כיצד להתנהל כשאני קמה להניק בלילה: נטילת ידיים, ברכות השחר ועוד?
יולדת טרייה שקמה להניק מספר פעמים בלילה, וגם בשם סבתי – אישה מבוגרת שמתעוררת לפעמים בלילה ומסתובבת בבית, עושה דברים.
האם בקימה באמצע הלילה צריך ליטול ידיים כמו בבוקר? האם צריך לברך? האם להגיד מודה אני? האם להגיד ברכות השחר? וכשחוזרים לישון – שוב קריאת שמע על המיטה?
אם כל הנ"ל תלוי בין השאר במה שעושים בזמן הערוּת, אשמח להתייחסות גם לאכילה ושתייה, וגם ללימוד תורה, וגם ל'סתם' פעילויות.
תודה רבה
תשובה
תודה רבה לך על השאלה ומזל טוב על לידתך, אני בטוחה ששאלתך מעסיקה נשים ואנשים רבים שנאלצים להתעורר באמצע הלילה, אם מסיבות משמחות אך מאתגרות כמו הנקת תינוק ואם מסיבות אחרות.
יתכן ויהיו הבדלים בין המקרים השונים.
אנסה לענות לפי העניינים השונים, קודם בקיצור ואז בהרחבה עם פריסת הדעות והמקורות:
א. מודה אני וברכות השחר יש לברך אחר הקימה העיקרית ולא כשאת קמה באמצע הלילה.
ב. 1. נטילת ידיים אין צורך ליטול כל עוד הקימה היא קצרה וללא התעסקות בדברים.
2. אם הקימה יותר משמעותית ואת עוסקת בעיסוקים או מניקה את תינוקך, יש ליטול ידיים ללא ברכה.
3. למנהג האשכנזיות, במידה ותלמדי תורה בזמן הזה יש ליטול בברכה.
ג. במידה ואת לומדת תורה כשאת קמה באמצע הלילה עליך לברך קודם את ברכות התורה. כשתקומי שוב בבוקר, יש שתי אפשרויות: לברך שוב או לחלופין לא לברך שוב ובמקום זאת להתכוון לצאת ידי חובת הברכות בברכת אהבה רבה/ אהבת עולם לפני קריאת שמע (משום מחלוקת פוסקים בעניין).
ד. קריאת שמע על המיטה מברכים רק פעם אחת לפני השינה הראשונה.
תשובה בהרחבה
ברכת השחר
אמנם הברכות שייכות לבוקר אבל לפי פסיקת השולחן ערוך – מי שקמה לפני אור היום בכל זאת מברכת את רוב ברכות השחר, כולל "מודה אני" (חוץ מהנותן לשכוי בינה). אולם השו"ע מתייחס למי שקמה לעמל יומה לפני אור הבוקר ולא למי שקמה וחוזרת לישון. כך כותב השו"ע, (או"ח מז, יג):
"המשכים קודם אור היום, מברך כל סדר הברכות חוץ מברכת הנותן לשכוי בינה ופרשת התמיד (ע"ל סי' א' סעיף ו') שימתין מלאומרה עד שיאור היום".
לגבי מי שקמה וחוזרת אח"כ לישון כתב המשנה ברורה כך (משנה ברורה מז, ס"ק ל):
"ואפילו במשכים אחר חצות לילה לאיזה ענין ודעתו לחזור ולישן עוד אח"כ שינת קבע אפ"ה יוכל לברך כל אלו הברכות ושוב לא יצטרך לברך אותם כשיקום בבוקר לבד [חוץ מ]ברכת אלקי נשמה יאמר בלי חתימה והמעביר שינה יאמר בלי הזכרת השם ואח"כ כשיקום בבוקר יאמר אותן בהזכרת שם ומלכות כראוי".
המשנה ברורה פוסק שיכולה לברך אפילו בלילה ברכות השחר אבל נראה מדבריו שהוא לא מחייב לברך ברכות השחר במציאות כזאת, כלומר תלוי ברצון.
כף החיים (רבי יעקב סופר, מאה 19-20, בגדד וארץ ישראל) שפסק בעקבות המקובלים כתב שמי שקמה אחרי חצות הלילה, מברכת את כל ברכות השחר גם אם דעתה לחזור ולישון עוד. ואח"כ אינה חוזרת ומברכת והשינה הנוספת נחשבת כאילו ישנה ביום (אורח חיים, סימן מו, מט):
"ומנהגינו כהאר"י והרש"ש ז"ל דהקם בחצות מברך כל הברכות כולם מן ענט"י עד סוף ברכת התורה בשם ומלכות ואפי' אם דעתו לחזור ולישן עוד. ואח"כ אינו חוזר ומברך כלום דהוי כאלו ישן ביום".
