האם מותר לרווקות לטבול לצורך עליה להר הבית?
שלום,
אני בחורה רווקה . חשבתי לעלות להר הבית. רציתי לדעת אני צריכה לטבול? זה מותר לרווקות לטבול?
תשובה:
שלום לך,
שמחתי לקרוא את שאלתך, ואני מתפללת שתזכי לעלות במהרה גם כנשואה.
בזמן הבית ברור לכולם שרווקות נהגו לעלות למקדש לשם תפילה, השתתפות במעמד הקהל ועוד. עוד ברור, שלשם כך טבלו כל העולים, ובתוכם גם בחורות פנויות, ואף ילדות (נידה דף לב עמוד א, רש"י שבת דף סה עמוד א). גם לאחר החורבן, במשך שנים רבות לאחר תקופת המשנה והתלמוד חובת הטבילה לרווקות עדיין נהגה (שדי חמד מערכת יום הכיפורים סימן א אות ו). במהלך הדורות פסק קיומן של הלכות טהרה בקרב העם, ונותרו באופן מצומצם ביותר בתחום הלכות הנידה שבין בני זוג נשואים. מסיבה זו קיימת בעם הבנה שגויה, שלכאורה רק נשים נשואות טובלות.
כיום, עם שינוי המצב הלאומי, שבו מדינת ישראל הנה עצמאית וריבונית, החלה התעוררות עממית לקראת עליה להר הבית, ועמה עלתה שאלת הטבילה בפני פוסקי דורנו, שאלה שלא נדונה במהלך שנות הגלות הממושכת. בעניין זה חלוקות דעות הפוסקים, יש המתירים ואף משבחים את הטובלות לשם עליה להר הבית, בשל קיום המצוות הכרוכות בכך, ויש האוסרים טבילה לפנויות מן החשש ל"מדרון החלקלק", אשר עלול להוביל בסופו של דבר גם לטבילה לשם יחסי אישות ללא נישואין. כאן מדובר במדיניות פסיקה, אשר רואה את מכלול הציבור, ומביאה שיקולים נרחבים מעבר להלכה המסוימת, יתכן לומר ששיקולים אלה נכללים במסגרת "רוח ההלכה".
בכרוזים שונים מטעם הרבנות הראשית ואף מספר רבנים , נטען כי ישנו איסור על טבילת רווקות, ולכאורה מדובר בתקנה, חרם, או גזרה מחייבת. יש מבין האוסרים טבילת פנויות, אשר מבססים את איסורם על שו"ת הריב"ש (סי' תכ"ה), שם הוא נשאל אודות הצורך לחייב את הפנויות בטבילה, במטרה למנוע מן הבאים עליהן חיוב כרת. בתשובתו מאריך הריב"ש בגודל האיסור להזנות את בנות ישראל, ואוסר טבילה המונית, סדירה וקבועה של פנויות לצורך זה, מה שמהווה סיוע לעוברי עבירה. גם הבית-יוסף (יורה דעה בסוף סימן קפג), אשר מזכיר את תשובת הריב"ש, מבין כך את תוכן השאלה – האם איסור נידה נוהג גם בפנויה, "וכתב שהטעם שלא תקנו טבילה לפנויה – כדי שלא יבואו לידי מכשול בהסתלק ממנה איסור נדה החמור".
מן הצד השני ישנם רבנים המתירים ומעודדים טבילת רווקות לצורך עליה להר הבית. ודעתי נוטה לדבריהם, להלן אפרט:
- הריב"ש לא אסר על טבילת רווקות לצורך טהרה אלא על טבילה לפריצות:
מתשובתו יש ללמוד, כי הריב"ש לא נשאל האם מותר לפנויות לטבול, אלא מדוע אין הלכה המחייבת אותן לטבול. מעבר לכך, הוא מדבר על כלל הפנויות (רווקות, גרושות ואלמנות), מבלי לייחד את התשובה לרווקות בלבד. זאת ועוד, תשובתו עוסקת בטבילה לשם יחסי אישות ללא נישואין, והיא אינה נוגעת כלל בטהרה לשם קדושה. בזמנו שאלת הר הבית לא היתה רלוונטית כלל, וככל בני דורו, הוא לא נדרש לה.
