חזרה בתשובה וזוגיות

אני פשוט אספר הכל מבלי להחסיר פרט ומקווה לקבל את חוות דעתך –

כרגע ניתקתי שיחה עם מישהו שהכרתי באתר דתי להכרויות. הכרנו בחמישי (היום ראשון) ובהתכתבות לא הספקנו להחליף יותר מ7 הודעות. זו הייתה השיחה הטלפונית הראשונה שלנו והיא ארכה שעתיים וחצי. השיחה באמת הייתה קולחת ומעניינת, מאוד נהניתי להקשיב לו והוא ציין שנהנה להקשיב לי, בכל מקרה כן – בכל הקשור לשיח עצמו, היה מהמם לדעתי.

הוא בן 26 וסיפר לי שבא ממשפחה מסורתית כזו ששומרת חגים ומכבדת את התורה וכו' אבל לא שומרת תורה ומצוות, לפי מה שסיפר לי לפני כ5 שנים נדלק בו הניצוץ ולפני שנה וחצי בערך הוא התחיל להתחזק נורא.. התחיל לשמור שבת והשפיע על כל המשפחה שלו וגם החברים ואפילו בת הזוג לשעבר .. הוא סיפר שברוך ה' הוא ניחן במתנה הזו של השפעה ואני הזדהיתי כי ברוך ה' גם אני זכיתי. בכל אופן, אני דווקא נהנתי לשמוע שהוא בעל תשובה כי אני יודעת שבניגוד להמון דתיים אחרים שהכרתי הוא כן הכיר את העולם השני ובחר בעולם התורה והמצוות על פניו, הוא בחר בדרך הזו והוא ממש שמח בה. זה באמת ריגש אותי להקשיב לו .. עד ש.. טוב, אני מאוד כנה ותמיד אומרת את האמת כך שבאופן אוטומטי נהגתי כך גם איתו – הוא הבחין בכנות שלי ואמר שהוא שמח שאני כנה כזו כי גם הוא אדם כזה שמעדיף לומר את האמת מאשר להסתיר .. דיברנו על המון דברים שבכלל לא אמורים לדבר בשיחה ראשונה ואולי זו טעות אבל זה כבר קרה ואת הנעשה אי אפשר להשיב. אחרי שעה בערך של שיחה הוא דיבר על העבר שלו והסתבר לי שלפני 3 שנים הוא היה בזוגיות עם מישהי במשך 3 שנים , הם שניהם היו חילוניים ובכל זאת במשך השנתיים הראשונות הם שמרו נגיעה כי הוא כיבד אותה וכו' .. לי זה היה הזוי לשמוע בתור אחת שניסתה לשמור אבל הם עשו את זה מלכתחילה בניגוד אליי כך שאני כן מאמינה לו. הקטע הוא שבשנה הרביעית הם כבר שניהם הרגישו "מוכנים" וקיימו יחסים. זה כלכך ציער אותי עד שהצטברו לי דמעות בעיניים , ידעתי שאין דבר כזה מושלם ועוד מעט יבוא חיסרון אבל לדבר כזה לא ציפיתי… כמו שכבר ציינתי –אני כנה מאוד אז פשוט אמרתי לו את האמת, את זה שאני רוצה להיות הראשונה של בעלי וזה ממש מבאס לשמוע שהוא כבר חטא עד כדי כך. הוא אמר שהוא מבין אותי ואני כבר התכוונתי לומר שאני מצטערת אבל לא נראהלי שאני מסוגלת לזה עד שהוא התחיל לדבר ובינתיים אני חשבתי על זה שתכלס, לא הייתי רוצה שהזיווג שלי ישפוט אותי עפ"י מי שהייתי לפני 3 שנים ואפילו לא לפני שנה , ברוך ה' אני כן שמורה והכל אבל ברור שחטאתי ובכלל אני אדם אחד כמעט לגמרי.. עליתי בהמון מדרגות מאז ברוך ה', אז המשכתי להקשיב לו ודיברנו על חזרה בתשובה, על החששות שלי מימה שהוא חווה ועל החרטה שלו לגבי זה .. זו הייתה השיחה הכי גלויה שהייתה לי אי פעם עם בן אדם ואני חושבת שהוא כן חזר בתשובה שלימה הרי הוא עזב את החטא, מתחרט , התוודה וגם קיבל לעתיד. כאשר אני נזכרת בחטאים שלי אני עוברת שוב על השלבים האלה וזה מרגיע אותי .. במיוחד הקבלה לעתיד שאני יודעת שברוך ה' הנה היום אףאחד לא היה מאמין שהייתי מדברת פעם כמו שהייתי, אני נראית כלכך תמימה כי לימוד התורה באמת קצת ניקה אותי ברוך ה' ואני רוצה להאמין לו שגם אצלו זה ככה אז החלטנו שכן נמשיך לדבר אבל אני ממש רוצה לשמועאת דעתכן כי אני בכל זאת מפחדת לטעות עם זה , אם אפשר להאריך אשמח. תודה

התשובה:

שלום לך ותודה על שאלתך ודברייך הכנים. אני מבינה לגמרי את תחושת האכזבה ממפגש שנראה מושלם והתברר כחסר מאד. את עומדת מול מידע שלא ציפית לו וקשה לעכל אותו. אבל כפי שכתבת– אין דבר מושלם, וצריך להתמודד עם מה שיש.

לפני שאתייחס לשאלתך, חשוב לי לומר מילה – לא בתור רבנית, אלא מתוך ניסיון החיים: יש להיזהר מאד מקשר שמתפתח אך ורק דרך הטלפון. לכן הייתי מייעצת עד כמה שאפשר לנסות ולהיפגש פנים אל פנים לפני קיומן של שיחות טלפון ארוכות. ישנם הרבה מקרים שמתפתח משהו מאוד אינטנסיבי בטלפון וכשסוף סוף נפגשים פנים אל פנים הדברים נראים לגמרי אחרת. בנוסף, הרבה יותר קשה למצוא שמשהו חסר בדייט הראשון כאשר כבר השקעת שעות על גבי שעות של שיחות טלפון מקדימות. לכן עדיף למקד את שיחת הטלפון הראשונה בתכנון המפגש, ולקיים את השיחות הארוכות בפגישות עצמן.

ובחזרה לשאלתך: מדברייך אני מבינה שהעלית את שאלתך מיד כשהסתיימה השיחה הראשונה, וייתכן שבזמן שעבר מאז דברים אלו כבר לא יהיו רלוונטיים.. ובכל זאת יש כאן נקודה מאוד חשובה שעשויה להיות רלוונטית גם בעתיד: איך ראוי להתייחס לעבר של הזולת – האם ראוי לשפוט, להיזהר, או לקבל הכל בזרועות פתוחות? שאלה זו היא עקרונית וחשוב ללבן אותה(או למקרה זה או להבא).

הגמרא במסכת ברכות (דף יט ע"א) מביאה מאמר בשם תנא דבי רבי ישמעאל:"אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה – אל תהרהר אחריו ביום, שמא עשה תשובה. שמא סלקא דעתך? אלא: ודאי עשה תשובה. והני מילי – בדברים שבגופו, אבל בממונא – עד דמהדר למריה." פירוש הדברים הוא שאפילו אם ראית ת"ח שעושה עבירה אתמול בשעות הערב כבר הבוקר צריך לסמוך עליו כי עשה תשובה בינתיים. אךה גמרא מסייגת את הדברים ומחלקת בין שני מיקרים שונים – אם הת"ח חטא בגופו, כלומר, בחטא פרטי בין אדם למקום, צריך לסמוך עליו שעשה תשובה, אפילו אם את לא רואה שום סימן חיצוני לכך. אבל אם הוא חטא כדברי הגמרא בענייני ממון אז אנחנו כבר לא סומכים עליו עד שהוא מחזיר את הכסף שחייב, או עד שהוא מרצה את הקורבן, אם ניתן לעשות זאת. נראה לי שאפשר להבין את דברי גמרא על חטא בענייני ממון באופן רחב יותר, ולכלול בו כל מקרה שיש בו קורבן. הגמרא אומרת שבמקרים בהם יש קורבן צריך לדרוש מהתלמיד החכם "הוכחה" שהוא באמת עשה תשובה.

במקרה שכתבת, מדובר בקיום יחסים תוך כדי זוגיות והסכמה, דבר שהוא חטא פרטי בין אדם למקום, מן החטאים שאפשר בהם לשער שתלמיד חכם עשה תשובה, ובמיוחד כאן כשהוא העיד על עצמו מפורשות שהוא עשה תשובה. מקרה זה שונה מאוד מחטאים שיש בהם פגיעה בזולת. אם היה נודע לי שמישהו חטא באחד מאלה, הייתי מהססת הרבה יותר לגבי המשך הקשר איתו.

