סבתא שלי נפטרה, האם אפשר הלכתית לקחת /ללבוש בגדים שלה?

סבתא שלי נפתרה בראש השנה והיא הייתה בערך המידה שלי, אפשרי הלכתית 
1. ללבוש/לקחת בגדים שלה כמו מעיל חורף? (כי נעליים יודעת שבעייתי)
2. גרביונים שהיו שלה עוד סגורים בחבילה אפשר לקחת?

תשובה:

שלום יקרה,

תנוחמי מן השמיים. צר לי על האובדן שלך ושל משפחתך.

לגביי לבישת הבגדים של הסבתא ז"ל, אין איסור ללבוש בגדים או תכשיטים של הנפטרת. ההסתייגות ההלכתית היחידה היא ביחס לנעילת הנעליים, וגם כאן נראה שאפשר להקל. ישנו מנהג קבלי שלא לנעול נעליים שהנפטר לבש בשעת מיתתו.

חשוב לי לציין שבעולם ההלכתי של דיני אבלות ישנו משקל משמעותי למנהגים. במהלך הדורות התפתחו בקהילות השונות מנהגי אבלות, בנוסף לדינים הקבועים בהלכה,  ויש עניין לענ"ד לשמר את המסורות והמנהגים הנ"ל. אולי כדאי לשאול במשפחה האם יש מנהגים לעניין לבישת הבגדים.

אוסיף בנימה אישית, שיכולה להיות משמעות רגשית ללבישת בגדי הסבתא. יש בכך מעין המשכיות, אפילו ברמה הפיזית הפשוטה, של להמשיך ולשאת את דמותה של הסבתא איתך בחיי היום יום.

אפרט את המקורות ההלכתיים:

ההתיחסות בהלכה להנאה מחפצי הנפטר מופיעהבגמרא במסכת עבודה זרה (דף כט ב.). הסוגיה לומדת מעגלה ערופה כי אסור  להנות מהנפטר ומכל דבר שקשור לנפטר: " מה עגלה ערופה אסורה בהנאה, אף מת וכל תכריכיו אסורים בהנאה" .

היה ניתן להבין מגמרא זו שיש איסור להנות מכל חפצי הנפטר, אך חכמים פרשו גמרא זו כמדברת רק על דברים הקשורים לגופו של הנפטר ממש  (כגון שיניים תותבות) ולא על חפצים שהנפטר לובש או עונד.

השולחן ערוך (סימן שמט, סעיפים א וב), פוסק  לפי פירוש גמרא זו כי אסור להנות מגופו של הנפטר ומכל הדברים שקשורים אליו ממש. אולם אם החפץ אינו קשור לגופו של הנפטר ממש – כגון טבעות, מותר להסירם ולהנות מהם. (רשי שם).  גם הפתחי תשובה מביא בשם הבכור שור כי לא נאסרו אלא דברים שהם חלק מגופו כגון פאה ושן תותבת, אבל שאר קישוטים מותרים.

לכן לשאלתך את יכולה להשתמש בבגדים עליהם שאלת.

מכאן, שאין איסור להשתמש בבגדיו ובתכשיטיו של הנפטר, ובמיוחד שחלק מהראשונים [רמב"ם (אבלידכא), רש"יבערכין (ז' ב 'ל"ד)] התירו הנאה אפילו בשיער.

בשאלתך הזכרת שאת יודעת על בעיה בנעלים, אכן יש מנהג ביחס לנעליים אולם פוסקים גדולים פסקו שניתן להקל גם כאן. ביניהם הרב וואזנר והרב עובדיה יוסף. לפירוט בנושא מקור המנהג ובפסיקה  להקל בו עייני בהרחבה.

בתפילה לבשורות טובות ישועות ונחמות,

שירה

הרבנית שירה מרוויס היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית ע"ש סוזי ברדפילד. מלמדת תנ"ך והלכה במדרשת לינדנבאום.

הרחבה:

האם אסור להשתמש בנעלי נפטר, או לתת אותם לאחרים?

ר' יהודה החסיד בספר החסידים (תנד) כותב שאדם לא יעשה צדקה בדבר שיש בו סכנה לאחר, ומביא כדוגמא – נתינת נעלי המת לעני. הוא אוסר זאת משום "ואהבת לרעך כמוך" . מכאן שלדעת ר' יהודה החסיד אסור להשתמש בנעלי הנפטר וגם אסור לתת אותם לאחרים.

הרב ראובן מרגליות (מקור חסד לס' חסידים שם הע' ב) מביא טעמים אחדים לדעתו של ר' יהודה החסיד:

א. נעל כשאינה במידה הנכונה, יכולה להיות לוחצת ולגרום למחלות.

ב. המקור לאיסור נעילת נעלי הנפטר הוא קבלי. האיסור הוא דווקא בנעליים שנעל הנפטר בשעת מיתתו.

ג. החשש בנעילת נעלי הנפטר הוא בנעליים שנעשו מעור של בהמה שמתה ולא נשחטה. החשש הוא שאולי נחש הכיש את הבהמה, והארס עדיין מפעפע בעור ויכול חלילה לסכן את מי שנועל את הנעליים. כיום, חשש זה לא רלוונטי.

יוצא מכך, שמתוך שלושת הסיבות  לאיסור נעילת נעלי הנפטר, אנו צריכים בעצם לחשוש רק לאיסור הקבלי, שמתייחס רק לנעליים שהנפטר נעל בשעת מיתתו.

הרב וואזנר זצל בספרו "שות שבט הלוי" (חלק ד' סימן קנ"ד) מתייחס לפסיקתו של ר' יהודה החסיד, ומעיד כי הוא אינו פוסק כך: "…וכך אני רגיל להורות שמנעלים של מת שהלך בחיים עכ"פ יתנו לעניים, א"כ אין מקום כלל לספיקו."

הרב עובדיה זצ"ל, בספרו "יביע אומר" (חלק ג' יורה דעה סימן ה') מתייחס גם הוא לאיסור של ר' יהודה החסיד. וכך הוא כותב: " נראה לומר דאף ר"י החסיד לא אסר משום ודאי סכנה, אלא ספיקא וחששא בעלמא היא." הרב עובדיה מעיד שיש מנהג בבגדאד לקרוע לחתיכות קטנות את הנעליים שנעל הנפטר בשעת מיתתו, על מנת שאיש לא יהנה מהם. הרב מסביר שכנגד האיסור, צריך גם לחשוש ל"בל תשחית", ולכן אין להרוס היום נעליים. הר' עובדיה פוסק שטעמו של ר' יהודה החסיד הוא חשש בעלמא היום, ואין להחמיר בזה.