אני רווקה עם חשק מיני חזק וזה מעסיק אותי כל הזמן
אני בחורה בת 27, לא נשואה.
אני יוצאת לדייטים ומאוד רוצה להתחתן, אבל לצערי זה לא קורה…
יש לי חשק מיני מאוד חזק, ולמרות שאני יודעת שזה לא משתווה למה שקורה אצל גברים, זה עדיין גורם לי לתחושות לא טובות שנובעות מצורך פיזי מאוד מאוד חזק שלא בא על סיפוקו.
מאז גיל צעיר מאוד גיליתי שמגע ולחץ באזור ההוא גורמים לי לתחושה נעימה, על אף שרק בגיל יחסית מבוגר הבנתי במה מדובר. אבל הצורך לעיתים גורם לי לאבד ריכוז בשאר הדברים ולחשוב רק על זה.
האם יש משהו שאני יכולה לעשות בתוך עולם ההלכה? אני אשמח להתחתן אבל זה לא בשליטתי…
תודה רבה.
תשובה
שלום לך.
ראשית רציתי להודות לך על האומץ לפתוח ולשאול על נושא שנמצא על פניו בסוג של טאבו בחברה. חשוב שתדעי שאני יכולה להעיד שיצא לי להיתקל בלא מעט נשים צעירות המתמודדות בשקט עם המורכבות שאת מתארת, ובמובן הזה ההצפה של הנושא ברשת היא בעלת תפקיד וחשיבות הרבה מעבר להתמודדות האישית שלך.
הבחירה שלך לבחון את העניין דרך העיניים ההלכתיות והמהותיות היא יקרה מפז ונותנת שפתיחת הטאבו תיעשה דרך שער נקי המזמין למחשבה והתבוננות על נושא מורכב זה.
ב"ה הקב"ה ברא אותנו: נשים וגברים כאחד, עם יצרים. מן המפורסמות הוא הקשר שבין המילה "יצר" למילה "יצירה" וההכרה בכך שהכוח היצרי שאנחנו מגלות בתוכנו מספר ומלמד בעיקר כמה כוחות של חיים, רצון לאהוב ולתת וגם רצון ליהנות ולהתענג מצויים בתוכנו. נכון הוא, כפי שאת מרמזת בשאלתך שכאשר אדם: איש או אשה נמצא בתוך קשר זוגי של מערכת נישואין – הכוחות הללו יכולים לקבל ביטוי ומענה בקדושה דרך חיבור מלא בנתינה לאדם נוסף, אך חשוב שתדעי שההתמודדויות אמנם משתנות אחרי שמתחתנים, אך לא בהכרח נעלמות.. והשאלה שאת שואלת עשויה ללוות אותך בע"ה גם אחרי שתזכי להקים בית בישראל.
כאשר בוחנים את שאלתך מנקודת המבט ההלכתית צריך לדעת שביחס לנשים ישנה מחלוקת בין הראשונים האם קיים איסור הלכתי על פעולת האוננות: בעלי התוספות והרא"ש סברו שאין איסור כזה לעומת חכמי ספרד ובראשם הרמב"ן שסברו שישנו איסור. בספרי הפסיקה: השולחן ערוך לא מזכיר את האיסור לנשים ומהשתיקה שבדבריו מסיק החיד"א שהוא פסק כשיטת בעלי התוספות שאין איסור הלכתי לנשים לאונן. כלומר, מבחינה הלכתית לא קיים איסור הלכתי בפעולת אוננות של אשה.
שאלתך מתייחסת להיבט ההלכתי היבש שיש לאוננות נשים, אך בתיאור שלך את ההתמודדות שלך, את מתארת גם את הקושי וחוסר הריכוז שנוצר בתוכך כתוצאה מהעיסוק הלא מידתי במרחב המיני שפעולת האוננות גורמת לך. כהמשך להתייחסות ההלכתית לסוגיה שבה כאמור עולה שלא קיים איסור, אני מבקשת להקשיב גם לקול הזה ולהתייחס אליו..
