בקשו ממני להיות עד בחתונה אך בקשרים זוגיים לא שמרתי נגיעה ,מותר לי להיות עד?

חבר שלי מתחתן, והוא ביקש ממני להיות עד, ואני מפחד . בכל קשר זוגי שהייתי בו לא שמרתי נגיעה, וגם עכשיו גם חברה שלי אני לא שומר. [בלי להיכנס יותר מידי לפרטים].
מה אני צריך לעשות? מצד אחד אני רוצה להיות עד, מצד שני אני ממש לא רוצה לפסול להם את הקידושין.

התשובה:

שלום וברכה

אני מבינה מאוד את המתח הפנימי בו אתה מצוי, כמי שמאוד רוצה לקבל את ההצעה להיות עד, ולזכות להיות שותף לרגעים הגדולים של חברך הטוב. וגם כמי שבכלליות משתדל ללכת בדרך ההלכה ולהיות מקושר ומחובר לדרך של תורה אך מתמודד עם אתגרים לא קלים בתחום שבינו לבינה. כל זה אל מול ההלכה המבקשת לייקר את מעמד העדות וגם לוודא שהעדים יהיו אמינים ונאמנים. שאלתך תיענה בשלבים, מאחר שחסרים בשאלתך פרטים הנחוצים לצורך הכרעה בעניין:

האם נפסלת להעיד?

לגבי פסולי עדות נאמר בתורה "אל תשת ידך עם רשע" (שמות כג, א). מפסוק זה למדו את פסולו של מי שעובר עבירות -לעדות.

דא עקא, כלל נקוט בידינו ש"אין אדם משים עצמו רשע". על כן, אם העבירות המתוארות על ידך נעשות בצנעה ובהסתר, הרי שאינך נפסל במעשים המתוארים לעדות. וכפי שכתב הטור (חושן משפט סימן לד):

"אין אדם נפסל בעבירה על פי עצמו

הרי שבא לבית דין ואמר שגנב או גזל או לוהברבית…

וכן אם אמר שאכל נבילה

או שבעל בעילה האסורה לו

אינו נפסל

עד שיהיו שם עדים שאין אדם משים עצמו רשע".

לפי דברי ר' שלמה זלמן אוירבך בתשובה שכתב גם לא מוטלת על אדם כזה (שאין עדות שעבר עבירות) החובה להימנע מלהעיד, על אף שהוא יודע בעצמו שעשה עבירות כאלה שאילו הייתה עדות לגביהם היה נפסל מלהעיד, ואלו דבריו:

ונראה לפי זה במי שיודע בעצמו שהוא רגיל בעבירה

אשר אילו בי"ד היה יודע מזה היו פוסלים אותו מלהיות עד,

דאין זה דומה למי שיודע בעצמו שהוא קרוב שצריך ודאי להימנע מעדות …

דשאני הכא דכל זמן שלא פסלוהו באמת כשר הוא

ויכול שפיר להיות עד גם על גיטין וקידושין,

אך אם הוא יודע שגם אחרים יודעים מזה צריך ודאי להימנע מעדות כיון שאם יבואו אח"כ עדים הרי יתברר שהוא פסול למפרע, (שו"ת מנחת שלמה חלק א סי' פב)

 

לגבי אופי העבירה לפי דבריך, האם פוסלת לעדות?

אם מדובר בעבירות מפורסמות וידועות הנעשות בגלוי, אזי יש לדון אם העבירות הללו פוסלות אותך לעדות.העקרון הוא שאם אדם עובר על איסורי תורה (אם עונשן מלקות) אין צורך בהליך מיוחד של פסילה בבית דין, והאדם פסול לעדות גם ללא הכרזה. ואילו אם עבר על איסורי חכמים אזי לא נפסל עד שיכריזו עליו בבית דין שהוא פסול לעדות. במקרה שלך, מדובר לכאורה, בכמה איסורים: ייחוד עם פנויה (איסור חכמים, אבן העזר כב,ב),[1] וקירבה לעריות (חיבוק נישוק וכיו"ב אם היא נידה, איסור תורה) על כן, חשוב גם להבחין בין העבירות השונות ומה מהן נעשה בגלוי.

אמנם, גם אם מדובר בעבירות מן התורה שאינן נצרכות להכרזה והן גוררות פסול לעדות באופן אוטומטי, יש לברר אם המדובר בכל עבירה שהיא או דווקא בעבירות מסוימות.

