אני מתקשה להתכוון בתפילה, מה אפשר לעשות?
שלום רב,
ב"ה אני מתפללת תפילת שחרית כל בוקר מאז היותי קטנה, זה חלק אינטגרלי מהיום שלי ואני מאד משתדלת לא לדלג על זה. עם השנים, ביצעתי כל מיני קיצורים בתפילה באופן עצמאי כדי שזה יתאים ללו"ז שלי אך לצערי, כבר מספר שנים שאני מרגישה שתפילת השחרית שלי נהייתה לי בחינת 'מס שפתיים' תוך כדי שאני מג'נגלת את עבודות הבית או נמצאת בדרך לעבודה. הקביעות שבתפילה חשובה לי ולכן איני מוותרת עליה אך עם זאת הייתי רוצה שהיא תהיה יותר משמעותית עבורי.
הייתי שמחה שתעירו את עיני לעוד כיווני מחשבה בנושא ובאופן פרקטי, חשבתי שאולי אם אקצר את התפילה למשהו מאד מינימלי, אצליח לייחד עבור התפילה זמן שקט שבו איני טרודה בעיניינים אחרים. הייתי שמחה לשמוע מה החלקים בתפילה שמבחינתכן עדיף לא לוותר עליהם.
תודה
התשובה:
שלום לך,
מרגש אותי לקרוא איך את מצליחה להתמיד בתפילה מדי יום תוך כדי החיים העמוסים. למרות תחושת העייפות שמתלווה אליה, אני שומעת קריאה "אני רוצה לחדש ולהתחדש בתפילה". אינך טועה בתחושתך, את שואפת לליבה של התפילה.
יש מתח עמוק בין תפילת קבע לתפילה ספונטנית המובעת בתחנונים, אך להלכה נקבע שתפילת הקבע היא העיקר, ולצידה יש לשאוף לכוונה וכובד ראש. יש לפעול בדרכים שונות על מנת להגיע לכוונה בתפילה. צירפתי מגוון מקורות שתוכלי להעזר בהם, ובנוסף עצה מעשית להגעה לכוונה בתפילה.
כדי לסייע לך לתכנן את התפילה מבחינה הלכתית, אני מצרפת הדרכה קצרה והדרגתית לעניין החלקים שחייבים בהם בתפילה.
המינימום הנדרש לומר בכל יום (לנשים) הוא ברכות השחר (בשלמותן כולל ברכות התורה) ותפילת עמידה.
במידה ויש זמן אפשר להוסיף קטעים נוספים לפי המדרג הבא:
- להוסיף שני פסוקים ראשונים של קריאת שמע, לקבלת עול מלכות שמים.
- להוסיף ברוך שאמר, אשרי וישתבח.
- להוסיף עוד שני פרקי הללויה בפסוקי דזמרה. (פירוט בנושא + התייחסות ליחס לתוספות בקריאת שמע לעניין מי קודם בהרחבות)
- לומר קריאת שמע וברכותיה באופן שלם. (פירוט של ההדרגה בהרחבות)
התשובה בהרחבה:
בין קבע לתחנונים
המשנה במסכת ברכות מביאה מחלוקת לעניין קביעות התפילה:
רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.
רבן גמליאל, רבי יהושע ורבי עקיבא עוסקים בחלק השני של השאלה שלך, מה המינימום הנדרש למתפלל בכל יום כשהנחת היסוד היא שיש חובה להתפלל בכל יום באופן קבוע. רבי אליעזר לעומתם מתנגד בכל מאודו לעצם הרעיון של תפילה קבועה. מבחינתו, תפילה ספונטנית בלבד היא התפילה שבה אפשר לצאת ידי חובת תפילה. מי שמתפלל בקביעות את אותו הנוסח השבלוני מדי יום, התפילה שלו אינה תפילה!
חשוב לזכור, ההלכה לא נפסקה כשיטתו, וחכמים הציבו את מקומה של תפילת קבע, מלאה או מקוצרת במרכז של שלוש התפילות שיש לומר בקביעות מדי ביום. אין חובה לשלב תפילה ספונטנית כחלק או כתחליף לתפילת הקבע . אך מצד שני הצעקה של רבי אליעזר נכנסה למשנה, דנים בה בתלמוד, והיא ממשיכה להדהד בנו עד היום. ואיתה השאלה כיצד אפשר להפוך את התפילה שלנו למרכזית, משמעותית ושונה מדי יום, למרות הקביעות?
כוונה
אם כן, להלכה ישנה חשיבות לקביעות התפילה, אך חשוב לזכור שזוהי רק המסגרת הפורמלית. למרות שאין חובה לתפילת תחנונים, מקורות שונים מלמדים שהליבה של התפילה היא הכוונה, כפי שבא לידי ביטוי במשנה "אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם". הגמרא עוסקת בשאלה מהי הכוונה וכיצד לממש את הדרישה הזאת. עם זאת, חשוב לציין שישנו מתח מובנה בעניין הזה, כפי שאת חשה בעצמך. מצד אחד רבי יוחנן שקובע "ולואי ויתפלל אדם כל היום כולו" ומנגד "כלום מקצר יותר ממשה רבינו? דכתיב: "אל נא רפא נא לה"". באופן מעניין אנחנו מוצאים הדרכה בנושא הזה במסכת מנחות בדיני קרבן נדבה, שם כתוב "אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון אדם את דעתו לשמים". ובמילים אחרות, פחות משנה אם הקרבן הוא גדול ומפואר או קטן וצנוע – מה שחשוב הוא הכוונות והמחשבות של האדם. ובתרגום אלינו, לא משנה האם התפילה שלנו ארוכה מאד או קצרה ביותר, מה שחשוב הוא הכוונה שאת יוצקת לתוכה.
אני רוצה לתת לך המלצה פרקטית, מתוך עיון בדברי הרמב"ם בהלכות תפילה ונשיאת כפים פרק ד הלכה טז:
כיצד היא הכוונה? שיפנה את לבו מכל המחשבות ויראה עצמו כאלו הוא עומד לפני השכינה, לפיכך צריך לישב מעט קודם התפלה כדי לכוין את לבו, ואחר כך יתפלל בנחת ובתחנונים ולא יעשה תפלתו כמי שהיה נושא משאוי ומשליכו והולך לו, לפיכך צריך לישב מעט אחר התפלה ואחר כך יפטר.
כדאי לאמץ את דברי הרמב"ם למעשה. לשבת מעט לפני התפילה כדי לכוון את הלב. והמטרה היא לזמן קצר ביותר דקה-שתיים ולא יותר. איך עושים את זה? צרי לעצמך "טקס" אישי לפני התפילה.
- לעצום עיניים ולנקות את הראש, או להסתכל מהחלון על הנוף.
- לעשות מדיטציה או תרגילי מיינדפולנס.
- "עיון תפילה" קריאה של ספר שעוסק בפירושים על התפילה, כל יום להתקדם בכמה שורות (יש כמה המלצות בהרחבות).
- כתיבה ב2-3 מילים על מה את מתפללת היום, וזה יכול להיות הקו המחבר של המחשבות שלך בזמן התפילה. אפשר לנהל יומן תפילה ותוכלי מדי פעם לחזור אל הדברים שכתבת.
- להשמיע שיר שאת מתחברת אליו שקשור לתפילה (הצעה: "מודה אני" של להקת הללי / צמאה של רוחמה בן יוסף / לפי מעגל השנה ועוד )
- לקרוא פרק מפרקי התהילים של פסוקי דזמרה (ללא הברכות). בתודעת הכנה לתפילה, ולא בתודעת "עול" מהתפילה.
אין זה משנה מה תבחרי לעשות בזמן הזה, רשמתי כאן מגוון של כיוונים, שאני מקווה שבאחד מהם קלעתי לסגנון שלך. תבחרי מתוכם משהו שאת מתחברת אליו, ואם לא, אני מקווה שזה יתן לך השראה למצוא את הפעילות שתתאים לך..
נושא התפילה ומשמעותה הוא רחב, וקשורות בו שאלות רבות ושונות, ניסיתי לדייק בדברי ספציפית לשאלתך. נראה שלבחור את התפילה הקצרה והבסיסית זו הדרך הנכונה כדי לגשר על הפער בין קביעות בתפילה לבין כוונה בתפילה. אך האם מדי פעם ישנם ימים בהם יש לך פנאי? יום חופשי בשבוע? יום שישי או שבת? נסי באותם ימים להאריך יותר בתפילתך. כך תשדרי לעצמך מסר ותזכורת לאן את שואפת.
הרבנית שירה היא בעלת תואר מנהיגה רוחנית והיתר הוראה מהמכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום ע"ש סוזי ברדפילד,מורה ורכזת ב'נתיב, המרכז הלאומי לזהות וגיור".
הרחבות:
- הרב חיים וידל – אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוון את ליבו לשמים – כאן
- הרב מלמד בנושא כוונה בתפילה, בספר תפילת נשים בפניני הלכה – כאן
- סיכום של דיני החיוב בתפילה ודיון בחלקי התפילה השונים – הרב מלמד – כאן
המלצות לספרים בנושא התפילה (רשימה חלקית ביותר. חלק מהספרים הם עיון בתפילה וחלקם הגות בתפילה)
- חלק מההוצאות של סידורים, כדוגמת קורן – משלבים בתוך התפילה הרבה קטעי קריאה ופרשנות על התפילה.
- עיון תפילה / הרב אורי שרקי
- תפילת שמונה עשרה ויסודות האמונה / הרב עזרא ביק
- הסידור והתפילה / הרב שטיינזלץ
- תיכון תפילתי / הרב דב זינגר
- נתיב בינה / הרב יעקובסון
- התפילה, הרב אברהם יהושע השל
מקורות:
בין קבע לתחנונים:
- משנה ברכות פרק ג משנה ג-ד: רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר, בְּכָל יוֹם מִתְפַּלֵּל אָדָם שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אִם שְׁגוּרָה תְפִלָּתוֹ בְּפִיו, יִתְפַּלֵּל שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה. וְאִם לָאו, מֵעֵין שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, הָעוֹשֶׂה תְפִלָּתוֹ קֶבַע, אֵין תְּפִלָּתוֹ תַּחֲנוּנִים.
- בבלי ברכות כט ע"ב: רבי אליעזר אומר העושה תפלתו קבע וכו'. מאי קבע? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא כל שתפלתו דומה עליו כמשוי, ורבנן אמרי כל מי שאינו אומרה בלשון תחנונים, רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו כל שאינו יכול לחדש בה דבר, אמר רבי זירא אנא יכילנא לחדושי בה מילתא ומסתפינא דלמא מטרידנא, אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין דאמרי תרוייהו כל שאין מתפלל עם דמדומי חמה דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן מצוה להתפלל עם דמדומי חמה, ואמר רבי זירא מאי קראה "ייראוך עם שמש ולפני ירח דור דורים"? לייטי עלה במערבא אמאן דמצלי עם דמדומי חמה. מאי טעמא? דלמא מיטרפא ליה שעתא.
- בשולחן ערוך – או"ח הלכות תפילה סימן צח סעיף ג: יתפלל דרך תחנונים, כרש המבקש בפתח, ובנחת, ושלא תראה עליו כמשא ומבקש ליפטר ממנה.
