האם הלכות צניעות של גברים ונשים מבוססות רק על משיכה מינית?
שלום אשמח לשאול על המקורות לגדרי צניעות לנשים ולגברים (במידה וקיימים כאלו). האם הטעמים לגדרי צניעות לנשים, לבוש וכיסוי ראש, נעוצים בהקשרים של מיניות בלבד?
תודה רבה על כל העזרה,
בהערכה רבה
תשובה
שלום לך,
את שואלת מספר שאלות,
1. מהם המקורות וגדרי הצניעות לנשים
2. מהם הטעמים לגדרי צניעות לנשים
3. מהם הטעמים לכיסוי ראש לאשה
אפתח ואומר שצניעות היא יסוד משמעותי מאד ביהדות. כפי שניסח זאת הנביא מיכה: "הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך – כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלוקיך".
מה היא צניעות?
בתורה לא נאמר דבר על צניעות. אין כללים ואין פרטים. יש רק דוגמאות חיות של אנשים ההולכים בצניעות לפני ה', וכנגדם – פריצות רבה. (למשל, סיפור יוסף ואשת פוטיפר. ומעמידתו של יוסף משתמעת מה היא הדרך הראויה). ניתן גם ללמוד על חומרת חשיפת הגוף מכללי בנין המזבח והמשכן בהם יש הקפדה יתרה על כך שכהנים לא ייחשפו בעת עבודת המשכן. ביזיונה של אשה סוטה הוא ב"ופרע את שערות ראשה".
מתוך הדוגמאות אנחנו מבינים של התורה להימנע מחשיפה, להימנע מהיחשפות לאפשרות של חטא. אולם כאמור – אין מצוות מפורשות ובודאי אין פרטים של "דיני צניעות".
לכן – כדאי להאזין לעומק דבריו של הנביא מיכה שהבאתי לעיל.
צניעות היא כלל גדול בדרישת ה' מאתנו. כמו הכללים של עשית משפט צדק, ושל גמילות חסד.
צניעות בראש ובראשונה היא התודעה הפנימית העמוקה של "הצנע לכת עם אלוקיך" – הידיעה שאנו מהלכים לפני הקב"ה בכל עת, בכל מצב. ומשום כך – תנועת הנפש צריכה להיות של צניעות, של ענווה, של הנמכת קומתנו.
בגמרא ובהמשך בספרות ההלכה ישנם גדרי צניעות הקשורים לאופן בו עומד אדם בתפילה, לאופן בו יוצא אדם ויוצאת אשה לשוק ועוד.
באשר לקשר בין גברים לנשים ההגבלות רבות וידועות: אשת איש, גילוי עריות, קרבה של זימה וכו', אשר באים לידי ביטוי, למשל, באיסור ייחוד. עם זאת – אין הגבלה על קשר שאין בו משמעויות של פיתוי ומיניות.
כאשר קרב אברהם למצרים הוא אומר לשרה: "הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את". רש"י מפרש – שעד כה לא הכיר ביופיה משום צניעות שבהם. המהר"ל מעמיק להסביר את רש"י ואומר: "ודאי ראה פניה, אלא שהפנים כיון שהוא מגולה לכל אין האדם מתפעל ביופי שלו, ולא נכנס יצר היופי בלבו, אבל על ידי מעשה (=הגעתם למצרים)… היה יודע היופי שלה ומבחין היופי ביצרו". (גור אריה שם) ובמילים אחרות: בודאי אברהם ידע את יופיה של אשתו, את פניה היפות, הגלויות לכל תמיד, אולם הוא אף פעם לא הסתכל בה מנקודת המבט החומדת, הייצרית. רק משהגיעו למצרים נחשף אברהם לראשונה לאפשרות שיסתכלו על נשים כאובייקט מיני, כסיבה לחטא ולפריצות. פסוקי המבוא לאיסורי עריות בתורה מזכירים את מצרים (ויקרא פרק יח): "כמעשה ארץ מצרים… לא תעשו" – כי שם פרוצים בעריות. במקום שיהיה יחס של כבוד ואנושיות אל אשה, אל כל אשה, היחס הוא של תאווה, של סיפוק יצרים. .
הזיהוי המיידי של אשה עם מיניות, ושל כל מפגש בין גברים לנשים כרקע לפריצות, הוא נחלתה של חברה שוחרת זימה, כמו שהיה במצרים. ויחס כזה, הקיים בעולם, מקרין גם על האנשים הצנועים החיים בתוכה. משום כך, החברה הדתית הולכת ומציבה עוד ועוד גבולות וסייגים למפגש בין גברים ונשים, גבולות שלא היו מוכרים בדורות קודמים. זאת הסיבה לריבוי הכללים והחומרות.
לסיכום, אפשר לומר שהדרישה לצניעות מתייחסת בראש ובראשונה לאופן בו אדם עומד מול בוראו וליצירת חברה בה ניתן לאדם המקום לכך, בזכות הפחתת המבט התאוותני. בתורה אנחנו לומדות על ההימנעות מחשיפה ולאחריה ההלכה ארגנה מערכת כללים של שמירה על מפגש מכבד ולא מחפיץ בין גברים לנשים כנגד עולם של פריצות.
אני ממליצה לך לעיין עוד במאמרה של הרבנית מיכל טיקוצינסקי "גדולה מסך חלקיה".
תוכלי לקרוא באתר על מקורות וגדרי הצניעות לנשים למעשה בתשובות של הרבנית אוריה מבורך כאן והרבנית שלומית פיאמנטה כאן.
כיסוי ראש אמנם קשור לנושא של לבוש האישה על פי ההלכה ונכלל כאחד המקומות בגוף הנקראים ערווה (הנלמד משיר השירים), אך המקור לכיסוי ראש הוא אחר. את כיסוי ראש לומדים מאישה סוטה כאשר הכהן "פרע את ראש האשה" (במדבר ה, יח). תוכלי לקרוא יותר על הגדרים והמקורות בתשובתה של הרבנית שלומית פיאמנטה כאן, ושל הרבנית עידית ברטוב כאן.
בברכה,
רחל