האם יש בעיה לעשות עגילי טראגוס? והאם מותר שגבר יעשה את זה?

אני מתלבטת לגבי עגיל טראגוס באוזן. 
אני ממש רוצה לעשות, אבל לא יודעת אם זה בעייתי הלכתית- יש בזה יותר סיכון רפואי מאשר עגיל רגיל בתנוך ואולי זה נחשב חבלה אסורה… 
בנוסף, זה עגיל שנעשה כמעט רק במקומות של קעקועים ואולי גם זה בעייתי… וגם- רוב בעלי המקצוע בתחום הזה הם גברים- יש בעיה של נגיעה?
תודה רבה רבה!!

תשובה

שלום ותודה על פנייתך.

אפתח בתשובה קצרה:

מותר לעשות עגילים במקומות שונים בגוף שאינם נחשבים לסיכון, לצורך יופי.

ביחס לבעל מקצוע, ניתן להסתמך על כך שבעל המקצוע "טרוד במלאכתו" ולכן המגע הקצר מותר.

כדאי להתייחס גם לשאלה המהותית והחברתית שבעגיל טראגוס – האם יש בכך אמירה חברתית מסויימת אליו את מרגישה שייכת. זו שאלה שרק את יכולה לענות עליה מההכרות שלך עם עצמך והסביבה בה את נמצאת.

תשובה בהרחבה

האם עשיית עגיל היא חבלה אסורה?

אסור לאדם לחבול בעצמו (שולחן ערוך חושן משפט סימן תכ, לא). איסור זה נלמד מפסוקים שונים מן התורה כגון וְכִפֶּר עָלָיו מֵאֲשֶׁר חָטָא עַל הַנָּפֶשׁ" (דברים ו, יא) או "פֶּן־יֹסיף לְהַכותו" (שם כה, ג). ישנם פוסקים שהאיסור הינו מדרבנן ולא מן התורה. הפוסקים מדייקים שהאיסור הוא כאשר החבלה נעשית לביזיון (רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה, א) אך לא כאשר היא נעשית לצורך מסויים כגון לצורך רפואה או צורך של נוי. במקרה שלך מדובר ברצון להתנאות ולכן יש היתר לכך. (משנה הלכות חלק יב סימן תנו, יביע אומר חלק ח' חושן משפט יב).

יחד עם זאת, יש לקחת בחשבון את הסיכון הכרוך בפגיעה בגוף לצורך נוי – האם המעשה מביא לידי סכנה ועל כן יהיה אסור? הכוונה היא לסיכון מצוי או ריאלי ולא לסיכון רחוק. כך שאם הדבר מקובל וברוב המוחלט של המקרים אין פגיעה או סיכון ממשי לאיבר בגוף ניתן להסתמך על כך שמותר (משנה הלכות חלק ד סימן רמו, יביע אומר שם). במקרה שלך יש להתייעץ עם רופא או גורם מקצועי אחר לגבי עגיל טארגוס באופן ספציפי אם יש בו חשש ריאלי לסיכון (עליו את מעידה שיש יותר סיכון מאשר בעגיל רגיל).

האם יש בעיה של נגיעה בעשיית עגיל כאשר בעל המקצוע הוא גבר?

לגבי מגע של בעל המקצוע, נפסק שמותר לאשה להיבדק אצל רופא גבר כיוון שהוא עסוק במלאכתו ואין במגע קרבה וחיבה (ש"ך יו"ד סימן קצה ס"ק כ ברופא שאשתו נידה, שו"ת עשה לך רב חלק א סימן סח). אך יש לשים לב שפסיקה זו היא כאשר יש חולי ואף צורך במומחה מסויים לעומת המקרה שלך אשר לא מדובר בחולי ב"ה. גם במקרים שאינם של בריאות, יש מקום להתיר מכיוון שבעל המקצוע טרוד במלאכתו וכן מהסיבה שלא מדובר במגע של חיבה (דעות המובאות שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלב, אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד). יש לדעת שיש גם פוסקים שהמגע המותר הוא במקרה של רפואה בלבד ואמנם מגע של בעל מקצוע אחר אינו של חיבה ולכן אינו אסור מעיקר הדין אין זה "ממידת חסידות" ולכן יש להימנע מכך כל עוד זה מתאפשר (שו"ת משנה הלכות שם).

למעשה להלכה נראה שבמקרה שלך ניתן לסמוך על כך שהגבר טרוד במלאכתו מפני שהמגע הוא לזמן קצר מאד וממוקד באוזן ולא מעבר לכך. 

