מה רמת החיוב של תפילת "קבלת שבת "במניין לגבר? וקריאה בתורה לגבר ולאישה?

ברצוני לשאול מה רמת החיוב של תפילת "קבלת שבת "במניין לגבר? האם רמת החיוב כמו שחרית ומנחה? כמו כן מה רמת החיוב של הקריאה בתורה בשבת לגבר? ומה רמת החיוב לאשה?(הכוונה במניין). תודה.

 

תשובה:

אפתח בפסק השולחן ערוך שבחר לנסח בצורה ייחודית את ההלכה העוסקת בחיוב להתפלל במניין: "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור". לשון הדברים מלמדת שיש משמעות וחשיבות בתפילה במניין, אך לא חיוב גמור (וכך הבינו רבים מהפוסקים את הלשון המיוחדת הזו. אמנם הרב משה פיינשטיין ביקש להסביר שגם לדעתו של השולחן ערוך יש חיוב גמור בתפילה במניין, וראי בהרחבות הפניות לתשובות בהם עסק בעניין זה). ניסוח זה מעלה שקצת קשה לדבר בשפה של חיובים על תפילה במניין.

ובכל זאת, גם אם לא חיוב, בוודאי שיש משמעות לתפילה במניין ונראה שהיא קשורה לשלושה יסודות:

  1. הגמרא מזכירה בכמה מקומות שתפילת רבים היא תפילה המתקבלת יותר שכן השכינה שורה בקרב עשרה יהודים שמתפללים והקב"ה לא מואס תפילת רבים.
  2. ישנם חלקים בתפילה שלא ניתן לומר ללא נוכחות של עשרה גברים: קדיש, קדושה, ברכת כהנים "ברכו" ועוד.
  3. יצירת מסגרת השומרת ומסייעת לאדם להקפיד על קיום מצוות תפילה, ולעיתים אף מסייעת לו בכוונה.

לאחר קביעת היסודות הללו, אתייחס לשאלות הספציפיות שאת מזכירה.

קבלת שבת בשונה מתפילת שחרית ומנחה איננה מכילה חלקים שלא ניתן לומר כאשר מתפללים ביחידות. כמו כן התוכן שלה בשונה מתפילת שמונה עשרה, איננו בקשת רחמים מהקב"ה שבה יש משמעות נוספת לתפילה בציבור. הבדל זה מקבל ניסוח נוסף במשנה ברורה הקובע שעיקר החיוב להתפלל במניין הוא להתפלל את תפילת שמונה עשרה עם הציבור. בקביעה זו מבקש המשנה ברורה לצאת כנגד אלו הסוברים שדי להיות בבית הכנסת בזמן אמירת החלקים שאי אפשר לומר כאשר מתפללים ביחידות. בכל מקרה עולה מדבריו במפורש שיש הבדל בין תפילה המכילה בתוכה את תפילת עמידה לבין תפילה כמו קבלת שבת שאיננה כוללת את תפילת עמידה (בהנחה שאת לא שואלת גם על תפילת ערבית הצמודה לקבלת שבת).

קריאה בתורה הפוסקים התלבטו האם תקנת קריאת התורה היא חובה המוטלת על הציבור או שהיא חובה שמוטל על כל יחיד ויחיד אלא שהיא מתקיימת במסגרת הציבור. לשאלה זו יש מספר השלכות כמו השאלה האם כל יחיד צריך להקשיב לכל מילה בזמן קריאת התורה, עד כמה צריך להתאמץ להיות במקום בו יש ספר תורה וגם עד כמה צריך להשתדל להגיע לתפילה בבית הכנסת שם מתרחשת קריאת התורה. נראה לי שגם אם אין הכרעה חד משמעית בשאלה זו, בוודאי שיש משמעות וחשיבות לשמוע קריאת התורה בכל שבוע. במכילתא מוזכר שתקנת קריאת התורה נתקנה כדי שלא יעברו שלושה ימים ללא מפגש עם תורת ה' שנותנים לאדם אנרגיה רוחנית להתמודד עם אתגרי החיים. במובן זה, כמו גם בחיבור לציבור ולקצב קריאת הפרשיות בכל שבוע – יש משמעות בהימצאות בבית הכנסת בזמן קריאת התורה – גם אם אין בה חיוב גמור.

המגן אברהם כותב כדבר פשוט שנשים גם הן חייבות בקריאת התורה כיוון שמקורה הוא במצוות הקהל בה גם נשים מחויבות. לאור קביעה זו תמה המגן אברהם למה נשים בתקופתו נוהגות לצאת אל מוץ לבית הכנסת בזמן הקריאה. לעומתו  כתב ערוך השלחן שנשים לא חייבות בקריאת התורה כיוון שהיא חלק ממצוות תלמוד תורה ממנה נשים פטורות והיא גם מצוות עשה שהזמן גרמא שככלל נשים פטורות ממנה.

תפילה במניין לאשה. נשים לא נספרות למניין, וממילא קצת קשה לומר שהן יהיו חייבות להתפלל במניין. המשנה הלכות דן בתשובה ארוכה למה לא נהגו הנשים לבא לבית הכנסת והוא מעלה שם שתפילת אשה יראת שמיים נשמעת תמיד ולכן אין לה צורך להתפלל בציבור כיוון שהקב"ה לא מואס תפילתה לעולם. אני מודה שיש בי חוסר נחת למקרא הדברים הללו, ובכ"ז אם נושא זה מעניין אותך כדאי להכיר את התשובה הזו ואת העולה ממנה. להלכה אני חושבת שלמעט ההגעה לקריאה בתורה קשה לדבר על חיוב בתפילה של נשים במניין. העולם הדתי שלנו לא מורכב רק משפה של חובות, ועל כן נראה לי שנשים המרגישות שתפילתן טובה יותר בתוך מקום וזמן המוגדרים ומיועדים לכך והרוצות גם לשמוע ברכת כהנים, חזרת הש"ץ ושאר חלקים בתפילה שלא ניתן לומר בתפילת יחיד – ראוי הוא שבמידת האפשר, יקפידו על הגעה לתפילה במניין ויזכו להדר במצוות תפילה שעליה אמרו חז"ל: "איזוהי עבודה שבלב? זוהי תפילה" .

אך טוב

חנה

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים

מקורות להרחבה:

 

שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן צ סעיף ט

ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת, יכוין להתפלל בשעה שהציבור מתפללים

תשובות הרב פיינשטיין בהתייחסות לעניין

אגרות משה אורח חיים ח"ב סימן כ"ז

אגרות משה אורח חיים ח"ג סימן ז'

גמרא מסכת ברכות דף כא ע"ב

מנין שאין היחיד אומר קדושה, שנאמר: 'נקדשתי בתוך בני ישראל' – כל דבר שבקדושה לא יהא פחות מעשרה… אתיא 'תוך' – 'תוך'. כתיב הכא: 'ונקדשתי בתוך בני ישראל', וכתיב התם: 'הבדלו מתוך העדה הזאת' – מה להלן עשרה, אף כאן עשרה

גמרא מסכת בברכות דף ח ע"ב

מנין שאין הקב"ה מואס בתפילתן של רבים, שנאמר: 'הן אל כביר לא ימאס', וכתיב: 'פדה בשלום נפשי מקרב לי'

משנה ברורה סימן צ ס"קכח

עם הצבור – מפני שאין הקדוש ברוך הוא מואס בתפלת הצבור ואפילו[יט] היה בהם חוטאים לא ימנע מלהתפלל עמהם. אם יש לו שתי בתי כנסיות ואחד יש בו ברוב עם מצוה להתפלל בו יותר. כתבו האחרונים דאם יש בבהכ"נ של רוב עם רוב בלבול ואין אדם שומע לא תפלה ולא קה"ת מוטב להתפלל בביתו בעשרה. ובהכ"נ ביחיד ובביתו בעשרה תפלת צבור עדיף ואפילו יכול לשמוע קדיש וברכו אפ"ה תפלת צבור עדיף [פמ"ג]. ועיקר תפלה בצבור הוא תפלת י"ח דהיינו שיתפללו עשרה אנשים שהם גדולים ביחד ולא כמו שחושבין ההמון שעיקר להתפלל בעשרה הוא רק לשמוע קדיש וקדושה וברכו ולכן אינם מקפידין רק שיהיו י' בבהכ"נ וזהו טעות ולכן חוב על האדם למהר לבוא לבהכ"נ כדי שיגיע להתפלל י"ח בצבור [ח"א]. מי שהולך בשבת ויו"ט בהשכמה להתפלל במנין עשרה כי רוב צבור מאחרים תפלתם ובאותו מנין מתפללים גם תפלת מוסף תיכף אחר תפלת שחרית ויש זמן אח"כ לילך לבהכ"נ יותר טוב לילך להתפלל מוסף עם הצבור בבהכ"נ דברוב עם הדרת מלך כ"כ בתשובת יד אליהו סימן מ"ב ודוקא אם מקום מיוחד לתפלתו הוא בבהכ"נ אבל אם אין מקומו מיוחד להתפלל בבהכ"נ[כ] טוב יותר שיתפלל כל התפלה במקום אחד. כתב בתשובת רדב"ז תפוס שהשר נתן לו רשות יום אחד להתפלל עם הצבור במנין איזה יום שירצה יתפלל אותו יום תיכף ולא יחמיץ המצוה להמתין על יום כיפור או פורים ועיין בח"א כלל ס"ח ובנשמת אדם שהאריך בכמה פרטים שיש בענין זה:

מגן אברהם סימן רפבס"ק ו

משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה ואף על פי שנתקנה משום ת"ת ונשים אינן חייבות בת"ת מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל שהנשים והטף חייבים בה עסי' קמ"ו, ומיהו י"ל דאף על פי שאינן חייבות עולות למנין וכ"כ התוספות סוף ר"ה אבל במ"ספי"ח כתוב הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו עכ"ל וכאן נהגו הנשים לצאת חוצה:

ערוך השולחן אורח חיים סימן רפב

ודע דנמצא במס' סופרים [פי"חה"ד] שנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים וכו' ומן הדין הוא לתרגם לעם לנשים ותינוקות כל סדר ונביא של שבת לאחר קריאת התורה עכ"ל ונ"ל דלאו חיוב גמור קאמר אלא דומיאדתינוקות שהרי פטורה מתלמוד תורה ועוד דאין לך זמן גרמא יותר מזו ומה שאשה עולה למניין ז' כבר כתבו התוס' בר"ה [ל"ג. סד"ה הא] דזהו כמו שמברכות על כל מצות עשה שהזמן גרמא או דמיירי בזמן המשנה שלא כל העולים היו מברכים ועוד דברכות אלו אינם משום תלמוד תורה ע"ש ואין לדמות למצות הקהל שצותה התורה הקהל את העם האנשים והנשים והטף שזו היא מצוה מיוחדת פעם לשבע שנים שהיה המלך בעצמו קורא ספר משנה תורה שהם דברי כבושין אבל שנאמר שמחוייבות בכל שבת בקריאת התורה וודאי הוא מילתא דתמיה ומעשים בכל יום יוכיחו וע"פ רוב א"א להן לשמוע אלא המסכת סופרים אומר על דרך המוסר בזמן שהיו מתרגמין שנכון לתרגם לפניהם ולפני התינוקות להשריש בלבן יראת ד' ואהבתו ית' [עמג"אסק"ו שמסתפק בזה ולענ"ד ברור כמ"ש דומיאדתינוקות וכ"כ הפרישה ע"ש]:

שו"ת משנה הלכות חלק טו סימן כו

בענין תפלה במנין של נשים

א' לסדר וחמשים עלו בני ישראל התשמ"ובנ"ייצו"א מע"כ ידידי ורב חביבי הרה"ג כו' כש"ת הרב יששכר דב פרימערשליט"א

אחדשכ"ת, יקרת מכתבו עם המשלחת אתמול קבלתי ואכתוב למע"כ איזה הערות על מכתבו באור המזרח אשר הרחיב מאד בדברים נכונים בענין תפלה בציבור לאשה. באות א) כ' דנשים אף על פי שחייבות בתפילה ביחיד פטורות מתפילה בציבור וציין לשו"תשבו"יא"חח"ג סי' נ"ד תשובה מאהבה סי' רכ"ט ח"ב וכן משמע מאגרת הגר"א ז"ל שלא תלכנה בנותיו לביהכ"נ ותורת חסד סי' ד' אות ו' ועוד כמה אחרונים, ומזה יצאו דמה"ט אין האשה מצטרפת לעשרה כיון שאינה בחיוב כגון קדיש וקדושה וברכו וברכת כהנים וציין לזה לשו"ת אורח לצדיק סי' ג' (להרא"חרודריגיס) ולבוש סי' נ"ה ס"ד ומרגה"י סנהדרין ע"ד ב' סכ"ז ובהגהות אות (מג) תמה כיון שהטעם לחיוב תפלה בציבור כתב הרמב"ם שאין תפלתו של יחיד נשמעת תמיד אלא בציבור למה לא תהיינה חייבות בתפלה בציבור שתהא תפלתן נשמעת. ויותר מזה תמה שהרי בזמן חז"ל רוב נשים לא היו בקיאות בתפלה ואי אפשר להוציא מי שאינו בקי אלא בעשרה, וא"כ יותר יש טעם לחייבן להתפלל עם הציבור, והביא מידידי במועדים וזמנים ח"א סי' ט' שעורר בזה, ומעכ"ת תירץ דחז"ל לא רצו לחייבה בתפלה בציבור מפני שלא תצטרך להניח צרכי ביתה והו"ל כאונס בדבר זה דומה לטעמים שפטרוהו במ"ע שהזמן גרמא.

ולפענ"ד הגם שדבר נכונה אבל צריך קצת תיקון, דאי כמצות שהז"ג א"כ אדרבה הרי התורה פטרתן ממ"עשהז"ג וא"כ הכ"נ בתפלה היה לן לפוטרן ולא לחייבן במה שלא יוכלו לקיים, והרי עיקר הפטור היתהבמ"עשהז"ג מפני שאין יכולין לקיים היאך כאן עשו היפוך לחייבה ולפוטרה מתפלה בציבור, ועיין תוס' ברכות דף כ' ע"ב ד"ה בתפלה פשיטא ודו"ק.

ומה שנלפענ"ד בתרי אנפי, חדאדהנה הטעם דתפלה בציבור לעולם נשמעת ולא ביחיד משום דכל בי עשרה שכינתא שרי' והן אל כביר לא ימאס, דבשלמא יחיד בעי למשרתי אל שיביאו תפלתו לפני כסא כבודו והם מלאכים פועלי תפלות מה שא"כ בתפלת צבור שהוא במקום שכינה, ולכן אמרו דתפלתו של חולה קרובה להתקבל יותר משאר תפילות משום שאמרו שכינה למעלה מראשותיו של חולה (שבת י"ב ע"ב) והנה אמרו ז"ל סוטה י"ז איש ואשה זכו שכינה שרוי' ביניהם לא זכו אש אוכלתן, אמר רבא ודאשהעדיפאמדאיש מ"ט האי מצרף והאי לא מצרף ופרש"י שכינה ביניהם שהרי חלק את שמו ושכנו ביניהן יו"ד באיש וה"י באשה לא זכו אש אוכלתן שהקב"ה מסלק שמו מביניהן ונמצאו אש ואש וכו' ע"ש ובגמ' דף ג' ע"ב סוטה הנ"ל א"רחסדאזנותא בביתא כי קריא לשומשמאוא"רחסדא תוקפא בביתא כי קריא לשומשמיאידיואידיבאיתתא אבל בגברא לית לן בה, ואמר רב חסדא בתחילה קודם שחטאו ישראל היתה שכינה שורה עם כל אחד ואחד שנאמר כי ה' אלקיךמתהללך בקרב מחניך כיון שחטאו נסתלקה שכינה מהם שנאמר ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריךופרש"יאידיואידיבאיתתאכשהאשה מזנה או כעסנית לפי שהאשה מתעסקת בזנוניה ואינה עושה מלאכתה וכו' עם כל אחד ואחד בביתו נסתלקה מהם מלבא לביתם דאינו יכול לראות בעבירות שבביתו ע"כ.

ומבואר מיהו דאםהאשה נוהגת בצדקתה שכינה שרויה בביתה, וא"כ ממילא תפלתה נשמעת ביחיד כמו בציבור, וכיון דדאיתתא קשה מדבעל לא תקנו להם תפילה בציבור כלל כדי שינהגו בקדושה ובטהרה בביתם ותהי' שכינה שרויה בתוך ביתם ויתפללו לה' ותשמע תפלתם דבמקום שכינה לא צריך ציבור ולעולם תפלתם נשמעת, ואולי בזה נרמז מה שאמרו בגמ' (ברכות ה' ע"ב) תניא אבא בנימין אומר על שני דברים הייתי מצטער כל ימי על תפלתי שתהא לפני מטתי וכו' ומסיק סמוך למטתי, ועיין רש"י ותוס' שם ועל שני הפירושים יש לעיין למה אמר לפני מטתיהיל"ל מיד כשאקום, וכ"ש לפ"משרגילין החסידים הראשונים לעמוד מחצות לילה וא"כ אין התפילה סמוך למיטתו כלל ואטו אבא בנימין לעולם לא קם קודם, ולפמ"ש אתי שפיר דרמז בזה שיתפלל ממש סמוך למיטתו כלומר בביתו שיש שם השראת שכינה, ורמז למטתו כמ"ש יעקב שמא ח"ו פסול יש במטתידזה גורם לשכינה שתסתלק ח"ו ומטה כשרה גורם לשכינה שרוי' ביניהם.

