האם נשים יכולות לקרוא את ההפטרה בבית הכנסת? עם הרבנית שירה מרילי מירוויס
הקהילה שלנו בהתלבטות. חשוב לנו שהכל יתנהל כהלכה בבית הכנסת ומצד שני שנשות הקהילה ירגישו בנוח ויהיה להן ביטוי בתפילה. חשוב להרבה נשים בקהילה לא להרגיש שקופות בתפילה. האם נשים יכולות לקרוא את ההפטרה בציבור בבית הכנסת (בנוכחות נשים וגברים)?
תשובה
שלום,
לשאלה שלך יש שני פנים – דיון הלכתי עקרוני, מה שנקרא "מעיקר הדין", ופן של הנורמות והמסורת בקהילה הספציפית וכיום בכלל בציבור הדתי. שני אלו חשובים לדיון ולא רק שורת הדין כפי שאולי היה ניתן לחשוב, ויחד הם ישפיעו על פסיקת ההלכה.
אבל המרכיב החשוב ביותר הוא אופן ההתנהלות בנושא זה בקהילתכם. עליכם להחליט מי הגורם שיקבע וכיצד תתנהלו מהלימוד ועד ההכרעה למעשה, עם הרגישויות הנחוצות והאיזונים הנכונים לקהילה שלכם.
אענה תחילה מעיקר הדין ואז אוסיף התייחסות לפן המעשי והקהילתי:
מעיקר הדין אישה יכולה לקרוא את ההפטרה בברכותיה.
"כבוד ציבור" לענ"ד אינו שיקול בשאלה דידן, אלא רק ביחס לשבעת העולים לתורה, וגם ביחס לשבעת העולים יש על מי להישען שכיום אין חשש ל"כבוד הציבור" בעליית ובקריאת נשים בתורה.
יש לדעת שקריאת ההפטרה קשורה בעליית מפטיר. קריאת מפטיר היא בעצם הקדמה להפטרה וחלק בלתי נפרד ממנה ולכן, מי שקורא את ההפטרה עליו לעלות לעליית מפטיר, וכן גם לגבי אישה שקוראת את ההפטרה (כאשר סומכים על הדעה שכבוד הציבור לא מונע זאת בימינו). ניתן להפריד בין העולה למפטיר ובין קוראת ההפטרה רק בדיעבד.
בעניין "קול אישה" בקריאה בטעמים – יש מתירים ויש אוסרים, והמתיר יש לו על מי לסמוך (ר' בהרחבה).
מעבר לדין, יש להתחשב במסורות הציבור וללמוד את הנושא ביחד כקהילה כדי לבחון האם קריאה בהפטרה על ידי אישה יכולה להתקבל ברגישות ובהכלה.
בהרחבה נעיין במספר שאלות הנוגעות לצד ההלכתי העקרוני – שאלת קריאת נשים בהפטרה בברכותיה, השאלה האם ניתן להפריד בין העולה למפטיר לבין הקורא את ההפטרה ושאלת דין קול אישה וכבוד הציבור ביחס לקריאת ההפטרה. בכל אחת מן השאלות נראה שיש צדדים לכאן ולכאן והתשובה לשאלה לא תהיה מוחלטת. אם מדובר בשאלה מעשית תצטרכו כקהילה ללמוד את הנושא ולהחליט כמי תפסקו בכל אחד מן הדיונים שהזכרתי, ומתוך כך לקבוע כיצד תנהגו.
בסיום התשובה תוכלי לקרוא נספח שכתבה הרבנית שירה מירלי מירוויס, רבנית הקהילה של שירת תמר באפרת, ובו היא מפרטת את הפסיקה ההלכתית על פיה נשים קוראות הפטרה בקהילתה ופירוט באופן מעשי כיצד זה מתנהל.
לסיום אני רוצה לאחל לך ולנשות הקהילה שתמצאנה את מקומכן הראוי בתפילה המשותפת בבית הכנסת. בתפילה שאנחנו כנשים נזכה שקולנו ונוכחותנו בבית הכנסת יהיו משמעותיים לכלל הציבור.
