אני רוצה להבין למה עושים כזה עניין משמירת נגיעה

אני רוצה להבין למה עושים כזה עניין משמירת נגיעה. כשאנחנו נפגשים עם החברה' אנחנו נותנים כיפים ולא נזהרים שלא לגעת אחד בשני, אבל הכל ברוח טובה וחברית פשוטה, אין לזה שום משמעות רומנטית. למה זה כל כך נורא?? זה מרגיש לי ממש סנובי לא להחזיר כיף לחבר מהשבט שמושיט לי יד.

האם תוכלי להסביר לי את כל העניין הזה???

תשובה:

שלום,

את שואלת שאלה חשובה שאכן מעסיקה הרבה בני נוער וטוב שאת פונה לברר את הנושא.

למרות ששאלתך היא יותר מהותית ופחות הלכתית נטו, אתייחס לשאלה הזאת גם מהפן ההלכתי וגם מהפן המהותי והקשר שביניהם בעיניי. הרחבה עם פירוט מקורות ניתן למצוא בסוף התשובה (מומלץ מאד לקרוא גם את ההרחבה).

 

הפן ההלכתי – מה אסור ומה מותר

המגע שאסרו עליו חז"ל הוא מגע שהוא ממקום של קשר אינטימי בין גבר ואישה (ויש אומרים שזה אף אסור דאורייתא). לעומת זאת, נגיעה שהיא "סתמית" כלומר אקראית וקצרה ושאין עמה חיבה כלל אינו אסור. למשל, מגע לא מכוון שנוצר כתוצאה מעומס באוטובוס, או רופאה אישה שמטפלת במטופל גבר או להיפך.  (למקורות והרחבה בעניין מתי מגע אסור ומתי הוא אינו אסור ראי בסוף התשובה).

השאלה הגדולה מתעוררת ביחס ל"שטח האפור" שבין מגע של חיבה לבן מגע שהוא נטול קשר. זהו מגע בין אנשים שמכירים זה את זו והמפגש אינו אקראי אלא נפגשים מידי פעם והמגע יכול להיות בעל משמעות. כגון, בלחיצת יד ביניהם, שכביכול הוא סתמי, אך מצד שני גם מבטא ידידות והיכרות. זה בעצם במצב שאת מתארת עם החברה' – מגע שמבטא ידידות ונוחות זה עם זו. הפוסקים אוסרים גם על מגע מסוג זה וכעת אסביר את הטעם כפי שאני מבינה אותו.

הפן המהותי– טעם האיסור

ב"ה האדם נברא עם משיכה לבן המין השני, וזהו הכח המניע נשים וגברים להתחבר לקשרי זוגיות ולהקים משפחה. המשיכה היא טבעית ולא צפויה ולכן קשה לדעת אצל מי ומתי היא תתעורר. אנחנו מעוניינים לשמור על עצמנו באופן זה שהמשיכה תקבל ביטוי מעשי רק בתוך קשר של מחוייבות בין בת ובן. כשאנשים נוגעים "סתם" כדוגמת ה'כיפים' שאת מתארת, קשה לדעת איך מרגיש הבן שאת נותנת לו את 'כיף', האם זה בעל משמעות המעוררת משיכה עבורו או לו. גם על עצמך קשה לך לדעת מתי זה יעבור מפסים ידודיתיים לפסים יותר משמעותיים המלווים במשיכה ורצון להמשיך את הקשר והמגע. וזה בדיוק המקום ממנו אנחנו רוצים להישמר, כי כשמגיעים למקום הזה קשה מאד פתאום להחליט להפסיק לגעת, כדי שלא נגיע למצב אינטימי אף יותר ולא ראוי לפני נישואין.  כפי שאמרו חז"ל "אין אופוטרופוס לעריות" – הכלל הזה אומר שלמרות שלא כולם נופלים, לכל אחד יש את הפוטנציאל ליפול בתחום היחסים בגלל כח המשיכה החזק הטבוע בנו, "ואל תאמן עצמך עד יום מותך".

לסיכום, זאת הסיבה שאנחנו מעוניינים ליצור חברה מכבדת וצנועה אשר שומרת על הגבולות שבין נשים וגברים כפי שלומדים בהלכות ייחוד ונגיעה.

 

חזקי ואמצי

אם ההתנהלות כרגע בסניף היא כזו שהבנים והבנות נוגעים זה בזה, ניצבת בפנייך שאלה לא פשוטה – האם את מסוגלת לגייס את האומץ להיות הראשונה שתגיד שהיא נמנעת ממגע מעכשיו והלאה. אני מקווה שהחברה' יכבדו אותך על ההחלטה. ברור שזה לא יהיה קל, אבל אם תצליחי לקבל את הדברים שכתבתי אולי תשתכנעי שזה הדבר הנכון לעשות.

בהצלחה לך, אני מקווה שדברים אלו עזרו לך.

רחל

 

הרחבה

המקור ההלכתי לאיסור נגיעה וסוג המגע האסור

הדיון בנושא נגיעה של איש באישה (ולהיפך) מקורו במדרש ההלכה (ספרא אחרי מות יג) ובגמרא (מסכת שבת, יג,א) כאשר הדיון נסוב סביב הפסוק בפרשת אחרי מות "איש איש אל כל שאר בשרו לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח, ו). חז"ל לומדים במדרש שהתורה עשתה סייג לאיסורי עריות בכך שאסרה קרבה כלשהי בין גבר לאישה נידה (בימינו כל נערה או אישה לא נשואה היא אישה נידה), אשת איש או קרובי משפחה האסורים משום עריות.

ישנה מחלוקת בין הפוסקים האם איסור הקירבה, דהיינו נגיעה, הוא איסור מן התורה או מדברי חכמים (רמב"ם ספר המצות לא תעשה שנג ורמב"ן בהשגותיו שם). בכל אופן, גם הרמב"ם, אשר פוסק שהאיסור הוא מן התורה, כותב במפורש שמדובר במגע שהוא "דרך תאוה ונהנה בקירוב בשר", כלומר מתוך הקשר אינטימי. מכך יוצא שלכל הדעות נגיעה "סתמית" שאין עמה חיבה כלל או חשש שיביא את השניים למצב אינטימי יותר, אינו אסור על פי פסיקת הראשונים.

לסיכום, יוצא שמן הצד האחד ברור שמגע של חיבה ותאווה אסורים. אך מן הצד השני יש גם מגע שהוא מקרי או קצר שאין עימו שום חברות וחיבה כלל, שהיא מותרת. למשל, באוטובוס כאשר אנשים רבים נדחפים ונשים וגברים באים במגע "סתמי" (אג"מ אב"ע ב, יד)או טיפול מקצועי של רופא גבר באישה או להיפך (ש"ך יו"ד קצה סק"כ ואג"מ שם).אך יש גם מצב ביניים עליו צריך לתת את הדעת.

דין נגיעה שאינה אינטימית אך אינה סתמית

ישנו דיון לגבי לחיצת יד של גבר אשר הושיט את ידו לאישה אולהיפך, האם מותר ללחוץ את ידו/ה? מצד אחד מדובר באקט של נימוס, אשר אינו ממקום אינטימי, אך מצד שני יש בו ביטוי של חברות וקירבה מסויימת בין אנשים.פוסקים רבים אוסרים לחיצת יד והמתירים לרוב יתירו רק במקים מסויימים אם יש חשש לפגיעה בכבוד הבריות, בכך שיביישו את מי שהושיט את ידו (ולא משום שמותר ללחוץ יד באופן שגרתי) (אג"מ אה"ע א,נו, מים חיים ח"ב עב ועוד). לא נתייחס בהרחבה לדיון ספציפי זה כרגע כיוון שזאת לא היתה שאלתך, אך מתוך נקודה זומתחדד לנו שיש תחום אפור שבין מגע סתמי נטול רגשות לבין מגע שיש בו תחושת קירבה. אנחנו רואים שגם בתחום אפור זה רוב הפוסקים סייגו ואסרו את המגע.

טעם איסור נגיעה

לאור דברים אלו אשתדל להסביר מהי המחשבה שמאחורי הלכות נגיעה לפי עניות דעתי.

ב"ה האדם נברא עם משיכה לבן המין השני, שהיא זו המניעה אנשים להתחבר לקשרי זוגיות בריאים וקדושים ויצירת משפחה. ולכן, בזכות משיכה זו, קשה מאד בפועל לדעת מהם תחושותיהם של האחרים המתנהגים באותה צורה כמוך. לא קשה להעלות על הדעת שמתוך קבוצת החברים יש כמה ביניכם שלמגע עם מישהו או מישהי אחר מתוך הקבוצה יש משמעות עבורו.  ואפילו על עצמך, למרות תחושותייך כרגע, לא תוכלי לדעת מתי פתאום גם לך יהיה לזה משמעות מעבר ל"סתם כִיף". כאשר עוברים לשלב זה כבר מגיעים בדיוק למקום שחכמים רצו לסייג אותנו ממנו מפני האיסור לקשר אינטימי לפני נישואין, כי משם היכולת לעצור את המהלך ופתאום להחליט שלא נוגעים זה קשה מאד.

למה לא לגעת בקשר קרוב

גם כאן בני נוער שואלים מדוע חכמים אסרו לגעת, גם כאשר יש לזה משמעות לשני הצדדים. ועל זה אמרו חז"ל "אין אפוטרופוס לעריות" (פירוש, אין שמירה שיש בה כדי לערוב ולהבטיח מפני איסורי עריות) –הכלל הזה אומר שלמרות שלא כולם נופלים,לכל אחד יש את הפוטנציאל ליפול בתחום היחסים, "ואל תאמן עצמך עד יום מותך" (פרקי אבות ב, ד). המשיכה שבין נשים וגברים הוא דבר מאד חזק וגם האנשים הכי חזקים ותורניים יכולים ליפול בקלות. כמו שידוע על שלמה המלך החכם מכל אדם שהרשה לעצמו לעבור על איסור תורה להרבות נשים כיוון שאמר "ארבה ולא אסור [מדרכה של תורה]" (סנהדרין כא,ב), הרי אני צדיק! וסופו של הסיפור ידוע–שאפילו הוא נכשל.

חברה קדושה ומכבדת

ולכן כדי למנוע את כל הנושא אנחנו משתדלים ליצור מראש חברה מכבדת וצנועה אשר שומרת על הגבולות שבין נשים וגברים כפי שלומדים בהלכות ייחוד ונגיעה. ב"ה יש יותר מודעות לנושא הזה בחברה הכללית (ולא רק הדתית) בתקופה האחרונה, אך לצערנו המודעות עלתה דווקא בגלל פרסום מקרי הטרדה ופגיעה רבים. זאת הסיבה שלפי תיקון החוק למניעת הטרדות מיניות כל מעביד ומוסד חייב לפרסם תקנון המתייחס להתנהגות ראויה ולא ראויה בין גברים ונשים במוסד. כך גם בצבא יש את פקודת "השילוב הראוי" המתייחס בין השאר ליחסים תקינים בין חיילים וחיילות ואוסר "קרבה יתירה" שהיא כל קרבה שאינה כרוכה במילוי התפקיד בצבא ומתייחס גם לנושא של מגורים נפרדים ועוד.

אני ממליצה על קריאת נייר עמדה שהוציאו "בית מדרש רבני" על צניעות במקום העבודה. הנייר מתייחס ברגישות ובתבונה להתנהלות תקינה ובריאה בין נשים וגברים ואת הדברים אפשר להשליך בקלות על התנהלות של בני נוער בסניף.

לקריאה נוספת:

נייר עמדה "בית מדרש רבני" בנושא צניעות במקום העבודה

http://www.betmidrash.org/maagar/2013-06-24-07-04-55/232-2011-02-21-13-31-38.html

יש לי שאלה

הפנייה ל"משיבת נפש" יכולה להיות אנונימית, עם זאת כל פרט שתבחרו לשתף יעזור לנו בדיוק התשובה והתאמתה אליך אישית. השאלות והתשובות יפורסמו באתר ללא פרטים מזהים ובמידת הצורך ישונו פרטים בגוף השאלה כדי להגן על צנעת הפרט.

בשל השאלות הרבות המופנות אל הרבניות אנו ממליצים להתאזר בסבלנות בהמתנה לתשובה. אם יש צורך במענה דחוף אנא ציינו זאת בפנייתכן. זמן המענה הרגיל הוא כשבועיים.
לתשומת לבכם, השאלות מגיעות למנהלות האתר, ומועברות למשיבות השונות בהתאם לתחומי העניין והפניות. אם ברצונכם להפנות שאלה לרבנית מסוימת אנא ציינו זאת בגוף השאלה.
עצם שליחת השאלה מהווה הסכמה לתנאים אלו.

תשובות הרבניות לשאלותיכם יתקבלו באמצעות הדואר האלקטרוני, אנא הקפידו לציין כתובת דואר אלקטרוני תקינה.