איך אוכל לחנך חניכים בסניף מעורב דתי-מסורתי לשמירת נגיעה?
אני מדריכה כיתות ז בסניף בני עקיבא מעורב שיש בו הרבה חניכים מסורתיים. במשפחות ובסביבה החברתית של החניכים שלי לא שומרים נגיעה, הם מכירים את המונח, וחלק מההגדרה שלו, אבל אין להם שום מושג על למה ואיך ועם מי שומרים.
איך נכון לחנך לכך? בלי לגרום להם להרגיש רע שבמשפחה שלהם לא מקפידים על ההלכה הזו, בלי לפגוע בתחושת הקרבה והקשר האישי הטוב שיש לי איתם, ולגרום לאהבת ה שלהם ולא לרתיעה מהקפדה על ההלכה?
התשובה:
שלום לך,
השאלה שלך מלאה רגישות ומסירות הן לחניכים שלך והן להלכה. אנסה להציע כמה כיוונים אפשריים אך לפני כן אתייחס לתפקידך כמדריכה.
תפקיד המדריכה בחינוך החניכים
בתור מדריכה, חשוב שתדעי שמצד אחד את בעמדה מאד חשובה וקריטית עבור החניכים שלך. את יותר קרובה אליהם בגיל ובמנטליות משאר אנשי החינוך שבחייהם כגון הורים ומורים. את גם בעמדה יותר חברית ו"זורמת" לעומת האחרים. לכן יש לך יכולת השפעה גבוהה עליהם כיווןשהם רוצים להיות בקרבתך וחשים שאת מודל עבורם. מצד שני, גם חשוב שתדעי שאין זה מחובתך ואחריותך לחנך אותם במובן הנוקשה של המילה. ולכן, בנושאים הלכתיים את יכולה לדבר, להסביר, להיות שגרירה לקיום ההלכה – אך לא יהיה זה נכון להורות (או להטיף) לכך.
משום כך את יכולה להוריד מעצמך את כובד המשקל שבשאלה שלך "איך לחנך לכך". עדיף שתראי את עצמך כמודל, שמדבררת את מה שאת עושה ומאמינה בו ומראה את היופי שבדבר בעינייך. (שימי לב להבדל בין "לחנך" לבין "להוות מודל" "לדברר", "להראות").
נקודה נוספת למחשבה-תשקלי היטב מה החניכים שלך מסוגלים לשמוע ומה לא. על פסוק "הוכח תוכיח את עמיתך" (דברים יט,יז) מלמדים חזל "כשם שמצוה לומר דבר הנשמע, כך מצוה שלא לומר דבר שאינו נשמע". בעל התורה תמימה (שם) מלמד שהכוונה היא גם לאמירת דברי מוסר. הוא לומד זאת מהפסוק (ועל פי המדרש בריש רות רבה) "שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי" (תהילים פא,ט), כלומר – שמעה עמי ואדברה, מתי? – אם תשמע לי. רק אם החניכים יכולים לשמוע יהיה נכון לדבר איתם בנושא.
אפשרויות שונות כיצד לגשת לנושא
ביחס לפתיחת הנושא עם החניכים, את יכולה לחכות לעיתוי הנכון כאשר אחד מהם שואל אותך על שמירת נגיעה ולמה את מקפידה על זה (בהנחה שזה בולט להם לעין). שיח בנושא כמענה לשאלה שעולה מהם זה תמיד הכי משמעותי. אם את מרגישה שזה לא יעלה מהם, או שאת לא רוצה לחכות לרגע כזה, את יכולה ליזום פעולה או שיח סביב הנושא. אחרי שתראי איך הנושא מתקבל על ליבם ובאיזו רמה את מצליחה לעורר בהם חשיבה על הנושא תוכלי להחליט אם מתאים להיכנס לפרטי ההלכות.
יש הרבה אפשרויות כיצד אפשר לגשת לנושא של "שמירת נגיעה", אפרט מעט מהם ותוכלי לקרוא עוד בהרחבה (הכוללת בין היתר מקורות מפורטים) על הנושא בשו"תים המצורפים למטה.
