גיליתי שבן זוגי החילוני צופה בפורנו, איך להתמודד?

שלום לרבנית,

רציתי לשתף במשהו ואני ממש אשמח לשמוע את דעתך בנושא ולקבל עצה, הנושא מאוד רגיש אצלי וכואב..

אני בחורה דתייה. הכרתי את החבר שלי באוניברסיטה כשעוד היה דתי ואנחנו כבר שנה ביחד בזוגיות מאוד טובה. הוא חזר בשאלה כשהתחלנו לצאת ועדיין מגשש מה מתאים לו ומה לא.

אני מצידי ניסיתי לתמוך בו בכל דרך אפשרית ואני נותנת לו את המקום הבטוח לאמונה ולדעות שלו. אם זה בשמירה שבת ואם זה בשמירת כשרות שכבר לא ככ שומר.. הוא למד בישיבת הסדר שלש שנים, בחור חכם מאוד והיציאה בשאלה שלו הגיעה מחקירה פנימית ואמונית מאוד ארוכה ומעמיקה. קיבלתי אותו ודחפתי אותו לעשות את השינוי שנכון עבורו.

גיליתי לפני כשבוע שהוא רואה פורנו. והתרסקתי. אני יודעת שגברים עושים את זה ושזו התמודדות קשה למי שרוצה להימנע אבל לא חשבתי שהוא יעשה את זה כשאנחנו במערכת יחסים. בשבילי זה הרגיש כמו בגידה. בעיני זה נח על אותו עיקרון של בגידה במלוא מובן המילה או להסתכל על נשים אחרות בצורה ככ בוטה כשאני האישה שלו. זה פגע בי ככ ולא הייתי מסוגלת לשאת את המחשבה שהוא מסתכל עליי ואז על אישה או נשים אחרות. הוא מבחינתו אמר שזו בכלל לא בגידה ושהוא חשב שאני אקבל את זה, אבל אני לא הייתי מסוגלת לקבל. הרגשתי ככ מושפלת ונבגדת ונפרדתי ממנו בלב קשה.

אני רוצה להבהיר משהו.. התמודדנו והתגברנו על הקשיים שיש כשאני דתייה והוא לא. דיברנו על חתונה ובאמת האמנו שנתחתן אחד עם השני. אנחנו באמת אוהבים והיה לנו ככ טוב ביחד.

אבל הוא יודע שעל בגידה אני לא אסלח. מבחינתי זו בגידה גם אם הוא לא החשיב את זה ככה.

ניסיתי לשמוע מאנשים על הנושא ומסתבר שזה דבר מאוד רווח אצל גברים גם דתיים וגם במערכות יחסים, אבל אני באמת לא מצליחה להבין איך יש נשים שמקבלות את זה, אני פשוט לא מסוגלת.

אשמח לקבל עצה/ הכוונה/ דעה ממך, הלב שלי זועק הצילו.

תודה אמיתית

 

תשובה

שלום רב

הסיפור שלך נוגע ללב  ומעלה מחשבות רבות.

ממכתבך אני מבינה שאת אישה חכמה רגישה וחושבת. נראה שאת מעריכה את בן זוגך ומאפשרת לו מקום להיות שונה ממך ,גם בנושאים שהם קריטיים מאד לאמונתך ואורחות חייך, מוכנה להתמודד עם הרבה הבדלים ,אך לא יכולה לסבול את הפגיעה באמון אינטימי ביניכם  מבחינתך זהו סדין אדום.  בקריאה ראשונה של השאלה חשבתי שזוהי שאלה שצריך לברר עם איש מקצוע שיכול לעזור לכם להגיע להבנה הדדית, אך בקריאה שניה אני חושבת שיש פה גם  צד רוחני שמצריך התייחסות. 

