צום יום כיפור עם תינוק שרק יונק
לרבנית שלום
אני פונה אליכן לגבי צום בהנקה – אני מניקה תינוקת שביום כיפור תהיה בת חמישה חודשים ושבוע.
באופן כללי, ללא הנקה, אני מתקשה מאוד בצומות ומגיעה למצב של חולשה קיצונית המתבטאת בחוסר יכולת לעמוד וסף עלפון. לכן כבר שנים שאני צמה רק את תשעה באב ואת יום כיפור, ובשניהם אני מגיעה לתפילה רק בערב הצום ובמהלך היום אני נשארת בבית ונחה במיטה על מנת שאוכל להשלים את הצום.
מנסיון קודם בצום יום כיפור בהנקה, עם בני שהיה אז מבוגר בשבועיים מגילה של ביתי ביום הכיפורים הקרוב, שתיתי לשיעורין כל הצום, ולכאורה הרגשתי מצוין, כנראה בזכות הסוכרים שהיו במשקאות ששתיתי (מיצים שונים, בעיקר מיץ ענבים), וכן לא זיהיתי קושי בהנקה תוך כדי הצום. אך למרות זאת, בימים שאחרי הצום, חוויתי התמעטות משמעותית בחלב וכמעט איבדתי את ההנקה (ההנקה בסוף כן ניצלה בגלל תקופת מחלה של הבן שלי לאחר יום כיפור שגרמה לכך שהיה צמוד אלי 3 ימים ללא הפסקה מה שעודד מחדש ייצור של חלב).
כעת, עם ביתי, אני חוששת לקחת את הסיכון של התמעטות של החלב (שלא לדבר על איבוד ההנקה) כיוון שהיא, בשונה מבני בזמנו, מסרבת לחלוטין לקחת בקבוקים (עם חלב שאוב או תמ"ל), ברמה כזו שמאז תחילת שנת הלימודים היא מסרבת לשתות בפעוטון עד לשעה 4 אחה"צ, אז היא מגיעה הביתה ומשלימה איתי מספר הנקות ארוכות ורצופות יחסית. התחלנו לפני מספר ימים לתת לה לטעום מעט ירקות מבושלים בכדי שלא תצום שעות רבות כל כך בפעוטון, אבל היא עוד לא בגיל שאמורה להחליף את החלב באוכל באופן בלעדי.
אשמח להדרכתכן לגבי איך לנהוג במהלך צום יום הכיפורים הקרוב.
תודה רבה
התשובה:
שלום וברכה, שאלתך חשובה, וציון גיל התינוקת תחי' חשובה ביותר כי יש לכך משמעות להלכה.
נשים חייבות לצום ביום כיפור שהוא צום חמור ומן התורה. יחד עם זאת, בחולים במצבים מסוימים (שו"ע או"ח סי' תריז, ב וסי' תריח, א) התירו אכילה ושתייה לשיעורים שאף הם אסורים מן התורה (ראו: שו"ע, או"ח, סי' תריח, ז-ח). במצבים מסוכנים יותר התירו כמובן לאכול ולשתות כרגיל (שם, ח).
אשה מיניקה אינה מוגדרת אוטומטית כחולה, חלק מן הפוסקים ראו בה בריאה והמליצו שאישה מיניקה תתחיל לצום ורק כשחשה חולשה (והופכת לחולה) וכדו' תתחיל בשתייה לשיעורים. בנוסף יש הממליצים לשלב ביום כיפור הזנה אחרת (כגון מטרנה) עם ההנקה, ובכך להפחית את התלות בהנקה ואת הסיכון להתייבשות.
לעומת זאת, יש מספר מקורות המגדירים אישה שמיניקה כחולה (בבלי כתובות סה, ב; רמב"ם הלכות אישות פכ"א, הי"א). בנוסף על כך שממקורות אלו עולה שניתן להקל באישה מיניקה כשם שמקלים לחולה.
במקרה שלך, על פי התיאור שלך את נוטה לעלפונות מחמת הצום והחולשה שלך היא מובהקת. ועל כן, ללא ספק את מוגדרת כחולה.
כל זה נוגע למצבך שלך. אבל יש כמובן פרמטר נוסף בדין מיניקות והוא מצב התינוק היונק. במצבים שבהם התינוק עדיין יונק בלבד ללא תוספות אחרות. ויש חשש שההנקה תייבש את האם, ובעקבות כך גם החלב עלול לאבד מאיכותו (פחות חומצות אמיניות, לקטוז ושומן) ובריאות התינוק אף היא עומדת על כף המאזניים ולא רק בריאותה של האישה הרי שאנו נכנסים לחשש סכנה לתינוק. את מתארת שבתך אינה מוכנה גם לקחת תחליפים וגם עדיין אינה יכולה להיות ניזונה מתחליפים מוצקים. לכן, חשיבות השמירה על ההנקה ובריאות התינוק גדלה מאוד. והיא מוגדרת כספק נפשות ממש, שיוצאים להציל אותם בשבת.