מדבריו לומדים שאת מודה אני יש לומר רק לאחר הקימה העיקרית בבוקר ואת כל שאר הברכות מנטילת ידיים והלאה יש לברך למרות שחוזרת לישון.
למרות דברים אלה כתב הרב מלמד בהערותיו לפניני הלכה :
"ונלענ"ד שמוטב להורות לרבים לברך את כל הברכות אחר הקימה העיקרית, מפני שכאשר מברכים את רוב הברכות בקימה הראשונה, ומשאירים שתי ברכות לקימה השנייה, יש חשש שיבואו לידי טעות: או שישכחו לברך את שתי הברכות או שיברכו בטעות את כל הברכות גם בפעם השנייה".
כלומר, למרות שיש אפשרות לברך בקימה הראשונה כל עוד כבר הגיע חצות הלילה, בהנחה שאת חוזרת לישון לעוד שינה משמעותית ואחריה הקימה העיקרית, נראה בעיניי לנהוג על פי הרב מלמד בגלל ההיגיון שבדבריו שיש לברך אחרי הקימה העיקרית.
נטילת ידיים
נחלקו הפוסקים בטעם נטילת ידיים בימינו, אם הוא מטעם "רוח רעה" ששורה על הידיים בשינה (כמובא בגמרא ואצל המקובלים) או שבימינו בטלה רוח רעה והנטילה נובעת מטעמים נוספים שניתנו בשיטות הראשונים – כהכנה לתפילה וליום החדש (רא"ש , רשב"א). כך או כך אנו ממשיכים ליטול ידיים בבוקר בברכה על פי תקנת התלמוד.
למי שסובר שנטילת ידיים בבוקר היא כהכנה לתפילה וליום החדש, ודאי אין צורך ליטול באמצע הלילה. אבל לשיטת השו"ע שבכל קימה יש חשש ל"רוח רעה" נצרכת נטילת ידיים גם בקימה בלילה.
למרות זאת, הובא באשל אברהם (ד, א) שגם לחוששים לרוח רעה צריכים ליטול רק מי שקמה בשחרית ולא באמצע הלילה כי רוח רעה שורה לפנות בוקר.
בגלל כל סניפי המחלוקת, פסק הרב מלמד בפניני הלכה לגבי קימה בלילה של הורים לתינוקם שאם זו קימה קצרה לכסות תינוק או לתת מוצץ אין צורך ליטול, אבל אם הקימה מצריכה הכנת אוכל, החלפת טיטול והנקה רצוי שיטלו ידיים, ללא ברכה, כדי לא לגעת במאכלים ופתחי הגוף מחשש לרוח רעה. כשקמים בבוקר לקימה העיקרית יש ליטול שוב ידיים בברכה.
מי שקמה ולומדת תורה בלילה למנהג האשכנזיות נכון ליטול ידיים לפני הברכות על הלימוד כדי לברך מתוך נקיות (רמ"א בשו"ע או"ח מז, יג).
ברכות התורה
ישנן שלש גישות באשר לברכות התורה ותדירות ברכתן כאשר השאלה היא מה נחשב "הפסק" לברכות שנאמרו כדי לחייב חזרה על הברכות ללימוד תורה "חדש".
הגישה הראשונה טוענת שמה שקובע את תחילת היום הבא המצריכה ברכה חדשה הוא הבוקר שהוא כעין בריה חדשה (רבינו תם בתוספות ברכות יא, ב ד"ה שכבר): "היה אומר ר"ת כשאדם עומד ממטתו בלילה ללמוד, שא"צ לברך ברכת התורה מפני שברכת התורה של אתמול שחרית פוטרת עד שחרית אחרת". לכן מי שקמה באמצע הלילה ולומדת תורה אינה צריכה לברך ברכות התורה עד שתתעורר לקימתה העיקרית בבוקר.