השאלה שבה דנו האחרונים בעקבות הסוגיה הדנה בנושא זה במסכת סנהדרין היא האם הסיבה לפסולו של רשע היא משום החשש שהוא ישקר בעדותו, וכך סובר למשל, נתיבות המשפט (סימן מו, ביאורים , יז) ובכך מצמצם את רשימת המוגדרים כ"רשע" לעניין פסול עדות. שכן, החשש לשקר בעדות אינו קיים במי שהוא אדם ישר, כמו כן כשמדובר בעדות לקידושין שאינה מצריכה "הגדת עדות" ועל כן, אין בה עצמה אפשרות לשקר יתכן וניתן להקל בעניין זה. אם כן, ניתן היה לבוא ולטעון שהעבירות שאתה מתאר אינן כאלו המעמידות בסימן שאלה את יושרך, ובפרט שהעדות העומדת על הפרק שונה מעדות בכל תחום אחר.

כמובן, עמדתו של נתיבות המשפט אינה יחידה, ולעומתו היו מי שחלקו. לענייננו, שורש הדבר במחלוקת רב ששת ורב נחמן בסנהדרין דף כו לגבי החשוד על העריות. וכך למשל מסכם ערוך השולחן את הנושא של דין "החשוד על העריות" ופסולו להלכה:

ודע דלעניות דעתי היה נראה מתוך סוגית הש"סדזה שבארנו אינו אלא בבא להעיד על הקדושין או על הגירושין דלכן אין אנו מאמינים לו מפני שחשוד לשקר מפני תאותו המזוהמת

אבל כשהיה עד בשעת הקדושין וודאי החשוד כשר מן התורה (אבן העזר, סי' מב, נ)

בשלב הראשון בעל ערוך השולחן מציין שלהבנתו בענייני קידושין וגירושין כשאינו חשוד לשקר הוא כשר לעדות. אך תיכף מוסיף:

אבל גדולי האחרונים לא הבינו כן [עי' חמ"חסקט"ו וב"ש סקכ"א]

והדבר פשוט שיש לילך הכללחומרא והרבה יש לדקדק בזמן הזה בעידי גיטין וקדושין

דהפרוצים באיזה עבירה אפילו עבירה קלה הלא הם פסולים לעדות(שם).

ויתכן גם שיש מקום להחמיר בזה בבחינת "מומר לדבר אחד" גם אם לתאבון, פסול לעדות.[2]

ולעניין פסילת הקידושין, במידה והנך נחשב עד פסול:

הרמ"א (על פי תשובת הריב"ש) כתב שאפילו אם אדם יייחד עדים לקידושין, ויש שם אחרים שראו את המעשה, יוכלו הם להעיד על הקידושין (אבן העזר, מב, ד). בנוסף, כתב החתם סופר שעדות קידושין היא בבחינת "אנן סהדי", שאמנם מעמידים שני עדים, אך הם אינם בודקים שהכלה היא האישה המדוברת וכו'. ואם כן, ממילא ברור לכל שסומכים באופן כללי על הידיעה שנעשו הקידושין. שהכל יודעים שהיו קידושין, והעדות היא בעיקר טקסית.וכדבריו:

"מיהו בלאו הכי נמי נראה לי כל עדות שהוא ע"י אנן סהדי אין צריך דין עדות

ולא יופסל ע"י צירוף פסולים וקרובים

דהרי כל אנן סהדי פסולין וכשרים מצורפים

אלא כל אנן סהדי לא צריך כלל" (שו"ת חתם סופר, ח"ג אבן העזר א, ק).[3]

ועולה מדברי שניהם שהקידושין בני תוקף גם אם אחד העדים התברר כפסול, בין אם זה מפני שיש בודאי בקהל עדים כשרים שניתן לסמוך עליהם. ובין אם מפני שהעדות על הקידושין היא עדות רופפת שכן הכל רואים שהאישה התקדשה.

לסיכום: נראה שאם העבירות שתיארת נעשות בצנעה ובסתר, אתה יכול להעיד לחברך. אך אם הם נעשות בריש גליה ולעיני אחרים אזי יש מקום להמנע מעדות, הגם שיש על מי לסמוך שלא להמנע מעדות זו. וכך או כך, אין הקידושין נפסלים בשל צירופך כעד.

יחד עם זאת, למרות הניתוח ההלכתי המאפשר, חשוב לי להדגיש שאין בתשובה זו מימד סלחני. וכי הרבה יותר מראוי לראות בהלכה כמציבה מראה לא נוחה מול עיניך.