כוונה בתפילה
- מסכת מנחות, פרק יג, משנה יא – נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא א) וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם), וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם ב), לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם
- ברכות לא ע"א – תנו רבנן: המתפלל צריך שיכוין את לבו לשמים. אבא שאול אומר, סימן לדבר: "תכין לבם תקשיב אזנך" (תהלים י יז). תניא, אמר רבי יהודה: כך היה מנהגו של רבי עקיבא, כשהיה מתפלל עם הצבור – היה מקצר ועולה, מפני טורח צבור, וכשהיה מתפלל בינו לבין עצמו – אדם מניחו בזוית זו ומוצאו בזוית אחרת, וכל כך למה – מפני כריעות והשתחויות
- ברכות פרק ד משנה א – אֵין עוֹמְדִין לְהִתְפַּלֵּל אֶלָּא מִתּוֹךְ כֹּבֶד רֹאשׁ. חֲסִידִים הָרִאשׁוֹנִים הָיוּ שׁוֹהִים שָׁעָה אַחַת וּמִתְפַּלְּלִים, כְּדֵי שֶׁיְּכַוְּנוּ אֶת לִבָּם לַמָּקוֹם. אֲפִלּוּ הַמֶּלֶךְ שׁוֹאֵל בִּשְׁלוֹמוֹ, לֹא יְשִׁיבֶנּוּ. וַאֲפִלּוּ נָחָשׁ כָּרוּךְ עַל עֲקֵבוֹ, לֹא יַפְסִיק:
- מסכת מנחות, פרק יג, משנה יא – נֶאֱמַר בְּעוֹלַת הַבְּהֵמָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (ויקרא א) וּבְעוֹלַת הָעוֹף אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם), וּבַמִּנְחָה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ (שם ב), לְלַמֵּד, שֶׁאֶחָד הַמַּרְבֶּה וְאֶחָד הַמַּמְעִיט, וּבִלְבַד שֶׁיְּכַוֵּן אָדָם אֶת דַּעְתּוֹ לַשָּׁמָיִם:
- מלאכת שלמה על המשנה (מסכם את רוב הדעות שמובאות בגמרא) – כובד ראש. בברייתא בבלי וירושלמי פליגא אמתניתין דבעינן נמי מתוך דברי תורה ולהכי נוהגין לומר זמירות ואשרי קודם תפלה ובגמ' בברייתא נמי גרסינן אין עומדין להתפלל אלא מתוך הלכה פסוקה כגון ההיא דר' זירא דבנות ישראל החמירו וכו' וה"נ גרסינן תו בברייתא בגמ' אין עומדין להתפלל לא מתוך עצבות ולא מתוך עצלות ולא מתוך שחוק ולא מתוך שיחה ולא מתוך קלות ראש ולא מתוך דברים בטלים אלא מתוך שמחה כגון דברי תנחומין של תורה כגון סמוך גאולת מצרים לתפלה או סמוך לתהלה לדוד שהוא שבח ותנחומין כגון רצון יראיו יעשה וכגון שומר ה' את כל אוהביו וכתבו תוס' ז"ל דכוותייהו קיי"ל:
- רמב"ם – אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש כו': רוצה לומר בכובד ראש לעמוד בכוונה וביראה כמו שאמר עבדו את ה' ביראה, ופירוש שוהין מתעכבין רוצה לומר שהן מתעכבים קודם התפלה שעה אחת כדי ליישב דעתם ולהשקיט מחשבותם ואז יתחילו בתפלה
סדרי עדיפות בחלקי התפילה – לנשים
