אני מוצאת את עצמי רואה וחושבת על דברים מיניים, מה אני יכולה לעשות??
שלום כבוד הרבנית,
אני בת 18 וברצוני להתייעץ איתך על נושא שמאוד מכביד עליי לאחרונה.
לפני הכל חשוב לי לציין שאני דתייה ומאוד מאמינה ומחוברת לקב"ה, אך לפעמים יש מצוות שקשה לי לקיים (כמו צניעות וכדומה אך זה לא קשור לשאלה שברצוני לשאול).
אני מוצאת את עצמי חושבת ורואה דברים לא צנועים על מעשים מיניים.
קשה לי עם זה מאוד ואני מרגישה רגשות אשם על כך שראיתי/חשבתי. ניסיתי להפסיק ואני לא ממש מצליחה.
עצוב לי לחשוב שע"י המעשה הזה אני אולי מאכזבת את ה' ואולי מטמאה את הנפש שלי באיזשהו אופן
מה כדאי לעשות? האם זאת עבירה? איך אפשר להפסיק ואיך אני אצליח בכך? זה נראה לי בלתי אפשרי.
אני מבולבלת וקשה לי.
אשמח לעצתך ועזרתך, תודה.
תשובה
שלום יקרה,
את מתארת בשאלתך חיבוטי נפש קשים, בהם את מרגישה רע על מחשבות על תכנים לא ראויים. אני מעריכה מאד את האומץ לפנות ולשאול כדי לברר ולהביע תחושות כל כך האישיות.
לפני הכל, אני רוצה לחזק אותך בידיעה שמה שאת מתארת הוא נורמלי וקורה ואת לא צריכה להתבייש במי שאת. הקב"ה ברא לנו גוף ויצר שהם שניהם נפלאים עם תפקודים מדהימים שכוללים גם צרכים ותאוות. מתוך הבנה זו, האדם צריך לשאול את עצמו מהי הדרך הנכונה לנתב ולנהל את היצר שלו באופן הבריא והטוב.
אנסה לענות על השאלות ששאלת, בפן הרגשי, הזוגי (עתידי) והלכתי.
מחשבות אסורות ולא אסורות
כתבת בשאלתך שאת חושבת על / רואה דברים לא ראויים. לא ברור לי אם כוונתך היא שאת חושבת ורואה בדמיונך מראות מיניים, או שאת צופה בתכנים לא צנועים באינטרנט ובמדיות אחרות, ולכן אתייחס לשתי האפשרויות.
מחשבות מיניות הן דבר טבעי שכל אישה (וכן כל איש) באשר היא בעלת גוף יכולה למצוא את עצמה חושבת עליהם. קשה להתמודד עם מחשבות לא צנועות מכיוון שאת לא יכולה פשוט להחליט "לא לחשוב" אותם. את יכולה להיות רגועה שמחשבות ופנטזיות אקראיות וטבעיות שאת חושבת אותם אינם בגדר איסור.
לעומת זאת, מחשבות שהן אסורות הם מחשבות שהם על ביצוע עבירה של ממש בתחום המיני הזוגי ותיכנונה. כלומר, על יחסים אסורים. מחשבות כאלו הן אסורות משום "לא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (דברים טו, לט) כפי שמפרשים חז"ל – "זה הרהור עבירה" (מסכת ברכות דף יב ע"ב). האיסור בא כסייג לניאוף וזנות.
עליך לשמור על עצמך מלחפש לעורר באופן יזום מחשבות אסורות אלו וכן להישמר מלהיות שקועה באופן תמידי ומוגזם במחשבות מיניות, מעבר לאלו הטבעיות והאקראיות שאת מתעורר אליהן באופן רגיל. למעשה, כל אחת נדרשת לקחת אחריות מודעת ביחס לסרטים שהיא בוחרת לראות ולא לראות, וכך לגבי ספרים, תמונות וכד', וכן ביחס לסביבה החברתית בו היא בוחרת להימצא, חדרי דיון ופורומים ועוד. עליה לשים לב אלו מהם מושכים אותה תדיר להתעסקות מינית ואלו לא.
