האם ניתן לארגן זבד בת במשך ספירת העומר?
שלום לכן
בע"ה אני עומדת ללדת תינוקת בת בסוף ניסן.
האם ניתן לארגן זבד בת במשך ספירת העומר? האם יש צורך לצרף את האירוע לשמחה נוספת (יום העצמאות, ל"ג בעומר, סיום מסכת)?
מותר כלי נגינה?
"בַּיָּמִים הָהֵם וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ…
אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ אֶת הָמָן בֶּן הַמְּדָתָא הָאֲגָגִי" (מגילת אסתר)
"אחר הדברים האלה" (אחר מאי) אמר רבא אחר שברא הקב"ה רפואה למכה דאמר, ר"ל אין הקב"ה מכה את ישראל אא"כ בורא להם רפואה תחילה (מסכת מגילה יג,ב)
תשובה:
שלום לך
בתפילה ובברכה שהלידה תעבור (ואולי כבר עברה..) בשמחה ובבריאות.
ימי ספירת העומר ביסודם היו ימים של שמחה והכנה של עם ישראל מזמן יציאת מצרים לזמן קבלת התורה. הגמרא מתארת שבתקופה זו מתו רבים מתלמידו של רבי עקיבא ומאז נהוג בעם ישראל להקפיד על מנהגי אבלות בתקופה זו. האיסורים המוזכרים במפורש בשלחן ערוך (או"ח סימן תצ"ג) הם איסור נישואין ואיסור תספורת. המגן אברהם מוסיף שגם בשמחות המותרות על פי ההלכה בתקופה זו כמו: שמחת אירוסין, יש להימנע ממחולות וריקודים של רשות.
הגדרתו של המגן אברהם מוציאה מכלל האיסור סעודה שמוגדרת מבחינה הלכתית כסעודת מצווה. סעודה כזו מותר לקיים גם בתקופת האבלות של ספירת עומר, ומותר גם לשיר, לנגן ולרקוד בה. השאלה שיש לדון בה היא האם שמחת בת נכללת בהגדרה ההלכתית של "סעודת מצווה". ההלכה דורשת אקט מצוותי כדי להגדיר סעודה כסעודה של מצווה: כך מצוות המילה של סעודת ברית המילה המתקיימת לאחר לידת בן, כך העלייה לתורה של סעודת בר המצווה הנעשית ביום בו נולד הנער (בשונה מסעודת בר מצווה הנעשית ביום אחר שאז אין היא צמודה למעשה מצווה ספציפי) וכך סיום מסכת בסעודה הנעשית לכבוד הסיום.
אני מניחה שברמה הפרטית אתם חווים שמחה גדולה והודיה לקב"ה על פלא הלידה וייתכן והגדרת סעודת הודיה כזו כסעודת רשות יכולה להיחוות אצלכם כתמוהה. אם אכן כך, אני מציעה להתבונן עוד קצת במתח המתמצה ברגע הזה: עניינה של סעודת הודיה היא המקום בו אנחנו מבקשים לתת ביטוי ציבורי לשמחה הפרטית שלנו. האבלות שבתוך ימי הספירה הם ימים בהם אנחנו נדרשים להרגיש ולהיות שותפים לצער והכאב על אירועים ותקופות קשות שעברנו כעם. בתוך המתח הזה: כמובן שברמה הפרטית טוב ונפלא לשמוח על הלידה ולהודות לה' המחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית אך את השמחה הציבורית אומרת ההלכה שלא נכון לעשות כעת. נראה לי שעצם התמיהה וההתבוננות בה יכולה בעצמה להוסיף ולהעשיר את נקודת המבט דרכה אנחנו חווים את החיים שלנו ולתת לתינוק/ת החדש/ה ובכלל לקיום שלנו הקשר רחב יותר מהפריזמה הצרה והמשמעותית של הכאן ועכשיו שבו אנחנו חיים.
למעשה, מסיבת הודיה שאין בה מוזיקה המעוררת לריקודים בהחלט ניתן לקיים, כך עולה מפורשות לדוגמא מתשובתו של הרב עובדיה בנידון (מצורפת בהרחבה). במידה ואתם רוצים לבטא את השמחה הגדולה גם בשיר וריקוד נראה שיותר נכון לצרף את האירוע לאחת משתי אפשרויות: לאחד מהמועדים בהם לא חלים דיני אבלות בספירת העומר כפי שהזכרת בשאלתך או לסיום מסכת (שאני מניחה שקצת קשה להצליח לעשות בתקופה עמוסה רגשית ומעשית כמו לידה..) שיגדיר את הסעודה כסעודה של מצווה גם בקטגוריות ההלכתיות המוכרות. לחילופין, תוכלו לחכות לימים שאחרי ל"ג בעומר, אז חוזרים ימי הספירה להיות ימים של שמחה והתכווננות לקראת חג מתן תורה ותוכלו לחגוג ולשמוח ללא הגבלות.
שתזכו תמיד להודות ולשמוח על שפע של ברכה
חנה
תלמוד בבלי מסכת יבמות דף סב עמוד ב
אמרו: שנים עשר אלף זוגים תלמידים היו לו לרבי עקיבא, מגבת עד אנטיפרס, וכולן מתו בפרק אחד מפני שלא נהגו כבוד זה לזה, והיה העולם שמם, עד שבא ר"ע אצל רבותינו שבדרום, ושנאה להם ר"מ ור' יהודה ור' יוסי ורבי שמעון ורבי אלעזר בן שמוע, והם הם העמידו תורה אותה שעה. תנא: כולם מתו מפסח ועד עצרת. אמר רב חמא בר אבא, ואיתימא ר' חייא בר אבין: כולם מתו מיתה רעה. מאי היא? א"ר נחמן: אסכרה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תצג
נוהגים שלא לישא אשה בין פסח לעצרת עד ל"ג לעומר, מפני שבאותו זמן מתו תלמידי רבי עקיבא; אבל לארס ולקדש, שפיר דמי, ונשואין נמי, מי שקפץ וכנס אין עונשין אותו. הגה: מיהו מל"ג בעומר ואילך הכל שרי (אבודרהם ב"י ומנהגים).
