איך אני יכולה להתמודד עם עבירה של אוננות?
אז ככה: אנסה לכתוב בצורה הכי מכובדת ומדוייקת שאוכל
אני מאוננת. בתחילת גיל ההתבגרות, כשיצר המין התחיל להופיע פעמים רבות עשיתי את המעשה בתדירות גבוהה יחסית. עם הזמן ככל שהתבגרתי הדבר התמתן וקיום המעשה הוא בתדירות נמוכה בהרבה.
אני מנסה להיות טובה יותר, להתקרב יותר לקב"ה, להשתדל לעשות טוב בעולם ולעצמי, אך כל פעם לאחר קיום המעשה אני מרגישה פשוט נורא! כאילו עשיתי חטא חמור שאין דרך חזרה ממנו, שאיכזבתי את הקב"ה ואת עצמי,
ודבר חשוב- אני מרגישה שאין לי בכלל את הזכות להרגיש ככה ולבקש סליחה מה' על עשיית המעשה הזה, מכיוון שידעתי שאסור לעשות אותו, שאסור לחשוב מחשבות אסורות, אבל בכל זאת עשיתי את זה. זה גורם לי להרגיש חצופה, וכפויית טובה. אודה מאוד לעזרה, איך אני עוזרת לעצמי להפסיק לאונן ולהכניס לעצמי מחשבות לא טובות לראש, והאם החשיבה שלי מוטעית או צודקת.
דבר נוסף שאשמח להתייעץ איתו:אני נמשכת לגברים ואני רואה את עצמי בע"ה מקימה בית ומשפחה עם גבר שאוהב, אך כשלפעמים באות לי מחשבות לא צנועות זה בעיקר על נשים
האם זה מעיד משהו? האם זה נורמאלי?
תודה רבה ויום טוב:)
תשובה
שלום וברכה.
ראיתי את שאלתך החשובה, ואני רוצה קודם כל להביע הערכה אלייך על היכולת לשאול בכנות ובפתיחות, ועל היכולת להיות מודעת לתהליכים המתרחשים בגופך ובנפשך.
מה שאת מתארת הוא תהליך טבעי. בורכת בגוף בריא ובחשק שהוא כשלעצמו טבעי ותקין. גם השתנות החשק והמינון המשתנה שלו בשלבי חיים שונים – הוא טבעי.
את מתארת ייסורי מצפון על מעשה אסור ומחשבות אסורות, ואיני בטוחה למה כוונתך. מבחינת יחס ההלכה לאוננות נשית, אני מציעה לראות את תשובתה של הרבנית חנה גודינגר (דרייפוס) כאן המפרטת את הדיון ההלכתי בנושא, על מקורותיו – מן הדיון עולה שגם אם יש קולות המבקשים לאסור אוננות נשית, הרי שיש די מקום להיתר, גם בדרך המלך.
אני מבקשת להניח כאן את העובדה שאמנם אוננות זהו המושג המקצועי בו נהוג להשתמש גם ביחס לגברים וגם ביחס לנשים, אך למעשה מקור המילה אוננות הוא במעשיהם הפסולים של ער ואונן, ששיחתו את זרעם ארצה – דבר שכמובן אינו אפשרי אצל נשים. לכן, אני מציעה להשתמש במקומו במושג 'עינוג עצמי' עבור נשים.
חשוב לומר שאצל נשים, בשונה מגברים, עצם פעולת החיכוך לשם הנאה לכשעצמה אינה אסורה, וכך למשל בתוך הקשר הזוגי שבין איש לאשתו, היא חלק מרכזי מן הדרך של האישה להגיע לסיפוק ולתחושת חיבור ואהבה עם בן זוגה, בין אם מדובר במגע מאת בן הזוג, ובין אם מדובר בעינוג עצמי (זאת בשונה מאוננות גברית, שבה התכוונות להגעה לשיא ולשפיכה שלא בעת החיבור היא אסורה, גם אם זה בהשתתפות ובמגע בת הזוג). פעמים רבות מגע של האישה בעצמה הוא הכנה לקשר הזוגי, בין אם מדובר בטווח הקרוב – לקראת מפגש סמוך עם בן הזוג, ובין אם מדובר בטווח הרחוק יותר, כהכנה לזוגיות – בצורך של האישה להכיר את עצמה, את גופה, ואת המיניות שלה. השאלה היא פעמים רבות שאלה של הקשר, יותר מאשר שאלה של עצם הפעולה או הסיפוק הנגרם ממנה.