לסיום, נושא נוסף שכדאי שתתני עליו את הדעת הוא לא הלכתי נטו אלא שאלה של השתייכות חברתית דתית. כדאי לחשוב האם ומה האמירה בעגיל (ובמיקומו) שאת מעוניינת לעשות- בחברה בה את חייה. האם יש בכך אמירה של דחיה וחוסר השתייכות לחברה הדתית? יתכן ולא. ואם כן, תשאלי את עצמך האם זו אמירה נכונה עבורך מבחינה דתית ומדוע את רוצה לומר אותה.  להיות דתי אינו מסתכם בדקדקנות הלכתית אלא גם בא לידי ביטוי בהשתייכות החברתית של האדם, למי הוא מחובר ובאיזו סביבה הוא נמצא, אשר יש בה את הערכים אותם הוא בוחר לחיות על פיהם. השאלה שלך מדגימה יפה חיבור חלקים שונים של מי שאנחנו, והצורך לבדוק את עצמנו מהפן ההלכתי, מהפן הבריאותי ומהפן החברתי.

בברכה,

רחל

 

מקורות:

איסור חבלה בעצמו

רמב"ם הלכות חובל ומזיק פרק ה הלכה א

אסור לאדם לחבול בין בעצמו בין בחבירו, ולא החובל בלבד אלא כל המכה אדם כשר מישראל בין קטן בין גדול בין איש בין אשה דרך נציון [ביזיון] הרי זה עובר בלא תעשה, שנ' (דברים כ"ה ג') לא יוסיף להכותו, אם הזהירה תורה שלא להוסיף בהכאת החוטא קל וחומר למכה את הצדיק.

שולחן ערוך חושן משפט הלכות חובל בחבירו סימן תכ

החובל בעצמו, אף על פי שאינו רשאי, (פטור); {לט} אחרים שחבלו בו, חייבים.

ההיתר לעשות חבלה (חור לעגילים) לצורך נוי

שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן תנו

בדבר שאלתו במשנה (שבת פ"ו מ"ו) הבנות יוצאות בחוטין שבאזניהן, ופרש"י שמנקבות אזניהן שיהא לנזמים. ותמה מהו ההיתר לעבור ולחבול בעצמו בשביל נוי. הנה דין זה מבואר ברמב"ם וטוש"ע (או"ח סי' ש"ג סע' כ' וח"מ סי' ת"כ) וההיתר בזה דכל שהוא משום נוי ליכא בזה משום חובל בעצמו, דהו"ל כמו ברפואה לחולה דלית ביה משום חובל כיון דעושה כן לצורך הגוף. ועיין כתובות (ע"ב ע"ב) המקדש אשהוכו', ובגמ' (שם ע"ד) הלכה אצל חכם והתירה אצל רופא וריפא אותו כו', הרי דמומי יופי קרי לה רפואה אצל רופא וריפא אותה ומותרת לרפאות עצמה ממומי יופי, דכל לצורך לא הוי בכלל חובל, ועיין ספרי משנ"ה ח"ד סי' רמ"ו.

שו"ת יביע אומר חלק ח – חושן משפט סימן יב

ופוק חזי מאי עמא דבר, שנוהגים לנקוב באליה שבאוזני הנערות, כדי שיוכלו להתקשט בעגילים שבאזניהן. ולית דחש לאיסור חובל בעצמו או בחבירו, כיון שזוהי טובתן ויופין

סיכון לצורך נוי

שו"ת יביע אומר חלק ח – חושן משפט סימן יב

ותבט עיני בשו"ת כפי אהרן אפשטיין (סי' יח) שכתב, שאדם שיש לו איזה מום של יופי, והוא נמאס בעיני הבריות, ואפשר להסיר מעליו את המום ע"י ניתוח, אך יש חשש שיסתכן בניתוח, אפילו אם הוא חשש רחוק, אסור למסור עצמו לניתוח, וגם אסור לרופא ישראל לנתח אותו, אפי' אם החולה בעל המום דורש בכל אופן לעשות לו הניתוח, ואינו חושש על האיסור שהוא מסכן את עצמו בזה. ע"ש. ואמנם דבריו צודקים כשיש חשש סכנה בדבר, ובפרט בימים ההם שכמעט בכל ניתוח היה חשש סכנה. וכמ"ש בשו"ת אבני נזר (חיו"ד סי' שכא אות ג), שכל ניתוח הוא בחזקת סכנה

…..באמת שי"ל שמאחר שעינינו הרואות שמעשים בכל יום שעושים הניתוח הזה, ורובאדרובא מהם אחר הניתוח חוזרים לבריאותם השלמה, אפי' אם יקרה אסון ח"ו לאחד מרבבה, הרי זה בגדר דבר שאינו מתכוין, שמותר הוא לכתחלה בכל איסורי תורה, (וע' שבת כט: מו ב), ואין כאן פסיק רישיה כלל ועיקר. וכ"כ האדמו"ר מגור בספר מכתבי תורה (סי' מח), הילכך כשגם הרופא מאשר במיוחד לאותה נערה, שאין חשש סכנה בניתוח זה, יש לסמוך ע"ז להתיר לעשותו, להסיר הצער והבושה מעליה.