נוהגים שלא להסתפר עד ל"ג לעומר, שאומרים שאז פסקו מלמות, ואין להסתפר עד יום ל"ד בבקר אלא א"כ חל יום ל"ג ערב שבת שאז מסתפרין בו מפני כבוד השבת. הגה: ובמדינות אלו אין נוהגין כדבריו, אלא מסתפרין ביום ל"ג ומרבים בו קצת שמחה ואין אומרים בו תחנון (מהרי"ל ומנהגים). ואין להסתפר עד ל"ג בעצמו ולא מבערב (מהרי"ל). מיהו אם חל ביום ראשון, נוהגין להסתפר ביום ו' לכבוד שבת (מהרי"ל). ומי שהוא בעל ברית או מל בנו, מותר להסתפר בספירה לכבוד המילה. (הגהות מנהגים).
מגן אברהם סימן תצגס"ק א
ונ"ל דמותר לעשות באותו פעם סעודת אירוסין (עסי' תקנ"א ס"ב) אבל לעשות ריקודין ומחולות של רשות נהגו לאסור ונ"ל שאף מי שעשה שדוכים אסור לעשות ריקודין ומחולות:
ש"ך יורה דעה סימן רמו
שמסיים מסכתא כו'. וכתוב בסוף תשובת מהר"מ מינץ דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעט בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה כו' ולכך נהגו כל הבעלי בתים לילך על הישיבה בתחלת הזמן ולכך מנהג להודיעם כשבא הרב לסיים המסכתא כדי שיבואו הב"ב גם כן לסיומא ואז יהיו שמה תחלה וסוף ויחזרו אחר מנין לומר קדיש דרבנן ועשרה בני רב פפא והיא סעודת מצוה דאפילו אבל תוך י"ב חודש על אביו ואמו יכול לסעוד שם וכו' ועיין שם גם מהרש"ל כתב בפ' מרובה סי' ל"ז דסיום מסכתא סעודת מצוה היא ואסיק דמכל מקום אין לברך שהשמחה במעונו ובסוף הפרק כתב דאפי' מי שלא סיים מסכתא מצוה רבה שישמח עם המסיים ואפילו יחיד שסיים מחויבים אחרים לסיים עמו כו' עיין שם ובתשובות מהרי"ל סימן קע"ב דביום שמת בו אביו או אמו דנהגו עלמא להתענות אסור לאכול בסיום מסכתא דהוי כמו דברים המותרים ואחרים נהגו בו איסור (כדלעיל סימן רי"ד ועיין שם):
הרב עובדיה יוסף, שו"ת יחוה דעת חלק ו סימן לד
ומכל מקום בשמחת מצוה מותר להשמיע שירים המלווים בכלי נגינה, אף בימים אלה, וכמו שכתב מרן החבי"ב בשיורי כנסת הגדולה (סימן תקנא, הגהות בית יוסף אות לג), שמותר להביא מנגנים בכלי שיר ביום המילה, כיון שהיא שמחת מצוה. ואף על פי שהגאון יעב"ץ בסידורו אוסר להשמיע כלי שיר אף בסעודת מילה, והובא בספר יפה ללב חלק ב' (סימן תקססק"ז), אין דבריו מוכרחים, וכבר פשט המנהג להקל בזה, כמבואר בדברי מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א' (סימן כא). וכן כתב בעקרי הד"ט (חלק יורה דעה סימן לו אות כג). וכן כתב הגאון רבי אברהם נסים אשכנזי בשו"ת מעשה אברהם (חלק יורה דעה סימן מח). וכן הסכים הגאון רבי חיים אלעזר שפירא ממונקאטש בספר אות חיים ושלום (סימן רסה אות כט), והשיג על חומרת היעב"ץ בזה, ושכן המנהג להקל. ומכל מקום אחינו האשכנזים אינם נוהגים להביא מנגנים ביום המילה, וכמו שכתב האליה רבה (סימן תקנא אות כו). ע"ש. ונראה שהוא הדין לחתן בר מצוה ששלמו לו י"ג שנה בימים אלה, ונכנס לעול המצות, שמותר מן הדין לשמוח בשמחתו בשירה ובזמרה עם כלי נגינה. והוא הדין גם לחתן וכלה, לפי מנהג הספרדים ועדות המזרח, שאינם נמנעים מנישואין אלא החל מיום ראש חודש אב והלאה, שמותר להם להשמיע כלי שיר ותזמורת בחופה ובשבעת ימי המשתה, לפי שאין שמחת חתן וכלה בלא כלי שיר, וכמו שכתב מהרי"ל (בהלכות עירובי חצרות). וכן כתב הכנסת הגדולה באבן העזר (סימן סה אות א'). וכן מתבאר מדברי התוספות (גיטין ז), והסמ"ג (הלכות תשעה באב דף קכג ע"ב), ובהגהות מיימוני (פרק ה' מהלכות תעניות), ובהגהות מרדכי (ריש גיטין). וכן עיקר. וראה עוד בשו"ת זקן אהרן (סימן ריג), ובשו"ת פעולת צדיק (סימן קסו). ע"ש.