הפגיעה שבצפייה והתבוננות בתכנים לא צנועים
תכנים לא צנועים בכלל ופורנוגרפיים בפרט נוצרו על ידי בני אדם שנתנו יד (או נוצלו ללא הסכמה!) באופן לא מוסרי בהפצת תמונות ערום (מלא או חלקי) ויחסי מין. לא יתכן לפרסם מעשה מיני בפרהסיא ולהימנע מהפרת דרישות בסיסיות של צניעות ושמירה על האינטימיות שביחסים בין אנשים ובין אדם לעצמו.
מעבר למעשה של מי שהשתתף בהפצתם, התכנים הללו פוגעניים כלפי הצופים בכמה רמות. הם יוצרים תמונה מעוותת של המציאות, של ציפיות עצמיות לגבי הגוף של האדם הצופה, ציפיות לא ריאליות לגבי גופו של בן או בת הזוג (הנוכחי או עתידי) וכן לגבי יחסים זוגיים תקינים. בסרטי פורנוגרפיה יחסים מבוצעים לעיתים קרובות באלימות וללא חיבור אמיתי בין שתי נשמות בבחינת "ודבק באשתו והיו לבשר אחד" כפי שאנחנו מצפים שיהיה בקשר אמיתי. צפייה בתכנים אלו יכולה לפגוע ביחסים עתידיים עם בן הזוג ולפתח ציפיות לא ריאליות שיובילו לאכזבה בחיי המין הזוגיים.
התורה דורשת מאיתנו להתבונן על כל חיינו ולהיות אותם בקדושה, כפי שכתוב בתורה "קדושים טהיו כי קדוש אני" (ויקרא יט,ב). זה צריך לבוא לידי ביטוי באופן בו אנחנו מדברים, אוכלים וכן הדרך בה אנחנו עוסקים במיניות. לכן, למרות שההתמודדות עם תכנים פורנוגרפיים אינה פשוטה יש להתחזק ולהתאמץ להתמודד עם הנושא ולחפש סיור.
בנימה אישית
נראה שכדאי גם לעשות בירור אישי ולרדת לעומקם של הדברים – מה מושך אותך למחשבות תדירות מעבר לגירוי הטבעי ולצפייה בתכנים פורנוגרפיים (אם אכן זה המצב שלך). לעיתים זה יכול להיות מענה שטחי לקושי שאת מתמודדת איתו, כגון קושי בזוגיות, תחושות של בדידות או חוסר כלשהו. הפניה לצפייה כזו יכול להוות מענה רגעי שלאחר מכן יוצר תחושה רעה יותר כפי שתיארת בשאלתך. קל מאד גם ליפול לתלות ולהתמכרות לתכנים כאלו, דבר שאינו מאד חריג אצל צעירים, ויכול להיות קשה מאד להפסיק. באופן כללי חשוב שתדעי שצעירים, ואנשים בכלל, מתמודדים עם קשיים מכל מיני סוגית ומוצאים "נחמה" רגעית במקומות שיכולים לפגוע בהם. גם כשנדמה שכל מי שסביבך בטוב, אנשים מתמודדים באופן פרטי עם כל מיני דברים.
אני מצרפת קישור לסרטון שיכול לעזור בשלב הראשון של ההתמודדות. אך אם יש קושי עמוק יותר או התמכרות, לא נכון להסתפק רק בטיפים וחשוב להיעזר במישהו קרוב אליך או בגורם מקצועי. ישנם ארגונים עם קו חם שעוזרים לבני נוער ולצעירים בהתמודדות זו (בהרחבה בהמשך תמצאי מספרי טלפון).
שתדעי רק טוב וכשם שהיה לך כוח ואומץ לפנות אלינו אני מחזקת אותך שיהיה לך אומץ לקחת גם את הצעד הבא ולמצוא לעצמך מזור.
רחל
הרחבות
מרכזי סיוע לנוער
חברים מקשיבים– 1-599-5000-54 בין השעות 9 בערב ל 11 בלילה
אוזן קשבת (של ארגון יד ביד) – 6204999- 03
איסור הרהור
במקורות הבאים אנחנו לומדים על העוצמה של מה שאנחנו רואים בעיניים ולמה זה יכול לגרום לנו. ודווקא מסיבה זו אנחנו מצווים שלא לתור אחרי העיניים.