מספרים על הרב מרדכי אליהו זצ"ל שהיה נוהג לומר לעדי הקידושין שכעת, לפני החופה זהו הזמן המתאים ביותר לעשות תשובה, כדי שיהיו כשרים לעדות בלי פקפוקים. מכאן נלמד שאין לקחת את המצב של החטא כמובן מאליו. להיפך, קח את ההזדמנות שנקרה על דרכך ושוב בתשובה. כל עוד הנר דולק, אפשר לתקן.והלואי שתתמיד בתשובתך גם בהמשך. ושכרך הרבה מאוד.

הערה נוספת וחשובה לא פחות: מגיעים לאוזניי עדויותוסיפורים אישיים רבים על הלחצים שבהם נתונות נשים פנויות שלא להקפיד על קלה כחמורה (בלשון המעטה) בענייני נגיעה. עד כדי כך שהיענותן ולחילופין סירובן עשויים לגזור דינן לשבט או לחסד. ועל אף שברור לי לחלוטין שיש סוגי קשרים וחברויות ארוכי טווח שבהם שני הצדדים נופלים לתהומות כאלה ואחרים ובהסכמה. ואף שבידוע שאין חדש תחת השמש, בכל זאת, הרגישות מחייבת להבחין בכך שבחלק מן המקרים אין מדובר אלא בניצול. כמובן שהלכתית הדבר פסול מעיקרו. אך גם חברתית, פסיכולוגית ואנושית מדובר בתופעה חמורה וקשה. שהרי ידוע לכל מי משלם את המחיר הגבוה בתוך קשר שכזה שיש בו מימד לא מבוטל של ניצול מזן השתמש וזרוק. שאלתך עוררה אותי להבנת העומק של הצורך בתיקון חברתי דחוף.

מיכל

 

[1]לדעת הר"ן אף ייחוד עם העריות שהוא איסור דאורייתא, אינו פוסל לעדות. ראה: ר"ן סנהדרין כו, ב, ד"ה אמר רב נחמן. וראה הט"ז, אבן עזר סי' כב, אות א, שסבר שייחוד עם פנויה שהוא מדרבנן, היינו כשהיא נידה.

[2]ראה ר"ן שם בהמשך.

[3]פסיקת החת"ם סופר בעניין זה אינה יחידאית. הרמ"א באבן העזר סימן מב, סע' ד מביא את תשובת הריב"ש לפיה אפילו ייחד עדים יכולים  אחרים לבוא ולהעיד. ובתשובת עין יצחק ח"ב סי' סד, (אות ה) טוען המחבר שדעתו של המקדש אישה על הכשרים גם אם מייחד עדים. ובשו"ת אגרות משה אבן העזר ח"ד סי' מו כתב לגבי זוג שנישא על ידי רב קונסרבטיבי ובעדים פסולים שאין זה סוף פסוק. וכי ייחוד העדים אין משמעו שכל הנוכחים האחרים אינם עדים. ייחוד העדים מועיל דווקא להיפך, שאחרים לא מצטרפים עמם. ועל כן אם יש עדים כשרים בקהל סומכים עליהם לקיים את הקידושין  גם אם העדים שיוחדו היו פסולים (רק אם יודעים בוודאות שהיו עדים כשרים בקהל).ואמנם העין יצחק שדן במקרה של יבמה שנישאה ללא חליצה ורצתה להישאר עם בעלה לאחר שתעבור חליצה כדין פסק בשאלתה להקל ולומר שהקידושין לבעלה לא תפסו, מחמת העדים הפסולים שהעידו בקידושין שלהם. זאת על מנת להכשיר את נישואיה מחדש לבעלה לאחר החליצה וכפי שהוא כותב בעצמו שמדובר בשעת הדחק וכדומה. גם הרב עובדיה יוסף דן בענייני קידושין של אישה שהתברר שבעלה הורשע עוד לפני הנישואין בגניבה ונדון למאסר ממושך והיא לא ידעה על כך. גם במקרה שלהם העדים לקידושין לא היו כשרים (בעיקר בני משפחה). הרב עובדיה הכריע בדינה שהקידושין לא תפסו והוא מעלה שם כמה וכמה טענות נגד הפסיקה של החת"ם סופר שהזכרתי (ראו: יביע אומר, ח"ח אבן העזר, סי' ג) כפי שנעשה גם בפסק הדין בעניין עודד גז שניתן לאחרונה. אם כן, עינינו הרואות שהמורכבות של כל שאלה באופן פרטני עשויה להשפיע על פסיקת ההלכה בפועל והשיקולים לכאן ולכאן משתנים ממקרה למקרה.

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטי בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כדבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.