ניתן להתייחס לכח המגע, שהוא כח מאד חזק כפי שאנחנו פוגשים אותו גם במגע בין חברים (ללא קשר אינטימי בין המינים) כאשר אחד מניח יד על כתפו של השני ברגעים של תמיכה. הכח הזה מחבר בין אנשים ולכן אנחנו רוצים לוודא שאנחנו משתמשים במגע באופן הראוי, ועם האנשים הנכונים, ולא מפעילים את הכח במכוון או שלא במכוון עם אנשים שזה עלול לבלבל אותם, יגרום להם מבוכה או יצור קשר פיזי עמוק יתור שאינו מתאים.
אם את מרגישה שזה מתאים לגיל ולקבוצה (וההתאמה הזאת חשובה מאד לנושא הזה), את יכולה לדבר איתם על כח המשיכה שבין גברים לנשים, בנים ובנות, ככח שהוא יפה וחשוב, אך נכון לממשו רק בין בני זוג נשואים. מכיוון ש"אין אופוטרופוס לעריות" אנחנו נזהרים שלא לתת למשיכה ביטוי פיזי לפני נישואין. אדם לא יודע למי ומתי הוא יימשך לבן המין השני ולכן אנחנו שומרים תמיד על מרחק מה כדי שלא נגיע למקום זה מבלי משים לב.
ניתן לדבר עם החניכים על ההלכה באופן כללי (בין היתר גם) כשומרת עלינו מפני היצרים שלנו, ולבקש מהם לחשוב על דוגמאות לכך שהרגש (או היצר) שולט עלינו, גם כשאנחנו יודעים בראש שזה לא נכון לפעול על פיו. אילו רגשות הם חזקים עד כדי כך שהם משתלטים עלינו? (לדוגמא כעס, קנאה, תאוות האכילה). כשלב שני, אפשר לשאול אותם מה עוזר להם לעמוד בפיתויים או ברגעים בהם יש פרץ רגשות שמתחיל לנהל אותם אבל הם לא רוצים להיגרר אחריו? ולבסוף דברי על שמירת נגיעה וכיצד הלכה זו עוזרת לנו לשמור על עצמנו.
מכיוון שהחניכים שלך עוד צעירים יחסית ויתכן שהם עוד לא מודעים מספיק ליצריות הקיימת בין בנים ובנות, יכול להיות שההתייחסויות שלך לנושא יישמעו להם רחוקות ויגחכו. דעי שבחינוך אנחנו זורעים זרעים ומטפטים טיפות מים בטפטפת לאורך זמן, ואולי בהמשך הדברים שלך ייכנסו אליהם ללב, גם אם אין לזה השפעה מיידית.
תשקלי אם את רוצה להגיד להם שבזמן הפעולות את מבקשת מהם לכבד את ההלכה ולהימנע ממגע בין הבנים והבנות. או לכל הפחות שאת מבקשת מהם לכבד אותך ולא לגעת בך.
יחס הקרבה שלהם אליך לא ייפגע כל עוד את משדרת שאת כתובת בשבילם ויש לך אוזן קשבת לכל דבר. כל עוד תביעי את החיבה שלך כלפיהם באופנים אחרים הם יבינו זאת, גם בלי המגע.
בתים שונים, חינוך שונה
השאלה שאת מעלה ביחס לבתים בהם גדלים ומתחנכים החניכים היא שאלה חשובה ואכן דורשת הרבה רגישות. תוכלי לדבר על זה שאת משתפת מהעולם שלך, בתור מי שההלכה חשובה לה, ואת ממשיכה לגדול וללמוד ואת מזמינה את החניכים ללמוד ביחד איתך. יחד עם זאת לומר שכל משפחה בוחרת את הדגשים שלה ואיפה היא משקיעה ולכן אין בכוונתך להיות שיפוטית לגבי צורת החיים של אף אחד וכמובן אין זה מתפקידם של החיניכים לחנך או להיות שיפוטיים כלפי התנהלות ההורים שלהם. המקום שלך הוא של רצון לשתף את החניכים בדגשים שאת בחרת בהם.
עלי והצליחי במלאכת הקודש שבהדרכה,
בברכה,
רחל
הרבנית רחל ריינפלד- וכטפוגל היא רבנית בית הספר בתיכון אור תורה רמות
להרחבה
- קישור למאמר של הרב יוני לביא עם רשימת טעמים לשמירת נגיעה.
- באתר מצויה תשובה נוספת שלי המרחיבה ביסודות איסור נגיעה, תוכלי להעזר גם בה