תהליך התשובה, כאשר הוא מתרחש באמת ובתמים, הוא דבר אמיתי ועמוק. יש לגמרא שלל של אמירות חיוביות לגבי תהליך התשובה ובעל התשובה. למשל,"דאמר רבי אבהו: מקום שבעלי תשובה עומדין – צדיקים גמורים אינם עומדין" (ברכות לד ע"ב). בנוסף, ישנו רצף של מימרות במסכת יומא (פו ע"ב) בגמרא על גדלות התשובה – "גדולה תשובה שזדונות נעשות לו כזכיות" ועוד הרבה. כאשר המשנה מדברת על אונאת דברים (ב"מ ד:י), אחד המעשים שהמשנה אוסרת לעשות הוא להזכיר לבעל תשובה את מעשיו הקודמים. עד כדי כך האמינו חז"ל בכוחה של התשובה עד כי אסרו להזכיר לבעל תשובה את העבר שלו!

אין מחסור במקורות המלמדים אותנו את מעלתה של התשובה. אך כמובן מדובר כאן בנושא רגיש הנוגע לרגשותייך העמוקים ולא די שתקבלי זאת כאמת במישור התאורטי. פעמים קבלה כזו, מכל הלב,דורשת זמן ויישוב הדעת כדי לחשוב על הדברים, ולעכל את המידע שקיבלת. אני מברכת אותך שתמצאי את הקשר הטוב לך עם האדם המתאים עבורך ושתזכי לבנות בית של אהבה ושל צמיחה הדדית, ושתשרה ביניכם השכינה.

הגומל בפני נשים וגברים בפחות ממניין

השאלה 

אני עומדת ללדת את הבן והילד הראשון שלנו בקרוב בע"ה. אנחנו רוצים לעשות ברית מילה קטנה מאוד בבית, עם רק 10-12 אורחים. אני רוצה לומר ברכת הגומל, אבל המוהל שבן זוגי דיבר איתו אמר שחייב מניין. אני בוודאי לא אלך לבית כנסת, מכיוון שלצערי אין בית כנסת בו אני מרגישה בנוח באזורנו וגם כי אהיה אחרי לידה… לפני כמה זמן קראתי שבמקרה כמו שלי צריך 10 אנשים ולא 10 גברים, אבל אני כבר לא מצליחה למצוא את המקורות לכך. אתן יכולות אולי להגיד לי איפה אוכל לקרוא על הנושא הזה? 

מה עמדתכן ההלכתית בנושא הזה?

תודה רבה!

התשובה 

שלום וברכה,

בע"ה שתהיה לידה קלה!

כתוב שארבעה צריכים להודות: יורדי הים, הולכי דרכים, היוצא מבית האסורים ומי שהיה חולה ונתרפא. המשותף לכולם שהם יצאו בשלום מסכנה, לפיכך גם היולדת חייבת בברכת הגומל. ועל כן שאלתך לגבי אופן אמירתה במקומה. 

תשובה בקצרה

ישנו דיון בפוסקים האם ניתן לברך רק בפני עשרה והמברך שלא בפני מנין בירך ברכה לבטלה, או האם בדיעבד, גם ללא מנין גברים המברך יצא. להלכה, בפרט לגבי אישה שצריכה לברך "הגומל" אין מניעה לברך ללא מנין אלא בפני נשים או בפני בעלה כאשר אין אפשרות לאישה לברך בפני מנין, דבר המצוי אצל נשים ונכון גם לגביך לפי דברייך. ועל כן תוכלי לברך בפני הפורום שיתכנס בברית של בנך.  

תשובה בהרחבה

בגמרא מובא שאת ברכת הגומל יש לומר בעשרה (ברכות נד, ב, ראי שם השיטות השונות במחלוקת האמוראים). השיטה המקובצת בפירושו לסוגיה מציין שניתן לברך אף ביחיד בדיעבד, אם המתין שלושים יום ולא הזדמן לו לברך. והטור (אורח חיים,סימן ריט) פסק להלכה שלכתחילה אין לברך בפחות מעשרה אך בדיעבד אין זה מעכב ויצא ידי חובה גם בלא עשרה. הטור נסמך בפסיקתו על דיוק  בדברי הגמרא ("צריך" -משמע אין בכך חובה). אולם, הבה"ג סבור שאין לברך בפחות מעשרה. השולחן ערוך הביא בדבריו את שתי הדעות: שיש אומרים שאם בירך בפחות מעשרה יצא ויש אומרים שאם בירך בפחות מעשרה לא יצא. ונחלקו בעל מחצית השקל והגר"א אם משמעות דברי הסוברים שלא יברך בפחות מעשרה היא שאם בירך כך, הרי זו ברכה לבטלה (מחצית השקל) או שמא בכל זאת יש בכך שבח והודאה ומותר לברך (הגר"א). 

נשים חייבות בברכת הגומל. ומאחר שמניין גברים אינו זמין להן כלגברים הרי שלסוברים שדין זה של עשרה אינו מעכב, ניתן לברך בפני נשים. ואף לעמדה שאין לברך לכתחילה בפחות מעשרה על פי דעת הגר"א עדיין יש בברכה צד של שבח והודאה שהם ראויים כשלעצמם. 

בעל כנסת הגדולה (הגהות בית יוסף אורח חיים, סימן ריט) מתייחס לדינן של נשים ומסקנתו בעניין זה דומה, ואלו דבריו:

ועוד, שהרי אפשר לאשה לעמוד בבית הכנסת של נשים ולברך ברכת הגומל וישמעו האנשים בבית הכנסת שלהם. 

ועוד, דלא נאמר שצריך לאודויי באנפי עשרה אלא לכתחלה (לא נאמר שצריך להודות בפני עשרה בהכרח, אלא רק לכתחילה). אבל בדיעבד אפילו שלא באנפי עשרה יצא (בדיעבד אפילו אם אמר בפני פחות אנשים- יצא)

… ובאשה שאינה יכולה לברך בפני האנשים, לכתחלה תברך שלא בפני עשרה.

ולכן נראה שראוי שתברך האשה ברכת הגומל באנפי עשרהולפחות בפני איש אחד או נשים.

הקושי שעומד בפני בעל הכנסת הגדולה הוא כיצד תברך אישה בפני עשרה. לאחר שהוא מציע את האפשרות שתברך בפני גברים, או אפילו בפני עצמה כדין דיעבד, הוא מציע את האפשרות שתברך בפני נשים. מדבריו נשמע שזו אינה הצעה השקולה לברכה בעשרה. אלא שככל הנראה נשים רבות נמנעו לאורך הדורות מברכה זו. מכאן צמחה התקנה שבדיעבד אישה תברך בפני נשים. הרב הנקין בשו"ת בני בנים הסתמך על קביעה זו ופסק שנשים יכולות לברך הגומל בפני נשים אך כתב שאין חשיבות למספר הנשים, כיוון שנשים אינן יוצרות מניין ממילא. ואין הבדל בין שתיים למאה נשים (שו"ת בני בנים, ח"ד, סי' ה, עמ' כא-כד) 

פוסקים אחרים סברו שכיוון שנשים לא מצויות במניין באופן קבוע מוטב שלא תברכנה כלל: ר' חיים דוד הלוי (שו"ת עשה לך רב, ח"ה, לט) ציין שהערך של "כל כבודה בת מלך פנימה" מונע מן האישה את האפשרות לברך בציבור. ועל כן, רק אם מזדמן לה לברך בפורום משפחתי שבו יש עשרה, תברך. ואם לאו, הוא פוסק שתימנע מכך. פסיקה דומה נמצאת בדברי הרב עובדיה יוסף (שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן טו). 

אם כן, נראה שאפילו לשיטתם אין מניעה לברך כך בפורום של נשים שאינו פוגע בערכים אלו. וכך אכן כתבו משמו של ר' משה פיינשטיין (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יד): "שתברך בפני עשרה, על כל פנים בפני נשים, ואיש אחד. אלא שאין עניין במניין של נשים, ודייה אם תברך בפני אדם אחד, איש או אשה, ולכתחילה, אם היא נשואה, תברך בפני בעלה".

אם כן, אין מניעה לברך בפני נשים, או בפני הבעל או בפניו ובפני קבוצת חברות, או בפני הפורום שיתכנס לברית המילה שלדבריך יכיל יותר מעשרה ויהיו בו גם כמה גברים וכמה נשים. מדובר בפתרון הלכתי שיש לו תומכים רבים והוא מעוגן במקורות היטב.

בהצלחה 

מיכל

הרבנית מיכל טקוצ'ינסקי היא ראשת בית המדרש לנשים בהיכל שלמה וראשת תוכנית ההלכה במגדל עוז.

מדוע אנו נוטלים "מים אחרונים" בסוף הסעודה?

השאלה:

ברצוני לדעת, מהי הסיבה שאנו נוטלים "מים אחרונים" בסוף הסעודה?

תשובה:

שלום רב

את שואלת שאלה מעניינת מה המקורות של המנהג/דין ליטול מים אחרונים.

בגמרא מוצאים לכך שני טעמים מרכזיים:

  1. במסכת ברכות (נג ע"ב) לימדו שצריך לקדש את הידים לפני ברכת המזון כי הידים מזוהמות ולא מכובד לברך כך. ונהגו בכל מקום לנקות את הידיים אחרי הארוחה. כלומר יש מצווה לנקות את הידיים ולהתקדש לפני הברכה.
  2. במסכת חולין (קה ע"ב) "אמר רב יהודה בריה דרבי חייא מפני מה אמרו מים אחרונים חובה? שמלח סדומית יש שמסמא את העינים". כלומר חובה ליטול מים אחרונים משום סכנה.

