אני בהריון מתקדם ,האם אני צריכה לצום ב-ט' באב אשר נדחה השנה ליום ראשון?
אני בהריון מתקדם, ואני רוצה לדעת אם אני צריכה לצום בט' באב אשר נדחה השנה ל-11 באוגוסט, כאשר תאריך הלידה המשוער הינו ב-12 באוגוסט. ראיתי תשובה אחרת באתר במענה לאישה מניקה שבה היה כתוב כי אותה אישה מניקה היא בגדר חולה ואין היא צריכה לצום ואף לא לאכול בשיעורים. רציתי לברר אם התשובה חלה גם כלפי כשאני עוד לפני הלידה.
תודה רבה ותזכו למצוות!
תשובה:
שלום וברכה
טוב מאוד ששאלת, תמיד צריכים להיות ערים לכך שיתכנו הבדלים הלכתיים בין מקרה למקרה.
לגופו של עניין, תשעה באב הוא בגדר של תענית חמורה מצד העובדה שמדובר בצום המתחיל מבעוד יום ובכך שמקור תוקפו של הצום הוא מדברי סופרים. יחד עם זאת, בשנה הזו שבה תשעה באב נדחה ליום עשירי באב נוהגים להקל יותר. ובמקרה שלך ספציפית, אישה בהריון ממש לפני הלידה צריכה לשמור כוחות לקראת הלידה וכן רופאה שהתייעצתי איתה קבעה שהתייבשות לפני לידה עלולה לעלות בסיכונים. לנוכח הנסיבות הללו, את פטורה מן הצום. כך מקובלני מבית אבי ז"ל וכך הורו פוסקים רבים (הרב נבנצאל, הרב עובדיה ועוד) ואף הרב אליעזר מלמד הורה שמעוברות פטורות מלצום תשעה באב נדחה אם הן חלשות. אמנם, ראוי שלא לעשות סעודות גדולות ולא לאכול מעדנים ויש להקפיד על הלכות האבילות האחרים.
שתהיה בע"ה לידה קלה.
מיכל
הרחבות:
א. בכלליות כתוב בגמרא שנשים מעוברות ומיניקות חייבות בתענית תשעה באב
תלמוד בבלי מסכת פסחים דף נד עמוד ב
דרש רבא: עוברות ומניקות מתענות ומשלימות בו, כדרך שמתענות ומשלימות ביום הכיפורים
(וכך נפסק ברמב"ם בהלכות תעניות פרק ה הלכה י).
ב. הסיבה להקלות בתשעה באב נדחה הוא משום שהצום הוא רק בגדר "תשלומים" לצום תשעה באב. כך כתב המהרש"ם וכך מקובל:
שו"ת מהרש"ם חלק ג סימן שסג
ובגוף הדבר אם יום הנדחה הוא רק תשלומין לט"ב נראה דגם להקל קיי"ל דהוי רק תשלומין. שהרי בסי' תקנ"ט מבואר דבעל ברית אינו מתענה ביום הנדחה משא"כ בט"ב עצמו.
ג. בשולחן ערוך הובאה הקלה אחת מפורשת לתשעה באב נדחה, שבעל ברית אוכל:
שולחן ערוך אורח חיים סימן תקנטסעיף ט
ט' באב שחל להיות בשבת ונדחה ליום ראשון, בעל ברית מתפלל מנחה בעוד היום גדול, ורוחץ, ואינו משלים תעניתולפי שיום טוב שלו הוא.
המשנה ברורה מוסיף על בעל הברית את הסנדק והמוהל וכן את אמו של התינוק.
ומוסיף שם הביאור הלכה:
וכן בחולי קצת ומעוברת שיש מיחוש קצת מותרים לאכול [חידושי רע"א בשם תשובת שבו"י]:
לדעה זו, רק אם יש מיחוש קצת מותרת המעוברת לאכול. אולם, הילקוט יוסף כותב בקצרה:
וכל שכן שיכולות המעוברות ומניקות, וכן יולדות, להקל באופן שחל תשעה באב בשבת, והתענית נדחה לאחר השבת
- וזו תשובת הרב עובדיה בחלק החשוב לענייננו: שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן מ
נראה להוכיח שכל זה דוקא בתשעה באב שחל בזמנו, אבל כשהוא דחוי, יש לפטור את המעוברות ומניקות מלהתענות, כי הנה בשלחן ערוך /א"ח/ (סימן תקנ"ט סעיף ט') נפסק, שבעלי ברית, שהם המוהל, הסנדק, ואבי הבן, כשחל ברית מילה בתשעה באב דחוי, מתפללים מנחה גדולה בעוד היום גדול, ואוכלים ושותים, לפי שיום טוב שלהם הוא. ומקור הלכה זו, במרדכי (סוף תענית) בשם רבינו יעב"ץ, שעשה מעשה רב בזה. וכן כתבו בספר הרוקח (סימן קי"ג), והאור זרוע חלק ב' (סימן ת"מ), והגהות אשרי (מועד קטן כ"א ע"א), ושו"ת התשב"ץ חלק ג' (סימן ח'), ועוד. והנה מבואר בחידושי הריטב"א (תענית לא ע"א) שבעל ברית או חתן אינם רשאים להפסיק תעניתם בארבע צומות אף על פי שיום טוב שלהם הוא, שמכיון שהם ימי תענית צבור, לא אתי עשה דיחיד שיום טוב שלו הוא, ודחי עשה דרבים של תענית צבור. וכן פסק בשו"ת הרדב"ז חלק א' (סימן שפ"ה), וכן כתב הטורי זהב (בסימן תקמ"ט). ובשו"ת בית יהודה עייאש חלק א' (חלק יורה דעה סימן ל"א) ועוד אחרונים. נמצא שתענית של תשעה באב דחוי קל יותר מתעניות צבור האחרות כשחלו בזמנן, שהרי בעלי ברית אינם מתענים בתשעה באב דחוי, וחייבים להתענות בשאר צומות שחלו בזמנם. והואיל ומעוברות ומניקות פטורות מלהתענות בשלש צומות אפילו חלו בזמנם, מכל שכן שפטורות מלהתענות בתשעה באב דחוי…וכן הסכימו האחרונים, בודאי שדין שלש צומות בזמנם חמור יותר מדין תשעה באב דחוי, ואם כן העיקר שיש לפטור מעוברות ומניקות מלהתענות בתשעה באב דחוי. ובפרט בזמנינו שירדה חולשה לעולם
ד. יש פוסקים שסברו שרק אם חשה חולשה וכיו"ב לא תצום (כמו הרב מלמד שהזכרתי בגוף התשובה), אולם במקרה כזה של ערב לידה אין לחשוש לכך.