מלבד תשובה זו לא נמצאת בדברי הראשונים התייחסות כלשהי לנושא טבילת פנויות מכל סיבה שהיא (למעט שאלה, שנשאל בעל עקידת יצחק בראשית שער כ פרשת וירא, בדבר מיסוד הזנות ע"י הקהילה. נושא זה רחוק משאלתנו כרחוק מזרח ממערב, ואף שם לא נזכר איסור טבילת רווקות), יתרה מזאת, לא פעם פוסקים אחרונים המצטטים את תשובת הריב"ש, מביאים את דברי הבית יוסף, מבלי לקרוא את התשובה במקורה (כך כתב הבן איש חי בשו"ת רב פעלים חלק ד יורה דעה סימן טז אודות הבאר היטב: "אך כפי הנראה לא ראה דברי הריב"ש, במקומם, אלא ראה מה שכתב מרן בבית יוסף מדבריו"). ראינו אם כן, שאין מקור קדום לאיסור טבילת רווקות.
- חסרונו של המנהג אינו מהווה ראיה שכן מדובר במציאות חדשה:
גם הטיעון שעד הדורות האחרונים "לא נהגו" לטבול, אינו רלוונטי, ואף רוב הגברים בישראל לא נהגו לעלות להר הבית, מכיוון שהתגוררו בארצות ניכר, ואף המעט שגרו בארץ חיו תחת שלטון נכרים. גם הפרשת תרומות ומעשרות "לא נהגו" אצל אבותינו בחו"ל, ופתיל תכלת לא הוטל בציצית, אך אין מי שיטען, שיש בזה משום מנהג מחייב, נהפוך הוא.
- תקדים של טבילת נשים נשואות ורווקות בערב יום כיפור:
סיוע נוסף לדברי המתירים הוא המנהג הקדום של טבילה בערב יום הכיפורים, כולל הבנות הפנויות. מנהג זה מקובל בקרב ציבורים רבים מזה מאות בשנים, והוא נזכר כבר בתקופת הגאונים (רא"ש למסכת יומא פרק ח, סימן כד בשם רס"ג). לטבילה זו ניתנו טעמים שונים (משום טהרת קרי, משום הידמות למלאכים, או משום תשובה כגרים), ומתוך כך נהגו בה אף נערות ורווקות. פוסקים רבים ראו זאת בעין יפה, ואף התייחסו למנהג כמחייב (שו"ת מהרי"ל הלכות ערב יום כיפור אות ג-ד, שו"ת רב פעלים חלק ד יורה דעה סימן טז, וכן גם בן איש חי שנה ראשונה פרשת וילך סעיף ח ופרשת ניצבים סעיף ג, הרב יהודה הרצל הנקין שו"ת בני בנים חלק ג סימן ה, מפרשי השולחן ערוך באורח חיים סימן תרו: מטה אפרים סעיף ח, מגן אברהם סקי"ב, שולחן ערוך הרב סימן ס, קיצור שולחן ערוך סימן קלא,סעיף ו, משנה ברורה סקי"ז, כף החיים חלק ח סימן תרו).
בקרב הללו, לא נזכר חשש לניצול הטבילה עבור פריצות, וכאשר הוא מוזכר, הוא נדחה מכל וכל (רב פעלים ובני בנים לעיל), וודאי שלא נזכרים בדבריהם איסור או תקנה כלשהם.
יתרה מזאת, במקורות שונים נאמר במפורש שסיבת הטבילה הינה לשם טהרה, (מה שכביכול מגביר את החשש למכשול), ומכך נגזרים עניינים נוספים, כגון הצורך בברכה (רס"ג), או הדרישה להסרת חציצות (מהרי"ל, בן איש חי, קיצור שולחן ערוך, מטה אפרים, כף החיים, דרכי משה אורח חיים סימן תרו ועוד), ועם כל זאת אין הם חוששים לתקלה, לפריצת הגדר ולעבירה. עוד העיד הרב היינקין בספרו, שבשנת תשנ"ד טבלו רווקות במקווה בקרית משה בערב יום כיפור, ואל המקום הגיעו גם נשים משכונות נוספות.
לכן לדעתי אין לאסור טבילה של פנויה, שנועדה לצורך קדושה והתעלות רוחנית, ובלשונו של בעל ה'בן איש חי' בשו"ת רב פעלים :"משום טהרת הנפש ונקיות לעבודה ותפלה של ימים נוראים". ואם במנהג יפה של חסידות רבו המחייבים, קל וחומר להתיר ולראות זאת בעין יפה כשמדובר בעליה להר הבית, הכוללת מצוות רבות מן התורה אף בעת חורבן בית מקדשנו. לכן מותר לך לטבול לשם עליה להר הבית, אולם חשוב שתקבלי הדרכה הלכתית כיצד לבצע את הטבילה וההכנות אליה כראוי.
ברכה והצלחה.
תשובה מורחבת:
ראי את תשובתי לשאלה האם מותר לעלות להר הבית.
המקור העיקרי, שעליו נסמכים האוסרים טבילת פנויות נמצא בשו"ת הריב"ש – רבי יצחק בר ששת (סי' תכ"ה). להלן תמצית דבריו:
"שאלת: לבאר לך, מה שכתוב בתורה: ואל אשה בנדת טומאתה, לא תקרב לגלות ערותה. אם נאמר על כל אשה נדה: בין באשתו, בין בפנויה? ואם כן הוא… ואיך לא תקנו: שום תקון, או שום גדר של טהרה, בפנוי'; כדי שלא יכשלו בה רבים, אחר שהבא עליה ענוש כרת, והנוגע בה באצבע קטנה, חייב מלקות?
תשובה: דבר ברור הוא: שאיסור ביאת הנדה; לא באשתו בלבד, אלא: בין באשתו, בין באשת חברו, בין בפנויה… ומה שנפלאת: איך לא תקנו טבילה לפנויה, כדי שלא יכשלו בה רבים? ואין כאן מקום תמה! שהרי כיון שהפנויה אסורה, כמש"כ. אדרבה! אם היתה טובלת, היה בה מכשול: שהיו מקילין באיסורה; כיון שאין אסורה, אלא מדרבנן… והכתוב צווח: לא תהיה קדשה מבנות ישראל. וכתב הרמב"ם ז"ל: שהיא אזהרה לה, ולהבא עליה. והרמב"ן ז"ל כתב, בפי' התורה: שהיא אזהרה לב"ד, שלא יניחו בנות ישראל להפקיר עצמן, לישב בעינים על הדרך, או בקובה של זונות, לזנות לכל יבא…"
הריב"ש נשאל אודות צורך ספיציפי לחייב את הפנויות בטבילה, במטרה למנוע מן הבאים עליהן חיוב כרת. בתשובתו מאריך הריב"ש בגודל האיסור להזנות את בנות ישראל, ומסרב לחייב מכל וכל טבילה המונית, סדירה וקבועה של פנויות לצורך זה, של סיוע לעוברי עבירה.
יתר על כן, הריב"ש עצמו בסיום דבריו, מבדיל בין נושא תשובתו, שהוא טבילה לשם אישות ללא נישואין, ובין הטבילה שהיתה נהוגה בזמן המקדש ואף לאחריו לצורך טהרות (כגון עבור הפרשת חלה ותרומה בטהרה). לדבריו, נהגה הטבילה אף לאחר החורבן, אך בשלב מסויים הפסיקה לנהוג, והראשונים לא ראו טעם להמשיכה, מן החשש האמור, שמא מתוך טעות יקלו ראש באיסורי תורה (ראי גם חידושי הרמב"ן למס' שבת, י"ג, ע"ב). מן האמור לעיל, נראה אם כן, שאין להקיש גזרה שווה בין התשובה המפורסמת ובין השאלה בה אנו עוסקים, מכיוון שבימינו ישנה סיבה ממשית לטבול.
כבר הגמרא (נידה, ל"ב, ע"א) מציינת שבנות ישראל הצעירות נהגו לטבול, ואף הקטנות הוטבלו כדי לאפשר להן את אכילת התרומה (כבנות כהן). ועוד, במעמדים שונים הנזכרים בתנ"ך, אשר התקיימו במקדש (למשל הקרבת הפסח, עליה לרגל ותפילות אישיות וציבוריות[1] ) השתתף כל העם, כולל כמובן הנשים והבנות, ולצורך כך, טבלו אנשים כנשים ופנויות כנשואות. הרחבה בנושא ניתן לקרוא בספרו של הרב ישראל אריאל- 'בית ה' נלך'. כך גם בימינו, ישנן מצוות שניתן לקיים בעליה להר הבית (יובאו בהמשך), מה שמצדיק את הטבילה כדי לאפשר את קיומן. אמנם הרמב"ן (על מסכת שבת דף יג עמוד ב) מתייחס לטבילה הכפולה של הנשים הנשואות לאחר החורבן (בתום שבוע לנידתן מדאוריתא ובתום שבעה נקיים מדרבנן), ומציע שיתכן שזו היתה חומרא שהביאה לידי קולא, ולכן היא בטלה בדורות האחרונים,אך הוא ממשיך וכותב – "ומשום טהרות נהגו בה תחילה", כלומר, כאשר ישנה הצדקה לכך, כן קיימו את הטבילה הכפולה, למרות החשש שבצדה.