לגבי הטעם השני נחלקו ראשונים:

הרי"ף [ברכות דף ל"ז ב בדפי הריף] כתב שיש חובת מים אחרונים ללא קשר למלח, כי חכמים קבעו אותו כחובה ולכן אנו מקיים אותו ללא קשר לסיבתו.

בעלי התוספות והרמב"ם חלקו על הרי"ף ותלו את דין מים אחרונים במלח סדומית, אך הגיעו למסקנות שונות:

בעלי התוספות [חולין ובערובין יז ע'מ ב] מלמדים שכבר בימיהם לא נהגו במים אחרונים ותלו את הסיבה בכך שדין מלח סדומית אינו רלוונטי משתי טעמים –

  • לא היה מלח סדומים מצוי ביינהם.
  • לא היה נהוג לטבול את האצבעות במלח.

הרמב"ם [ברכות ו' ג'] חושש לכל מלח שמא מעורב בו מלח סדומית שיכול ליצור נזק, ולכן דורש נטילת מים אחרונים בכל אכילה ולכאורה גם בימינו.

בזוהר הוסיפו  למצווה טעם על פי הסוד, שעל ידי 'מים אחרונים' מסירים את הזוהמה, שהיא חלק הסטרא אחרא, ועל ידי כך האדם מוגן מדברים רעים. (זוהר חדש רות פז).

ראינו אם כן שלא הייתה התייחסות מפורשת לסיבה שהטעם הראשון במסכת ברכות אינו תקף, אך יש דיון על תקפותו של הסכנה שיש במלח.

נפנה לפוסקים לבירור ההלכה:

השולחן ערוך מתייחס בדבריו גם לטעם הראשון של זוהמת הידים. בסימן קפ"א פוסק השו"ע (קפא, א) שיש חובה ליטול מים אחרונים. אולם בסוף דבריו (קפא, י) מביא שיש שנהגו לא ליטול מים אחרונים.

השולחן ערוך ממשיך וכותב שגם לנוהגים לא ליטול עדיין הסיבה הראשונה בתוקף ובמקרה שידיו מזוהמות מהאוכל, או שהוא רגיש ומקפיד על נקיון ידיו צריך ליטול ידיו לפני ברכת המזון (שם סעיף י).

עולה מדבריו שהטעם הראשון המדבר על זוהמת הידיים תמיד היה בתוקף בתקופות/במקומות בהם אכלו בידיים. במציאות בה לא אוכלים בידיים אלא בסכו"ם, ונעזרים במפיות טעם זה אינו תקף, למעט במצבים שפירט השולחן ערוך.

לגבי הטעמים הנוספים השולחן ערוך מחמיר שיש ליטול מים אחרונים אך מביא את מנהג המקלים.

.למעשה, דעת רוב הפוסקים, שצריכים ליטול ידיים 'מים אחרונים' ולמרות זאת בעולם רבים ובהם גם יראי שמיים, נוהגים להקל.

מצאתי לקולא זו מספר הסברים: 1. דין מים אחרונים הוא מדברי חכמים, והכלל הוא שבמחלוקת בדברי חכמים הלכה כדברי המיקל [הרב אליעזר מלמד פניני הלכה דיני ברכת המזון ט']. 2. מאחר והשתרש המנהג אצל רבים לא ליטול יש על מה לסמוך שהנטילה היא חומרא. (שו"ת שבט הלוי ד, כג).

בכל מקרה ברור שמי שחש שידיו מלוכלכות צריך לנקות ידיו לפני ברכת המזון. ולכן מי שמתכוון לשטוף את ידיו בסוף הארוחה יש לעשות זאת לפני ברכת המזון .

מי שבמשפחתו נהגו להקפיד על מים אחרונים חייב להמשיך מעיקר הדין.

כל טוב,

בתיה

הרבנית בתיה קראוס היא יועצת הלכה, עו"ס בכירה בתחומי זקנה נכות וקהילה, לומדת ומלמדת הלכה במתן

הרחבה:

יש משפחות בהם רק הגברים נהגו ליטול מים אחרונים והדבר נובע מכך שהחמירו בכך מהטעם המובא בזוהר, ומסורת הלכתית הנוהגת להחמיר בגלל טעמי קבלה וחסידות לא החמירו בה לגבי נשים. כמובן שאין מניעה שבמשפחות אלו נשים תקפדנה גם על מים אחרונים. עוד פרטים בדיון זה ניתן לראות בפניני הלכה, ברכות ט – את מוזמנת לעיין בספר בגרסתו האינטרנטית בקישור המצורף.https://ph.yhb.org.il/10-04-09/

סיכום פרטי דינים במים אחרונים נמצאים שם בפרק י'.

האם יש בחירה חופשית?

בחירה חופשית

שלום אנחנו בנות שלומדות בתיכון ועושות עבודה בנושא אמונה וחשבנו שאולי יש לך תשובה לשאלה האם יש בחירה חופשית?

ברוב המקרים יש לך בחירה לעשות מה שאתה רוצה אבל בסוף אתה חוטף על זה עונש למרות שבחרת לעשות מה שאתה רוצה לטוב ולרע.

למשל אדם בא לרצוח מישהו  זה  מה שהוא בחר לעשות  אבל אם הוא יעשה  זאת יהיה  לזה של השלכות  (כניסה לכלא) זה סותר כי בעצם אין לא בחירה חופשית.

לסיכום אנחנו נשמח שתענה לנו על השאלה הזאת  כי לדעתנו זה מאוד חשוב לדעת מתי יש לך בחירה חופשית ואם אין לך אז למה?

נודה על תשובתך

התשובה ניתנה על ידי הרבנית חנה השקס במסגרת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל"

שאלתכן מעידה על סקרנות ומחשבה, וכיוונתן בה לדעת רבים וגדולים.

רבי עקיבא, במסכת אבות (ג:טו) שאל שאלה מעט שונה: מקובל לחשוב שא יש חופש גמור לבחור העתיד פתוח לגמרי. הרי  אי אפשר לדעת מה כל אדם יבחר לעשות, וכל פעולה שלנו משנה את העתיד. אך על פי התורה הקדוש ברוך יודע מה צופן העתיד ושהוא העניק לנו בחירה חופשית! זוהי תגובתו של רבי עקיבא לקושי הזה: "הַכֹּל צָפוּי, וְהָרְשׁוּת נְתוּנָה". ההתנהגות שלנו אכן צפויה מראש על ידי ה', ולמרות זאת הרשות נתונה! רבי עקיבא לא פותר את הקושי אלא  מצביע עליו, בדיוק כפי שאתן עשיתן, והוא מקבל באמונתו את האמת של שניהם.

גם הרמב"ם מעלה את השאלה כי בימיו האמינו רבים שהעולם הוא 'דטרמיניסטי', כלומר  מתקדם בהכרח לכיוון מסוים וקבוע מראש. אם כך גם מעשיו של כל אדם ואדם הכרחיים ולא נתונים לבחירה.  אבל, הוא אומר,  "לא תחשוב שבהיותו (של ה') יודע המעשים … האדם מוכרח במעשיו על מעשה מן המעשים. אין הענין כן! אבל הרשות ביד האדם במה שיעשה." גם לא מסביר איך הדבר ייתכן אך קובע שיש בחירה חופשית.

המדע בימינו מסבך עוד את השאלה:  אמנם אנחנו מרגישים שאנחנו בוחרים את מעשינו אך לאמיתו של דבר הגנים שלנו והסביבה בה גדלנו קובעים את הבחירות. ובכל זאת החברה המודרנית שופטת פושעים על פשעיהם, כלומר היא מייחסת לכל אדם אחריות למעשיו וחופש בחירה.

עתה שאלו את עצמכן: האם העובדה שצפוי לכן עונש אם, למשל, תאחרו לשיעור או תשקרו תמיד מנעה מכן לבחור במעשה "הרע"? אם זה היה נכון גם הרוצח מהשאלה שלכן לעולם לא היה בוחר ברע. והרי, לצערנו הרב, ישנם בעולם רוצחים.

העונשים בתורה, והעונשים בחוק המדינה מסמנים גבולות של טוב ורע. אנו מבינים עד כמה מעשה הוא רע על פי חומרת העונש. אך, התורה לא מסתירה שלמרות העונשים והתוצאות רבים בוחרים לעשות את הרע, ועובדה זו דווקא מוכיחה שיש בחירה.

אני מאחלת לכולנו שנדע להשתמש בבחירה החופשית שניתנה לנו ונשמור על החופש שלנו מכל משמר. ושנדע לבחור בטוב.

חנה

הרבנית חנה השקס היא עמיתה במכון למנהיגות הלכתית במדרשת לינדנבאום. כותבת ומלמדת בנושאי מחשבה וספרות.

שימוש במים חמים בשבת – עדיף חשמל, גז או דוד שמש?

שלום,

אנחנו משפצים עכשיו דירה, ואנחנו צריכים לבחור דרך לחימום מים (חשמל, גז, שמש או שלושתם). האם בגלל חימום מים בשבת עדיף פתרון חשמל? 

האם יש דרך שמאפשרת שימוש במים חמים מדוד חשמלי (אולי פתרון של מכון צומת או משהו)?