רחל
הרחבה
מקור מנהג הקריאה בנביא
על קריאת ההפטרה בברכותיה במניין של עשרה לומדים במשנה במסכת מגילה (ד', ג'):
"אין פורסין את שמע, ואין עוברין לפני התיבה, ואין נושאין את כפיהם, ואין קורין בתורה, ואין מפטירין בנביא… פחות מעשרה".
הטעם לקריאת ההפטרה מובא באבודרהם (שחרית של שבת):
ולמה מפטירין בנביאים לפי שגזרו על ישראל שלא יקראו בתורה וכנגד שבעה שהיו עולין לקרות בתורה ואין קורים פחות משלשה פסוקים עם כל אחד ואחד תקנו לקרות כ"א פסוקים בנביאים
מוסיף הט"ז (או"ח רפ"ד) שכיוון שההפטרה החליפה את הקריאה בתורה קוראים בנביא מעניינה של הפרשה ושמברכים על ההפטרה שבע ברכות כנגד שבע הברכות של הקריאה בתורה.
לאחר שבטלו הגזרות לא בטל המנהג לקרוא בנביאים ומנהג זה ממשיך כפי שאנחנו מכירים אותו כיום (למרות שלפני ביטול הגזירות הקריאה בנביאים היתה גם במנחה של שבת ובימי שני וחמישי, המנהג שנשאר הוא רק הקריאה בתפילת שחרית בשבת).
טעם אחר מביא התשב"ץ (שו"ת תשב"ץ חלק א סימן קלא): "דקריאת ההפטרה אינו אלא לכבוד הנביאים בעלמא ולא היתה תקנה מחוייבת כקריאת התורה". לשיטתו, נוסד מנהג לקרוא בתורה ובנביאים מלכתחילה.
הקשר בין קריאת ההפטרה לבין קריאת מפטיר
כדי להעמיק בדיון, עלינו להבין את הקשר שבין קריאת ההפטרה לקריאת מפטיר.
במסכת מגילה (כ"ג ע"א) דנים בשאלה האם העולה למפטיר הוא ממניין שבעת העולים לתורה או לא (אלא עולה נוסף): "דאמר עולא: מפני מה המפטיר בנביא צריך שיקרא בתורה תחלה – מפני כבוד תורה, וכיון דמשום כבוד תורה הוא – למנינא לא סליק". כלומר, קריאה חוזרת של הפסוקים האחרונים של הפרשה היא לכבודה של תורה קודם הקריאה בנביאים והיא נפרדת ולא עולה למנין שבע העליות של מצוות הקריאה בתורה. מפני שהמפטיר וההפטרה הם חטיבה אחת מדגיש הריב"ש ש"לעולם מי שקורא ההפטרה צריך לקרות בתורה".
הרמ"א (או"ח רפ"ד, א') פוסק שללא הקריאה בתורה אין לקרוא את ההפטרה בברכותיה אלא רק ללא הברכות, למרות שזה היה המנהג המקורי בשעת הגזירה (גם הבית יוסף מביא דעה זו בשם הריב"ש). בעל ערוך השולחן כותב שזאת "כדי שלא יקרא נביאים בלא תורה" (סימן קל"ה, ב'). תוספת העליה של המפטיר ומיקום ההפטרה דווקא אחרי סיום קריאת התורה מדגישים את החיבור וההיררכיה בין התורה לנביאים ומבססים בכך את כבוד התורה וכן כתב הט"ז (שם).
לאחר הדיון האם אישה יכולה לקרוא את ההפטרה, נחזור לשאלת נוספת שעולה מכאן – האם האישה שקוראת את ההפטרה יכולה לקרוא בתורה, שהרי כאמור, אין להפריד ביניהם.
האם אישה יכולה לקרוא את ההפטרה – ברכות ההפטרה
האם אפשרי שאישה תברך את ברכות ההפטרה עבור הציבור?