ודאי שהשאיפה היהודית היא שמימוש המיניות יהיה במסגרת זוגית ובחיים של קדושה, ועדיין, ההיכרות והחיבור של נשים לעצמן, למיניות שלהן ולכוחות הגופניים הטמונים בהן, גם לפני הנישואים, עשויים להביא לברכה גם להן כנשים שלמות בפני עצמן, וגם בהמשך חייהן ובשלב הקמת הבית.
מכאן והלאה שאלת המינונים והשאלה מתי מדובר בהיכרות בריאה עם הגוף, ומתי מדובר בהיסחפות אל מחוזות לא רצויים גופנית, נפשית או רוחנית – היא שאלה שאין לה תשובה אחת, וגם העוסקות בהדרכת מיניות, חלוקות ביחס אליה.
אם את מרגישה שקשה לך להגדיר לעצמך את המינונים הנכונים עבורך, כדאי לפנות לאשת מקצוע בתחום, מטפלת/יועצת מיניות מוסמכת שהיא אישה יראת שמים, שתוכל להדריך אותך באופן שיהיה טוב לגופך ולנפשך. אם את מרגישה שהנושא נוכח במחשבותייך ומכתיב את סדר היום שלך באופן אינטנסיבי – מומלץ מאוד לפנות לייעוץ של מטפלת מינית. (ראי למטה הפניות לארגונים רלוונטיים). אם יש בסביבתך דמות מבוגרת שאת מרגישה שתוכלי לשתף אותה – אמא, מחנכת לשעבר או יועצת, תוכלי לשאול אותה כיצד להגיע לייעוץ כזה.
אשר להרהורים: הגוף הנפש והמחשבה מחוברים, וחלק מן התהליך הטבעי הוא מחשבות המלוות את הגוף. איני יודעת למה כוונתך ב'הרהורים אסורים'. יש הבדל גדול בין מחשבה של אישה על גבר שאינו בן זוגה, לבין מחשבות מופשטות וכלליות יותר, שאין להן מושא דמיון ספציפי, והמיקוד שלהן הוא בגופך שלך. (תוכלי לקרוא בהרחבה בנושא זה באתר כאן)
איני מטפלת מינית, ואיני מתיימרת לנתח את משמעות העובדה שאת חושבת דוקא על נשים (אולי כדי להימנע כרגע מלחשוב על גבר באופן לא רצוי?), אבל עצם העובדה שנשים מופיעות במחשבותייך, אינה אומרת בהכרח דבר כזה או אחר.
מעבר לכל האמור לעיל, וכפי שכתבת בעצמך, יש בך בקשת אלוקים ובקשת טוב, שהן ודאי נפלאות. השאיפה שלנו להיטיב את עצמינו, ברוכה תמיד.
עם זאת, נראה לי ששפטת את עצמך מדי בחומרה, וממה שאת מתארת, נשמע שלא מדובר בחטאים איומים, ושאין מקום לתחושות קשות של אשמה, כפיות טובה או חוצפה, גם אם יש לך רצון להיות יותר זהירה בנושא, ולוודא שאת בדרך נכונה.
התשובה נכתבה בהתייעצות עם מטפלות מיניות מוסמכות.
לקבלת ייעוץ מיני אפשר לפנות למרכז יהל או מרכז רותם.
אני מאחלת לך רוב טובה ושמחה בגופך ובנפשך, ושתזכי בע"ה לחיים של זוגיות בריאה, מלאה ואוהבת.
תמר