שו"ת משנה הלכות חלק ד סימן רמו

אשה שיש לה בפניה מום של יופי אי מותרת לעשות ניתוח פלאסטי

ודאי אם אומר רופא שבאיזה מום שצריך לתקן יש בו משום סכנה או אפילו ספק סכנה דאז אסור לעשות ניתוח כזה דאסור לסכן עצמו אבל בכל מקום שאין בו משום סכנה ע"פ חוות דעת הרופאים וגם באמת כי עינינו רואות כהאי גוונא [באופן הזה] נראה לפענ"דדאין בזה שום איסור.

בעל מלאכה גבר הנוגע באישה

שו"ת עשה לך רב חלק א סימן סח

הנני חובש בצה"ל, וחלק מתפקידי הוא להזריק זריקות. במקרה שאין חובשות או אחיות אשר הן נותנות זריקות לבנות, ויש צורך בהזרקת זריקה לבת (שלא לצורך פיקוח נפש) במקומות המכוסים, והיא פונה אלי בבקשה להזריק לה. האם צריך אני להפנותה לחובש אשר איננו דתי.

… מן הראוי להקפיד שתמיד תהיינה במרפאות צה"ל אחיות או חובשות, כשם שגם בחיים האזרחיים יש להקפיד במדת האפשר שרופאות תטפלנה בנשים ולא רופאים. אלא שאם כבר נזדמן מקרה כזה שאין במרפאה אחיות או חובשות, ואם תסרב אתה להזריק לחיילת זריקה, הרי שהיא תפנה בהכרח לחובש לא – דתי נראה לי שטוב יותר שאתה תזריק לה הזריקה.

בראש וראשונה שבמקרה כזה חשש הרהור נדחה קצת, וכך נראה מאותה סוגיא בגמרא לגבי ענין אחר הקשור בהרהור, שאמרו שם "אומן בעבידתיהטריד" ופירש רש"י "לבו על מלאכתו ושוכח ההרהור". וגם בנדון שלנו הרי אתה עוסק במלאכתך והיא אחראית ביותר והרהור נדחה. זאת ועוד, נראה לי שעדיף שאדם דתי יעשה זאת מאשר לא דתי… מעתה, אדם הפרוץ בהרהורי עבירה, אף כאשר עוסק בהגשת עזרה רפואית, אם יהרהר בעבירה, לאיסור תחשב לו. לכן עדיף שאתה כאדם דתי תזריק לה הזריקה.

שו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלב

ומיהו מה שאינו לצורך רפואות ולזה כבר ליכא טעמא דירושלמי דלאו מכל אדם זוכה להתרפאות א"כ בזה כבר כיון דאיכא אחר אסור לילך לזה שיש בו איסור מצד נגיעה וחשש הרהור.

ראה בשו"ת ודרשת וחקרת חלק ה' (חלק יורה דעה סימן סז אות ג) שהביא ששאל את גאב"ד העדה החרדית הגר"י וייס בעל המנחת יצחק זצ"ל מהו ההיתר להביא צלם לחתונות, שמצלם הנשים וצריך להסתכל עליהן ולהתבונן בהם כדי שיצאו תמונות יפות, והרי מכשילים אותו בראיות אסורות. והשיב לו, שההיתר הוא משום שהצלם טרוד בעבודתו, וממילא לא חוששים שיבוא לידי הרהור, ע"שוכן הובא בספר מעין אומר חלק יב' (עמוד רלד) בשם הגר"ע יוסף זצ"ל להתיר לאיש לצלם נשים לא רוקדות, ע"ש..
וכן כתב בשו"ת עולת יצחק חלק ב' (סימן רלה) שמעיקר הדין מותר לאיש לצלם נשים, כיון שהוא טרוד בעבודתו שצריך הוא לכוין כראוי את מראה התמונה וזמן הראוי לצילום וכיוצא בזה דברים הידועים לבעלי המלאכה, ע"ש.