 

 כשאדם מחליט לבנות בית  אם בן/בת זוג שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם שותפים לאותו מערכת רוחנית הם נתקלים בקונפליקטים מרובים מאד:  שבת, כשרות, טהרת המשפחה, חינוך ילדים, תרבות וכ'ו.  זוגיות כזו יכולה להחזיק מעמד רק אם זה/ו שאינם שומרים מצוות מוכן/ה  שהמרחב המשותף יהיה  נאמן לדרכה של תורה. במרחב הפרטי כל אחד יכול לנהוג כרצונו. כשיש הבדלי השקפה לעיתים קשה לכבד את השני לכן אתם צריכים להגיע להבנה רוחנית לגבי ההבדלים הכואבים ביותר. בכל זוגיות באשר היא ישנם פערים, כל זוג מגדיר לעצמו מה מה אישי, זוגי, או משפחתי ככל שיש יותר שוני בין בני זוג כך זה מאתגר יותר לכן רוב בני האדם מעדיפים לבנות משפחה עם אדם שדומה להם מבחינה אמונית תרבותית. 

עד עכשיו יכולת לעמוד לצד בן זוגך מול משפחתו, יכולת לעזור לו לגדול ולהתפתח, לבחור את בחירותיו האישיות, ובכך אפשרת לו למצוא מקום בטוח בעצמו ובזוגיות שלכם. זו הפעם הראשונה שאת עומדת מול נושא שבו את לא יכולה לוותר, וגם מעריכה אותו פחות בגלל זה. בחיים זוגיים יהיו עוד מקומות בהם יעלו קונפליקטים  כאלו.  

השאלות שאת צריכה לשאול את עצמך הן –

1. האם נכון לך להיכנס לקשר שבו יש כאלה פערים ( האם באמת האהבה מנצחת הכל?)?

2. אם כן, האם הקשר שלכם חזק וטוב דיו  לצלוח את האתגרים העומדים לפניו?

3. האם צפיה בפורנוגרפיה הוא במרחב האישי או הזוגי? ואם הוא במרחב הזוגי האם הוא נושא דתי או שייך בעצם לאימון האינטימי בינכם?

4. האם את יכולה לשאת את עול חינוך הילדים  התורני על עצמך? אין לצפות מבן הזוג לחנך לערכים שאינו מאמין בהם.

 

פורנוגרפיה היא אחת הרעות החולות של הדור שלנו; היא פוגעת בכל המגזרים ובכל הגילאים. גדולים וחכמים ממני מנסים להילחם בתופעה הנוראית הזו. מה שברור הוא שאת צריכה לפתח שיחה עם בן הזוג להסביר איפה זה פוגש אותך, לשמוע את הצד שלו ולראות אם ואיך אפשר להגיע להסכמות על התנהלות זוגית וערכית בריאה. 

 

את עומדת בפני תהליך משמעותי ומאתגר, אני מאחלת לך הצלחה וכל טוב ושתזכי להקים בית נאמן בישראל .

 

אם תרצי להעמיק את השיחה את מוזמנת לפנות אלינו שוב.

בתיה

 

האם צריך לגנוז ספרי הברית החדשה שמופיע בהם שם ה'?

האם צריך לגנוז כתבים מסיונריים או של ברית חדשה שמופיע בהם שם ה'?

 

תשובה: 

כאשר התורה מצווה אותנו לבטל עבודה זרה מארצנו: וְנִתַּצְתֶּ֣ם אֶת־מִזְבְּחֹתָ֗ם וְשִׁבַּרְתֶּם֙ אֶת־מַצֵּ֣בֹתָ֔ם וַאֲשֵֽׁרֵיהֶם֙ תִּשְׂרְפ֣וּן בָּאֵ֔שׁ וּפְסִילֵ֥י אֱלֹֽהֵיהֶ֖ם תְּגַדֵּע֑וּן וְאִבַּדְתֶּ֣ם אֶת־שְׁמָ֔ם מִן־הַמָּק֖וֹם הַהֽוּא (דברים יב,ג), היא מיד ממשיכה בפסוק הבא: לֹֽא־תַעֲשׂ֣וּן כֵּ֔ן לַה֖' אֱלֹהֵיכֶֽם, ומכאן נלמד האיסור להריסת מבנים ואביזרים, שנועדו לעבודת ה'. 

