האם יש 'יוהרה' בתפילה ליד גברים? באילו מקרים יש לחשוש משום יוהרה?
מהי ההגדרה ההלכתית של 'יוהרה'? באילו מקרים יש לחשוש משום יוהרה?
אני סטודנטית, רציתי לשאול האם יש בעייתיות בהצטרפות למניין מאולתר של סטודנטים, ע"י עמידה במרחק כמה מטרים מהם (באופן ברור שלא איתם ממש)? לא קיבלתי הערה מתנגדת כלשהי מהם, אך תהיתי אם יש בעייתיות בכך, אני הבת היחידה וזה די בולט.
תשובה:
שלום לך.
שמחתי לחשוב על שאלתך. לפעמים יש פער בין המניעים הנקיים המובילים אותנו לנהוג באופן מסוים לבין הפרשנות הביקורתית הניתנת להם על ידי הסובבים אותנו. אם אני שומעת נכון את שואלת האם יש הכרעה הלכתית כיצד לנהוג בדילמות כאלו.
המקור למושג "יוהרה" נמצא במשנה החותמת את פרק שני במסכת ברכות. המשנה קובעת שחתן לא חייב לקרוא קריאת שמע בלילה הראשון לחתונתו שכן הוא טרוד ויתקשה להתכוון. לאחר קביעה זו אומרת המשנה שאם יש חתן שרוצה בכל זאת להחמיר על עצמו ולקרוא קריאת שמע הוא רשאי לעשות זאת. רבן שמעון בן גמליאל חולק על ההיתר הזה וקובע: "לא כל הרוצה ליטול את השם יטול". הקביעה של רבן גמליאל מסמנת שכאשר אדם נוהג באופן שאיננו מותאם למידתו יש במעשהו בעיה. הסוגיה בגמרא על המשנה הזו מקשה על הנחת המוצא של רבן שמעון בן גמליאל ממשנה במסכת פסחים העוסקת בעשיית מלאכה בתשעה באב. המשנה שם קובעת שתלמידי חכמים בכל מקום צריכים להיות בטלים ממלאכה בתשעה באב. על הקביעה הזו מובאים דברי רבן שמעון בן גמליאל האומר: "לעולם יעשה כל אדם את עצמו כתלמיד חכם" הקביעה של רבן שמעון בן גמליאל במשנה זו דווקא רואה מעלה בכך שאדם מחמיר על עצמו ונוהג באופן שאיננו תואם את מעלתו כעת. הסוגיה בגמרא מיישבת את הסתירה בהבנה שכל השיטות חוששות ליוהרה וסוברת שהיא בעייתית כאשר היא נראית כמציאות חריגה בעיני המתבונן. רבן שמעון בן גמליאל סובר שכיוון שיש אנשים מובטלים רבים – לא יהיה ניכר אם אדם מסוים לא עובד בתשעה באב למרות שאיננו תלמיד חכם ואילו חכמים סוברים שכיוון שכל בני האדם מחויבים לומר קריאת שמע בכל ערב – לא יהיה ניכר אם חתן יבחר לומר גם את קריאת שמע למרות שאיננו במעלה לכוון בליל חתונתו.
שימי לב שהסוגיה מבינה את המושג יוהרה בדומה קצת למושג "מראית עין": לא כבעיה פנימית של דמיונות וגאווה שעשויים להיות אצל אדם שנוהג מעל מידתו, אלא כבעיה חיצונית של שיפוט העולם את המחמיר על עצמו.
החשש ליוהרה נפסק להלכה בכמה עניינים (ראי לדוגמא: משנ"ב על שו"ע תקע"ה ס"קג) ועל כן השאלה שאת שואלת היא שאלה טובה. כדי להכריע האם בסיטואציה שאת מתארת יש בעיית יוהרה כדאי לבחון פסקים הלכתיים ששאלו שאלות קרובות לזו שאת שואלת.
המהרי"ל מביא בספר המנהגים שלו (הלכות מזוזה) שנשאל על ידי אדם מסוים האם לשים מזוזה בכל פתחי הבית זה מעשה יוהרה שכן רוב העולם לא נוהג כך. הוא ענה שאין במעשה זה יוהרה שכן זו מצווה דאורייתא והעובדה שהעולם לא מקיים אותה לא הופכת את המקיים אותה לבעל יוהרה. יתרה מכך, מוסיף המהרי"ל ההקפדה של יחיד על המצווה יכולה להוות תמריץ גם לשאר העולם להקפיד על כך. תשובה חשובה נוספת בהקשר זה מצויה בשו"ת המהר"י ברונא(סימן צו) שנשאל האם ללכת עם ציצית מעל הבגדים זה מעשה של יוהרה. המהר"י ברונא פותח את התשובה שלו במשפט "הכל לפי המנהג והזמן והאדם" כלומר הוא קובע שאין גדרים מוחלטים וברורים לאיסור יוהרה אלא הוא תלוי בנהוג בכל מקום. עקרון זה קשור לכך שהיוהרה מוגדרת בהיותה חריגה מובהקת ביחס לנורמה וזו באופן טבעי משתנה ממקום למקום ומתקופה לתקופה.
בחזרה לשאלתך, כיוון שנשים חייבות בתפילה וכיוון שנראה לי שגם אם את עומדת לבדך לצד מניין הגברים, אין בכך חריגה מובהקת ביחס לנורמה המקובלת היום – אין במעשה זה יוהרה, ואדרבה כמו שכותב המהרי"ל הנוכחות שלך יכולה לאפשר לנשים נוספות להצטרף אלייך.
במידה ואת בכל זאת מרגישה בתוכך אי נוחות עם הסיטואציה כדאי לחשוב על האופן בו תוכלי להתפלל בכל זאת לצד המניין אך בצורה שתאפשר להתרכז בתפילה ולא להיות עסוקה בשאלה מה חושבת הסביבה עלייך.
כל טוב,
חנה
הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים
מקורות להרחבה:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקעה סעיף א
סדר תעניות שמתענין בארץ ישראל על הגשמים כך הוא: הגיע י"ז במרחשון ולא ירדו גשמים, מתחילין תלמידי חכמים בלבד להתענות שלשה תעניות ב' וה' וב', וכל התלמידים א ראוים לכך; ודין תעניות אלו כדין תענית יחיד.
משנה ברורה סימן תקעה
כל התלמידים וכו' – היינו שחיוב הוא[ג] על כל תלמיד ואין יכול להפקיע עצמו לומר פטור אני[ד] ודוקא כששואלים אותו דבר הלכה בתלמודו ואומרה דאז הוא בכלל ת"ח וחייב להתחיל להתענות אבל אם לא הגיע לכלל כך איננו מחוייב להתענות אלא שאם רצה מתענה ואין בו משום יוהרא אבל כל שאר אדם אינו רשאי[ה] דהרואה שמתענה מוכחא מילתא שעושה מפני הגשמים והוי משום יוהרא:
ספר מהרי"ל (מנהגים) הלכות מזוזה
נשאל למהר"י סג"ל אם מיתחזי יוהרא למאן דמרבה מזוזות בפתחי ביתו, כיון דרובאדעלמא לא נהיגי להרבות וגם הוא לא נהג ע"כ. והשיב מי יתן והיה לבבם זה להם ליראה ה' כל הימים להסיר מכשול זאת מדרך עמי, כי המכשול הזאת תחת ידי יושבי הארץ הזאת ועוברים אדאורייתא ואדרבנן.
שו"ת מהר"ימ ברונא סימן צו
נשאלתי על הבחורים שלובשים בטלית קטן על בגדיהם בפרהסיא ואומרים דניחא להו לקייומי מצוה בפרהסייא מי חיישינןליוהרא או לא:
והשבתי הכל לפי המנהג והזמן והאדם ולפוםריהטא נ"ל דאיכאלמיחש, וראיה מר"תדכת' (ברכות יח א) דיש להסיר ציצית מטליתות של מתים משום דציצית נר' כמעיד שקיים כל המצוות שהציצית שקולה כנגד כל המצוות כדאיתא במנחות (מ"ג א) ובפ"ק (דיבמות) [נדרים כה א] ועכשיו אין הדורות כשרים ונר' כאלו מעיד עדות שקר בעצמו. ואמרו במדרש על כנפי בגדיהם לדורותם לדור שכלו תם. ועוד דבימיהם היו לכולם בחייהם טלית בת ד' כנפות אבל עכשיו דאפילו בחייו אין לו הוי לועג לרש לכן אפי' מי שקיים לא יקבר בציצית שלא לבייש שאר מתים. וא"ת מה"נ שיתביישו משום דלא קיימו הא ליתאדבימי חכמים שהיה לכלם טלית בת ד' כנפות יש להעניש כדאמרינן (מנחות מא א) בעידן ריתחאענשינן, אבל עתה כשלובש הטלית בת ד' כנפות אינו אלא מן המתמיהין לא מיענשי, ומקשה עוד א"ז בה' שמחות וז"ל מיהו לא נהירא לי טעם זה בבה"כ וגם אפי' כל היום תחת סרבלו אינו כלל מן המתמיהין עכ"ל:
ועכשיו שאין רגילים ללבוש בפרהסייא אי הם רבנים והוא לבוש שניכר בין רב לבחור כ"ש דהוי מן המתמיהין ואסור כמ"ש ר"ת, וכל הלובש שאינו סמוך מן הגדולים נר' כמעיד עדות שקר בעצמו.
מאמר של הרב שמואל דוד בכתב העת מעין כ"ח: "לא כלהרוצה ליטול את השם יטול: בחשש יוהרא"