ומכל מקום גם בשו"ת עולת יצחק שם סיים: שמכוער הדבר ושומר נפשו ירחק מזה, ע"ש. וכן ראה להגר"שוואזנר זצ"ל (קובץ אור ישראל, גליוןכג, עמוד רכט) שכתב, שדבר זה שמזמינים צלם גבר לצלם את הנשים במקום שאפשר לעשות זה על ידי צלמת אישה, לית דין דין ולית דיין שזה בגדר פרצה, ושומר נפשו ונפש בניו ובנותיו ירחק מזה, ע"ש. וכן ראה להגר"י ליברמן שליט"א בקובץ הנ"ל (גליוןכא, עמודים קיג-קיז), ובשו"ת מקור נאמן חלק א' (סימן תשפא) ובשו"ת אור יצחק חלק ב' (ענינים שונים סימן י) ובשו"ת אשר חנן חלק ח' (סימן קסז), ע"ש. ולכן בודאי שיש יותר ממידת חסידות לשכור צלמת אישה שתצלם את הנשים.

שו"ת אגרות משה אבן העזר חלק ב סימן יד

בענין הליכה בסאבווייובבאסעס בשעה שא"א ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים מצד הדוחק י' מנ"א תש"כ. מע"כ ידידי מו"ה יעקב שאטטעןשליט"א.

בדבר הליכה בסאבווייובבאסעס בזמן שהולכים בני אדם לעבודתם שנמצאים שם אנשים ונשים דחופים זה בזה, שקשה מליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים אם מותר אז ללכת בשעות אלו שם. הנה מצד הנגיעה ודחיפה בנשים אז ליכא שום איסור משום דאין זה דרך תאוה וחבה, וכל איסור נגיעה בעריות הוא אף להרמב"םשסובר שהוא בלאו דלא תקרבו דאורייתא דוקא דרך תאוה כמפורש בדבריו ריש פכ"אמאי"ב, ומשמע שבלא דרך תאוהליכא אף איסור מדרבנן שלא הזכיר זה, ומפורש כן בש"ך יו"ד סימן קנ"ז סק"י…

ומוכרח זה שם גופיה דהרי כתב שם שהמנהג פשוט שרופאים ישראלים ממשמשים הדפק של אשה אפילו אשת איש או נכרית, ואם היה איסור קריבה אף בלא דרך תאוה אף רק מדרבנן היה אסור להם שלא במקום סכנה, ואף שמצינו דברים שאסרו רבנן והתירו במקום חולי אף בלא סכנה… מ"מ לא כל איסור דרבנן שוין ויש שאסרו אף לחולה כשליכא סכנה… ולכן צריך לומר שבלא דרך תאוה לא אסרו כלל דלא נחשב זה קריבה לגילוי ערוה כלל משום שהנגיעה שלא לתאוה וחבה לא יביא כלל לגילוי ערוה והאיסור נאמר לא תקרבו לגלות ערוה שפירושו כתב הרמב"ם כלומר לא תקרבו לדברים המביאין לידי גילוי ערוה ולא ראו צורך לאסור זה כלל אף מדרבנן.

… עכ"פ לדינא בנשים אחרות אף בא"א ונדות ונכריותליכא איסור שלא בדרך תאוהלכו"ע, ולכן לא שייך לחוש מללכת בסאבווייובאסעס בשעת הליכה לעבודה שדחוקים ודחופים אנשים ונשים אף שלא יוכל ליזהר מנגיעה ודחיפה בנשים, דהנגיעה בלא מתכוין מחמת שא"א לו ליזהר אין זה דרך תאוה וחבה…וכן ליכא איסור מהאי טעמא גם לישב אצל אשהכשליכא מקום אחר דג"כ אין זה דרך תאוה וחבה. ועם אשתו נדה כשצריכיןלישב דחוקים יש אולי לאסור להב"י, אבל כיון שרוב האחרונים משמע שסברי כהש"ך, וגם להב"י אין ברור לאיסור דאפשר שאף בישיבה סמוכים אין לחוש לכוונת הנאה לכן אין לאסור.

אבל אם יודע שהוא יבוא לידי הרהור יש לו למנוע מללכת אז אם אין נחוץ לו, ואם מוכרח לילך אז ג"כ לעבודתו אין לאסור לו אף בכה"ג, ויתחזק להסיח דעתו מהן ולהרהר בדברי תורה כעצת הרמב"ם שם הי"ט וע"ז יוכל לסמוך ולילך לעבודתו. ואם יודע שטבעו רע ויבוא מזה לידי קישוי אבר אסור לו לילך אז גם לעבודתו. אבל ח"ו לאדם להיות כן דבא זה מבטלה כדאיתא בכתובות דף נ"ט על האשה וה"ה על האיש וצריך לעסוק בתורה ובמלאכה ולא יהיה כך.

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן