באיזה איפור וקרמים מותר להשתמש בשבת?
כצעירה שמתאפרת ביום יום הבנתי שהכללים וההלכות בנוגע לאיפור בשבת אינם ברורות לי בכלל.
אשמח לדעת–
איזה איפור אפשר לשים בשבת ואיזה לא? האם מותר לשים מייקאפ? נוזלים? אבקות? מוצרים לעיניים? שפתון?
קרמים (קרם לחות..)- האם אפשר למרוח?
קרם הגנה- האם מותר לשים? (העור שלי מאוד בהיר ואני מקבלת פיגמנטציה/נמשים בלי קרם הגנה.. ככה שאני תמיד עם..)
האם יש בעיה להוריד איפור מהפנים?
תודה רבה!!!!
תשובה:
שלום לך,
אשתדל לעשות לך סדר בנושא, שאכן זו שאלה חשובה לנשים שנוהגות להתאפר כל השבוע או במיוחד לכבוד שבת ורוצות מצד אחד להשקיע במראה שלהן ומצד שני לשמור באופן מדוקדק את ההלכה.
אתחיל בהסבר המלאכות הקשורות לשאלת האיפור והקרמים ולאחר מכן נברר פריט פריט מה אפשרי, באיזה אופן וממה צריך להימנע. לסיום אציע פתרונות מעשיים לשימוש באיפור ובקרם הגנה בשבת.
שתי המלאכות הקשורות לאיפור וקרם בשבת הם "צובע" ו"ממחק".
המלאכה הראשונה היא מלאכת "צובע" ויש לברר האם צביעה על גבי הגוף נחשבת גם היא לצביעה.
אנחנו לומדים במשנה בשבת (דף צד, ב) "…וכן הכוחלת, וכן הפוקסת – רבי אליעזר מחייב, וחכמים אוסרין משום שבות". לפי דעת חכמים צביעת העיניים (רש"י שם) היא איסור דרבנן. בגמרא (שם) מפרשים שהאיסור הוא משום צובעת. ישנם שתי גישות לסיבת האיסור דרבנן (לשיטת חכמים שנפסקה להלכה), על כך ראי בהרחבה. כל זה במקרה של איפור הנדבק היטב לגוף, אך במקרה של איפור אבקתי שלא נדבק באופן ממשי לגוף ונשאר לזמן מועט, אין איסור כיוון שאין בו קיום כלל ולכן אינו נחשב לצביעה.
תולדת "ממרח" היא תולדה של מלאכת ממחק ופירושה מריחת שעווה או שמן סמיך כדי להחליק את פני העור או החפץ. (מסכת שבת קמו, א-ב ורש"י שם). כלומר, כל משחה שאינה נוזלית (שאינו מתפשט מעצמו לצדדים כאשר מניחים אותו על משטח) אסור למרוח על הגוף. לעומת זאת, נוזל שרגילים לסוך בו (ואינו מיועד ספציפית לרפואה) כגון שמן מותר למרוח על הגוף. לגבי שימוש במשחות או בשמנים רפואיים יש גם עניין של רפואה בשבת, ראי בהרחבה.
לגבי הסרת משחות וצבע מן הפנים אין איסור (בין במים וסבון ובין במסיר איפור נוזלי) מכיוון שהמטרה היא ניקוי הפנים והגוף. אך אסור להספיג מסיר איפור או מים בתוך צמר גפן בכדי להוריד את האיפור.
לאור הדברים הנ"ל נברר לגבי שימוש באיפור וקרמים בשבת:
איפור מוצק ומשחתי– כגון אודם, עפרון אייליינר, מייקאפ משחה, וזלין, אודם ושפתון, אסורים לשימוש בשבת משום תולדת ממרח ואם יש בו צבע, אסור גם משום צביעה דרבנן על הגוף.
איפור צבעוני נוזלי או על בסיס שומני – איפור נוזלי כגון מייקאפ נוזלי, אייליינר נוזלי ולק אסורים משום צביעה דרבנן, אך לא משום ממרח. איפור אבקתי (דחוס) כגון צללית רגילה, סומק וכו', מיוצרים בדרך כלל על בסיס שומני כדי שיידבקו היטב לפנים למשך זמן ולכן גם בהם יש איסור צביעה.
איפור נוזלי שקוף – כגון ליפגלוס שקוף שמוסיף ברק, יש בכך מחלוקת. לכאורה, באיפור שקוף נוזלי אין בעיה של ממרח או של צביעה ולכן יש להתיר. וכך נראה בכמה תשובות של רבנים ברשת לשאלת השימוש בליפגלוס. אך יש מחמירים בכך ואומרים שתכשירים אלו מוסיפים ברק אשר דינו כצבע. יש לומר שמכיוון שמדובר במחלוקת באיסור דרבנן, אם יש צורך, יש מקום לסמוך על הדעה המקלה.