ובמה שכתבנו מבואר נמי מה שאמרו ברכות ח' אמר אביי מריש הוהגריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב ביהמ"ק אין לו להקב"ה אלא ד"א של הלכה בלבד לא הוי מצלינא אלא היכאדגריסנא, ר"א ורב אסי אף על גב דהוו להו תריסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכי דהוה גרסי ע"כ. ולכאורה צ"ע דהרי בביהכ"נ נמי שכינה מצוי' אבל כיון דאמר אוהב ה' שערי ציון וכו' והתם מצוי' שכינה יותר מתפלל בה, ועיין אבות פ"ג מ"ג שנים שיושבים ויש ביניהם דברי תורה שכינה שרוי' ביניהם וכיון ששכינה שרוי' שם מתפלל שם ותפלתו מתקבלת, ומה"ט כתב הרא"ש ז"ל הובא ברמ"אא"ח סי' צ' אמה דקיי"לדבה"מ קבוע י"א אפילו בלא י' עדיף להתפלל בבה"מ הקבוע לו לתורה מלילך לביה"מ, וכתב הרא"ש בתשובה דאפ"ה לא ירגיל עצמו לעשות כן שלא ילמדו ע"ה ממנו ויבטלו מביהכ"נ (תשו' הרא"ש כלל ד' והטור) ולכאורה כיון דבעי עשרה ואין התפלה נשמעת למה לא ילך לביהכ"נ שיש שם עשרה אבל כיון דעיקר הוא השראת השכינה ובמקום שקובע לתורה יש שם השראת השכינה כל שעה שפיר דמיי להתפלל אפילו ביחיד כל שתורתו אומנתו רק מפני ע"ה שלא יתרגלו. ועיין מ"ב.

אלא דלפ"זהדרינן לדידן דבנשיםנמי כיון דעיקר תפלה בצבור נתקנה רק בשביל השראת השכינה א"כ במקום שאיש ואשה נוהגין בדרך התורה וזכו שכינה שרוי' בבית, וא"כ שפיר תפלתה נשמעת ולא צריכה לתקן תפלה בצבור כלל וכלל, ואתי שפיר דלא תקנו לאשה תפלה בצבור.

ובמה שכתבנו אתי שפיר נמי דלא תקנו תפלה בצבור מיד אלא לאחר זמן וכנראה מדברי הרמב"ם דהיתה תקנה מאוחרת ומאנשי כנה"ג ועד התם היה כל אחד מתפלל בצחות לשונו דכנראה לא תקנו תפלה בציבור רק בשביל ע"ה וסוחרים שאין תורתם אומנתם ולא יושבים לא בביהכ"נ ולא בית שיש שם השראת השכינה אלא עוברי דרך להביא טרף ביתם וכזבולין לחוף ימים ישכון וצריך לתפלה ולהם דוקא התקינו תפלה בצבור דלת"חהיכאדגריסנא עדיף טפי ואפילו נימאדלת"חנמי אבל רק משום קדושת והשראת השכינה, ועכ"פ א"ש דלא תקנו תפלה בציבור לאשה ותפלתן נשמעת מאד בביתם שהוא בקדושה ויש שם השראת השכינה.

ובזה נראה לפענ"דלישבנמי קושיא אחרת והוא גדולה דבתמים דעים להראב"ד ז"ל סי' קפ"ד הביא דברי ר' יהודה בר יקר מה שאמרו ז"ל שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי הביא כמה פירושים וכתב ועוד יש לפרש שאין מלאכי השרת מכירים שום לשון בעולם כי אם לשון הקודש שזהו לשון המלאכים, והכי פי' אמר רב אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי ר"ל אפילו בלשון ארמי ואפי' הוא קרוב ללה"ק, ולכך כל תפלה קבועה השוה ליחיד ולציבור הותקנה בלה"ק כדי שיהא היחיד נשמע כשיתפלל, ולפי הפי' הזה אין הנשים נשמעות כשהן מתפללות בלשון לעז בלא צבור שאין המלאכים מביאין לפני הקדוש ברוך הוא שום לשון בעולם כי אם לשון הקודש שהם מבינים אבל בצבור ששם השכינה שורה יכולות הנשים להתפלל בכל לשון כדמשני בגמ' סוטה לא קשיא כאן ביחיד כאן בציבור, והיינו דאמרינן בגמ' בפ"קדשבת שני חולה דשכינה עמו פי' ומתפללין עליו אפילו בלשון ארמי והוא הדין בלשון אחר וכו' ע"ש, וכבר הארכתי בדברי הראב"ד אלו ובפירושו עיין משנ"הח"בסוע"אוח"ג סי' פ"ג, ולפירושו באמת צ"ע למה לא תקנו לאשה תפלה בצבור עכ"פ, ובאמת קושיא זו כוללת גם קושית האחרונים שהביא מעכ"ת וגדולה מזו.

