האם כדאי לזוג לעשות בדיקות גנטיות אחרי שכבר החליטו להתחתן?

שלום,

אני בקשר עם בחור ומקווים בע"ה להקים יחד משפחה.

אחד החברים שאל אותנו לגבי בדיקות גנטיות והאמת שלא כל כך ידענו מה לענות. שנינו מכירים את דור ישרים, אבל מרגישים שמגיעים מעולם קצת אחר ולא נשנה את ההחלטה שלנו על סמך הבדיקה. אנחנו גם מרגישים שזה לא הדבר הנכון בעינינו, גם מבחינה השקפתית והלכתית, למרות שלא יודעים בדיוק להכניס למילים את ההסתייגות שלנו.

רצינו לדעת בכל זאת מה אפשר וכדאי לעשות, ומתי.

אנחנו עוד לא מאורסים,אז כנראה שקצת מוקדם לבדוק את הדברים אבל רצינו לברר קצת יותר על הנושא ולדעת מה קיים.

תודה רבה על המפעל החשוב הזה!

 

תשובה

שלום לך,

אני שומעת משאלתך את תחושת היציבות של הקשר שנבנה ומוביל אותך ואת חברך למחשבות ולשיקולים האחראיים שאת מתארת. אז ראשית ברצוני לשמוח בשמחתך-שמחתכם על קשר אהבה ואמון שנוצר וצומח. זהו דבר נפלא.

לעניין שאלתך:

את אינך שואלת שאלה הלכתית אלא מבקשת מידע כללי על הנושא של בדיקות גנטיות לזוגות, ומתארת תחושת אי נוחות עקרונית מהרעיון של החלטה על נישואין לפי המידע הגנטי. 

לגבי המידע, אנחנו איננו מומחיות בנושא זה. אולם, נוכל לשרטט באופן כללי את המענים הקיימים בנושא זה ואת השאלות הערכיות החשובות, על מנת שתוכלו לחשוב יחד ולפנות למי שיסייע לכם בהתאם.

לגבי אי הנוחות העקרונית, נציע בסיום דברינו נקודת מבט על הנושא.

 

את הנושא הרחב של בדיקות גנטיות ניתן לחלק למספר שאלות עיקריות.

1. מהן ההשלכות של נשאות גנטית אם קיימת?

2. האם המידע הגנטי אמור להשפיע על ההחלטה עם מי לצאת למטרת נישואין?

3. כיצד נכון לנהוג בזוגיות קיימת לקראת נישואין?


מהן ההשלכות של נשאות גנטית אם קיימת? 

את המחלות הגנטיות ניתן לחלק באופן כללי לשתי קטגוריות עיקריות: 

מחלות רצסיביות – שבאות לידי ביטוי רק אם שני בני הזוג נשאים; ומחלות שאינן רצסיביות – שעלולות לבוא לידי ביטוי גם אם רק אחד ההורים נשא.

במחלות רצסיביות, לכתחילה, אם את נשאית של מחלה קשה יצירת קשר זוגי עם מי שנושא את אותה מחלה עלולה להביא להולדת ילדים פגועים מאוד. אולם, גם אם זוג כזה מחליט להינשא, ישנה אפשרות להתייעץ עם גנטיקאים ולהחליט כיצד לפעול – שיטות כגון אבחון טרום השרשתי ואחרות יכולות לאפשר הקמת משפחה בריאה.

במחלות לא רצסיביות – מי שנשא/ית של מחלה עלולה להוריש אותה לילדיה בלי קשר לזהות בן או בת הזוג, ולכן אין משמעות לעובדת הנשאות בבחירת בן/בת הזוג. 

האם המידע הגנטי אמור להשפיע על ההחלטה עם מי לצאת למטרת נישואין?

לפיכך, יש שרוצים לבדוק את המידע הגנטי לפני ההחלטה על יצירת קשר זוגי, כדי להימנע ממורכבויות. לצורך כך קיים מכון "דור ישרים", שבו אין אפשרות לקבל את המידע הגנטי שלך, אלא רק האם יחיד מסויים מתאים לך או לא מתאים מבחינת הנשאויות שלכם. 

