האם הצדיקים יקמו בתחיית המתים ואיפה זה כתוב?
האם הצדיקים יקמו בתחיית המתים ואיפה זה כתוב?
תשובה
שלום לך,
יישר כח על השאלה, משמח לראות, שבני נוער בגילך מתעניינים בשאלות עמוקות של אמונה, חזק וברוך.
אני פותחת את התשובה בכך, שבעניין תחיית המתים, בדומה לנושאים נוספים שיהיו בעתיד לבוא כחלק משלבי הגאולה (כמו למשל ביאת המשיח), אנו מצווים להאמין בהם שיתרחשו, אך כבר הרמב"ם כתב שאיננו יודעים באיזו דרך הם יתקיימו, עד שיהיו בפועל ממש (הלכות מלכים פרק יב הלכה ב).
הרמב"ם, שכתב את י"ג עיקרי האמונה המחייבים כל יהודי, כלל בהם גם את האמונה בתחיית המתים, וכן אנו אומרים בפיוט 'יגדל א-להים': "מתים יחיה א-ל ברוב חסדו". גם בתפילת העמידה הברכה השניה עוסקת בכוחו של הקב"ה להחיות מתים, והיותו "מחיה מתים ברחמים רבים ומקיים אמונתו לישני עפר", וכן אנו אומרים בכל בוקר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה… ואתה עתיד ליטלה ממני ולהחזירה בי לעתיד לבוא". בנוסף לזאת חכמינו תיקנו ברכה הנאמרת בשעה שרואים קברים של אנשים מעם ישראל: "ברוך… אשר יצר אתכם בדין… ועתיד להחיותכם בדין לחיי העולם הבא, ברוך אתה ה’ מחייה המתים". אבל תחיית המתים אינה מתוארת בתנ"ך, לפחות לא באופן פשוט וגלוי.
יחד עם זאת, במספר מקומות בגמרא דורשים חכמינו את פסוקי התורה והנביאים, ולומדים מהם את המציאות של תחיית המתים. למשל במסכת סנהדרין (צ, ע"ב) מובאים מספר פסוקים, וביניהם הפסוק: "וּנְתַתֶּם מִמֶּנּוּ אֶת תְּרוּמַת ה' לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן" (במדבר יח, כח) אך זה לא יתכן, שהרי מצוות תרומות ומעשרות מתקיימת רק בארץ ישראל, ואילו אהרן הכהן לא נכנס לארץ, מכאן לומדים שהוא עתיד לקום לתחיה ולהיכנס לארץ, ואז תתקיים ההבטחה.
פסוק נוסף, שמלמד על כך: "וְגַם הֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתָּם לָתֵת לָהֶם אֶת אֶרֶץ כְּנָעַן אֵת אֶרֶץ מְגֻרֵיהֶם אֲשֶׁר גָּרוּ בָהּ" (שמות ו, ד) הפסוק מתאר את הבטחת ה' לשלושת האבות, לתת להם את הארץ. כאן ה' מבטיח לתת "להם" את הארץ, ולא רק לבניהם בדורות הבאים (כי אם כן, היה כתוב "לכם"), ומכאן נלמד שהאבות עצמם יקומו לתחיה ויקבלו את הארץ.
מדרש נוסף בנוי על הדברים שאמר ה' למשה: "הִנְּךָ שֹׁכֵב עִם אֲבֹתֶיךָ וְקָם הָעָם הַזֶּה וְזָנָה" (דברים לא, טז), ולפי זה נאמר למשה, שהוא גם ימות ("שוכב") וגם יחיה – ("וקם") כלומר, יקום לתחיה.
ודוגמה נוספת, מהפסוק: "הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ" (במדבר טו, לא), כאן מבאר רש"י: הכרת בעולם הזה תכרת לעולם הבא. ובהמשך "אמר רבי מאיר: מניין לתחיית המתים מן התורה? שנאמר "אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לה'" שר לא נאמר אלא ישיר, מכאן לתחיית המתים מן התורה", כלומר, משה יקום לתחיה וישיר את השירה העתידית.
בסוגיה זו מביאים החכמים פסוקים נוספים, אך כפי שניתן לראות, הפירוש הלומד מהם על תחיית המתים, אינו הכרחי, ובחלק מהמקרים נראה אפילו מאולץ. מלבד זאת ישנה מחלוקת בין החכמים, בזיהוי הפסוקים שמוכיחים מהתורה את תחיית המתים, ולכן קשה ללמוד מהגמרא שהתורה מרמזת על כך. כך טוען הרמב"ם באיגרת 'תחיית המתים' שכתב. לטענתו, הסיבה להסתרת תחיית המתים מפסוקי התורה היתה המצב הרוחני הנמוך של העם, שכלל כפירה בדברי נבואה ובמעשי נסים. אולם בהמשך לימד אותנו הקב"ה את נס תחיית המתים מפי הנביאים.