בדוד שמש אנחנו נוהגים כמו השיטות המקילות שמאפשרות שימוש בשבת.

תודה רבה.

 

 

תשובה:

שלום לך, ברכותי לרגל השיפוץ.

בעניין חימום מים, אכן קיימות שלוש האפשרויות שציינת. השימוש הרווח ביותר בארץ נעשה בדודי שמש בשילוב עם חימום ע"י חשמל (בויילר) לימים מעוננים, או בדוודים חשמליים בלבד. שימוש במערכת גז (יונקרס) רווח פחות, מה שמביא לכך, שרבים מפוסקי זמנינו לא נדרשו לעסוק בשאלת התאמתם לשימוש בשבת.

ככל הידוע לי, מערכת חימום המים בגז מופעלת באופן חשמלי באמצעות חיישן, המגיב לירידה בלחץ המים עם פתיחת הברז. ישנם חיישנים המדליקים להבה, וישנם כאלה אשר מגבירים עצמה של להבה קיימת. בשני המקרים פעולת האדם גורמת באופן ישיר להפעלת החישן, ולכן אסורה בשבת.

לגבי שימוש בדוד חשמלי, כאשר הדוד פעל לפני שבת, ובשבת הוא כבוי, כל עוד המים אינם מגיעים לחום שהיד סולדת בו (לכל היותר 45 מעלות), לכל הדעות מותר להשתמש במים, מפני שאין בכוחם לבשל.

כאשר ישנו ספק אם המים שבדוד לוהטים (מפני שהדוד לא דלק שעות מרובות), כתב הרב מלמד (פניני הלכה הלכות שבת הרחבות פרק י' סעיף כד), כי ניתן להתיר זאת, כאשר הדוד דלק לפני כניסת השבת, זאת משום שמדובר ב"דבר שאינו מתכוון", כלומר, האדם משתמש במים שהוחמו מבעוד יום, ושימוש זה מותר. אולם הוצאת המים מביאה לכך שמים קרים ייכנסו לתוך הדוד ויתערבו במים הרותחים שבתוכו, מה שיביא לבישולם. בישול זה הוא מלאכת שבת, שאסור לעשותה. אך במקרה המדובר, אין כוונתו של האדם הפותח את הברז, לגרום לחימום המים הקרים, וגם אין וודאות, שכך אכן יקרה. לכן מותר להשתמש במים הללו ללא חשש. (כל זאת כמובן כאשר הדוד כבוי בשבת). ועוד, כאשר גוף החימום החשמלי אינו פועל, אף על פי שישנם בתוך הדוד מים חמים, המים הקרים שייכנסו לתוכו, יתחממו בגרמא בלבד, ולא בפעולה ישירה של האדם.

כדאי לדעת, שלאחרונה פיתחו במכון צומ"ת פתרון טכנולוגי, שמאפשר שימוש במים שהתחממו בשבת בדוד חשמלי. פתרון זה כולל ווסת טמפרטורה, אשר ימנע מהדוד לחמם את המים מעבר לחום שהיד סולדת בו, ועקיפת הקשר הישיר שבין הווסת וגופי החימום, כך שפיקוד אלקטרוני מפעיל את גופי החימום בתדירות קבועה ובפרקי זמן קצובים, ואינו מושפע מפעולת האדם, פותח הברז.

בשאלתך כתבת שאתם מקלים בענין דוד שמש. הרחבה הלכתית בנושא זה מצורפת בסוף התשובה.

לכן בסיכום נראה  כי דוד שמש הינו המומלץ ביותר (גם מבחינה אקולוגית, וגם כאמצעי החסכני ביותר), דוד חשמל, הדולק בשבת, מותר לשימוש רק בצירוף ההתקן של מכון צומת, ומערכת גז אינה אפשרית לשימוש בשבת.

אני מאחלת לכם שהשיפוץ יעבור בקלות ובס"ד.

עידית

הרחבה בעניין דוד שמש:

 התורה אסרה לבשל באש וב"תולדות האש" (חפץ שהתחמם ע"י האש, והוא חם דיו כדי לחמם בעצמו). בישול ע"י חום השמש מותר, אך חכמינו גזרו איסור על בישול ב"תולדת החמה", למשל בגד, או כלי שעמדו בשמש, והם לוהטים (מס' שבת דף לח ע"ב-לט ע"א, שו"ע אורח חיים סי' שיח, ס"ג). יוצא מכך, שהגדרת חימום המים בחמה או בתולדות חמה, היא שתכריע לאסור או להתיר שימוש בדוד שמש בשבת.

פוסקים רבים סברו כי מדובר בבישול בחמה, ולא בתולדות החמה, מפני שתפקיד הקולטים הוא לרכז את קרני השמש בלבד, ועיקר החימום לא נעשה באמצעות החום שלהם (הרב קאפחבקובץ זיכרון הראל, עמ' 113-117, ציץ אליעזר חלק ז סי' יט, וחלק ח סי' יד, הר צבי אורח חיים חלק א סי' קפח, יביע אומר חלק ד, אורח חיים סי' לד, שמירת שבת כהלכתה במהדורה ראשונה פרק א סכ"ט) . לעומתם יש מי שראה בצינורות המים תולדות חמה ולכן אסר שימוש זה בשבת (מנחת יצחק חלק ד סי' מד, אז נדברו חלק א סי' לד). מעבר לכך, בשמירת שבת כהלכתה מהדורה שניה, לא חוזר בו המחבר מסברתו, אך נוטה להחמיר בשימוש בדוד שמש, שמא יטעו וישתמשו בעקבות זאת גם במים שחוממו בדוד חשמלי (פרק א, סמ"ה הערה קכ"ז בשם הרב אוירבך).

עניין נוסף שיש לתת עליו את הדעת, הוא חימום המים הקרים, הנכנסים אל הדוד ע"י המים שהתחממו מן השמש. מכיוון שבפתיחת הברז נכנסים מים קרים לתוך דוד השמש, נשאלת השאלה האם חימום מים אלה נחשב כבישול בשבת, או לא. 

בישול זה נעשה בתולדת חמה, ונכלל לכאורה בגזרה, אולם האדם המשתמש במים החמים אינו מעוניין בתוצאה הנלווית של כניסת מים קרים ובישולם, ולכן מדובר בדבר שאינו מתכוון. מלבד זאת אין ודאות שאכן כך יקרה (פסיק רישא), מכיוון שאיננו בטוחים שהמים החמים יגיעו לטמפרטורה של יד סולדת (שבכוחה לבשל), ואף אם ברור שהמים חמים במידה רבה, זהו פסיק רישא דלא ניחא ליה (שהרי כניסת המים הקרים מקררת את כל הדוד) באיסור דרבנן, שמקילים בו לכתחילה (תרומת הדשן סד, שו"עאו"ח סי' שכ, סי"ח, באר יצחק אורח חיים סי' טו, יביע אומר חלק ד, אורח חיים סי' לד). ואף מי שמחמיר בפסיק רישא דלא ניחא ליה מדרבנן (מגן אברהם סימן שיד ס"ה, משנה ברורה סימן שיד, סי' יד) מתיר כאשר מדובר בשני דרבנן –  בישול בתולדות חמה, שאיסורו מדרבנן, ועשייתו בגרמא.

האם מותרים יחסים או מגע מיני כלשהו לפני החתונה?

שלום
אני בשנות ה20 המאוחרות ואף פעם לא הייתי בזוגיות וזהו דבר שאני מאוד רוצה לחוות.
אני לא שומרת נגיעה אבל לא שכבתי עם אף אחד או עשיתי פעולות דומות. הקושי כבר גדול מאוד ובגלל שבכל מקרה אתחתן בגיל מאוחר לא יודעת על עצמי אם אצליח להחזיק מעמד עד אחרי החתונה.
האם מבחינה הלכתית זה אפשרי לשכב לפני החתונה? או לקיים איזשהו מגע מיני? ואם אעשה זאת אז אני כבר לא אחשב דתייה?

כמו כן, בחלק מהפגישות יותר ויותר גברים שמגדירים את עצמם דתיים סיפרו שהם כבר שכבו עם נשים אחרות וחשוב להם לשכב דווקא לפני החתונה. כדי להכיר עוד פן בזוגיות.
אם הם כבר ויתרו, והם אלה החייבים בחיוב של איסור שפיכת זרע לבטלה, אז האם אני חייבת לא לשכב גם? האם זה רק איסור על הגבר ואישה כן יכולה?
מקווה שהסברתי את עצמי. 

תודה לכן, אתר חשוב כל כך 

 

תשובה:

שלום לך.

קראתי בכאב את מילותייך הכנות שמשמיעות את הקושי, הרצון והתשוקה שעומדות מאחורי השאלה ההלכתית שאת מבקשת עליה תשובה.

אם אני שומעת נכון, הקושי שאת מעלה בדברייך נוגע לשתי סוגיות: האחת היא הרצון להיות בקשר זוגי: לקבל ולהעניק אהבה, והשנייה היא התשוקה לחוות כבר אינטימיות ומגע פיזיים. שני הקשיים הללו קשורים האחד בשני ולפעמים נראה לנו שאם נשחרר משהו בהתנהגות שלנו במרחב הפיזי נפתח את הדלת למצוא קשר זוגי. האמת היא שהמחשבה הזו היא בדרך כלל מצגת שווא דמיונית וכדאי לבדוק את עצמנו טוב יותר מה קורה לנו כאשר אנחנו משחררים את ההתנהגות שלנו בתחום המכונה "איסור נגיעה".

את צודקת שהאתגר איתו את מתמודדת הוא קשה. השינויים של מציאות העולם המודרני (העלאת גיל הנישואין, הכתרת הבחירה והאהבה כתשתית קריטית לנישואין, פיתוח המודעות של נשים למיניות שבתוכן ועוד..)מכניסה א/נשים בוגרים שטרם נישאו לתוך תיבה עמוסה ומתוחה שקשה עד מאד להצליח להתנהל מדויק ונקי בתוכה. זכרי: את לא לבד שם בתוך התיבה והקושי איתו את מתמודדת, בהצלחה יותר או פחות, משותף לעוד רבים וטובים שכמוך.  אינני כותבת זאת על מנת להרפות ידייך, אלא על מנת שלא תחושי בודדה ואשמה במחשבות וברצונות שאת מוצאת בתוכך פתאום.

ובכל זאת בחזרה לשאלתך: ההלכה אוסרת על קיום יחסים בין איש לאשה שאינם בתוך מסגרת של ברית נישואים: האיסור הזה מכיל בתוכו מקבץ של הלכות:

  1. איסור מגע עם אשה נידה שלא טבלה ונטהרה כהלכה – אחד מאיסורי כרת המפורשים בפרשיית העריות הוא קיום יחסים עם אשה שלא נטהרה: "אל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ" (ויקרא, פרק י"ח, פסוק י"ט). לגבי מגע שאיננו קיום יחסים, נחלקו הרמב"ם והרמב"ן האם גם הוא כלול באיסור הכרת או שהוא איסור דרבנן. איסורים אלו חלים על אשה כמו על איש.
  2. איסור לקיים יחסים מזדמנים או קבועים עם אשה פנויה – איסור נוסף המפורש בפסוקים הוא מה שמכונה בתורה: איסור קדשה "לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל" (דברם, פרק כ"ג, פסוק י"ח). הרמב"ם הגדיר את האיסור כאיסור לקיים כל יחסים שאינם במסגרת של קידושין ונישואים. הראב"ד חלק עליו והגדיר את האיסור רק על קיום יחסים מזדמנים שאינם בתוך מסגרת של קשר קבוע בין איש לאשה ספציפיים. גם איסור זה חל על האשה כמו על האיש.
  3. תקנה האוסרת על נשים רווקות לטבול ולהיטהר לשם קיום יחסי אישות – בשו"ת הריב"ש (סימן תכ"ה) מוזכרת תקנה האוסרת על נשים פנויות לטבול ולהיטהר. מקורה וזמנה של התקנה אינם ברורים, אך הגיונה ברור ומפורש: על מנת למנוע מכשלה מאלו שיסברו שללא איסור הכרת של הנידות הדרך לקיום יחסים בין רווקים סלולה. תקנה זו מתייחסת כמובן רק לנשים.
  4. הבעיה שאת מזכירה בשפיכת זרע לבטלה – קיום יחסים בין רווק ורווקה הם אסורים הלכתית אך אינם נכללים תחת הגדרת הוצאת זרע לבטלה, ובכל זאת ישנן סיטואציות של מגע מיני העשויות להוביל לכדי הוצאת זרע לבטלה. מקורו של איסור זה מעורפל, ובכל זאת ההתייחסות אליו פזורה על פני מימרות שונות אצל חז"ל (לדוגמא מסכת נידה דף יג ע"א). איסור זה חל כמובן רק על האיש.

ניסיונות למצוא פתחים והיתרים הלכתיים לאפשר לאנשים שטרם נישאו לקיים יחסים הם בעייתיים הלכתית ונדמה לי שפשוט הוא שלא עולים בקנה אחד עם רוחה והגיונה של ההלכה.

דומני שבהתמודדות בה את נמצאת לא נכון יהיה לחתום את הדברים באיסור ההלכתי, אלא לחזור ולהיזכר בנקיות וביופי שיש במפגש גופים שנעשה מתוך מחויבות וברית שמהוות משקל מאזן ומשלים ליצריות ולתאווה החזקים (הנמצאים, משמחים ומאתגרים את כולנו ב"ה..). המציאות שאת מתארת, בה גברים שאת פוגשת מספרים שכבר קיימו יחסים ובכך אולי גם משדלים אותך לנהוג כך – היא מציאות זולה שלא נותנת כבוד לאינטימיות וליחסי אישות המפגישים איש ואשה הקשורים ואוהבים זה את זה.

את עומדת באתגר קשה, שכן כמו שאת מתארת סימני השאלה על האופן בו את בוחרת להתנהג מצויים גם בתוכך וגם מהאנשים איתם את נפגשת. אני מאמינה שאם תצליחי להיות קשובה לעצמך, תחושי לצד הקושי, גם ברווח גדול שביכולת לעמוד ולנהוג על פי מערכת האמונות וההלכה. לא תמיד קל למצוא מי שידבר אל ליבך, אבל אני מציעה לך לנסות ולחפש בסביבת המגורים שלך דמויות, שיעורים או כל דבר שימלא אותך בכוחות של חיים והתחזקות שיסייעו לך לחיות ולעמוד בתוך המציאות המורכבת של חייך.

לצד אמירות אלו חשוב לי להתייחס לקול נוסף שאת משמיעה בדברייך. בני אדם, באשר הם (אפילו בני אדם דתיים..) מורכבים מכוחות וצרכים שונים המסתובבים בתוכם. ראוי הוא שכל אדם יציב לעצמו את הציור של העולם המוסרי והערכי שעל פיו הוא רוצה להתנהל, אך העובדה שלא תמיד אנחנו מצליחים לעמוד באותו רף רצוי שהצבנו לעצמנו, איננה קובעת שאנחנו כבר לא בסיפור.. או כמו שאת כותבת: "ואם אעשה זאת אז אני כבר לא אחשב דתייה.." הקב"ה נתן לנו בתוך התורה את האפשרות לעשות תשובה ובכך הוא סימן את ההכרה שבני אדם הם יצורים שנופלים ושוב קמים. צריך להיזהר לא לעשות אידיאל מהנפילות שלנו ולהיות בתודעה של נפילה כשאנחנו שם וגם בהשתדלות להיות שם כמה שפחות – אבל העובדה שאנחנו נופלים איננה מגדירה אותנו כ"לא דתיים"..

אני מתפללת איתך שהקב"ה שהוא "רופא שבורי לב" יתן לך כוחות להתמודד עם האתגרים שבהווה וימציא לך במהרה את בן זוגך וביחד תבנו בית נאמן ושמח.

חנה

הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) היא ראש הישיבה בראש צורים

מה לבקש לאחר הטבילה להריון בקרוב, לאחר לידה שקטה?

איבדנו תינוק במהלך ההיריון ועברנו לידה שקטה, אנחנו רוצים שיבוא לנו במהרה הריון ולידה בבריאות. מה עלי לבקש או להגיד במהלך הטבילה במקווה?

תשובה

שואלת יקרה,

לפני שכתבתי לך דברתי והתייעצתי עם חברות אהובות ונשים יקרות שחוו גם הם אובדן הריון, אני תפילה שהמילים יהיו לעזר, לך ולנשים וזוגות אחרים המתמודדים.

מתוך שאלתך עולה בעוצמה הרצון להמשיך ולנסות למרות האובדן הכואב שעברתם. האופטימית שלך והכוח לא לוותר הם אוצרות גדולים שניחנת בהם.

עולם ההורות והילודה הוא עולם של חוסר ודאות; עולם רווי בתהליכים מתמשכים שאין לנו עליהם שליטה. מפתח החיים והלידות נמצא ביד ה'. כשם שאין בידינו כללים לקבוע איך ומתי תתרחש לידה בריאה ומי תזכה בברכה , כך אין גם דרך ברורה וידועה "למשוך" את השפע הזה ולהבטיח לעצמנו שנקבל אותו. לכן, אין בכוחי לספק לך "מתכון", או תפילה שתבטיח לזרז או להצליח את התהליך. לעומת זאת כוחה של התפילה רב בסיוע בהתמודדות הפנימית, הרגשית והנפשית, עם חוסר הוודאות, ובקבלתם של הציפייה והכאב שבדרך.

אספתי בעבורך מספר תפילות ודברי חיזוק, חלקן תפילות עבורך וחלקן עבור בן זוגך (מצורפות בהרחבה). חלק מהתפילות יפות לליווי כל הריון בשלביו השונים, וחלקם תפילות שנכתבו אחרי אובדן כמו שלכם.

אני ממליצה לך לקרוא את התפילות והחיזוקים ולראות מה מתוכם הוא המתאים לך ולבן זוגך. כל אחד ואחד מאיתנו שונה בנפשו, וכך גם נבדלות המילים המשמשות אותנו בפנייתינו לה'.