טבילה אחרת המיועדת לצורך קדושה, שהמשיכה לנהוג בשנות הגלות ואף בימינו, היא טבילה בערב יום הכיפורים, כחלק מתהליך התשובה ומן ההכנות ליום הקדוש. בטבילה זו השתתפו אף הרווקות, ותמכו בה רבים מן הפוסקים. אצל חלק מן הפוסקים עולה החשש מפני ניצול הטהרה לשם עבירה, ובתשובתו להיתר כותב הרב הינקין (שו"ת 'בני בנים' ח"ג סי' ה):…"ברשיעי לא עסקינן, וגם בלי מקווה, המבקשת להטהר כדי לחטוא תסע לים ותטבול בבגדים רפויים…"
מבין פוסקי דורנו המתירים טבילת פנויות לשם עליה להר הבית, נמנים:
הרב ישראל אריאל (https://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t951249),
הרב אליעזר מלמד (https://www.dmag.co.il/pub/shvii/287/31/#zoom=z),
הרב מאור קיים (https://www.facebook.com/yaraeh.temple.mount/posts/836421886563897/),
הרב שמואל אליהו (https://a7.org/?file=20151025211516.jpg),
הרב שרלו (
הרב הלל בן שלמה ( http://asif.co.il/download/kitvey-et/malin/malin26/2%20(12)(2).pdf)
והרב אלישע וולפסון (הר הבית כהלכה, בירור הלכתי מקיף בנושא העליה להר הבית, דברי שיר, תשע"ט, עמ' )385.
בין מיעוט הפוסקים שאסרו טבילת רווקות לקראת יום הכיפורים, העיקרי שבהם היה בעל השדי חמד, שכתב : "מסתברא דאין להניח לבתולות לטבול גם בערב יום הכיפורים, דהוי חומרא דאתי לידי חשש תקלה" (שדי חמד מערכת יום הכיפורים סימן א אות ו, וכן כתב הר"ע יוסף יביע אומר חלק י, יורה דעה סימן נח קובץ הערות והארות על שו"ת "רב פעלים" ח"ד יורה דעה, ובחלק א – אורח חיים סימן ל, וגם הרב יעקב אריאל שכתב בפשטות: רווקות לא טובלות
https://www.yeshiva.org.il/ask/3626 ).
אף הרב דב ליאור, הקורא לעלות להר הבית, אוסר על עליית רווקות (שו"ת דבר חברון חלק ג עמוד רנג, עלוני ממרא, גליון 122 קיץ התשס"ט עמ' 25 וכן בתשובות באתרים שונים ברשת: https://www.yeshiva.org.il/ask/43898 https://www.yeshiva.org.il/ask/105492). אולם חשוב להדגיש, כי הוא רואה בכך בעייתיות, ומעשה שאינו רצוי, והוא אינו נוקט לשון איסור, ואף כותב במפורש "אכן מבחינה הלכתית יש אפשרות עקרונית שאישה תוכל לעלות, בלי שום חששות", אלא שלעתים מדובר במצבים "מורכבים" ובשאלות "סבוכות" (מונח מעורפל ואף תמוה), וחשש מפריצת גדרי הצניעות. תמיהה נוספת היא, שלמרות איסורו הגורף על כלל הנשים, הוא אינו רואה בעיה עקרונית בטבילת אלמנות (בשונה מרווקות). גם הרב גורן הסתייג מכך, אך אף הוא לא השתמש בלשון איסור (בספרו "הר הבית" פרק ל, עמ' תכז, תלז).
יחד עם זאת, יש מן הפוסקים מי שנוקט בלשון איסור, אך אלה אינם עושים זאת מעיקר הדין, אלא משיקולים של מדיניות ציבורית, "למגדר מילתא" כהוראת שעה וכסייג (ונשאלת שאלת הסמכות לתקן תקנות חדשות בדורנו, ותוקף מחויבותנו כלפיהן), בעיניי קרוב הדבר לחידוש גזרות שלא נתקנו בעבר, ולאיסור מה שמותר, וזאת בשונה מהאיסור הקיים על טבילה לשם פריצות. חשוב ליצור הבחנה בין האסור והמותר, ובין החוטאים לכשרים (כעין מה שכתב הרב קוק באורח משפט סימן קיב), וגם כאשר החשש ישנו, אין לראות בו איסור, אלא הסתיגות בלבד.
לסיום, מובאים להלן -דברי הרב ישראל אריאל בעניין המצוות שמקיימים בעליה להר הבית:
א: "מקדשי תיראו": רמב"ם בית הבחירה (ז, א): "מהלך באימה וביראה וברעדה… אף על פי שחרב [יהלך בו כי] בקדושתו עומד".
ב: "עובדהו במקדשו": המתפלל בהר הבית או משתחווה – מקיים מצות עשה (רמב"ם ספר המצוות ה).