לעומת זאת רס"ג (אמונות ודעות מאמר שביעי) ורש"י (סנהדרין צ, ע"א) אינם סבורים כן, ולדעתם ישנו מקור מן התורה, המלמד על תחיית המתים. רס"ג מתבסס בדבריו על הפסוק שהובא בגמרא: "אֲנִי אָמִית וַאֲחַיֶּה" (דברים ל, לב), שסמוך אליו המשך הפסוק: "מָחַצְתִּי וַאֲנִי אֶרְפָּא", ושם מובאת מסקנת הגמרא: מה מחיצה ורפואה באחד, אף מיתה וחיים באחד (באותו האדם). מכאן מובן שהתורה מזכירה את תחיית המתים.
בספרי הנביאים מוזכרת תחיית המתים מספר פעמים, בין היתר בנבואת ישעיהו: "יִחְיוּ מֵתֶיךָ, נְבֵלָתִי יְקוּמוּן, הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר, כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ, וָאָרֶץ רְפָאִים תַּפִּיל" (ישעיהו כו, יט), ובחזון העצמות היבשות (יחזקאל לז): "כֹּ֤ה אָמַר֙ אֲדֹנָ֣י ה֔' לָעֲצָמ֖וֹת הָאֵ֑לֶּה הִנֵּ֨ה אֲנִ֜י מֵבִ֥יא בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶֽם וְנָתַתִּי֩ עֲלֵיכֶ֨ם גִּדִ֜ים וְֽהַעֲלֵתִ֧י עֲלֵיכֶ֣ם בָּשָׂ֗ר וְקָרַמְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ ע֔וֹר וְנָתַתִּ֥י בָכֶ֛ם ר֖וּחַ וִחְיִיתֶ֑ם וִידַעְתֶּ֖ם כִּֽי־אֲנִ֥י הֽ'" (פס' ה-ו), וגם בספר דניאל: "וְרַבִּים מִיְּשֵׁנֵי אַדְמַת עָפָר יָקִיצוּ אֵלֶּה לְחַיֵּי עוֹלָם וְאֵלֶּה לַחֲרָפוֹת לְדִרְאוֹן עוֹלָם… וְאַתָּה לֵךְ לַקֵּץ וְתָנוּחַ וְתַעֲמֹד לְגֹרָלְךָ לְקֵץ הַיָּמִין" (דניאל יב, ב-יג).
האם כולם יקומו בתחיית המתים? המשנה (סנהדרין פ"י מ"א) מונה את האנשים מישראל, שאין להם חלק לעולם הבא, וביניהם, זה שאומר שאין תחיית המתים. על כך מסביר הרמב"ם (הקדמה לפרק חלק) כי אף מי שעבר על עבירות רבות, עדיין יש לו חלק לעולם הבא לאחר שייענש, אך הכופר בתחיית המתים, יוצא מכלל ישראל, ונחשב כאפיקורס. והגמרא (סנהדרין צ, ע"א) מוסיפה, שמדובר כאן בעונש של מידה כנגד מידה, ולפיו מי שכופר בתחיית המתים, לא יזכה לה.
לשאלתך בעניין הצדיקים דווקא, לכל הדעות הם יזכו לתחייה לאחר מותם, אך בעוד שהרמב"ם סבור שרק הם יחיו, ואילו כל היתר יגיעו רק לשלב הבא שנקרא עולם הבא (חיי הנשמה בלבד), הרי שרס"ג סבור שכל ישראל יקומו לתחיה, כפי שנאמר במסכת סנהדרין (מלבד החוטאים בכמה עבירות ספיציפיות שנזכרו במשנה). ויותר מכך, בספר הזוהר (מדרש הנעלם פרשת וירא קז, ע"א) נאמר, שאף החוטאים השונים, וביניהם הכופרים בתחיית המתים, ייענשו בגיהנום, אך יקומו בתחיית המתים, וכך כתב גם הרבי מלובביץ' (איגרות קודש חלק א' ע' קמ"א). גם מדברי הרמב"ן (תורת האדם, שער הגמול) משמע, שאף בעבירות החמורות, ישנם מצבים של כפרת עוונות ע"י ייסורים, ואז זוכה החוטא לעולם הבא.
במסגרת תשובה זו לא נרחיב בפרטיה ובאופן קיומה של תחיית המתים, וגם בזה ישנן דעות שונות, אך הבאנו את חשיבות האמונה בעיקר חשוב זה.
אתה מוזמן לשאול בנושא זה ובנושאים אחרים, ואני מברכת אותך שתמשיך להסתקרן ולחפש תשובות לשאלות שלך בעולם התורה,
עידית