ה', כמו שאומר בעל המזמור בתהילים ק"ב: "תְּפִלָּה לְעָנִי כִי יַעֲטֹף וְלִפְנֵי ה' יִשְׁפֹּךְ שִׂיחוֹ: ה' שִׁמְעָה תְפִלָּתִי וְשַׁוְעָתִי אֵלֶיךָ תָבוֹא: אַל תַּסְתֵּר פָּנֶיךָ מִמֶּנִּי בְּיוֹם צַר לִי"
כדאי וצריך להכניס את המילים שלנו לתוך התפילה בין אם זו תפילה בנוסח של חז"ל ובין אם זו תפילה אישית הנובעת מעומק הלב והרצון שלנו לפגוש את הקב"ה בדרך הכי ישירה.
בהמשך לכך, חשוב לשים לב גם לתפילת הלל שאמרנו בשמחת תורה ונאמרת בראש החודש. הרי כיצד אפשר להגיד את פרקי ההלל ברגעים של אסון וכאב בלתי נתפס?
אחד הדברים שאפשר לשים לב אליהם בתוך פרקי ההלל הוא השילוב של פסוקים המתארים קושי עצום, למשל: "אֲפָפוּנִי חֶבְלֵי מָוֶת וּמְצָרֵי שְׁאוֹל מְצָאוּנִי צָרָה וְיָגוֹן אֶמְצָא".
פרק קיח שמסיים את תפילת ההלל מתחיל בפסוק של הודיה על חסדי ה': "הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו". לצערנו הרב, מאז הבוקר של שמיני עצרת, עצרו חיינו, אנחנו נמצאים במציאות שבה קשה לנו לראות את חסדי ה'. אנחנו נמצאים במיצר. במציאות של אסון וקושי בלתי נתפס, מזמור קיח ממשיך ואומר לנו: "מן המיצר קראתי יה, ענני במרחב י-ה". בתוך המצוקה הקשה ביותר אנו זועקים כלפי ה': אנא ה' הושיעה נא! אנחנו ממשיכות וממשיכים לראות את פני ה' גם בתוך המצוקה שבה אנו אומרים בצער ובכאב: יסור יסרני יה, ומתפללים בכל לב שהמשך הפסוק אכן יהיה "ולמוות לא נתנני". בתוך כל הקושי הזה – אנחנו נאמר גם "מאת ה' היתה זאת, היא נפלאת בעיננו" – אין לנו מושג מדוע ולמה התרחש עלינו האסון הזה, זה גדול מאיתנו להבין ולהכיל את גזרת ה' הזו, כל שיש לנו בעת הזאת היא לזעוק כלפי ה' שנצליח לראות את "ימין ה' עושה חיל . . .כי לעולם חסדו".
באופן אישי אומר שאני לא יודעת למה האסון הזה קרה לנו, אבל אני מרגישה שעכשיו זה זמן ששערי שמים פתוחים לזעקה, לקריאה ולתפילה שלנו, בכל דרך שמתאימה לך.
שנתבשר בבשורות טובות ונזכה לראות ישועות,
שלומית