אמנם לאורך הדורות צמצמו הפוסקים את הדין וקבעו שאישה וקטן לא יעלו למניין שבעה, ולחלק מהדעות אף לא למפטיר שאינו מן השבעה, לכל הדעות קטן קורא הפטרה עם ברכותיה (שו"ע או"ח רפד,ד). נלמד בקל וחומר שמכיוון שקטן יכול להוציא את הציבור ידי חובתם, גם אישה מוציאה את הציבור ידי חובתם. זאת בשונה מדיון בברכות התורה על ידי אישה מכיוון שקריאת ההפטרה הינה מנהג, ולא מצווה כמו הקריאה בתורה (תשב"ץ שם, ר' את שו"ת משנה הלכות להלן).
בנוסף, ברכות ההפטרה (אחת לפני הקריאה וארבעה לאחריה) מתווספות לשתי הברכות שמברך הקורא בעליית מפטיר כך שהקורא מברך שבע ברכות. ברכות אלו נתקנו במקור כנגד שבעה העולים לתורה, כפי שלומדים במסכת סופרים: "ולא אמרו לאומרן כולם, אלא כדי לקיים ברכות שבע כנגד שבעה הקרואים" (מסכת סופרים פי"ג, הל' טו).
מעיקר הדין אישה וקטן עולים למנין שבעה בקריאת התורה, והסברא אומרת שאין סיבה שיהיה הבדל בין הברכות של העליה לתורה לבין הברכות על ההפטרה.
האם אישה יכולה לקרוא את ההפטרה – כבוד הציבור
בברייתא הידועה במסכת מגילה (כג,א): "תנו רבנן: הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה. אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד צבור" . מכאן שאישה וקטן עולים למניין שבעת הקוראים בתורה (בימי חז"ל מי שעלה לתורה גם קרא את העליה), אך הוסיפו חז"ל שבפועל אשה לא תקרא משום "כבוד הציבור" וכן נפסק בדורות האחרונים שגם קטן אינו עולה לתורה. עולה השאלה האם עניין "כבוד הציבור" שבגללו נשים לא תקראנה בתורה רלוונטית גם בקריאת ההפטרה.
בעיית "כבוד הציבור" בקריאת התורה לרוב הדעות היא שקריאת אישה בתורה מאירה באור שלילי את הציבור "שלא יאמרו שאין בין האנשים מי שיודע לקרוא בתורה" (משפטי עוזיאל ח"ד חו"מ סימן ו). בדומה לכך, אפשר להסביר שנראה כאילו הגברים לא למדו ולכן נאלצו להביא אישה (שו"ת בני בנים ב, יא על פי הריטב"א מגילה ד,א; והרב שפרבר דרכה של הלכה עמ' 24-28)
ניתן לעיין בדיונים רבים וארוכים בשאלות האם הציבור יכול למחול על כבודו וכן האם "כבוד הציבור" הוא נוהג ותלוי בציבור שבכל דור ומקום או שמא זוהי גזרה שיש לה תוקף לדורות גם כאשר טעמה פחות רלוונטי. בכל מקרה, יש על מי להישען באמירה שקריאת נשים בתורה אין בה פגיעה בכבוד הציבור בימינו, או שהציבור "מוחל" על כבודו – ולכן נטייתי לומר שאין בעיה של כבוד הציבור בקריאת ההפטרה במנין (שו"ת בני בנים ח"א סימן ד', ח"ב סימן י"א, רב שפבר שם 24-33). על כן נראה לי שבקריאה בהפטרה ניתן לסמוך על דעות אלו בצירוף העובדה שבהלכה הנהוגה קריאת ההפטרה שונה מהותית מקריאת התורה – היא נקראת מספר ולא מקלף, ואינה דורשת מיומנות מיוחדת. לכן, אין אמירה שלילית כלפי הידע של הציבור בכך שאישה תקרא. כך שגם למי שנוקט שכבוד הציבור הוא שיקול רלוונטי בימינו לעניין קריאת אישה בתורה – אין בהכרח השלכה לקריאת הפטרה.
האם אישה יכולה לקרוא בהפטרה מבלי שעלתה לתורה במפטיר?
בקהילה בה רוצים שאישה תקרא את ההפטרה אבל נוהגים שאינה עולה לתורה (משום הנהוג, או משום כבוד הציבור), יש לדון האם מותר להפריד בין עליית מפטיר לקריאה ההפטרה. על פניו הדין לא פשוט, כיוון שבהפרדה בין עליית מפטיר להפטרה יש פגיעה בכבודה של תורה.
הבית יוסף מציין את דעת הריב"ש אשר לפיו לא יפה עושים הנוהגים במקומות בהם קטן קורא בהפטרה שמביאים גדול שיעלה למפטיר ואין לעשות כן. אך הבית יוסף חולק עליו ואומר שכך נכון לנהוג, שבמקרה זה יש להפריד בין העולה למפטיר שעליו להיות גדול לבין הקורא בהפטרה שהוא קטן (טור או"ח רפב). בשולחן ערוך הוא פוסק שקטן יכול לקרוא את ההפטרה ולא מציין שעל הגדול לעלות למפטיר. ופוסק שם הרמ"א על סמך דעת הריב"ש שרק במקרה של דיעבד, בו עלה אדם למפטיר ואז התברר שאינו יודע לקרוא בהפטרה (שם ד'): "ואם קראו למפטיר מי שאינו יודע לומר ההפטרה יכול אחר לאומרה, אבל לכתחלה אסור לעשות כן". פוסק הילקוט יוסף שבמקרה המובא ברמ"א אם הקטן מברך ואחר קורא עבורו – על הקטן לקרוא בלחש עם בעל הקורא (שבת א' סימן רפ"ד, ד'). פוסקים אחרים עסקו בשאלה האם אפשרי שאדם אחד יברך את ברכות ההפטרה והקריאה בנביא תיעשה על ידי אחר ובמקרה שלנו- אחרת. הפרי מגדים (אשל אברהם – להשלים מקור) אסר על הפרדה זו, וכן פסק הילקוט יוסף (קמ"ד – רפ"ד, ב').
עליית מפטיר וקריאת ההפטרה על ידי אישה
עד כה דנו בבעיה של הפרדה בין מפטיר להפטרה וכעת נעיין באפשרות שלא להפריד ביניהם ושאישה תעלה לתורה למפטיר ולאחר מכן תקרא את ההפטרה.
נשתברו קולמוסים רבים בעניין עליית נשים לתורה. ישנן דעות שונות ביחס לעלית אישה בכלל משום "כבוד הציבור" כפי שראינו, לאפשרות לעלות ללא קריאה רק בעליות מסויימות או לאפשרות לעלות לכל אחת מן העליות אך בתנאים מסויימים. דיון נלווה לשאלת העליה היא ברכות התורה על ידי אישה והאם היא יכולה להוציא את הקהל בברכותיה.
לעניין ברכות התורה לאישה במפטיר – יש שנמנעו מעליית אישה לתורה משום הדעה שבברכותיה היא צריכה להוציא את הציבור, וספק אם היא מחוייבת (ואכמ"ל בדיון זה). אולם גם לדעה שאישה לא יכולה להוציא אחרים בברכות התורה, כיוון שהציבור כבר יצא ידי חובת הקריאה בשבעת העולים, אין בברכות העולה למפטיר הוצאה ידי חובה אלא תוספת, כך שגם לשיטות המחמירות יותר לגבי עליית נשים לתורה, יש צד קולא בעלייתן למפטיר דווקא.