בנוסף לכך נלמד גם האיסור למחוק את שמותיו הקדושים של ה' (ראי מס' שבועות דף לה, ע"א) וכך נפסק להלכה (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ו, ה"א, שו"ע יו"ד סימן רעו, ס"ט).

חכמינו הרחיבו את האיסור מהתורה, ואסרו לאבד גם כל פסוק וכל ספר קודש, אף שאין בו שמות קדושים, כגון השם אלוקים, או הוויה (רמב"ם הלכות יסודי התורה פ"ו, ה"ח). 

אולם איסור זה חל רק על כתבי הקודש "שכתבם ישראל בקדושה", כלומר, מי שאינו כופר. ואילו ספר תורה (או שמות קדושים) שנכתב ע"י יהודי כופר, דינו שריפה, כולל השמות הקדושים הכתובים בו, זאת משום שהכותב אינו מאמין בקדושתו היתרה של הספר, ורואה בו ספר רגיל. מכיוון שכך, השמות שנכתבו, לא נתקדשו.

יתר על כן, ספר תורה שנכתב ע"י אדם המאמין בנצרות, חמור יותר מספר שנכתב ע"י עובד כוכבים רגיל (שדינו להיגנז), וזאת משום שהנצרות רואה בתנ"ך את ה"ברית הישנה", שעליה נכרתה כביכול "הברית החדשה" (ראי מס' גטין דף מה, ע"ב, שו"ע יו"ד סימן רפא, ס"א).

ועוד, בספרי המסיונרים המצויים בימינו, מודפסים בכוונה דברי כפירה ודברי קדושה, המעורבים אלה באלה, מתוך מטרה להסית ולהדיח יהודים להמרת דתם, ולהראות כביכול את הרציפות והקשר שבין הכתבים. מכאן שישנה חשיבות לאבד את כל חלקי הספר, ללא הבדלה ביניהם (להרחבה ראי בתשובות הרב משה פיינשטיין אגרות משה, יורה דעה, חלק א, קעב, וחלק ב קלז).

אולם ישנה דעה נוספת, לפיה יש לאבד את החלק המסיונרי בלבד, ואילו את התנ"ך, המודפס בצמוד אליהם, יש להפריד ולגנוז, זאת משום שהמפיצים עצמם אינם המדפיסים, ואותם הפועלים בבית הדפוס לא עשו זאת לשם מיסיונריות, אלא טרודים בעבודתם, ומדפיסים כל מה שניתן להם, ללא כוונה מיוחדת, ולכן אין כאן מצוות איבוד עבודה זרה (שו"ת מהר"ם שיק אורח חיים סימן סו).

מהדברים הללו ניתן להכריע בשתי דרכים: השמדת הספר כולו, או השמדה של החלק הנוצרי בלבד, וגניזת החלק היהודי. שתי האפשרויות נכונות.

ברצוני להוסיף, שלעתים ישנן הלכות, שנראות לאדם בן זמננו (ובעיקר בעידן הפוסט-מודרניסטי), כמיושנות ולא רלוונטיות, שאינן מתאימות לאורחות חיינו וסגנון החשיבה המקובל עלינו, ויותר מכך, אולי אף גורמות לחוסר נוחות בקרבנו. אולם יש לומר, שדווקא בזמננו, ישנה חשיבות רבה להנחת החיץ בין טהור לטמא, ולהדגשת הזהות הייחודית לנו כיהודים. פעילות מיסיונרית מתוחכמת עדיין מתקיימת בעולם ובארץ, ולא פעם היא עטופה בתחפושת של קדושה, ובתערובת של אמת ושקר, טוב ורע. מעשה הביעור של טקסטים מיסיונריים נועד בראש ובראשונה לעיצוב התודעה שלנו, לחיזוק הזהות, וגם לזיהוי הסכנה הרוחנית, שהינה חלק מהעולם התרבותי, שבו אנו חיים.


עידית