אמנם לפמ"ש לא קשה מידי דבאמת טעם זה ליתא רק בנשים שמתפללות שלא בביתם ומתפללות בלשון לע"ז אין תפלתן נשמעת ואם הם במקום שיש צבור נשמעת אבל בבית בעליהן ששם שכינה שורה ליכאגריעותא ויכולות להתפלל בכל לשון וכנ"ל, ומיושב הכל וכיון דכל כבודה בת מלך פנימה לא תקנו לה בשביל שתצא פעם אחת וכמ"ש הרמב"ם דאשה לא תצא רק פעם בחודש וכיוצא בו ואם יוצאת יותר מפעמים בחודש נקראת יצאנית ולכמותה לא תקנו תפלה בצבור והבן.

ומובן נמי מה שלא תקנו קודם תפלה בצבור שהרי אמרו בגמ' סוטה הנ"ל בתחלה קודם שחטאו ישראל היתה שורה שכינה עם כל אחד ואחד וכו' כיון שחטאו נסתלקה שכינה וכו', וא"כ מתחלה לא תקנו תפלה בצבור בכלל לא שהרי היתה שכינה שורה על כל אחד אבל לאחר שחטאו תקנו תפלה בצבור, ומיהו לא תקנו רק לאנשים מדקאמראידיואידיבאיתתא, לכן עליה להזהר יותר הגם כי ח"ו גם לאיש גדול עונו מנשא אבל עכ"פ תקנו לו תפלה בצבור שהרי עכ"פ אינו בביתו אבל לאשה לא תקנו ולא תזנה ותשמע תפלתה.

אלא דכיון דהבאנו דברי הראב"ד ז"ל מעתה נראה להוסיף דכיון דנשים לא תקנו להם תפלה בצבור א"כ אם עושין לעצמן מנין ומתפללים לא זה שאין מקבלין אותם כתפלת צבור אלא כתפלת יחיד נמי לא מקבלין אם מתפללין בכל לשון (שע"פ רוב הני מנינים רוצין להתפלל) אלא אפילו בלה"ק לא הוי אלא כתפלת יחיד שאין תפלתן נשמעת בכל עת וכמ"ש, נמצא אדרבה קהלותם מחוץ לבית להתפלל, זו גריעותא להם שנעשה תפלת יחיד וליכא שם שכינה, ובשלמאכשמתפללין בבית הכנסת ויש שם צבור מתפללין אז גם תפלתם נשמעת דשכינה שרוי' בבית הכנסת ואז גם תפלתם נכללת בין שאומרין בלה"ק או בשאר לעז, אבל אם הם מקהילים צבור לעצמן ליכא כאן השראת השכינה ותפלתם לא נשמעת וזה לבד האיסור שאסור להם לומר דבר שבקדושה וכיוצא בו שכתבתי בספרי ח"ד סי' ע"ח.

ודע דזה לא דמי כלל לענין של קריאת המגילה וקרה"ת שדברו בו אם הם עכ"פ מצטרפיןדהתם ענין לצאת חוב שלהם אבל תפלה הוא ענין של השראת השכינה ולא לצאת חיוב התפלה אלא ענין של הרצאה שתהא התפלה נשמעת ולזה בעי דוקא השראת השכינה דלצאת ידי חובת התפלה ושיהא התפלה נשמעת הם שני דברים, דודאי יוצא ידי תפלה אפילו מתפלל ביחיד ואפילו אינה נשמעת מ"מ שתהא נשמעת צריך השראת השכינה, והבן כי קצרתי.

והנה כבר כתבתי בספרי משנה הלכות ח"ד סי' ע"ח ועוד בכמה מקומות דנשים כשעושים מנין לעצמן בעשרה נשים כתרי דמי ואין השכינה שורה שם כדרך בי עשרה שכינתא שרי' דכל כבודה בת מלך פנימה ולא לקבץ ביחד, וא"כ הם עושים היפוך רצון הבורא, ועיין רמב"ם פי"ג מה"א הי"א וז"ל אבל גנאי הוא לאשה שתהי' יוצאה תמיד פעם בחוץ פעם ברחובות ויש לבעל למנוע אשתו מזה ולא יניחנה לצאת אלא כמו פעם אחת בחודש או פעמים בחודש לפי הצורך שאין יופי לאשה אלא לישבבזוית ביתה שכך כתוב כל כבודה בת מלך פנימה ועיין ה"ה במדרש שהאיש דרכו לכבש את האשה שלא תהא יצאנית ע"כ, והיאך תבא השכינה גם כי לאו מדרך כבוד הוא, וקצת יש לדייק מלשון הגמ' ברכות ו' ע"ב אמר ר' יוחנן בשעה שהקב"ה בא בבית הכנסת ולא מצא בה עשרה יד הוא כועס שנאמר מדוע באתי ואין איש קראתי ואין עונה, ולכאורה היל"ל מדוע באתי ואין עשרה מאי ואין איש או היל"ל מדוע באתי ואין אדם דבאדם נכלל אשה, אבל איש מורה על האיש ובתורה איש ואשה אשר יעשו מכל חטאת האדם השוה הכתוב אשה לאיש בכמה מקומות בש"ס, אבל אי נימאדאשה לא מהני אתי שפיר, וגם שיש לדחוק קצת שלהם אין חיוב ממילא אינו כועס, ועיין לעיל מיניה כל הרגיל לבא בכל יום, ומשמע לכאורה דעל הרגיל הוא קאי דגם באיש ליכא חיוב לבא אלא הרגיל. ויש לישב בזה הרבה מ"מ דמות ראי' יש כאן דעשרה הם איש ולא אשה ומדוע באתי על איש נאמר ולא בא לנשים כלל אפילו היו עשרה בבהכנ"ס.