אכן, ההמלצה המקובלת היא להרבות מאוד בשתייה בערב יום הכיפורים וגם באכילת מאכלים מזינים. כדי להימנע מחוויית התייבשות במהלך יום הכיפורים. כמובן, שהימנעות מיציאה לשמש ולתפילות ומנוחה עשויים להועיל כאן. ואני מבינה ממך שעל כך את כבר מקפידה.
אם למרות כל ההכנות האישה מכירה את עצמה ויודעת שיש חשש להתייבשות החלב בודאי שלכל הפחות יש לשתות לשיעורים, וזה נכון במצב כמו שלך בו התינוקת צעירה ומתבססת על יניקה בלבד שכל החששות מתעצמים עוד יותר כאמור. (ראו: שו"ת חתם סופר ח"ו סי' כג המפנה ל"דבר שמואל" ומתיר שתיה לשיעורים אף לבריא שיש חשש שיחלה במצבים מסכני חיים). הרב רבינוביץ' התייחס למקרה של מינקת וכתב על החשש לתינוק כך: "אפילו בולד בריא, אם ייפסק החלב פתאום ויצטרכו לתת לו בקבוק הלא שינוי וסת (=שינוי מן השיגרה) תחילת חולי מעיים, ולפעמים זה גורם לבעיות בדרכי העיכול. והרי סתם תינוק אפילו בריא נחשב כחולה אין בו סכנה לכל צרכיו וצער יתר בהחלט יכול לגרום לו סכנה. וכך מסיק המהרש"ם (דעת תורה או"ח סי' תקנ, א): נראה פשוט דמינקת אפילו אם היא אינה מצטערת אבל התינוק מצטער שאין לו מה לינוק יש להקל ואין לחוש להמנהג בזה…".
השותה לשיעורים ביום כיפור תשתה משקאות מזינים ( כגון: משקאות ממותקים). השתייה לשיעורים מוגדרת על ידי שני מדדים: מדד הכמות ומדד הזמן.
מבחינת הכמות- מותר לשתות עד מלוא לוגמיו היינו מחצית מן הכמות שנכנסת בפה כשהוא מלא (יש למדוד מראש ולסמן בכוס את הכמות שהיא עד שיעור זה או להשתמש בכלי מכוייל למדידה).
מבחינת הזמן- יש לשתות כל תשע דקות את הכמות הזו. וכשיש צורך גדול יותר, אפשר להפסיק לארבע דקות בלבד בין שתיה לשתיה. ובמצבים שגם זה אינו מספק יש להפסיק בין שתיה לשתיה פרק זמן של שתיית "רביעית" שהוא פרק זמן קצר ביותר (סי' תריח, ח)
במקרה שלך אני ממליצה לשתות לשיעורים בהפסקות קצרות ביותר. בשום פנים ואופן לא להמתין תשע או ארבע דקות. די להמתין בין שתיה לשתיה טווח קצר של זמן, כחצי דקה (ראי משנה ברורה, תריב, לא) ולשתות שוב.
כמו כן, כיון שאת מרגישה חולשה רצינית, ואת מוגדרת כחולה, מותר לך אף לאכול (סימן תריז). בפרט שלפי התיאור שלך שתיה לשיעורים לא חיזקה אותך באופן מספק. ושוב, יש עדיפות לאכילה לשיעורים (תריח, ז). שיעור האכילה המותר הוא של 30 סמ"ק, כיוון שמדובר ביחידת נפח, המשמעות היא שבמשקל יהיה הבדל בין מאכלים שונים. כדאי לבדוק זאת לפני יום כיפור על מנת לדייק בכך. בין האכילות יש להפסיק 9 דקות או לכל הפחות 7 דקות. במידת הצורך, יש לעבור לאכילה רגילה, שמעיקר הדין הותר לחולה לאכול כפי הצורך.
גמר חתימה טובה
מיכל טיקוצ'ינסקי
הרחבה
שו"ת חתם סופר חלק ו – ליקוטים סימן כג
בתשו' דבר שמואל סי' ק"ז התיר בפשיטות לאשה בריאה מניקת אך בנה הי' מסוכן לחלב אמו ואם תתענה תחלש ולא יהי' לה להניק ויסתכן הולד התיר לה שלא להתענות אע"פי שהיא עצמה בבריאותה כדי להציל מספק פ"נ =פקוח נפש= של הולד ולא הבי' ראי' והוא פשוט דהרי אדם בריא אולם מחלל שבת עבור ספק חולי אעפ"י שהוא בריא ה"נ יאכל הבריא ביה"כ להציל הולד מספק פ"נ מכש"כ שמותר לבריא לאכול מספק סכנת עצמו אעפ"י שהוא כעת בריא אולם רק שהאויר מעופש ויש לחוש פן תדבקהו הרעה ח"ו.