הרב מנשה קליין דן בשאלה מקבילה והיא שאלת עליית קטן למפטיר וקריאת ההפטרה (שו"ת משנה הלכות חלק ט"ו, ר"ט). הוא כותב שאף לדעת המגן אברהם ואחרים המחמירים לנהוג כיום שקטן אינו עולה למנין שבעה, למפטיר יכול קטן לעלות כיוון שאינו ממניין שבעה ואין בעיה שלא יוציא את הציבור ידי חובתם. מפסיקה זו ניתן ללמוד גם לגבי האישה שאין בעיה לברך עבור הציבור שוודאי אין חיובה פחות מחיובו של קטן.
מסכם המשנה הלכות שלמרות שיש דעות הפוכות לפיהן גם מפטיר צריך להוציא את הרבים ידי חובתם, כיוון שיש אומרים ויש אומרים וכן שמכיוון שמדובר בתקנה מדרבנן, נוטים לדעות המקילות יותר.
לסיכום, עליית אישה למפטיר ואחריה קריאת ההפטרה אפשרית – אם תחליטו בקהילה לסמוך על כך שאין מניעה של כבוד הציבור ביחס לעליית מפטיר וקריאת ההפטרה, כיוון שהם נפרדים מהקריאה בתורה ונחשבים למנהג ולא למצווה.
שירת נשים
נושא נוסף שיש לתת עליו את הדעת הוא קריאה בטעמים על ידי אישה בפני גברים. בדיון באיסור "קול אישה" ישנה התייחסות של חלק מהפוסקים לסיטואציות בהן אין הרהור עבירה, כגון בעת קריאת התורה בבית כנסת ובמצבים בהם אין בשירה "קלות ראש", כגון בשירת קודש וקריאה בתורה בטעמים.- יש שפוסקים שאין בהם במצבים אלו חשש להרהור עבירה ולכן אין בעיה של "קול באישה ערווה". ויש גם פוסקים שחולקים על כך.
הרב עובדיה יוסף כותב ששמיעת קול אשה הקוראת בטעמי המקרא בתורה, איננו בגדר קול באשה ערוה (יביע אומר ט' או"ח סימן ק"ח) :
…וש"מ שאין בזה משום קול באשה ערוה אע"פ שהיא קוראת בטעמי המקרא (שהרי בזמן חכמי התלמוד כל מי שהיה עולה לס"ת היה קורא בתורה בעצמו), ודלא כמי שכתב למנוע קריאת מגילה ע"י אשה מטעם קול באשה ערוה, דליתא.
במקום אחר הוא מסביר שבמקום השראת שכינה לא חששו חכמים להרהור (יחווה דעת ד,טו).
הרב דוד ביגמן, ראש ישיבת מעלה גלבוע, כותב במאמר באתר הישיבה ששירת נשים האסורה היא כאשר יש בה גירוי ואילו שירת אישה שההקשר, האוירה, הסגנון המוסיקאלי, והלבוש הם הולמים וצנועים אין בה איסור "קול אישה". מדבריו ניתן להבין שקריאה בטעמים במקום ובמעמד של קדושה, היא מותרת. (ר' בנוסף רב הנקין להלן).
הפרדה בין גברים לנשים בתפילה
אמנם אין זה מעיקר השאלה על קריאת ההפטרה על ידי נשים, אך יש לשאול שאלה נלווית ביחס למעמד הקריאה של אישה בבית הכנסת באופן פיזי. רוב בתי הכנסת בנויים היום כך שהבימה נמצאת בעזרת הגברים (משמח לראות שיש היום בתי כנסת שמציבים את הבימה בין עזרת הנשים והגברים, כאשר המחיצה מגיעה עד לבימה). כדי לשמור על ההפרדה בין נשים לגברים אפשר להציע שאישה תקרא את ההפטרה מעזרת הנשים, אך זה אינו אפשרי בעליית מפטיר. יחד עם זאת יש מקום לומר שמכבודה של הציבור ושל הקריאה ראוי לקרוא את ההפטרה מהבימה. אם כך, יש לשים לב למבנה בבית הכנסת שלכם והאם הוא מאפשר בצורה ראויה את קריאת ההפטרה על ידי אישה תוך הקפדה על ההפרדה והצניעות בבית הכנסת. למשל, היכן תעמוד – האם היא תעמוד על הבימה עם גברים אחרים? האם יש אפשרות להציב בימה נוספת בעזרת הנשים? ואם תעלה אצל הגברים, כיצד האישה מגיעה לבימה – האם עליה לעבור בעזרת הגברים? בקריאת ההפטרה נהוג שהקורא נמצא לבדו על הבימה אך אם האישה תעלה למפטיר כפי שהצעתי לעיל, בד"כ עומדים על הבימה עוד שלשה גברים (הגבאי, בעל הקורא והעולה הקודם). מרחב הקדושה של בית הכנסת מחייב אותנו לבחון את הנושא הזה בגלל הדין המיוחד של הפרדה בזמן התפילה על ידי מחיצה.
הרב בן ציון מאיר חי עוזיאל כותב על בחירת נשים בתקופת קום המדינה ומתייחס לחברה מעורבת במקומות עבודה. כראיה להיתר לקשר בין גברים לנשים בעבודה שיש בו פן מקצועי ורציני הוא מביא את מקומן של נשים בבית הכנסת (משפטי עוזיאל חלק ד', חו"מ סימן ו'):
"וראיה גדולה לדבר ממה שכתוב: הכל עולין למנין שבעה ואפילו קטן ואפילו אשה, אבל אמרו חכמים לא תקרא אשה בצבור מפני כבוד הצבור ופירוש כבוד הצבור הוא שלא יאמרו: שאין בין האנשים מי שיודע לקרא בתורה אבל לא אמרו משום פריצות".
כך שלדעתו אין פריצות במציאות בה הנשים והגברים עולים לתורה בגלל האופי הרציני והמכובד של בית הכנסת. אך קשה לומר שיש בכך ראיה ממשית לדעתו שמותר לנשים לעמוד בעזרת הגברים ואף ליד גברים בזמן העליה וקריאת ההפטרה.
מסורת וחידוש
הדיון שהבאתי כאן כולו דיון בעיקר הדין. לצד דיון זה אנחנו לוקחים בחשבון בפסיקה הלכתית גם את הנורמה המקובלת והמנהג, שהם יסוד חזק בשימור כוחה של התורה וההלכה כעמוד יציב בהעברת התורה מדור לדור. יחד עם זאת יש מקום לשינויים תהליכיים לפי הצרכים השונים העולים בכל דור מחדש. שינויים במסורת צריכים להעשות כתהליכים אבולוציוניים ורגישים ולרוב גם דורשים אורך רוח. יש למצוא את דרך המלך כדי ללכת בשבילי שורת הדין של ההלכה, המסורת והתפתחויות הזמנים.
כפי שכתבתי, איני מכירה את הקהילה שלך ואת רב הקהילה (אם ישנו). אם ברצונך להציע או לשקול שינוי בקהילה חשוב לעשות זאת מתוך לימוד משותף. הדברים שהבאתי אינם חתוכים ודורשים עיון מעמיק של הקהילה כדי לבחון את דרכה בנושא קריאת ההפטרה על ידי נשים – בחינה שדורשת רגישות הן לרצון של הנשים והן למקומם של בני הקהילה והרצון והיכולת להכיל את השינוי המדובר.
"דרכיה דרכי נעם" – כך היא דרכה של תורה וכך גם ראוי שיהיה הדיון בתוך הקהילה.