בנוסף לבחירה בתפילה מתוך התפילות הקיימות, אני מציעה לך לנסות ולבדוק אם תוכלי לכתוב תפילה משלך. תפילתך האישית, זו שתוכלי ליצור מתוך עולמך ורגשותיך, יכולה להיות בעלת משמעות גדולה במקומך הנוכחי, לא לכולם קל לכתוב תפילה, לפעמים דווקא בזמנים קשים אנו מעדיפים את מילותיהם של אחרים, אך למרות הכל אני מציעה לנסות. בתפילות האישיות המילים נובעות מליבה של המתפללת, וחכמינו למדו אותנו שה' רוצה ומחפש את ליבנו בתפילה. אני מציעה שתנסי פעם אחת ללא חששות, מתוך אמונה כי אין תפילה אחת "נכונה", וכי אין דבר שתאמרי או תחשבי שימנע ממך את הטוב שאת רוצה בו. כתבי והתפללי מתוך אמונה שה' מקשיב לתפילתך באהבה.

עצות נוספות הן לתת צדקה למטרה חשובה לכם, להרבות במעשים טובים, ולהתפלל גם על אחרים שידוע לכם שזקוקים לתפילות.

ושתשרה ברכת ה' בכם ובמעשיכם,

יעל

הרבנית יעל היא מנהלת מיזם "משיבת נפש – רבניות בית הלל", עמיתה בתוכנית ההלכה במדרשת לינדנבאום ומורה בתיכון פלך ירושלים.

הרחבה:

מצורף קישור לאתר בו יש תפילות רבות למהלך הריון:

http://www.dulot.co.il/iritmachlev/show.asp?art=16&t=l

ד"ר חנה קטן שלחה לי תפילה שנכתבה על ידי אישה שעברה אובדן הריון. התפילה הוענקה לד"ר קטן למען המטופלות שלה ולציבור כולו:

בס"ד

תפילה אחרי הפלה

אנא א-ל רחום וחנון, הרופא לנפש כל חי, רפא את גופי, ועזור לו להיות בעל כח וחיות. סייע לי בחלישות הגוף והנפש, ועזור לי למצוא כוחות להתחזק ולהמשיך קדימה. חנון ורחום, אשר בידך נפש כל-חי, בידך החיים ובידך המתים, אנא סייע לי להתחזק במחשבה שהכל ממך והכל מכוון- שהנשמה הטהורה שהייתה ברחמי כפיקדון למשך זמן קצר כל כך, נמצאת כעת במקום הנכון לה, לאחר שעשתה את תיקונה. מתחננת אני אליך שתשלח לי נחמה, בחסד וברחמים. תן מזור לנפשי הכואבת, תן ישועה לרוחי המתייסרת. האל הגדול והגיבור, מכלכל חיים בחסד, מחיה מתים ברחמים רבים, שלח שוב חיים לתוכי, וזכה אותי ואת אישי להיות צינור להבאת חיים לעולם.

שלח אורך ואמתך אלי, קרב אותי אליך שלא אתרחק ממך-מקור החיים בעולם. חזק אותי שלא אשקע בפחד ויאוש חלילה אלא אתמלא בכוחות גופניים ונפשיים מתוך אמונה שלימה בך ובמעשייך. "הטוב כי לא כלו רחמיך"- שלח לי הריון נוסף בקרוב. "והמרחם כי לא תמו חסדיך"- תודה על הזכות להיות בהריון אפילו לזמן קצר. אנא, תן בי כח ותבונה לחזק גם את אישי ולמלא אותו בכוחות, תקוה, אמונה ושמחה- שלא אבוש ולא אכלם, ולא אכשל לעולם ועד. "עד הנה עזרונו רחמיך ולא עזבנו חסדיך". יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלקי אבותינו, כשם ששמעת את תפילותינו וזיכית אותנו בהריון, כך תקבל את תפילותינו כעת- "ואל תטשנו ה' אלוקינו לנצח", ונזכה שוב לחסדך הגדול עלינו. "על כן אברים שפלגת בנו" יזכו לעשות את תפקידם ויעודם וכשם ששמעת את תפילותיהן של אמותינו הקדושות- שרה, רבקה, רחל ולאה- שבנו את בית ישראל, כן אזכה אני להיפקד בקרוב, ולהיות חלק מבנין עמך הקדוש. כי אתה שומע תפילת כל פה עמך ישראל ברחמים ובידך מפתח החיים והנשמות, ברוך אתה ה' שומע תפילה".

)נכתב בקבר רחל אמנו, סיון ה'תשע"ו(

ד"ר קטן ערכה גם דברי חיזוק למפלת מתוך "תורת היולדת":

דברי חיזוק למפלת ר"ל

מרכז רפואי מעיני הישועה

בת ישראל יקרה וחשובה !

בשעה של כאב ושברון לב יש לחזור ולשנן את דברי נעים זמירות ישראל "גם כי אלך בגיא צלמוות לא אירא רע כי אתה עמדי" (תהילים כ"ג, ד'), כלומר, בכל זמן ומצב נמצא הקב"ה עמנו – יודע, שומע וקרוב אלינו, בו מבטח ומשען.

את התפקיד החשוב ביותר והאחראי מכל, יצירת חיים, הטיל הקב"ה על הנשים. גזרה חכמתו יתברך שהתהליך המופלא והמלא בחכמת אין קץ יעבור דרכינו. אנו מלוות אותו בתפילות ובציפיות מראשית, בכל רגע, שעה, יום, חשות את כל שלבי ההתפתחות, ואין לנו שמחה ואושר גדולים יותר.

עלינו לדעת כי אנו שותפות לבורא כל העולמים, וממלאות בכך תפקיד שאין אחר יכול לבצע, ומכאן שאם בשלב כל שהוא בוטל התפקיד ע"י בורא העולם, אנו הרי את חלקנו עשינו בשלימות. ויתרה מכך, בגמ' במס' סנהדרין דף ק"י מובאת דעתו של רבינא כי מרגע הראשון להריון, העובַּר הוא כבר בן העולם הבא שנאמר: "זרע יעבדנו", ורש"י במקום מוסיף: "אף אם אח"כ היתה הפלה, ולא רק לנולדים".

והוסיף על כך בעל ה"אגרות משה", הגאון ר' משה פיינשטיין זצ"ל, גדול פוסקי ארה"ב ומגדולי הפוסקים בדורנו, כי כיון שהעובר לא חטא כלל, הרי שיקום בתחיית המתים כצדיק גמור הנקי מכל חטא, ולא יהא בצער גלגול מחילות ככל הנפטר בחו"ל, ואמו זכתה לקיים חסד גדול עם הנשמה שעשתה כאן תיקונה.

הרי שאין מקום למחשבה כי לריק יגענו ואין שכר לפעולתנו. יש ויש, והוא לאין שיעור. וכמובן אין לנו לעסוק ולחשב מדוע "השותף" הפסיק את תפקידנו. זה לא בידינו, ומובטח הוא הקב"ה ברוב רחמיו כי לטובה לנו.

ידועים דברי המדרש, כאשר במצרים הגזירות כבדו, והמצרים גזרו "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו", עמד עמרם והוציא (גרש) את אשתו. אמר: "לחינם אנו מולידים, הרי הצער של התינוק וההורים כה גדול, עדיף שלא להוליד", עמדו כולם (אחריו), והוציאו את נשותיהם. אמרה לו מרים בתו: "גזרתך קשה משל פרעה, שפרעה גזר רק בעולם הזה, ואתה גזרת גם בעולם הבא". ופירש רש"י: "שכיון שאינם נולדים, אינם באים לעולם הבא", ואף שהרי יש כאן צער נוראי שאין לתאר גם לתינוק שמוטבע בנהר וגם להוריו, אבל כיון שרק דרך מעבר בעולם הזה יכולה הנשמה להגיע לעוה"ב, כבר כדאי הוא כל הצער של כל התינוקות והוריהם, כדי שתיקון הנשמה יעלה אותה מעלה מעלה. וכיון שמתחילת ההריון כדכתבנו לעיל נחשב כבר כעובד ה', כנאמר "זרע יעבדנו", ממילא בכל שלב זוכה לנצח נצחים בעולם הבא.

שנינו במסכת יבמות דף סב. "אין בן דוד בא עד שתכלנה נשמות שבגוף", וביארו המפרשים כי בעולם העליון קיים אוצר של נשמות שנקרא "גוף", ומשם יורדות הנשמות לעולם בעוברים במעי אִמן, וכל עוד ישנן שם נשמות, עדיין לא הגיע קץ הגאולה. מכאן שכל נשמה היורדת לעולם יוצאת מאותו מקום שגוף שמו. א"כ גם נשמת העובר שנתנה בו לזמן קצר הרי גם היא יצאה מ"הגוף", וא"כ הרי קרבה בכך האשה את הגאולה השלימה שתבוא במהרה בימינו.

ולסיום מסופר (מדרש משלי פרשה לא) כי שני בניו של ר' מאיר נפטרו בשבת. כאשר שב מבית הכנסת שאלה אותו אשתו הרי הנך יודע כי יש לנו פקדון של פלוני. הוא בא היום ובקש את פקדונו בחזרה. מה עלי לעשות? ענה לה ר' מאיר: בודאי שעליך להחזיר הפקדון. לקחה אותו הצדקת אשתו אל העליה, והראתה לו שני בניו מתים. משהחל לבכות אמרה לו: והלא אמרת כי עלי לשמוע בקול המפקיד. א"כ מדוע הנך בוכה, והלא גם אלינו בא בעל הפקדון שהפקיד בידינו נשמות טהורות אלו ולקח הפקדון מאתנו. עלינו לשמוח שנבחרנו אנו לתפקיד חשוב ואחראי זה, וכי השלמנו תפקידנו בהצלחה, ובעל הנשמות שמח מכך שמלאנו בהצלחה את שהטיל עלינו.

