יש לי ילדים קטנים ולפעמים במהלך התפילה שלי אחד מהם עושה בחיתול. האם מותר להמשיך להתפלל?

אני קצת נבוכה לשאול אבל הבנתי פתאום שאני לא יודעת מה ההלכה בנושא מסוים שאני נתקלת בו הרבה… אני בחופשת לידה ונמצאת בבית עם תינוק בן חודשיים וילד בן שנתיים. קורה לפעמים שבמהלך התפילה שלי מישהו מהם עושה את צרכיו בחיתול. האם אני יכולה להמשיך להתפלל במצב כזה? תודה רבה

תשובה:

לפני שאענה על השאלה עצמה, אני רוצה להביע את ההתפעלות שלי מכך שאת מצליחה למצוא זמן לתפילה גם כשאת נמצאת עם שני קטנטנים בבית..  אני בטוחה שגם הקטנים שלך יקבלו לא מעט מלראות את אמא שלהם מתעקשת בתוך היום יום למצוא רגע של שקט לקיים את מצוות תפילה ולעמוד בדיבור לפני הקב"ה.

ולשאלתך, אני מבינה את המבוכה, אך שמחה שבחרת לשאול. דעי שרבי יוסף קארו בשלחן ערוך בחר להקדיש מעל עשרה סימנים לשאלות הלכתיות הקרובות לזו שאת שואלת.. אריכות גדולה זו יכולה ללמד אותנו שההלכה עוסקת ומכירה במגבלות שלנו כבני אדם, אך לצד זה היא גם מנחה אותנו להתכונן ולהתחבר לצדדים העליונים שלנו בזמנים בהם אנחנו עומדים לפני ה' בתפילה.

אסור להתפלל או לומר דברים של קדושה במקום שבו יש ריח רע. איסור זה נלמד מפסוק בספר דברים המחייב אדם לכסות את צואתו ונותן לכך טעם בנוכחות הקב"ה במחנה ישראל: "וְשַׁבְתָּ֖ וְכִסִּ֥יתָ אֶת־צֵאָתֶֽךָ: כִּי֩ ה' אלוקיךָ מִתְהַלֵּ֣ךְ בְּקֶ֣רֶב מַחֲנֶ֗ךָ" (דברים, כג). עקרונית, אם אדם נמצא במקום בו מצוי מקור ריח רע (צואה, נבלה, ביוב בעייתי, אוכל מקולקל שמסריח מאד וכדומה) והוא רוצה להתפלל, לברך או לומר דברי קדושה, הוא צריך להתרחק ממקור הריח הרע. ההלכה מגדירה שהמרחק מלפנים צריך להיות  כך שלא יוכל לראות את מקור הריח והמרחק מאחור צריך להיות ארבע אמות (שני מטר) מהנקודה בה כבר לא מריחים את הריח הרע..

ממה שאני מכירה מהילדים שלי, צואה של הבן הגדול שלך, בוודאי עונה להגדרה של מקור ריח רע. לכן אם הבן הגדול שלך עשה צואה בזמן שאת מתפללת, לא תוכלי להמשיך ולהתפלל בסמוך אליו.

אז מה עושים? אם את כבר לקראת סיום התפילה ואת יכולה לעבור לחדר אחר או לבקש ממישהו לטפל בילד במרחק ממך ולסיים את התפילה, זו האפשרות הטובה ביותר. אם נותר לך עוד זמן עד שתסיימי את התפילה או שאין לך אפשרות ללכת לחדר אחר או לבקש ממישהו שיקח אחריות על הילד– תצטרכי להפסיק את התפילה ולהחליף לו את החיתול. שימי לב שאת זורקת את החיתול המלוכלך במקום רחוק, מהיכן שאת מתכוונת להמשיך בתפילה. לפני שתחזרי להתפלל עלייך ליטול ידיים כהכנה מחודשת לקראת התפילה ולהמשיך במקום בו הפסקת. במידה והפסקת באמצע תפילת שמונה עשרה, זכרי להקפיד לא לדבר בזמן ההחלפה. כמו כן כדאי שתזדרזי בהחלפת החיתול, כיוון שאם משך ההפסקה היתה כזו שהיית יכולה להערכתך לסיים לומר בה את כל תפילת העמידה – תצטרכי לחזור ולומר את תפילת אותה מהתחלה.