איפור אבקתי שאינו על בסיס שומני – כגון פודרה או צללית אבקתית מותר משום שאינו נדבק ממש לגוף ומכיוון שאין לו קביעות על הגוף אינו נחשב לצביעה. אך יש לוודא שבאמת אין בו שומן, לעיתים גם אם האיפור הוא אבקה ממש יש בו רכיבים שומניים. ויש מחמירים אף בזה ומכיוון שהמחלוקת בדברי חכמים, הלכה כחכמים.
איפור אבקתי על גבי קרם או על גבי איפור מלפני שבת – אסור מכיוון שעל ידי כך האיפור נדבק היטב ויש בכך צביעה, יש לנקות את הפנים ולאחר מכן להתאפר.
קרם פנים וקרם הגנה – כל עוד הקרמים הם משחתיים, כלומר לא מתפשטים על המשטח כאשר הם מונחים, הם אסורים משום ממרח.
קרמים בתרסיס וקרמים נוזליים – מותרים.
לגבי קרם הגנה, יש הפוסקים שגם אלו אסורים מכיוון שהם נועדים לרפואה, אך יש גם הפוסקים שמדובר במניעה ולא ברפואה ועל כן לא נגזר עליהם על ידי חכמים וניתן לנהוג כמקילים. (הרחבה בנושא רפואה בהמשך).
לסיכום, ישנם פתרונות מעשיים למי שרוצה להיות מאופרת בשבת, אמנם זה דורש התארגנות, שימוש במוצרים אחרים ממה שאת רגילה אליהם, והשקעה כספית, אך יתכן וזה יעניק לך תחושה יותר נעימה בשבת.
קיימים בשוק סוגי איפור אבקתיים מינראליים. ניתן למצוא ברשת מוצרים אלו עם הכשר על ידי רבנים שאכן האיפור נבדק ובוודאות אין בהם שמנים. בנוסף, יש איפור שהוא עמיד במים, לעיתים קרובות איפור מסוג זה הוא חזק במיוחד ויכול להחזיק אפילו ליממה שלימה כך שאפשר להתאפר בהם לפני שבת. כמו כן, כדאי להתייעץ עם מאפרת מקצועית על איפור איכותי שהוא עמיד לאורך זמן לשימוש בערב שבת.
בברכה,
רחל
הרחבות:
צביעה בגוף האדם
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כה
אסור לאשה שתעביר בשבת סרק (משנ"ב – צבע אדום) על פניה, משום צובע. ומטעם זה אסורה לכחול בשבת, ומטעם זה אסורה לטוח על פניה בצק (משנ"ב – משום ממרח), דכשנוטלתו מאדים הבשר.
מגן אברהם שם
משום צובע – כיון שדרכה בכך מקרי צובע מה שא"כ באיש כמ"ש ססי' ש"כ ומ"מ אינו אלא מדרבנן:
משנה ברורה ס"ק עט – ומ"מ אפילו העברת סרק ע"פ אשה ג"כ אינו אלא דרבנן דאין צביעה מדאורייתא על עור האדם.
לפי דברי המשנה ברורה פעולת הצביעה על עור האדם אינה נחשבת צביעה כלל מן התורה וגזרו על כך חכמים משום מלאכת צביעה. מהמגן אברהם מבינים שאכן זוהי אכן דרך צביעה עבור האישה ויש להבין מדוע הוא מביא זאת כגזירה ולא כאיסור דאורייתא. ניתן להבין מדברי החיי אדם (חלק ב-ג כלל כד, א-ב; שלא כדעת רוב הפוסקים) – שצביעה על הגוף יש איסור מדאורייתא כשאר צביעה, אך מכיוון שהצבע אינו בר קיימא אלא זמני הוא אסור מדרבנן ולא מדאורייתא. (ולפי הסמ"ג אסור מדאורייתא כי דרכן של נשים לצבוע כך את פניהם באופן זמני).
יש הטוענים שלפי הגישה הראשונה יש מקום להתיר צביעת הפנים לאישה אשר מצטערת על כך שאינה יכולה להתאפר (אך אין מקום להתיר אם מדובר במשחה או תכשיר מוצק). הם מסבירים שבאיפור יש שני שבותים (צירוף של שני איסורי דרבנן) – האחד היא גזירת חכמים שלא לצבוע על הגוף, והשני שצביעה זו הינה זמנית ולא בר-קיימא (נמחקת במהירות) וכל מלאכה זמנית אסורה רק מדרבנן. על כן יש כאן מצב של שבות דשבות אשר במקום צער התירו. דעה זאת לא התקבלה אצל הפוסקים (פניני הלכה הרחבות הרחבות שבת פרק יד, ד,ה). יוצא דופן הוא הרב רצון ערוסי שהתיר משום שלדעתו אין ממרח באיפור כיון שאין הכוונה להחלקת העור אלא לצביעתו. וכן אין איסור צביעה מפני שמרגע הצביעה היא מתחילה להיעלם ועל כן נקרא לא מתקיים כלל. אך בסופו של דבר מסתייג ולא מתיר. (http://shut.moreshet.co.il/shut2.asp?id=161528)
אבקות לעומת איפור עם בסיס שומני
מגן אברהם סימן שכ ס"ק כה
דוקא צבע המתקיים אבל צבע שאינו מתקיים כלל כגון שהעביר סרק או ששר ע"ג ברזל או נחושת וצבעו פטור שהרי אתה מעבירו לשעתו ואינו צובע כלום
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קיד – להתקשט לאשה בליפסטיק /באודם/
ובדבר אם מותר לאשה להתקשט בליפסטיק, הנה אסורה משני טעמים מאיסור ממחק ומאיסור צביעה ואם הוא לח שליכא ממחק יש עכ"פ איסור צביעה. וכן אסור לאשה לצבוע את פניה מדין צביעה אבל לזרוק את הפאודער /האבקה/ לבן על הפנים שלא מתקיים כלל אין בזה איסור צביעה.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן כז
ובתשובתי הנ"ל כיוונתי לאבקה לבנה פשוטה הנקראת "טאלק" הנעשית בלי שמנונית ואינה מתקיימת. עוד מובן כי בהכנת תמרוקי נשים, יש ליזהר גם כן מאיסור ממחק,
שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן כח (וכן בשו"ת יביע אומר חלק ו – אורח חיים סימן לז אות ג-ד)
ואף על פי שאנו אין לנו אלא פסק מרן השלחן ערוך להחמיר, אבל אין להוסיף לאסור גם נתינת פודרא שאינה מתקיימת כלל, וגם אינה נדבקת בפנים, כמו העברת סרק ואודם שפתים. ולכן יש להתיר נתינת פודרא גם צבעונית, ובלבד שלא תהיה מעורבת במשחה או קרם. וראה לרבינו אליעזר בר נתן, הראב"ן (סימן שנ"ד), שהתחשב להקל בנידון כזה, מטעם שלא יתגנו על בעליהן, בפרט לאשה הרגילה בכך. ובשל סופרים הלך אחר המיקל, כמבואר במסכת עבודה זרה (דף ז' ע"א). וכן פשט המנהג להקל והנח להם לישראל.
לעומת פוסקים אלו כתב בעל השמירת שבת כהלכתו בלשון שאינו איסור גמור (מהדורה שניה יד, נט) "ואף נכון שלא לתת פודרת איפור על הפנים, גם אם אינה מתדבקת היטב על עור הפנים". פסיקה זו היא על בסיס הבנת האגרות משה הנ"ל שכתב שיש "לזרוק" את הפודרה על הפנים, וכן על פי הרב ש"ז אויערבך "שמפקפק גם בזה, דכל שמכוין לצביעה, אפילו לזמן מועט מנלן להתיר, ובפרט שלדעת כמה ראשונים יש איסור תורה גם כשאינו מתקיים". (שש"כ שם הערה קנח). וכן יש עוד שאסרו בכגון זה. אך יש פוסקים רבים שדחו דברים אלו ומתירים ומכיוון שזוהי מחלוקת בדברי חכמים ניתן להקל (פניני הלכה שבת יד, ד).
איפור נוזלי שקוף – לפי הגרשז"א, גם הברקה נחשבת צביעה ולמד זאת מאיסור סיכה לנעליים שמוסיף ברק וזאת משום צביעה על פי המשנה ברורה. (שמירת שבת כהלכתה יד, נח הערה קנב).
וכן הרב מלמד אוסר משום הסיבה הנ"ל, שברק נחשב כצבע (פניני הלכה שבת פרק יד, ד)
אך כאמור, יש רבנים שענו לשאלת האיפור הנוזלי השקוף שהוא מותר בשבת.
ממרח – מריחת משחות
מסכת שבת דף קמו עמוד א
משנה. שובר אדם את החבית לאכול הימנה גרוגרות, ובלבד שלא יתכוין לעשות כלי. ואין נוקבין מגופה של חבית – דברי רבי יהודה, וחכמים מתירין. ולא יקבנה מצדה, ואם היתה נקובה – לא יתן עליה שעוה, מפני שהוא ממרח.