למי שמחליטים שהבחירה שלהם עם מי ליצור קשר לא תושפע משיקול הגנטיקה, אך כן רוצים להגיע לחתונה עם מידע שיכול לעזור בהקמת משפחה בריאה, פתוחה האפשרות לפנות למכונים גנטיים אחרים, הפתוחים לציבור דרך קופות החולים. שם ניתן לבדוק נשאות למחלות קשות ולקבל את התוצאות.

כיצד נכון לנהוג בזוגיות קיימת לקראת נישואין?

כאשר הזוגיות כבר קיימת, אפשר להחליט לבדוק נשאות למחלות קשות לפני ההחלטה על חתונה כדי להיות מודעים למידע החשוב הזה אם הוא קיים, ולהחליט החלטה מושכלת. בכל מקרה, גם אם לא נבדקים לפני החתונה, כדאי לבדוק לפני הריון מידע גנטי של בני הזוג על מנת לדעת אם קיימות בעיות ולהחליט כיצד להתמודד איתן. בעיה גנטית אין משמעותה בהכרח הולדת ילד חולה ח"ו או הפלה; זהו נושא רחב ומסועף וקיימות היום אפשרויות רפואיות מתקדמות רבות להתמודדות אם יש נכונות למעורבות והשקעה של בני הזוג. אולם, כדאי לדעת עם מה מתמודדים. את הבדיקות הללו ניתן לבצע בפשטות דרך קופת החולים, לפני או אחרי חתונה, ולקבל את כל המידע החשוב עבורכם.

 

כעת נתייחס למבט עקרוני על נושא הבדיקות הגנטות כשלב לפני נישואין.

אי הנוחות שאת מתארת קשור כנראה להתנגדות לרעיון שעובדות טכניות ושרירותיות, כגון נשאות גנטית, ימנעו מימוש של אהבה עמוקה. בעצם האמונה שמאחורי תחושה זו היא שערך רגש האהבה צריך להיות גבוה ועליון יותר מזה של השיקולים הטכניים והקרים. אפשר גם לחוש אי נוחות אמונית: "אם זה האדם שאיתו אני מרגישה שמצאתי את זיווגי בעולם, אז כך ה' רוצה, ואם יש כאן בעיה גנטית אולי רצון ה' הוא שנקבל אותה ולא נלך נגד הזיווג המיועד לנו." 

למול מבט זה אפשר לענות שתי תשובות הנותנות מקום חיובי יותר לבדיקות הגנטיות:

תשובה אחת היא שניתן להבין את האפשרות לבדוק מידע גנטי כאמירה מכווינה מאת ה' לנו. הקב"ה איפשר לנו לרכוש את הידע הזה על מנת שנעשה בו שימוש ונבחר בעזרתו את הזיווג ההגון לנו, ואם ישנו אדם שהולדת ילדים איתו תוביל להוספת חולי וצער לחיינו, אז כנראה הוא לא זיווג המיועד לנו. 

תשובה שניה היא שאדרבה, המימוש המלא של אהבה ואמונה בקב"ה המכוון את דרכנו הוא לעשות שימוש בחכמה שנתן לבני האדם כדי להרבות טוב לאדם שאותו אוהבים. כלומר, מתוך שאת אוהבת את בן זוגך, לא תרצי חלילה שיגרם לו הצער העצום של לידת ילד חולה מאוד לחיי סבל קצרים. לכן, תרצי לכל הפחות לדעת אם קיימת סכנה כזו כדי שבחיר ליבך יוכל לקבל החלטות על בסיס ידע רחב ככל האפשר. 

גם מסע של זוג שנושא מחלה גנטית ונדרש להתמודד עמה יכול להיות מסע של זוגיות חזקה, מאמינה ושמחה. אולם כדאי להיכנס אליו בעיניים פקוחות ומתוך בחירה שלמה.