אם החיתול גדוש בשתן ולא בצואה, גם אם החיתול מריח לא טוב, בדרך כלל זה לא עד כדי שיהא אסור להתפלל בסמוך אליו, ולכן אם זה המצב – את יכולה להמשיך ולהתפלל בנחת ולחכות עם החלפת החיתול עד לסיום התפילה (אלא אם יש סיבה טובה אחרת להזדרז בהחלפה, לדוגמא: רגישות בישבן וכדומה.. ואז עלייך לנהוג כפי שהסברתי במקרה בו את מחליפה חיתול עם צואה) .

לגבי התינוק החדש. במידה ואת מניקה הנקה מלאה, בדרך כלל ריח הצואה של התינוקות איננו ריח רע ולכן את לא חייבת להפסיק את התפילה ולהחליף את החיתול. המשנה ברורה מביא בשם המגן אברהם ש"טוב וישר להרחיק מצואת קטן אפילו בן שמונה ימים", כלומר טוב להחמיר ולא להתפלל גם בסמוך לצואה של תינוק יונק, אך מעיקר הדין את יכולה להמשיך את התפילה בנחת. בתינוק המתקרב לגיל שנה, גם אם הוא עדיין יונק באופן מלא  הכריעו הפוסקים שיש להתרחק מהצואה שלו כמו מצואה של ילד גדול יותר וכפי שהסברתי בראשית התשובה.

את עשיית הצרכים של הילדים שלנו קשה לנו לתזמן, אבל כדאי לבדוק לפני שאת מתחילה את התפילה האם יש למישהו מהם חיתול מלא, ובכך להכין את המרחב לעמידה שלך לפני הקב"ה.

תפילות טובות

חנה

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים

מקורות להרחבה:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן עט

היתה צואת אדם מאחריו, צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח. אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח, צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח. ומלפניו, צריך להרחיק מלא עיניו, אפילו בלילה, או שהוא סומא (תשובת הרשב"א סי' קס"ח וב"י בשם הר"י) שאינו רואה אותה, צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראות ביום. ואם הוא מצדו, דינו כמלאחריו

משנה ברורה סימן עט ס"ק ב

דכתיב והיה מחניך קדוש וקבלו חז"ל שמחנה של אדם הוא ד"א ואם יגיע ריח רע מהצואה בתוך ד' אמותיו הרי אין כל מקום חנייתו בקדושה:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן פא

קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיוכל גדול לאכול אכילת פרס, מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו.

פסקי תשובות אורח חיים סימן פא

שם: מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו. ואפילו הצואה מוסתרת ומכוסה בתוך החיתול החד פעמי צריך5 לחשוש שכל החיתול נאסר באמירת דברי קדושה נגדו מדין 'גרף של רעי', ויש לכסות באיזה בגד מעל החיתול או להצניע החיתול בתוך שקית או מיכל האשפה.

וכל זמן שהתינוק לבוש בחיתול שמטונף בצואה אסור לומר נגדו ועמו ברכות ודברים שבקדושה, ואין לענות אמן אחר ברכותיו, אבל כשהתינוק נקי ואין ריח רע נודף ממנו, נהגינן6 להתיר ולא חיישינן שמא נתלכלך בצואה.

וכל זה כשמלוכלך בצואה, אבל אם רק רטוב משתן אין7 דינו כעביט של מי רגליים ואין איסור מלומר כנגדו דברי קדושה ולומר עמו ברכות ושאר דברי קדושה.

 

משנה ברורה סימן פא ס"ק ג

וכ"ז מצד הדין אבל טוב וישר הוא להרחיק מצואת קטן אפילו בן ח' ימים. כתב המ"א בשם הרש"ל דאין נכון לקרות ק"ש נגד תינוקות דסתמן מטפחין באשפה מקום צואה ובגדיהן ומנעליהן מטונפין:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות קריאת שמע סימן סה סעיף א

קראה סירוגין, דהיינו שהתחיל לקרות והפסיק בין בשתיקה בין בדיבור וחזר וגמרה, אפילו שהה כדי לגמור את כולה, יצא אפילו היה ההפסק מחמת אונס.

הגה: ויש אומרים דאם היה אנוס, והפסיק כדי לגמור את כולה, חוזר לראש. והכי נהוג, ומשערין ענין השהייה לפי הקורא ולא לפי רוב בני אדם (רשב"א ס"פ היה קורא). וכן הוא לקמן סימן ק"ד.

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן