לעבוד את ה' מתוך אהבה ולא מתוך יראה
שלום,
אני בת 17 ותמיד היו לי פחדים שהתבטאו באמונה ושפחדתי שאם לא אעשה ככה וככה אז יהיה לי עונש או שארגיש רע…
אני בזמן האחרון הולכת לפסיכולוגית כי חשבתי שעשיתי נדר חס וחלילה ולא עשיתי וגם עשיתי התרת נדרים.
עכשיו היו לי כמה פחדים שאם חס וחלילה מישהו מת בגללי(לא עלינו חס וחלילה בלי עין הרע) ואני חושבת שאולי אני צריכה לשנות את כל הגישה שלי לגביי ה׳ ולהתחיל לאהוב אותו מתוך אהבה אמיתית ולא מתוך פחד ומתוך חשש של עונש כי זה באמת מפריע ואני לא רוה לחיות ככה.
מה שפחדתי על נדר זה שהתחייבתי לעשות מצוות שאיני עושה(למשל שמירת נגיעה וצניעות ועכשיו בלי נדר אני מנסה לשמור נגיעה אבל אני לא יכולה בבום לעשות הכל).
אני ממש מקווה שבעזרת ה׳ אני אוכל להתמודד עם הפחדים והם ילכו אמן! אך אני לא יודעת מה לעשות מבחינה של אמונה איך אני משנה את הגישה שלי? תודה מראש!
תשובה
שלום יקרה,
את מציגה שאלה אמתית ומורכבת. היהדות מנחה להתייחס לקב"ה ביראה ובאהבה גם יחד, זה לא דבר פשוט ואכן דורש מאתנו לאחוז בתחושות שונות ואולי אף מנוגדות.
אך יחד עם זאת חשוב לי להעיר שהיראה שאותה אנו נדרשים לחוות כלפי הקב"ה לא אמורה להיות יראה משתקת או מעוררת חרדות. בהקשר הזה אני שמחה לשמוע שאת בטיפול כי פחדים וחרדות יכולים להיות מזיקים ביותר ואני מקווה מאד שתצליחי להתגבר עליהם במהרה.
נראה לי שחשוב להבין מה זו יראה רצויה, ולא אוכל להקיף את הנושא אלא לגעת בקצה קצהו. זהו נושא רחב ועמוק מאד. אבל בקצרה ממש נראה לי שאפשר לומר שיראה היא יחס בריא ומכבד כלפי הקב"ה, יחס המאופיין גם כן בשמירת המצוות. אך אין צורך שיראה זו תהיה מלווה בפחד. (לעיון נוסף אפשר לעיין בליקוטי אמרים תניא פרק ג, מומלץ לעיין גם בפירוש הרב שטיינזלץ במקום)
אכן אני מחזקת את ידייך, ומעודדת אותך להתחזק באהבת ה'. אני מאד ממליצה לך למצוא דרכים בעבודת ה' שמשמחים אותך. מצוות שאת אוהבת, אולי ללמוד קטעים משמחים שעוסקים בשמחה, אולי מוזיקה משמחת. נראה שכל אלו יכולים לחזק אצלך את העבודה שבדרך האהבה. (לעיון בנושא עבודת ה' בשמחה ממליצה לעיין גם כן בליקוטי אמרים תניא פרקים כ"ט, ל"א, ל"ב. וכן בליקוטי מוהר"ן תנינא י', ל"ד ועוד)
לגבי שינוי הגישה, נראה שחשוב לזכור שחשוב לשמור על איזון. איזון בין אהבה ליראה בחיי הרוח שלנו הם הדבר הרצוי. ולזכור תמיד שעם כל המצוות שהקב"ה רוצה שנקיים, הוא רוצה שנקיים אותן בשמחה ונחיה חיים שמחים.
מקווה שקצת סייעתי לך בשאלותייך,
רחל וינשטיין