לסיכום:

ההחלטה לבדוק האם את ובן זוגך נשאים למחלות גנטיות קשות יכולה להיות תנאי להחלטה להינשא, או לבוא יחד איתה באופן בלתי תלוי. כמו כן, אפשר להיבדק לפני או אחרי נישואים, וישנן אפשרויות שונות למקרה של נשאות שמתגלה. סטטיסטית, ברוב המקרים הכל בסדר וחשוב לזכור זאת. אם בכל זאת קיימת בעיה, יש דרכים להתמודד ובדרך כלל ההתמודדות איתה פשוטה יותר ככל שיודעים עליה מוקדם יותר.

בהצלחה רבה!

שלומית

טבילה עם לק ג'ל במצב טוב

התחלתי רק לאחרונה לעשות לק ג'ל אצל חברה, על מנת לפרגן לה קצת (בפעמיים הקודמות פשוט חיברתי חפיסות ולכן לא נדרשתי לטבול כדי להמנע מהסוגייה) היא עוד לא צובעת את הציפורניים באופן מושלם ויוצאים לה קצת פיקשושים, בעבר כשהתעניינתי, נאמר לי שכדי לטבול עם הלק, צריך שהוא יהיה מושלם, ומנגד שמעתי רב שאמר שכל עוד הייתי מוכנה לצאת עם זה לדייט, זה תופס. אשמח לשמוע מה הדיוק ההלכתי בנושא, ואם במקרה שלה עדיף שאטבול ללא לק בכלל.


תשובה

שלום לך,

מעיקר הדין יש לגזוז את הציפורניים לפני הטבילה. עם זאת דבר שנעשה לנוי ואין בו ממשות אינו חוצץ. זה בסיס ההיתר לצבע בשיער, לדוגמא.

בענין לק וודאי לק ג'ל, יש בו נוי אך בניגוד לצבע בשיער אי אפשר לומר שאין בו ממשות. הרב עובדיה התיר טבילה גם עם לק והיתר זה נתפשט בציבור. כפי שכתבת, הלק צריך להיות שלם ושניתן יהיה להגדיר אותו כעשוי לנוי. ההגדרה שהבאת "מוכנה לצאת עם זה לדייט/ארוע אחר" מביאה לידי ביטוי את העיקרון לפיו דבר העשוי לנוי אינו נחשב ככזה שהאשה מקפידה עליו ומעדיפה להסירו מגופה.

לכן גם אם הלק אינו כליל השלמות אך הוא נאה וסביר בעיני הסביבה ניתן לטבול איתו.

זיוית

 

מקורות והרחבה 

השולחן ערוך (יו"ד סימן קצח) פוסק שיש לגזוז ציפורניים לפני הטבילה. כך מנהג הנשים כיוון שלא ידעו להבחין מהו מקום הלכלוך מתחת לציפורן שחוצץ ומהו מקום הלכלוך שאינו חוצץ:

"צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר חוצץ כנגד הבשר אינו חוצץ ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר חוצץ ואי זהו שלא כנגד הבשר זה שהצפורן עודף על הבשר ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילה"

 

אך הוא מבהיר בהמשך שהציפורן עצמו לא חוצץ, רק הלכלוך שמתחתיו. על כך כותב הרמ"א שמכיוון שנהגו הנשים לגזוז את הצפורניים, יש לעשות כן לפני הטבילה. 

"דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ אבל הצפורן עצמה אינה חוצצת ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר אינה חוצצת

הגה: מיהו כל זה דוקא שאין צואה או בצק תחתיו בשעה שטבלה ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים אפילו אם צפורן אחת נשאר בידה וטבלה צריכה טבילה אחרת (הגהות ש"ד) וכן נוהגין"

 

נפסק שדבר שהוא לנוי ואין בו ממשות אינו נחשב לחציצה, וכך פוסק הרשב"א (תורת הבית בית שביעי שער שביעי): 

"נשים שצובעות ידיהן לנוי מסתברא שאינו חוצץ דנוי הוא להן ואינן מקפידות להסירן אדרבא רוצות הן בקיומו,
ועוד דליכא אלא חזותא בעלמא"