ובזוה"ק פ' תרומה ציין עליהן הגרע"א שם זכאה עמא קדישא דמאריהון בעי עלון וקרא לון לקרבא לון לגביה וכל מאן דאקדיםבקדמיתא אתחבר בשכינתאבחבורא דא תא חזי ההוא קדמאהדאשתכח בבי כנישתא (ואוריך בבי כנישתא) זכאהחולקיהדאיהו קיימא בדרגאדצדיק בהדי שכינתא ודא הוא רזאומשחרי ימצאני דא סליק בסליקו עלאה, ואי תימא הא תנינן בשעתאדקב"ה אתא לבי כנישתא ולא אשכח תמן עשרה מיד כועס ואת אמרת האי חד דאקדים וכו' ואי חד לא אקדים מה כתיב מדוע באתי ואין איש ואין עשרה לא כתיב אלא ואין איש לאיתחבראבהדאי וכו' ע"ש ולא עוד אלא דאישתמודע בהדיה ושאיל עלוי אי יומא חד לא אתי וכמה דאוקימנאדכתיב מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו וכו' ע"ש.

ומבואר מזוה"ק דכבר הקשה קושיתינו דלמה כתיב מדוע באתי ואין איש והזוה"ק תירץ לפי שיטתו דקאי אין איש שבא אחד ראשון, אבל לפי הש"ס שלנו לכאורה נראה דקאי על האחרון שחסר מעשה, ועיין שו"ת רשב"א ז"ל סי' נ' ושאר פוסקים, א"כ למה אמר איש אלא ע"כ דס"ל דאיש דוקא ולא אשה וכמ"ש בס"ד.

ומיהו המעיין בזוה"ק נמי יראה דהכל קאי על זכר ולא על נקבה, ועיין ב"ב ע"ד ע"ב התם נמי ליסרסיה לזכר וליצננה לנקבה ור"י כיון דכתיב וכו' בהדי נקבה לאו אורח ארעא, וא"כ הכ"נ לפי' הזוהר איש לאיתחברא בהדאי לאו אורח ארעא, וק"ל. וכ"ש לפי מה שרצה מעכ"ת לומר דבזמן הש"ס בימי חז"ל רוב הנשים לא היו בקיאות לקרוא ולהתפלל וא"א להוציא מי שאינו בקי אלא בעשרה (הגם שלא ידעתי מנ"ל הא ואולי כוונתו על נשי ע"ה ת"ח לא תנשא לע"ה) עכ"פ לפמ"ש אתי שפיר הכל בס"ד.

ובמ"ש יתיישב נמי דברי רבינו המג"א סי' ק"ו ס"ב אמ"ש המחבר דנשים אף על פי שפטורים מק"ש חייבים בתפלה, ותמה המג"א בסק"ב שם למה נהגו רוב נשים שאין מתפללות בתמידות שהרי להרמב"ם חייבות בתפלה מדאורייתא, ותי' משם דאומרים מיד בבוקר סמך לנטילה איזה בקשה ומדאורייתא סגי בזה, ואפשר שגם חכמים לא חייבים יותר, ולכאורה אכתי תקשה שהרי טעם התפילה אמרו ז"ל גברא בעי חיי ונשי לא בעי חיי, וכיון דהאיפורטא לא הוי לכ"ע אלא תפלת יחיד ואכתי לא הוי וחי בהם דעכ"פ תיבעיא צבור, ולהנ"ל אתי שפיר כיון שבבוקר מיד מתפללת בביתה אתי שפיר הכל, והבן כי קצרתי מאד.

