היחס ההלכתי לאוכל ועונג שבת
שלום,
מזה שנתיים אני נמצא בתהליך של ירידה במשקל. ואני מתלבט לגבי היחס של היהדות לנושא האוכל.
ישנה מצווה של עונג שבת, הכוללת סעודת שבת. יתכן שמבחינה הלכתית טהורה אפשר לצאת ידי חובת סעודת שבת בכביצה לחם ולהמשיך באוכל דל קלוריות. אבל זה יהיה בבחינת עשה שבתך חול. איך ניתן לשמר את האווירה של סעודת שבת, אך יחד עם זאת לאכול לפי הצורך בלבד?
אני חושב שהדרישה לסעודות בשבת משקפת את החברה החקלאית שבה העבודה היא פיזית וקשה. ואיננה מתאימה לאנשים שעבודתם בחול היא בישיבה במשרד.
בתודה,
תשובה
שלום
משמח לקרוא בין השורות את המסירות שלך למצוות השבת, יחד עם הרצון הבריא לשמור על איזון הגוף ושלומו.
כפי שהזכרת בעצמך, בשאלתך יש פן הלכתי ופן חברתי.
הפן ההלכתי דורש לברר את מצוות סעודות שבת, אילו מזונות ובאיזו כמות דרושים על מנת לצאת ידי חובה; הפן החברתי מעלה את השאלה, כיצד ניתן לשמור על האכילה הנכונה לך ובו בזמן להמשיך להיות שותף ונינוח מבחינה משפחתית ומבחינה קהילתית.
נפתח בפן ההלכתי:
מצוות אכילת שלוש סעודות בשבת קשורה למצוות "עונג שבת", שהיא מצווה מדרבנן לדאוג להנאה מהמזון בשבת, בסעודות של פת ותבשילים טעימים הגורמים עונג לסועדים.
אולם, הפוסקים מדגישים שצריך להקפיד לא לאכול יותר מן הנחוץ, ולא במצב בו האכילה גורמת סבל. מצוות עונג שבת היא מצווה בעלת גוון סובייקטיבי, המכיר בהבדל בין בני אדם ובצרכיהם השונים. במצבים מסוימים ניתן אף לצמצם את שיעור הפת לכזית בכל ארוחה; גם סעודה מצומצמת, אם הוכנה לכבוד השבת, היא סעודה ראויה. יתרה מזו, במצבים בהם כל אכילה היא בעייתית עבור האדם, ניתן אפילו לא לאכול סעודת שבת כלל.
כלומר, הדרישות ההלכתיות לגבי סעודות שבת לא סותרות עמידה בכללי תזונה בריאים, ויש בהן גמישות רבה בהתאמת הסעודה למצב של הסועד. אין בכך משום עשיית שבתך חול, אלא להפך, הגברת עונג השבת בכך שהאכילה תגרום לעונג בהיותה מאוזנת ומותאמת, ולא לצער או חלילה לחולי.
לכן, אם בריאותך דורשת צמצום באכילה, ניתן לוותר על תבשילים נוספים וכן לצמצם את כמות הפת לכזית. אולם כל זה רק במצב של צורך גדול. בשאלתך לא ציינת האם התהליך שאתה מצוי בתוכו הוא בהמלצה רפואית והאם יש לך ליווי מקצועי; מכיון שהתשובה מתפרסמת לציבור אנו רוצות לציין כי תהליך של צמצום משמעותי במזון חייב להיות מלווה בגורם רפואי מקצועי. זוהי גם חובה הלכתית, משום "ונשמרתם לנפשותיכם".
כאמור, יש לתת את הדעת גם לפן נוסף של הבעיה. אדם המקפיד על תזונה מסוימת בשבת עלול למצוא את עצמו בקשיים בשל הנורמות החברתיות שהשתרשו בימינו, ולא בשל ההלכה. הנוהג של סעודות גדולות, ארוכות ועתירות מזון מקשה על שמירת גבולות האכילה ועל הקשבה למנגנון השובע הטבעי. יתכן שאדם המנסה להקפיד על תזונתו ונמצא בסעודות כאלה יחוש חריג, מובך מכך שאינו אוכל כמו כולם, או לא-מנומס כלפי המשפחה והחברים הסועדים איתו. עם קושי זה אפשר להתמודד מתוך שיחה כנה עם האנשים הנמצאים עמך בשבתות. אולי מתוך קושי זה תיפתח לכם הזדמנות לברר ולהעלות את סעודות השבת שלכם כך שיהיו ממוקדות יותר ביצירת אווירת שלווה וקדושה ופחות במאכלים יתרים. גם אם לא ניתן לשנות את מבנה הסעודות, ישנן דרכים ועצות להימנע מאכילה מופרזת במהלכן; הוספנו בסוף התשובה כמה הצעות כאלה.
לבסוף, נתייחס להערה החשובה איתה סיימת את שאלתך.
אכן, אין ספק שהתורה ניתנה לדור של עובדי כפיים, אשר עבורם יום השבת היווה יום של מנוחה פיזית מעמלם הקשה. היום עבור רבים הצורך במנוחה הפיזית אינו גדול, כי אינם עובדים עבודה גופנית מאומצת.