 

ובלשונו של ערוך השולחן (יו"ד  קצח, מג) על סמך הרשב"א:

"הצבע שהנשים צובעות על פניהן וידיהן ושיער ראשן אינו חוצץ מפני שני טעמים האחד דכיון שזה עושין לנוי הוי ליה כאלו זהו מגוף הבשר והשיער וכבגד צבוע שאין הצבע כדבר הנוסף אלא כעיקרו של בגד …
והשנית שאין כאן ממשות כלל אלא מראיתו של צבע ואינו חוצץ ולא דמי לדיו שחוצץ דיש בו ממש"

 

בשונה מצבע בשיער, ללק ג'ל יש ממשות ויש מקום לשאול אם הוא חוצץ משום הממשות או אינו חוצץ מכיוון שנעשה לנוי. הרב עובדיה יוסף פוסק שהלק אינו חוצץ (יביע אומר חלק ב', יו"ד סימן יג):

אבל באמת אף על פי שיהיה צבע שיש בו ממש, אם עשוי לנוי אינו חוצץ. 

 

בהמשך תשובתו דן הרב עובדיה בעצם הארכת הציפורניים שהרי לפי השולחן ערוך הנ"ל יש לגזוז למרות שאינם חוצצים. דעתו אינו נוחה בכך והוא רואה בכך כניעה לאופנות זרות, אך הוא מתיר כאשר נשים מתעקשות על כך כדי שלא יבואו לידי מכשול, וכך הוא ממשיך:

נמצא שיש לנו גאונים מפורסמים לעמודי התורה שהקילו בזה ואנן נמי נקטינן בשיפולי גלימא דידהו להעילים עין מהני נשי הרוצות להשאיר את צפרניהן, מבלי לגזזן. 

אולם בודאי שכל היתר זה נועד לנשים שלא יאבו לשמוע ולציית לדברי חכמים, ויש לחוש לתקלה ח"ו פן ימנעו ממצות טבילה בכלל, ויבאו לידי איסור כרת. ולכן דחקנו את עצמנו לחפש היתרים לבל נדחה אבן אחר הנופל. ולהעמידן על עיקר הדין. אמנם ברור כי כל בנות ישראל הכשרות ילכו בעקבות אמותינו הקדושות שעשו סייג לתורה בדברים הללו, וככתוב סוגה בשושנים. (וע' בפרש"י ותוס' סנהדרין לז ודו"ק.) וכן אמרו חז"ל (עירובין כא:) חדשים גם ישנים דודי צפנתי לך, אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא, רבש"ע הרבה גזרות גזרתי על עצמי יותר ממה שגזרת עלי וקיימתים. ולכן עלינו להזהירן ולזרזן שלא ילמדו ממקצת נשים הללו לעזוב ארחות יושר, ולפנות אל רהבים ושטי כזב, לשמור ארחות פריז (פריץ), ולנהוג באופנות חדשות כאלו, ולחצוב להן בורות נשברים. והנה אף הללו שכבר נהגו לגדל צפרניהן ולצבען מאניקיר יש בהן העושות כן מחמת חסרון ידיעה, ומצוה לדבר על לבן, ולהדריכן בדרך ישרה, ולא יהיו פוסחים על שתי הסעיפים. ולשדלן לגזוז צפרניהן בשעת טבילה. ולא ידחו מנהג קדושה וטהרה, מפני אופנה חדשה. שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל. 

… על כן נלע"ד להורות לאשה המשגחת על בית הטבילה להעלים עין מהן, אם אינם רוצות להשמע לה לגזוז את צפרניהן. ורק תשגיח שיהיו נקיות תחת הצפרנים. הנלע"ד כתבתי. וה' יעב"א. 

 

אותה תשובה של הרב עובדיה בקצרה מופיעה כאן באתר "הלכה יומית" – אתר פסקים לפי תורת הרב עובדיה יוסף (נכתב על ידי נכדו תלמידו). בתשובה באתר לא נכתבה ההסתייגות שמופיעה בתשובת הרב.