ולא אמנע מלהביא מה שכבר כתבתי ליישב קושית המג"א באופן אחר וקנה מקומו במשנה הלכות ח"ה סי' כ"ג, דהנה לפי תקנת עזרא מי שלא טבל לקריו בין אנשים ובין נשים אסורין להתפלל, ונחלקו הראשונים ז"ל אי בטלוהו לטבילת עזרא לתפלה נמי או רק לתורה משום ביטול תורה ולא לתפלה, והרי"ף והרא"ש והר"ן והובא בר"י ובאחרות חיים להרא"ש אות ע"א שלא יתפלל בלי טהרה כי תפלתך לא תהא נשמעת, וז"ל הרא"ש ברכות כ"ב איכא למ"ד בטלוה לטבילותא בין לד"ת ובין לתפלה ואיכא מ"ד ה"מ לתורה אבל לתפילה בעי טבילה ולא טבילה דוקא אלא רחיצא בט"ק, וכתב רב האי גאון ז"ל כיון דבגמ' ליכא האי מילתא נקוט מנהגא דכל ישראל בידך שכל בעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללין עד שירחצו ע"ש, והארכתי קצת בזה בספרי דרך ישרה על ארחות חיים להרא"ש סי' ע"א.

ולפ"ז י"ל דאפילו החולקים דלתפילה נמי בטלוה לטבילותא דבע"ק מ"מ דוקא בזכרים כיון דהי' טעם לבטל משום ביטול תורה נתבטלה לגמרי אבל בנשים דפטורות מלימוד התורה נשארה התקנה דלא יתפללו עד שיטבלו, ולפי שרוב נשים בילדותן עכ"פ הם לאחר תשמיש ובעלי קריין ואסורין לתפילה, ולכן לא נהגו כלל להתפלל רק לומר איזה בקשות וכדעת המג"א, ומיושבת קושית המג"א שכנראה כן היו נוהגין גם הנשים החשובות והצדקניות דמרוב היה מדבר, והגם שמדברי הרמב"ם בפיה"מ שם ובה"ו שם נראה לכאורה דגם לנשים בטלו ומ"מ משאר פוסקים לא משמע הכי, ועיין לח"מ אמ"ש הרמב"ם מנהג פשוט בארץ שנער וספרד וכו' אבל חולה וכו' אינו מנהג כתב הלח"מ מש"כ דאין בהן מנהג ר"ל שלא נהגו כך אבל אי נהגו לא הוי מנהג בטל דמן הדין לרבנן דקיי"ל כותיהו מעיקרא הוי צריך, וכיון דאחמיר אחר התקנה לא הוה מנהג בטל עכ"ל ע"ש.

וא"כ ממילא י"ל דנידון דידן כיון שכבר נהגו הנשים שלא להתפלל וקבלו עליהם כעיקר תקנה לא הוי בטל ופטורין מן התפילה רק נשים זקנות אינן בכלל וכבר פרשו או בתולות וכיוצא בזה והבן, ואולי מה"ט ג"כ אמרו דערב ר"ה ועיו"כ טבלו הנשים כיון דאז הלכו כולן לביהכ"נ ולהתפלל כדי לצאת מספק זה שלא טבלו לטבילת עזרא, ולכן צריכין לטבול, והבן כי קצרתי מאד.

ולפ"ז עלה לן טעם חדש שאין לתקן תפילות אלו כלל וכלל לא וכ"ש שלא תהי' אשה ש"צ וכיוצא בזה, ואין להאריך דבר יותר.

אלו דברי ידידות אשר ראיתי כעת להעיר בזה, והיות כי נתארכו הדברים ואין הז"ג אפילו לעבור עליהם מ"מ לפום ריהטא הם נראים דברים פשוטים וברורים ובפרט לחדש דבר חדש ח"ו שלא שערום אבותינו לא בזמן הבית ולא בזמן חז"ל ולא מהבאים אחריהם כלל וכלל לא, ולכן ודאי דיש בזה איסור גמור ומצוה לבטל מקהיל קהילות אלו, ובאמת הנשים הצדקניות אשר בזכותן נגאלו אבותינו ממצרים ובזכותן נעשה נס פורים ובזכותן נעשה נס חנוכה לא הם ולא זרעם הבאים אחריהם לא בקשו אחר החדשות אלו, וגם כהיום הנשים שאננות צדקניות שמחות לעשות רצון קונם ובמצות שעליהם הטיל הקדוש ברוך הוא ושמחים בשמחה לברך שעשני כרצונו, ויתן ה' שבזכותן נזכה להגאל מגלות המר הזה בביאת משיח צדקינו בן דוד ויגאלנו רוח אפינו משיח ה' וילמד תועים בינה, המצטער בצערן של ישראל ומצפה לראות בנחמתן בב"א.

דושה"ט וכאש"ל בלב ונפש, מנשה הקטן

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.

דילוג לתוכן