יחד עם זאת, אחד המאפיינים הבולטים והעוצמתיים של מצוות השבת, כמו גם של תחומי הלכה נוספים, הוא היכולת לפשוט צורה וללבוש צורה, לבטא צרכים חדשים ולהישאר רלוונטית. למשל בדורנו הפכה השבת למקלט מפני שטף התקשורת הדיגיטלית; לזמן נדיר של שקט נטול הפרעות טכנולוגיות; לזמן משפחתי-קהילתי בעולם מהיר ולחוץ. כל אלה אולי לא חסרו לדורות הקודמים; זהו פן של השבת שהתחדש לדור שלנו. כמו כן, דווקא השבת בה לא נוסעים ברכב מאפשרת לפנות זמן להליכה בריאה ברגל. כל דור נקרא למצוא את תכני השבת שלו ולמצוא את הדרך לבטא אותם, מתוך נאמנות להלכה הקיימת.
בהצלחה, בריאות איתנה ושתזכה לענג את השבת.
שלומית
הרחבה
מקור מצוות עונג שבת הוא מהפסוק בישעיהו נח, יג: "אִם תָּשִׁיב מִשַּׁבָּת רַגְלֶךָ עֲשׂוֹת חֲפָצֶיךָ בְּיוֹם קָדְשִׁי וְקָרָאתָ לַשַּׁבָּת עֹנֶג לִקְדוֹשׁ ה' מְכֻבָּד וְכִבַּדְתּוֹ מֵעֲשׂוֹת דְּרָכֶיךָ מִמְּצוֹא חֶפְצְךָ וְדַבֵּר דָּבָר". בתלמוד במסכת שבת דף קיח עמ' א מפורט אופן הקיום של מצוה זו, באמצעות ייחוד מאכלים טובים לשבת. כמו כן, במספר מקומות נוספים בתלמוד נזכרת החשיבות הגדולה של עונג שבת במאכל ומשתה המשמחים את האדם. המשנה-ברורה (רמ"ב, א') מציין כי יש מחלוקת האם מצוות עונג שבת היא מדאורייתא או מדרבנן; בכל מקרה, לדעת רוב הפוסקים מצוות קיום שלוש סעודות כשלעצמה היא מצווה מדרבנן.
את סעודות השבת יש לקבוע על פת בשיעור שמחייב ברכת המזון בוודאות, כלומר יותר מכביצה, ויש לברך על שתי חלות (שו"ע או"ח סימן רע"ד) ולהוסיף בשר, יין ומגדנות לפי היכולת (משנה-ברורה רמ"ב, א'). לכתחילה, גם בסעודה שלישית יש לברך על שתי חלות, אולם אם האדם שבע ביותר הוא יכול להסתפק במזון שברכתו "מזונות" או אף בפירות, אף על פי שמצב זה אינו מועדף (שו"ע או"ח רצ"א) .
יחד עם זאת, אכילה מופרזת או כזו שאינה גורמת הנאה היא פסולה גם בשבת ואינה מהווה קיום של מצוות הסעודה ועונג השבת. כל אדם יודע היכן הגבול האישי שלו בין אכילה מענגת לאכילה מופרזת, ולכן היקף המצווה הוא סובייקטיבי. "והכלל מזה: שלא כל הטבעיות שוין, ובלבד שתהא כוונתו לשמים, והיינו שלפי טבעו נכון לו לאכול כך או כך" (ערוך השולחן או"ח רצ"א).
הרמב"ם בהלכות שבת (פ"ל, ה"ט) הגדיר כי אדם ש"חולה מרוב האכילה" – פטור ממצוות שלוש סעודות בשבת. אמנם, שם הקשר הדין הוא דווקא הסעודה השלישית, אך גם לגבי סעודות אחרות נפסק כי במצבים ספציפיים ומיוחדים ניתן לא לאכול אותן. למשל, יש איסור להתענות בשבת, אולם השו"ע (או"ח רפ"ח סעיפים ב' ו-ג') כותב כי מי שהאכילה מזיקה לו – עונג השבת שלו הוא דווקא בהימנעות מאכילה, וכן מי שזקוק מאוד לתענית חלום במצבים מסוימים.
רעיונות ועצות להימנעות מאכילה מופרזת בסעודות שבת:
כאמור, ההמלצה החשובה ביותר היא לשתף את האנשים הנמצאים עמך בשבתות ולתאר את הרצון בסעודה מתאימה יותר. יתכן שמתוך שיחה יעלו רעיונות טובים המתאימים למציאות חייכם; אולי אף יתברר שהמצב הנוכחי יוצר קושי לא רק לך, וניתן יהיה ליצור שינוי יעיל.
גם בלי שינוי תפריט, אפשר להתנהל טוב יותר בסעודות. למשל, לקבוע סימן מוסכם עם אחד הסועדים האחרים, שמסמן ששבעת ואתה מתחייב כעת להפסיק לאכול. גם אם תרצה להתפתות, ההתחייבות שסימנת תשמור עליך.
שיטה נוספת היא לקום בשקט מהשולחן ולשטוף את הפה במי פה מרעננים; הטעם הטוב שנשאר בפה יעזור להמשיך לא לאכול.
בהצלחה מרובה.