על אחת כמה וכמה שמדובר לפני צאת העובר לעולם, ודאי כי לא חטא כלל, וההורים מילאו שליחותם נאמנה. יתן ה' שמכאן ואילך לא יבוא צער בבתינו, ונזכה לבנים ובנות בריאים העושים רצון הקב"ה בשמחה.

ושתזכי לחזור אלינו לבשורות טובות, בברכת רפואה שלימה.

האם מותר להאכיל חתול אוכל חתולים שיש בו חמץ בפסח? מאת: הרבנית שורלה רוזן

האם מותר להאכיל חתול אוכל חתולים שיש בו חמץ בפסח?

תשובה

אוכל לחתולים הוא תערובת חמץ שאסורה בפסח ולאחריו.

מהי תערובת חמץ האסורה?

השו"ע באו"ח סימן תמז סעיף א: חמץ בפסח אוסר תערובתו …במשהו אפילו בהנאה".

והרמ"א מגיה: וצריך לשרוף הכל

כלומר: לפני הפסח, אם התערב רכיב חמץ בשאר דברים שאינם חמץ ולא היה בשאר הרכיבים כדי לבטל את רכיב החמץ בשישים הרי זו תערובת חמץ שדינה כחמץ ממש.

במקרה שהיה לפני הפסח כדי 60 בשאר המרכיבים כדי לבטל את רכיב החמץ הרי שזו תערובת שמותר לקיימה בפסח ואין צורך לבער או למכור אותה לגוי. מחלוקת הפוסקים האם מותר להשתמש בה בפסח עצמו ונוהגים להחמיר.

אוכל לחתולים עשוי לרוב מתערובת של דגנים, חלבונים מן החי והצומח ושומן. הדגנים הם לרוב תירס או חיטה או תערובת של שניהם גם יחד ותופסים חלק נכבד מאחוז התערובת. דהיינו –  אין סיכוי שהם התבטלו בשישים בשאר המרכיבים והרי זו תערובת חמץ שנאסרה ויש לשרוף או למכור אותה לגוי. כמו"כ דין התערובת לאחר הפסח (באם לא נמכרה לגוי) כדין חמץ שעבר עליו הפסח ואסורה באכילה והנאה.

כפי שראינו, השו"ע מבאר שתערובת זו אסורה גם בהנאה כדין חמץ גמור, ולכן, גם אם אינך אוכל את תערובת החמץ מכיוון שאינו ראוי למאכל אדם, כל עוד הוא ראוי לאכילת כלב הרי שאין לתיתה לבעלי חיים משום שאתה נהנה מאכילתם זו.

 

לסיכום –  יש לשרוף או למכור לגוי את המזון לחתולים שכבר יש בבית ולקנות חדש רק ממקום שיש לו אישור מכירת חמץ, כדין כל חמץ גמור.

 

בברכה

שורלה רוזן

 

הרבנית שורלה רוזן, טוענת רבנית מוסמכת, בעלת תואר ראשון בתלמוד וספרות אנגלית אונ׳ בר אילן. מנהלת תכנית מתיבתא ללימודי גמרא מתקדמים במתן, לומדת בתכנית ההלכה במתן ירושלים מלמדת גמרא והלכה.

בחורה שלא תצליח השנה לעשות סיום ערב פסח – מה עליה לעשות?

For English translation of this responsum, see here

יש לי חברה שהיא בכורה, ומקפידה כבר 6 שנים, מאז לימודיה במדרשה, לקיים סיום מסכת גמרא בתענית בכורות. השנה היא כנראה לא תספיק לסיים מסכת בזמן. בעקבות כך, מספר שאלות: 

  1. האם היא יכולה לפטור את עצמה דרך שמיעה בטלפון של סיום מסכת שאני אמורה לקיים בערב פסח? 
  2. אם לא, האם עדיף שתלך לשמוע סיום מסכת של מישהו אחר במקום מגוריה (אנחנו גרות רחוק אחת מהשנייה), או שתסיים בעצמה מסכת משניות וכדומה? האם זה שהיא מקפידה כבר כמה שנים לסיים מסכת מחייבת אותה כמעין נדר והיא חייבת לסיים מסכת גמרא בעצמה? 
  3. באופן כללי – מה המעמד של אישה ביחס לתענית בכורות? האם נכון שאישה תחייב את עצמה בתענית או בפטור דרך סיום מסכת? אציין שחברה שלי היא מעדות המזרח (מנהג פרסי), ובמשפחתה אין לפני כן מנהג של בכורות שמתענות.
  4. מה המקום של פטור סיום מסכת בתענית בכורות? מה נחשב סיום מסכת שסעודת המצווה שלו פוטרת מתענית (גמרא/משניות/ספרים אחרים)? עד כמה זה ראוי להשתתף בסיום שאחרים מקיימים ולהיפטר דרך כך?
    תודה!

 

תשובה:

שלום לך, 

יישר כח על ההשקעה השנתית להגיע לערב פסח עם סיום מסכת! מדובר במאמץ לא קטן ואני מניחה שזה נותן משמעות נוספת לאופן הכניסה שלך לחג. 

שאלת מספר שאלות ואני מקווה לתת את המענה לכולן תוך כדי הדברים הבאים (שלאו דווקא על סדר השאלות שלך)

 

אפתח בתשובה מעשית קצרה:

במצב שאת מתארת, יש כמה אפשרויות העומדות בפני חברתך (לאו דווקא לפי סדר עדיפות חוץ מן האפשרות האחרונה) – 

  1. להשתתף בסעודת מצווה של מישהי או מישהו אחר, גם אם היא אינה מכירה אותו. (ואף אפשר לקבל אוכל מן הסעודה של אדם אחר אפילו מבלי להיות נוכחת בה).
  2. לעשות סיום על מסכת משניות עם פירוש או ספר תנ"ך בעיון (זוהי קולא מיוחדת לסיום מסכת בתענית בכורות)
  3. להחליט שלא להתענות כדעת הפוסקים שנשים לא מתענות ולעשות התרת נדרים שלא להתענות. 
  4. כעדיפות אחרונה בשעת הצורך, ניתן להשתתף בסיום שלך דרך הטלפון. 

 

כעת אפנה להרחבה בשאלות המהותיות ששאלת וכן בהבאת המקורות:

 

מקור המנהג של תענית בכורות ערב פסח

המנהג של תענית בכורות מקורו ממסכת ספורים (פרק כא) "ואין מתענין עד שיעבור ניסן, אלא הבכורות שמתענין בערב הפסח", אלא שיש מחלוקת ראשונים בהבנת הירושלמי (במסכת פסחים פרק עשירי הלכה א') האם המנהג הזה אכן היה נהוג בימי האמוראים. להלכה, הרמב"ם לא מזכיר מנהג זה והשולחן ערוך פוסק שהבכורות מתענים(שולחן ערוך אורח חיים הלכות פסח סימן תע סעיף א). יחד עם זאת, הסיקו באחרונים שמכיוון שתענית בכורות הינה מנהג ולא גזירת חכמים ועוד שהמנהג נתון במחלוקת ראשונים- שיש מקום להקל בתענית זו. סיבות נוספות להקל הן "חלישות הדור", טורח ההכנות הרבות בערב פסח והחשיבות להיות במיטב בליל הסדר (ערוך השולחן אורח חיים סימן תע, א; שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן כה). 

 

פטור מן התענית על ידי השתתפות בסיום מסכת

האופן בו מקילים הוא בכך שאדם יכול לפטור עצמו מן התענית על ידי השתתפות בסעודת מצווה כגון ברית מילה או סיום מסכת – אפילו אם אינו מכיר את המסיים. יש חולקים על מנהג זה אך הרב עובדיה יוסף נסמך על המשנה ברורה ועוד פוסקים בכדי להתיר וכך אנו רואים שנוהגים הרוב כיום (משנה ברורה סימן תע ס"ק י, שו"ת יביע אומר חלק א אורח חיים סימן כו). כותב הרב בן ציון אבא שאול (שו"ת אור לציון חלק ג פרק יב) שאם לא קשה לא להתענות ואין זה משפיע על עריכת ליל הסדר, טוב שלא יקל לכתחילה לפטור עצמו על ידי סיום מסכת. 

המקור לסעודת מצווה בסיום מסכת הוא במסכת שבת (דף קיח, עמ' ב) כאשר אביי מצהיר "תבוא עלי הברכה שכאשר ראיתי תלמיד חכם שהשלים לגרוס מסכתו עשיתי יום טוב לחכמים" (תרגום). ופוסק  הרמ"א שבנוסף לסעודת ברית מילה ופדיון הבן, גם על סיום מסכת מקיימים סעודת מצווה ואף אוכלים בשר ויין לאחר ר"ח אב (שולחן ערוך שם סימן תקנא, י). 

כאמור, בתענית בכורות נוהגים להקל ולכן ניתן לקיים סעודת מצווה אפילו על סיום מסכת משניות(למרות שבזמנים אחרים לא נוהגים כן),בין קצרה ובין ארוכה, אשר נלמדה עם פירוש (ולא גריסה ללא הבנה). מסייג הרב עובדיה שבסיום כזה יפטור רק את עצמו מן התענית ולא אחרים(יביע אומר שם). לדעת הרב משה פיינשטיין יש שמחה גם בסיום לימוד ספר מתורה שבכתב בעיון ולכן גם סיום זה יכול להוות סעודת מצווה לענין פטור מתענית בכורות (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן קנז). 

 

דין נשים בתענית בכורות

כותב בעל השולחן ערוך: "…. ויש מי שאומר שאפילו נקבה בכורה מתענה" ומוסיף הרמ"א (הפוסק האשכנזי) לגבי הנשים "ואין המנהג כן" (שולחן ערוך שם). מסביר המשנה ברורה (שם) שהדעה שנשים מתענות היא משום שמכת בכורות היתה גם עליהן, כפי שנלמד מן המדרששבתיה היתה בכורה וניצלה רק בזכות תפילתו של משה (פסיקתא דרב כהנא פיסקא ז – ויהי בחצי הלילה). אך הסיבה שלא נוהגין כן היא שהתורה לא נתנה קדושה בבכורות (הנקבות). יש גם פוסקים בראשונים שנשים מתענות (שו"ת מהרי"ל סימן יד).

הרב עובדיה מזכיר פוסקים אשר פסקו שנשים מתענות אך בפועל פוסק על פי החיד"א (ועוד) שנשים לא מתענות, אך כותב שאם אישה יכולה להשתתף בסעודת מצווה ללא טרחה, "נכון וראוי לעשות כן"(שו"ת יחוה דעת חלק ג סימן כה). וכתב מחבר ספר הלכות חג בחג (פסח, פרק יג הערה 9) שאם האישה רוצה להתענות ודאי מותר לה, למרות שניסן נקבע כחודש שאין מתענים בו. 

נשים שמתענות, יכולות להקל ולא להיות נוכחות בסיום עצמו, אלא שיביאו להן מאכלים מן הסעודה ותאכלנה ובזה יפטרו עצמן מן התענית (שלא כגברים שצריכים להיות בזמן הסיום ולפחות כשמדברים דברי תורה) (שו"ת יביע אומר חלק ד אורח חיים סימן מב)

לסיכום, נראה שהפסיקה הרווחת היא שנשים לא צריכות להתענות, אך בהחלט יש על מי לסמוך אם אישה רוצה להתענות או לפטור עצמה בסעודת מצווה. וכפי שפסק הרב עובדיה יוסף, אף ראוי לעשות כן אם ניתן להשתתף בסעודה בלי טורח גדול. 

 

השתתפות בסיום דרך הטלפון

מובא בשם הרב שלמה זלמן אוירבך שבשעת הדחק אפשר להצטרף לסיום על דרך הטלפון (הגדה עם פסקי הלכה ומנהגים של הרב שלמה זלמן אוירבך עמ' 52). הרב שטרנבוך חולק עליו (תשובות והנהגות כרך ה סימן קכו) ועל כן כדאי שהשתתפות באופן הזה יהיה רק כאופציה אחרונה. לעומת זאת, נודע לי על קיום סיום אינטרנטי ב"לייב", ולעניות דעתי יש מקום להקל בכך יותר מאשר בטלפון מכיוון שבידיעה שיש שידור לרבים בו זמנית וכן בכך שאפשר לראות את מי שעורך את הסיום יש יותר תחושת שותפות וחגיגיות מאשר בטלפון. 

 

ביטול נדר של תענית בכורות

אישה שנהגה שלש פעמים כדעת חלק מן הפוסקים שאישה חייבת בתענית בכורות (ואף השתתפה בסיום מסכת כדי להיפטר מחיוב זה) למרות הדעות שאינה מחוייבת, מנהג זה עבורה הוא כנדר. אם היא תרצה להפסיק מנהג זה תצטרך לעשות התרת נדרים בפני בין דין (שלשה גברים) (שולחן ערוך יורה דעה סימן ריד, א). וכך הדין לספרדיות. לאשכנזיות, במקרה הצורך (שאין אפשרות ההתרה זמינה לה) ניתן לסמוך על הדעה המקילה שאם האישה עשתה התרת נדרים לפני ראש השנה, או אמרה "כל נדרי" בערב יום כיפור, בכך היא מראש לא קיבלה על עצמה כנדר את ההנהגה הטובה שנהגה שלש פעמים. (מנחת שלמה חלק א סימן צא אות כ; יביע אומר ח"ד יורה דעה סי'יא). אך, יש חשש שביטול הנדר מראש נאמר ללא הבנה ולכן אין זה מועיל להתרת הנדר (חבל נחלתו סימן כח) ולכן מלכתחילה יש לעשות התרת נדרים. באופן כללי, מי שתרצה לקבל על עצמה הנהגה טובה נכון שתתנה שהיא עושה זאת בלי נדר וכך לא תתעורר שאלה או חשש למחוייבות בעתיד. 

 

אני מקווה שנגעתי בכל השאלות שהעלית. חזקי ואמצי בלימוד התורה וה' יברך אותך ואת חברתך שכשם שעזר לכן וזכיתן לסיים מסכתות כן יהיה בעזרכן ויזכה אתכן להתחיל מסכתות וספרים אחרים ולסיימם, ללמוד וללמד לשמור ולעשות ולקיים את כל דברי התורה בהאהבה. 

בברכת חג כשר ושמח, 

רחל

מה לעשות אם גביתי יותר מידי מלקוחות במסעדה? מאת: הרבנית שורלה רוזן

כבוד הרבנית שלום רב
אני עובדת במסעדה, ובטעות חייבתי לקוחה בשישה שקלים יותר שעברו לטיפ שלי. אמרתי לה את זה (כי בהתחלה חשבתי שלקחתי ממנה במקום מחברה שלה) וכמובן אמרתי לבוס שלא ייקח את השישה שקלים האלה לטיפ שלי. כשהגעתי הביתה נתתי צדקה של שישה שקלים, ורציתי לדעת אם זה גזל או לא, מה עליי לעשות כדי לכפר על זה. כי בעצם גביתי ממנה יותר כסף כשלא היה צורך.

 

תשובה

שלום יקרה

קודם כל אפתח בהרגעה – אין כאן גזל. ואסביר מדוע.

משאלתך עלה שאת הלכת ודיברת עם האישה שגבית ממנה בטעות את שישה השקלים הנוספים. האשה מצידה לא מחתה ולא ביקשה החזר ולכן אין לנו אלא להסיק מכך שהיא מחלה על גביית היתר שנעשתה בטעות. שהרי אם לא – מדוע לא ביקשה החזר במקום? במקרה כזה, אף על פי שבד"כ לא נאמר שאדם מחל על כסף אא"כ אמר זאת במפורש, יש לנו אומדנא (אומדן) המוכיח שהאישה מחלה על שישה השקלים.

מה גם שמי שקיבל את שישה השקלים הם בעלי המסעדה ולא את ולכן במקרה שהאישה הייתה מבקשת החזר, הבעלים הוא זה שהיה צריך לתת לה אותם. אני לא יודעת מה ההסדר במקום העבודה שלך – האם הטיפים הולכים ישירות למלצרים או שבעל הבית מקבל הכל כולל הטיפ ואח"כ הטיפים מחולקים בין כלל המלצרים. בכל מקרה, גביית היתר נעשתה על מנה מהתפריט ולא על הטיפ ולכן יוצא מכך שבעל הבית הוא זה שנהנה משישה השקלים הנוספים.

בנוסף, כשנגבה לפעמים כסף בטעות במסעדות ובבתי קפה, אנשים פשוט מוותרים על השארת טיפ אבל הם היו ממילא מוציאים עוד סך מסוים על הטיפ מעבר לחשבון. כך שבכל מקרה משלמים יותר מהחשבון עצמו ויש להניח שהלקוחה לא ביקשה החזר משום שחישבה את שישה השקלים בתור הטיפ שממילא הייתה משאירה.

בכל מקרה, נראה שהייתה כאן מחילה מצד הלקוחה ואין צורך להחזיר לה את הכסף.

 

ולגבי הפרשת שישה השקלים לצדקה שעשית בבית – במקרה שלוקחים כסף שלא ברור שהלקוח מחל עליו (מה שאין כן במקרה שלך), אין בנתינת צדקה פתרון. יש להחזיר את הכסף לבעליו. צדקה היא מצווה בפני עצמה שאדם מפריש מכספו שלו ולא מכסף שניתן לו בטעות.

שמחתי בשאלתך המפגינה זהירות בממונם של אחרים. "חס הקב"ה על ממונם של ישראל" – זוהי מידה חשובה ויקרה ביותר!

כתיבה וחתימה טובה

שורלה רוזן

 

לעיון: גמרא כתובות קד.

תוספות קידושין מט: ד"ה דברים שבלב

מהרש"ל בפירושו לסמ"ג (עשין מח)

שו"ת יביע אומר חלק ח' חושן משפט סימן ג'