רש"י – שהוא ממרח – ויש כאן משום ממחק.
גמרא שם עמ' ב'
מישחא (רש"י- שמן עב)- רב אסר, ושמואל שרי. מאן דאסר – גזרינן משום שעוה, ומאן דשרי – לא גזרינן.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שיד סעיף יא
אסור ליתן שעוה או שמן עב בנקב החבית לסתמו מפני שהוא ממרח, (פי' הערוך סיכה משיחה טיחה מריחה שיעה ענין א' הוא)
משנה ברורה שם ס"ק מה – מו שעוה או שמן עב: אף על גב דאין מירוח בשמן אסור דגזרינן אטו שעוה ודוקא שמן עב כיון דשייך בו קצת מירוח אתי לאחלופי… שומן וחלב דינו כשעוה
ממרח: וכיון דהוא משום חשש מירוח אסור אפילו אם אין מכניס השמן בתוך הנקב אלא בהנחה בעלמא ע"ג מלמעלה וגם אין חילוק בזה בין ת"ח לע"ה:
מגן אברהם סימן שטז ס"ק כד – וי"ל דממרח לא שייך אלא כשכונתו שיתמרח דבר על גבי חבירו אבל הכא רוצה שיבלע בקרקע [מותר] (וכן משנה ברורה שם)
תולדת ממרח מתייחסת להחלקת פני העור כשמעוניינים שתישאר שכבה של המשחה. אך כאשר רוצים להבליע את כל המשחה בתוך הגוף, מבלי להשאיר שארית על פני העור – מותר למרוח עד היעלמות כל המשחה. זה פחות רלוונטי לקרם גוף וכדומה מכיוון שלרוב מעוניינים שתישאר שכבה של הקרם לא מובלע לצורך הנעימות או היופי. (אבל יכול להיות רלוונטי במשחה רפואית שמבליעים לגמרי בתוך העור, ראי הרחבה בנושא רפואה).
היביע אומר (חלק ד כח, יג על סמך המ"א) מביא שורה של פוסקים המתירים לסמוך על המגן אברהם במקום של חולה שאין בו סכנה ולא לאדם בריא, אך הוא בעצמו פוסק שניתן להקל כך גם באדם בריא. הפניני הלכה (הרחבות שבת פרק יד, ה,ג) מסייג שניתן לסמוך על הדעה מקלה "רק כאשר המשחה נועדה להרגשה טובה ולא כדי להחליק את העור כגון במקום שיש היתר לעשות רפואה, שאז אפשר לומר שאין רוצים שישאר ממנה דבר על הגוף אבל בקרם רגיל שרוצים שיחליק את העור, נראה פשוט לאסור".
תכשירים רפואיים בשבת
משחה רפואית אסורה גם אם רק יניח על העור משום גזירת רפואה בשבת "משום שחיקת סממנים" ואין להשתמש בתכשירים המיוחדים לרפואה (שו"ע או"ח שכח, א ור' גם סעיף יז). מותר להשתמש בתכשירים נוזליים לצורך רפואה אם גם אנשים בריאים נוהגים להשתמש בתכשירים אלו באופן זה ובכך לא ניכר שזה לצורך רפואה. אך במקרה שהאדם סובל מכאבים יהיה מותר להשתמש בנוזל שנועד לרפואה מכיוון שבמקום צער לא גזרו (שם סעיף לז וסימן שכז, א ומשנ"ב על אתר). (למשל למרוח שמן על השפתיים יבשות וסדוקות הגורם לכאבים). יש כמה אפשרויות לשימוש במשחה עבור אדם הסובל (הנקרא בהלכה "חולה שאין בו סכנה"): אפשר להשתמש במשחה בהנחה על הגוף ללא מריחה (שמירת שבת כהלכתה לג, יד) (וכך נוהגים עם תינוק שסובל מאדמימות, שכל תינוק נחשב כחולה שאין בו סכנה) או על ידי הבלעת כל המשחה לאזור מבלי להשאיר שכבה על פני העור (שם הערה נח בשם הגרשז"א ועוד) או להמיס את המשחה (שלא על ידי אש) ואז למרוח (שם הערה נח*).
תכשירים נוזליים למניעה שאינם לרפואה – יש פוסקים שאסור אך יש פוסקים שמותר מכיוון שמדובר במניעה, כגון חומר להרחקת יתושים או תרסיס הגנה מפני השמש. ופוסק בשמירת שבת כהלכתה להקל (יד, לא ועייני בהערה צא שם).
הקושי בהמנעות מאיפור בשבת
כדאי לעיין בדברים של הרבה אליעזר מלמד המתייחס לקושי זה. (שבת יד, ד)