ג: "ירושה וישיבה": מצות 'ירושה וישיבה' התקיימה בהר הבית לפני יובל שנים בידי צבא ישראל. מאז הולך האויב ומשתלט על ההר בהתפרעויות וזריקות אבנים. העולה להר בליווי כוחות הבטחון, מקיים בכל עלייה מצות 'כיבוש', ככתוב: "כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יג; רמב"ם מלכים ה, ו; רמב"ן השמטות עשה ד).
ד: "לשכנו תדרשו ובאת שמה": העולה להר במטרה לחדש את העבודה במקדש, מקיים מצות עשה (רמב"ן).לדעת הרמב"ם מצוה לכבוש את הר הבית, שהוא "תכלית התורה", גם אם תתחייב "מלחמה חזקה" (רמב"ם מו"נ ג, מה).
ה: מצות אהבת ה': העולה להר הבית למרות התנגדות חוגים המוכנים למסור את הר הבית לידי אויב – מקיים במעשיו את מצות אהבת ה', ככתוב: "לא תשמע אל דברי… חולם החלום ההוא [הסבור כי הכניעה לאויב – מצוה] כי מנסה ה' אלהיכם אתכם לדעת; הישכם אוהבים את ה' אלהיכם?"
ו: "ועשו לי מקדש": (בית הבחירה לרמב"ם א, א). זה יובל שנים חל חיוב על עם ישראל ועל הרבנות הראשית – לקיים מצוה זו, וכן את מאתיים המצוות המתקיימות במקדש. העולה להר הבית מסייע בידי גדולי התורה, לשוב ולדון בחובתם להקים את בית המקדש השלישי.
ז: "הוכח תוכיח": מצות תוכחה, מחוייב בה גם תלמיד לרבו, כי "חיוב מצוה זו על כל אדם! ואפילו הפחות לנכבד – חייב להוכיחו!" (ב"מ לא, א; רמב"ם ספר המצוות עשה רה). עליית האלפים להר הבית – תוכחה יש בה לישראל ולמנהיגיו לעשות את חובתם ולחדש את העבודה במקדש.
ח: מצות שמירת הקרבנות: בעניין קרבן התמיד נאמר בתורה: "תשמרו להקריב לי במועדו". וכתבו הראשונים, שמצות עשה זו מוטלת על "בית דין ומורי התורה שבישראל" לוודא את הקרבת ה'תמיד' בוקר וערב (סמ"ג עשין קץ; חינוך תא). העולה להר מזרז בכך את בית הדין של הדור לעשות את חובתו.
ט: "מדבר שקר תרחק": יש מחכמי ישראל המכריזים, כי העולה להר הבית עובר על איסור כרת. דברי אותם חכמים מנוגדים לאמת ההלכתית, האומרת (רמב"ם ביאת המקדש ג, ד; יב): "טמא מת… מותר להכנס להר הבית… ואין חייבין כרת… אלא מעזרת ישראל ולפנים". נמצא, שלעומת דברי כזב הנאמרים ברבים, מכריז העולה להר הבית בעלייתו את האמת ההלכתית לאמיתה.
י: "לא תגורו מפני איש!" זה יובל שנים שיש מחכמי ישראל המשתמשים בהלכה של איסור כרת, כביכול, בהר הבית, כדי למנוע את ישראל מלקיים את מאתיים המצוות האמורות במקדש, ולהמשיך בכך את הגלות והחורבן. בעניין זה קובע הרמב"ם להלכה (סנהדרין כב, ב): "תלמיד שהיה יושב לפני רבו וראה [שרבו טועה] אם שתק [וממשיך את ביטול המצוות] הרי זה עובר משום: 'לא תגורו מפני איש'".
יא: מצות קידוש השם: בספר המצוות לרמב"ם (עשה ט) כתב: "אנחנו מצווים לפרסם האמונה הזאת האמיתית בעולם, ושלא נפחד… אבל נמסור עצמנו למיתה… וזאת היא מצות קידוש השם המצווים בה בני ישראל". מסירת הר בית ה' לידי אויבי ישראל, וביטול המצוות המתקיימות בו זה יובל שנים, היא חילול השם שלא נשמע דוגמתו. העולים להר כדי לקיים את המצוות האמורות בו – הם המקדשים שם שמים, ונוטלים שכר כולם (ירושלמי ברכות ט, ה(.
[1] למשל תפילת חנה בשילה, תפילת שלמה בחנוכת הבית, תפילת העם בתקופת יהושפט לפני מלחמה, כינוסי תשובה ע"י עזרא ונחמיה ועוד.