במדבר פרק טו פסוק לט
וְהָיָ֣ה לָכֶם֘ לְצִיצִת֒ וּרְאִיתֶ֣ם אֹת֗וֹ וּזְכַרְתֶּם֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹ֣ת יְקֹוָ֔ק וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא־תָת֜וּרוּ אַחֲרֵ֤י לְבַבְכֶם֙ וְאַחֲרֵ֣י עֵֽינֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר־אַתֶּ֥ם זֹנִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם
רש"י על הפסוק
ולא תתורו אחרי לבבכם – כמו (לעיל יג כה) מתור הארץ. הלב והעינים הם מרגלים לגוף ומסרסרים לו את העבירות, העין רואה והלב חומד והגוף עושה את העבירות:
תלמוד בבלי מסכת ברכות דף יב עמוד ב
"[לא תתורו] אחרי עיניכם" – זה הרהור עבירה.
תורה תמימה הערות במדבר פרק טו הערה קלג
יתכן דתלי ענין זה בחוש העינים ע"פ מה שכתוב (סוטה ח' א') אין יצה"ר שולט אלא במה שעיניו רואות:
בית הבחירה למאירי מסכת קידושין דף פא עמוד ב
לעולם יזהר אדם שלא להשקיע שום הרהור עבירה בלבו שההרהור מביא לידי מעשה וכל שהרהר בעבירה והשביע את יצרו מצד הרהורו אף על פי שלא עשה עבירה הואיל ובמחשבת עבירה היה עון הוא וצריך כפרה מעשה היה באחד מגדוליהם שנזקק לאשתו והוא סבור עליה שהיא אחרת ואף כשנודע לו שאשתו היתה הזקיק עצמו לתשובה הואיל ובמחשבת עבירה היה
רמב"ם הלכות תשובה פרק ד
הלכה ד – ומהן חמשה דברים העושה אותן אין חזקתו לשוב מהן, לפי שהם דברים קלים בעיני רוב האדם ונמצא חוטא והוא ידמה שאין זה חטא, ואלו הן:… (ג) המסתכל בעריות מעלה על דעתו שאין בכך כלום, שהוא אומר: וכי בעלתי או קרבתי אצלה?? והוא אינו יודע שראיית העינים עון גדול שהיא גורמת לגופן של עריות שנאמר ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם..
ספר החינוך מונה את "לא תתורו" בספר החינוך כאיסור לחשוב מחשבות שהם בניגוד ליסודות האמונה ומחשבות הקשורות לתאווה וזנות. זאת משום שהמחשבות מושכות את האדם לעבירה והתרחקות ממחשבות לא ראויות וממראות לא צנועות ישמרו על האדם מלחטוא. הוא מציין שקשה להגדיר בדיוק מה אסור לראות כדי לעורר מחשבות כי קורה שהאדם הרגיל רואה דברים "יותר מן הראוי", וכמו כן, האדם בהיותו אדם "אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי". ולכן כפי שכתבתי לעיל, צריך להיות אחראים בצריכת תרבות ובבחירה להשתייך לחברות אמיתיות ווירטואליות מסויימות.
ספר החינוך, מצווה שפ"ז לא לתור אחר מחשבת הלב וראיית העיניים
שלא נתור אחר מחשבת הלב וראית העינים, שנאמר (במדבר טו, לט): "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם".
..וכמו כן שלא ירדוף האדם אחר מראה עיניו, ובכלל זה שלא לרדוף אחר תאוות העולם הזה כי אחריתם רעה וכדי בזיון וקצף, וזה שאמרו זכרונם לברכה (ספרי שלח), "וְלֹא תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם", זו מינות, "וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם", זו זנות, שנאמר (שופטים יד, ג): "וַיֹּאמֶר שִׁמְשׁוֹן אֶל אָבִיו אוֹתָהּ קַח לִי כִּי הִיא יָשְׁרָה בְּעֵינֵי".
שורש מצוה זו נגלה, כי בזה ישמר האדם מחטוא לה' כל ימיו. והמצוה הזאת באמת יסוד גדול בדת, כי המחשבות הרעות אבות הטומאות, והמעשים ילדיהן, … ואם תזכה להיות גבור בארץ לכבוש יצרך ולעצום עיניך מראות ברע פעם אחת יקל בעיניך לעשות כן כמה פעמים. כי התאוה תמשוך הבשר כמשוך היין אל שותיו..
ונוהגת מצוה זו בכל מקום ובכל זמן, בזכרים ונקבות.