לפי הגישה השניה מה שקובע את היום החדש הוא שנת קבע בסוף היום (שו"ע או"ח מז,יב; משנ"ב שם סק"ח). על כן, מי שקמה באמצע הלילה ולומדת תורה תברך על לימודה וכאשר תקום שוב בבוקר לאחר שינה נוספת לא תברך שוב, כפי שמסביר דרך החיים (ה, ד): "המשכים קודם אור יום, יברך ברכת התורה, ואף אם ישן אחר כן בין ביום ובין בלילה, אין צריך לחזור ולברך (פרי מגדים). והטעם, שדעת כל אדם לפטור בברכה זו עד שנת הלילה שלאחריו". כמותו פוסקים רבים אחרים (פרי מגדים שו"ע שם יב, מחצית השקל שם, שערי תשובה שם; בן איש חי שנה ראשונה פרשת וישב; ערוה"ש שם סימן מז אם קם פעם ראשונה אחר חצות) ומוסיף הבן איש חי שאם אדם מתעורר קרוב לחצות הלילה נוהגים להמתין מעט עד חצות כדי לברך וכמותו פוסקים בני עדות המזרח.
על פי שתי הגישות הללו יוצא שגם כאשר אישה ישנה שנת קבע באמצע היום היא איננה מברכת ברכות התורה בזמן הקימה משנת היום (שו"ע שם יא).
הגישה השלישית שונה בעניין זה וקובעת שברכות התורה מתייחסת לכל לימוד שמתקיים בלי שיהיה הפסק של היסח הדעת מן המצווה. כלומר, כאשר אישה ישנה שינה משמעותית (שנת קבע) היא מפסיקה את רצף הלימוד (גם אם לא למדה בפועל ברצף) ועליה לברך שוב. מכאן שאם אישה ישנה שנת קבע בתחילת הלילה וקמה ורוצה ללמוד, עליה לברך את ברכות התורה. אם תחזור להמשיך לישון שנת קבע עד הבוקר, כאשר תקום עליה יהיה לברך שוב בגלל ההפסק של השינה. וכן אם תישן שנת קבע באמצע היום יהיה עליה לברך שוב (פרי חדש שו"ע שם יג, או"ח שם יב; יביע אומר או"ח ח, ה; פניני הלכה תפילה י,ו ולדעתו ניתן לנהוג גם כר"ת לעיל).
לסיכום, ישנה מחלוקת בין הפוסקים כדרך החיים והבן איש חי שיש לברך בקימה הראשונה (אם ברצונך ללמוד תורה) ולא לחזור ולברך שוב ביום, ובין פוסקים רבים כביאור הלכה וכרב עובדיה יוסף שפוסקים שיש לברך גם בקימה הראשונה וגם בקימה השניה כיוון ששנת קבע הינה הפסק.
בפועל, עליך לברך את ברכות התורה בפעם הראשונה שאת קמה כאשר ברצונך ללמוד תורה. לגבי ברכה חוזרת בקימה בבוקר – עליך לבחור כיצד לנהוג ויש לך על מי לסמוך. המלצתי היא לנקוט באחת האפשרויות הבאות כדי לצאת ידי כל שתי הדעות:
א) לברך בקימה בלילה, ולכוון שהברכות נועדו להוציא ידי חובה רק את הלימוד שתלמדי עד חזרתך לישון ואז לברך שוב כאשר את קמה.
ב) בברכות בלילה לכוון ליום שלמחרת ולא לחזור ולברך ביום, ובברכת אהבת עולם/ אהבה רבה שלפני קריאת שמע לכוון לצאת ידי חובת ברכות התורה. (ברכת אהבת עולם / אהבה רבה פוטרת את האדם מברכות התורה (שם ו).
שנת קבע פירושה שינה במיטתו (שו"ת הרא"ש כלל ד, א) ויש מגדירים ששנת קבע היא שינה של לפחות חצי שעה בלילה (ביאור הלכה סימן ד סעיף טז)
שימי לב שבמקרה שאת מהרהרת בליבך במזמורי תהילים ולא אומרת בפה אינך צריכה לברך ברכות התורה כלל.
קריאת שמע על המיטה
בשולחן ערוך נפסק על פי תקנת חכמים בגמרא שיש לומר פרשה ראשונה של קריאת שמע וברכת המפיל לפני השינה ויש אף מנהג להוסיף פסוקים נוספים על כך (אורח חיים רלט,א). את ק"ש והברכה אומרים סמוך לשינה העיקרית של הלילה ואין צורך לומר אותן שוב אם קמים בלילה וחוזרים להמשך שנת הקבע.
כותב האשל אברהם (סימן רלט סעיף א): "מסמתמא דעתם ברכת המפיל על כל השינות שמאז עד שינת קבע שבלילה שאחריה".
בברכה ללילות שקטים ורגועים,
בת שבע