- השולחן ערוך (סימן נב סעיף א) פוסק שכדי להספיק להתפלל שמונה-עשרה עם הציבור ניתן לדלג על כל פסוקי דזמרה אולם אחרי התפילה יש לחזור ולקרוא פסוקי דזמרה למעט ברכות "ברוך שאמר" ו"ישתבח". הקיצור שולחן ערוך (סימן יד סעיף ז) והחיי אדם (כלל יט סעיף ה) פוסקים כך אף הם. הערוך השולחן (סימן נב סעיף ה) לעומת זאת, פוסק לפי הפשט של דברי רב נטרונאי גאון ועל סמך פסיקתם של הב"ח ושל הפרישה, שאין לחזור ולקרוא את הפרקים שהושמטו משום שאין זה ראוי לקרוא פסוקי דזמרה אחרי שמונה-עשרה. נראה שבמצב כזה יש לכל הפחות לומר "אשרי" כדי למלא את דרישת הגמרא לקרוא "אשרי" שלוש פעמים ביום… המשנה ברורה (סימן ע ס"ק ב) פוסק שמכיוון שנשים חייבות בתפילה (כפי שנראה בפרק יב) ומכיוון שפסוקי דזמרה נתקנו כהכנה לתפילה, הן ממילא חייבות בפסוקי דזמרה. הערוך השולחן (סימן ע סעיף א) חולק עליו וכותב שכעיקרון אין חיוב על נשים, אך מוסיף ואומר: "ויכולות לומר, ולמה לא יוכלו לזמר לה' כמו שעשתה מרים וכל נשי ישראל בקריעת ים סוף?" נראה שהערוך השולחן סובר שפסוקי דזמרה אינם קשורים מיסודם לתפילת עמידה ולכן נשים פטורות מקריאתם, כפי שהן פטורות מיתר מצוות עשה שהזמן גרמן. / הרב דוד ברופסקי – כאן
- https://ph.yhb.org.il/03-15-07/ , https://ph.yhb.org.il/03-15-04/ דיונו של הרב מלמד בעיקר החיוב של פסוקי דזמרא באופן כללי ולעניין חיוב נשים בפרט.
- לעניין קריאת שמע, נשים פטורות מקריאת שמע מכיוון שזו מצוות עשה שהזמן גמרא, אך בכל זאת ראוי שיקבלו על עצמן עול מלכות שמים. ובשביל זה מספיק לומר את שני הפסוקים הראשונים. ישנה מחלוקת לגבי החיוב של נשים להזכיר את יציאת מצרים מדי יום, ובאיזה אופן אפשר לקיים את החיוב, ניתן להשלים את החיוב הזה באמירת פרשת ציצית. ולכן אפשר לשלב אמירת כלל שלושת פרשיות השמע ולהצמיד גאולה לתפילה ורק בשלב מתקדם יותר להוסיף את ברכות שמע. https://ph.yhb.org.il/03-16-01/
- אחרי שיצרנו תפילה שמורכבת מהבסיס של פסוקי דזמרא ושל עיקר קבלת עול מלכות שמים, עולה השאלה מה סדר העדיפות בשלב הזה, האם להרחיב את קריאת שמע לשלושת הפרשיות ולכלול את חיוב אזכור יציאת מצרים או להרחיב את פסוקי דזמרא? לדעות מסוימות לא נכון לומר את שתי ברכות 'ברוך שאמר' ו'ישתבח' וביניהם רק פרק אחד של אשרי בלא תוספת באופן קבוע. לענ"ד ראוי קודם להרחיב מעט את פסוקי דזמרא ולהוסיף לכל הפחות שני פרק הללויה (קמח, קנ) לפני שמרחיבים את קריאת שמע. שכן לכל הדעות קריאת שמע היא מצווה שנשים פטורות ממנה אך לגבי פסוקי דזמרא הדעות חלוקות ויש להתחשב בדעה שכשם שנשים חייבות בתפילה כך הן חייבות גם בהקדמה לתפילה שהיא אמירת קטעי פסוקי דזמרא. הסיבה שהקדמתי קבלת עול מלכות שמים לאמירת חלק כלשהו מפסוקי דזמרא הוא לפי הדעה שאפשר לדלג לגמרי על פסוקי דזמרא מכיוון שיוצאים ידי חובת שבח לקב"ה לפני הבקשות בתוך תפילת שמונה עשרה עצמה בשלוש הברכות הראשונות וכן לפי דיני דילוג על פסוקי דזמרא למי שמאחר לבית הכנסת וצריך להתפלל עמידה עם הציבור.