…ואין לוקין על לאו זה, לפי שאין זה דבר מסוים שנוכל להתרות בו העובר עליו, כי מהיות האדם בנוי בענין שאי אפשר לו שלא יראה בעיניו לפעמים יותר ממה שראוי, וכמו כן אי אפשר לו שלא תתפשט המחשבה לפעמים יותר מן הראוי, על כן אי אפשר להגביל האדם בזה בגבול ידוע. גם כי פעמים אפשר לעבור על לאו זה מבלי שום מעשה..
- הרחבה בסוג ההרהור האסור לאשה (לעומת סוג ההרהור האסור לגבר) ראי מאמרה של הרבנית אוריה מבורך כאן.
הרחקה מן ההרהור
דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק טו
"וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר"
הרב שמשון רפאל הירש כותב על האחריות שלנו לשמור על ה"מחנה" (או הסביבה) שלנו כמקום קדוש ומוסרי מכיוון שהקב"ה מתהלך ממש בתוכינו.
רש"ר הירש דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק טו
..והליכת ה' בקרב מחנך איננה תלויה באומץ לבך כלפי חוץ אלא באומץ הלב שתכוון כלפי עצמך. עליך לפקח על עצמך ולהישמר מכל רע מוסרי, והעירום הבהמי של האדם וכל המזכיר אותו ייעלם מסביבתך, מהופעתך, ממעשיך ומדיבורך, ממחשבותיך ומהרגשתך. כי ה' איננו יוצא לפני מחנך אלא הוא מתהלך בקרב מחנך – עם כל אחד ואחד בחוגך (ראה סוטה ג ע"ב), ולפיכך יהא חוג זה קדוש מבחינה מוסרית ואל תיראה בחיצוניותך ובפנימיותך ערות דבר: ערוה בכל בחינה שהיא, שכן רק בשכר זה ה' הוא אלהיך ומתהלך בקרבך ומתלווה אליך ולא ייסוג מללוות אותך…
הפסוקים שלנו (י – יא): "ונשמרת מכל דבר רע" וגו' קוראים לנו לתת את דעתנו לטהרה הפנימית ולשמור על צניעות אפילו במחשבת הלב. ר' פנחס בן יאיר, שבני דורו קשרו לו כתר של אצילות מוסרית עליונה, הסמיך לפסוקים אלה את מאמרו הגדול: "ת"ר ונשמרת מכל דבר רע, שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי טומאה בלילה"
בגמרא בקידושין יש רצף מדרשים המלמדים הן על כוחו של יצר הרע שקשה להימנע מהשפעתה, ואפילו הקב"ה מכנה אותו "רע", והן על כוחו של לימוד ועיסוק בתורה כדי לעזור במאבק נגד היצר. פירוש "עיסוק" בתורה אינו רק לימוד אלא ריבוי מצוות והתנהלות בדרכה של תורה:
תלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב
ת"ר: ושמתם – סם תם, נמשלה תורה כסם חיים; משל, לאדם שהכה את בנו מכה גדולה והניח לו רטיה על מכתו, ואמר לו: בני, כל זמן שהרטיה זו על מכתך, אכול מה שהנאתך ושתה מה שהנאתך, ורחוץ בין בחמין בין בצונן ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה הרי היא מעלה נומי; כך הקדוש ברוך הוא אמר להם לישראל: בני, בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה – אין אתם נמסרים בידו, שנאמר: הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה – אתם נמסרים בידו, שנא': לפתח חטאת רובץ, ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך, שנאמר: ואליך תשוקתו, ואם אתה רוצה אתה מושל בו, שנאמר: ואתה תמשל בו. ת"ר: קשה יצר הרע, שאפילו יוצרו קראו רע, שנאמר: כי יצר לב האדם רע מנעוריו. אמר רב יצחק: יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, שנאמר: רק רע כל היום. ואמר ר"ש בן לוי: יצרו של אדם מתגבר עליו בכל יום ומבקש המיתו, שנאמר: צופה רשע לצדיק ומבקש להמיתו, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו אין יכול לו, שנאמר: אלהים לא יעזבנו בידו. תנא דבי ר' ישמעאל: בני, אם פגע בך מנוול זה משכהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ, שנאמר: הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע, אם אבן הוא נימוח; שנאמר: הוי כל צמא לכו למים, ואומר אבנים שחקו מים.