אסיים בדבריו של הרב הנקין (שו"ת בני בנים, חלק רביעי ח׳) שאמנם מדבר על קריאת נשים בתורה ולא בהפטרה. הוא מביא התייחסות לנושאים שהעליתי כאן בתשובה – קול אישה בקריאת טעמי המקרא, כבוד הציבור והתייחסות לשינוי המסורת כחלק מהשיקול בפסיקת ההלכה:
"…שבקריאת התורה אין חוששים לקול באשה ערוה, כי אין זה מין זמר שאסרו חכמים ואפילו בקריאת המגילה אין חשש זה עיקר. וזו היתה הילכתא למשיחא כי עליות נשים נאסרו משום כבוד הצבור ועיין בבני בנים חלק ב' סימן י"א, אלמלא שיש מערערים היום מטעם מחילת הצבור. ברם עיקר הסברה להקל איננה משום מחילה לע"ד אלא מפני שהיום החזן הוא הקורא בתורה ולא העולים ואמרו חכמים אשה לא תקרא בתורה ולא שאשה לא תברך, ולכן אין כאן משום כבוד הצבור או עבירה על דברי חז"ל כמו שדייקתי לפי הסבר הגמו"ז בענין העליות לתורה. והארכתי בזה בבני בנים חלק א' סימן ד' וחלק ב' סימן י' והסקתי שעיקר הטעם לאסור עליות נשים היום הוא מפני שהן פתח למתבוללים ותו לא מידי".
הרב סובר שבשאלת קריאת נשים בתורה איסור "קול אישה" אינו חלק מהדיון, כיון שקריאת בתורה בטעמים אינו דומה לשירת האישה. אין זה מצב בו האישה מנעימה בקולה, שלו אסור לגבר להאזין. בעניין כבוד הציבור הוא מציין שדיון זה שייך לקריאת התורה על ידי נשים אך כיום, בשונה מתקופת המשנה, העולה לתורה אינו קורא אלא בעל הקורא כשליח של העולה. על כן, אין פגיעה בכבוד הציבור על ידי קריאתה של אישה. הרב מסכם שאמנם מעיקר הדין הוא הסביר מדוע אישה יכולה לעלות לתורה, אך למעשה הוא אוסר זאת מפני החשש ל"מתבוללים". קרי, החשש שהיתר לכך יוביל להיתרים וקולות שאינם מן הדין על ידי נשים וקהילות שירצו לקדם עוד יותר את מקומן של נשים בקהילה. כמדומני שכוונתו לרוחות הרפורמיות שנשבו בתקופה בה פעל, שביקשו לשנות נורמות המקובלות על פי המסורת בקהילות בצורה שאינה תואמת את ההלכה. פסק זה נכתב בשנת 1990, לפני למעלה משלושים שנה, ויתכן שהיום הרב היה פוסק אחרת לאור הדרישה ההולכת וגדלה של נשים יראות שמים שמבקשות את מקומן בבית הכנסת בכלל ובקריאת התורה בפרט בתוך מסגרת המותר על פי ההלכה (אך אין באפשרותי לומר שאכן היה פוסק כך באופן וודאי. יתכן שגם היום היה סובר שהתהליך אינו בשל דיו).
לסיכום,
מעיקר הדין אישה יכולה לקרוא את ההפטרה בברכותיה ו"כבוד ציבור" לענ"ד אינו שיקול בשאלה דידן ויש על מי להישען בסברא זו.
ניתן לחלק בין העולה למפטיר לבין הקורא את ההפטרה רק בדיעבד ולכן עדיף שאישה לא תקרא את ההפטרה אם אינה עולה למפטיר. כהקדמה לנספח להלן אשר מציע הפרדה בין המפטיר לקוראת בהפטרה, אציין שבבית יוסף (רפב) עולה הסברא שאמירת קדיש לפני המפטיר מספיקה כדי ליצור את ההפרדה מהקריאה בתורה ולייחס את הכבוד של קריאת מפטיר לכבוד של תורה לפני הקריאה בנביאים.
אישה יכולה לעלות למפטיר – אם מסתמכים על הדעות שאין בכך מניעה של כבוד הציבור בימינו.
בעניין "קול אישה" בקריאה בטעמים יש מתירים ויש אוסרים.
יש ללמוד את הנושא ביחד כקהילה ולבחון האם קריאה בהפטרה על ידי אישה יכולה להתקבל ברגישות ובהכלה.
נספח מעשי – קריאת הפטרה בבית הכנסת שירת התמר / מאת הרבנית שירה מירלי מירוויס
כתוספת לתשובתה היפה והמעמיקה של הרבנית רחל וכטפוגל, ברצוני להוסיף לא מצד התשובה ההלכתית, כי אם את הרובד האישי.
בבית הכנסת שלנו, 'שירת התמר' באפרת, נשים עולות לקרוא הפטרה, בברכה. אנו הולכים אחר פסיקתו של המרא דאתרא באפרת, הרב ריסקין יבד"אט.
מאחר והרב ריסקין עדיין לא כתב תשובה הלכתית מפורטת על הפסיקה שלו לקהילתנו, אשמח להעיד על השיחות והלימוד עם הרב בנושא, ועל ההלכה למעשה בבית הכנסת.
הרב ריסקין פסק לנו לאחר התלבטות ולימוד להפריד בין מפטיר להפטרה. גברים בלבד עולים וקוראים בתורה, בכל העליות, כולל מפטיר. המפטיר אומר חצי קדיש, ואז מגביהים וגוללים את ספר התורה.
לאחר מכן, אנחנו מושכות את הבימה לתוך עזרת הנשים. חשוב לי לתאר את המרחב הפיזי כי הוא משפיע בצורה ישירה על ההתנהלות ההלכתית בעיני. הנשים יושבות משמאל לגברים, הפרדה על ידי מחיצה, הבימה באמצע המרחב. על פי רוב הבימה רובה בעזרת הגברים, כאשר אישה קוראת הפטרה או אומרת תפילה לשלום המדינה, או כשילדה שרה אנעים זמירות – מזיזים את הבימה לתוך עזרת הנשים, כך שניתן לאישה לעמוד בבימה בתוך העזרה מאחורי מחיצה. הכלל המנחה של הרב ריסקין, שאנו מקפידים עליו בקהילתנו הוא שבבימה בכל רגע נתון עומדים או גברים או נשים. אין בבימה (או בביה"כ בכלל) ערבוב בין המינים. כשגבר עומד בבימה, כשליח ציבור או בקריאה בתורה, הוא יעמוד בתוך עזרת הגברים מאחורי מחיצה. כשאישה עומדת בבימה – גם היא תעמוד בעזרת הנשים, מאחורי מחיצה.
אישה מברכת את ברכות ההפטרה וקוראת הפטרה.
לאחר מכן אישה אומרת מי שברך ותפילה לשלום המדינה, ילדים שרים "ימלוך" בבימה ואז החזן מחזיר את הספר תורה לארון (ספר התורה משלים סיבוב שלם בבית הכנסת, בעזרת הגברים ואז על ידי אישה בעזרת הנשים).
אישית, אני גדלתי בבית כנסת שמתפלל בנוסח ירושלמי עדות מזרח. ילדים מגיל 9 היו עולים לקרוא את ההפטרה, כך ששאלת ה"מי מוציא ידי חובה" הייתה לי אישית פשוטה בהקשר הזה.
הרב ריסקין פוסק, שכל דבר שילד יכול לעשות ולהוציא ידי חובה את ציבור המתפללים בבית הכנסת, גם אישה יכולה. על בסיס כלל מנחה זה, אישה יכולה לקרוא הפטרה (ולהיות שליחת ציבור בקבלת שבת).
ההתלבטות ההלכתית שליוותה את הרב ריסקין בתהליך הליווי של הקהילה שלנו, התמקד בשאלה ההלכתית – האם ניתן להפריד לכתחילה בין מפטיר להפטרה, ומתוך כך אפשר לאישה לברך את ברכות ההפטרה.
לאחר לימוד והעמקה במקורות, פסק הרב שיש מקום להפריד בין המפטיר להפטרה, מכיון שעולה מהרמ"א שמעיקר הדין אין איסור להפריד ביניהם, ולכן זה מותר בדיעבד.
לתשובות נוספות בנושא-