העוצמה של הכוח המיני היא חזקה וגדולה. עוצמה זו עשויה לבלבל ולעיתים לתפוס נפח מרכזי מידי בהתנהלות החיים שלנו ובמבט שלנו על המציאות. הרצון לחיות חיים מלאים וקדושים, מאותגר כאשר אנחנו עסוקות בצורה חזקה בשדה המיני והשאלה כיצד מאזנים בין העולמות השונים שקיימים בתוכנו היא שאלה שיש להניח שתלווה אותך גם בהמשך החיים. האתגר האנושי המורכב הזה, מתעצם ומחריף פעמים רבות סביב ההתמודדות עם אוננות שמעוררת לא אחת גם תחושות של אשמה, בושה ואפילו גועל עצמי. דומני שתחושות קשות אלו אינן רק נגזרת של הטאבו החברתי והמחשבה המצויה הסוברת שיש איסור דתי בפעולה זו, אלא הן נובעות גם מתפיסה בריאה שרואה במיניות כוח הקשור ושייך למרחב זוגי של נתינה, קבלה, קשר ומפגש עם אדם נוסף.
אינני מקלה ראש בהתמודדות ובקושי שאת מתארת. יתרה מכך, ההיכרות שלך עם עצמך ועם גופך מלאה גם ביופי ואני יכולה להאמין שהיא תביא לך גם ברכה לכשתנשאי בע"ה. ובכל זאת, אני מציעה לך לחפש דרך חתחתים לא סלולה: בה תצליחי למתן את העיסוק המיני כרגע ולהשקיע יותר בנושאים אחרים המשמחים אותך ומביאים אותך לכדי סיפוק נפשי. אני מאמינה שהכרעה כזו תסייע לך עם הזמן להתגבר על חוסר הריכוז שאת מתארת ואני מתפללת שתוכל גם להפחית את עוצמת ההתמודדות שאת מצויה בה כרגע.
אני מברכת אותך שתזכי במהרה למצוא את איש בריתך ולהשפיע עליו וגם להתענג מכוחות החיים והנתינה שמצויים בתוכך בצורה חזקה כל כך.
ועד אז, וכאמור גם בהתמודדויות שעוד יבואו אחרי, שתשכילי להתמודד נכונה עם הכוחות האצורים בך התובעים את שלהם – באופן שלא יסיט אותך מהתמקדות והתרכזות בכישורים וברצונות הנוספים שבוודאי קיימים בך.
חנה
מקורות:
תוספות הרא"ש מסכת כתובות דף לט עמוד א
משמשות במוך. פרש"י מותר לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע, משמע ששאר נשים אסורות להשחית זרע, ובריש פ"ב דנדה לא מוכח כן דקאמר התם כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ומפרש בגמ' משום דנשים לאו בנות הרגשה נינהו פי' אינן בנות איסור הרגשה משום דאינן מצוות על פרייה ורביה אינן אסורות נמי בהשחתת זרע, לכן נראה לפרש צריכות לשמש במוך מפני הסכנה, או אי נמי נוכל לקיים פרש"י אף על פי שנשים אינן מצוות בהשחתת זרע מ"מ אין לה להשחית זרע האיש אם לא מפני הסכנה, ולא דמי לקטנה ואילונית דאע"ג דלאו בנות בנים נינהו המשמש עמהן אין בו משום השחתת זרע דשאני התם דדרך תשמיש בכך והכא נמי אם היתה נותנת המוך לאחר תשמיש לא היה בו צד איסור, אבל בשמעתא קמיתא דכל היד מוכיח שנותנת המוך קודם תשמיש, הילכך שאר נשים אסור דהוי כזורע על העצים ועל האבנים.
חידושי הרמב"ן מסכת נדה דף יג עמוד א
נשים דלאו בנות הרגשה נינהו משובחות. קשיא ליה לר"ת ז"ל למה ליה האי טעמא תיפוק ליה משום דלא מיפקדי אפריה ורביה, ושמעתי שהיה מפרש דלאו בנות הרגשה נינהו שאינן בדין הרגשה כלל לומר שאינן מרגישות ולא מצוות, וכן פירש זו ששנינו בברייתא (ד') [ג'] נשים משמשות במוך חייבות לשמש דאלו מותרות כל הנשים מותרות כן, ואין פי' נכון בכאן דבנות הרגשה לאו בדין הרגשה משמע, ואפשר לפרש דמשום משובחת קאמר שאילו היו בנות הרגשה אף על פי שאינן מצוות כאנשים ולא דינן ליקצץ מ"מ לא היתה יד המרבה לבדוק יותר מדאי משובחת לפי שהיא משחיתה ואין שבח בהשחתה אפילו לנשים, ועוד דהא מביאה עצמה לידי הרהור ואלו היתה בת הרגשה בת נדוי היא כדלקמן, ולפיכך הוצרכו בגמ' לפרש דלאו בנות הרגשה נינהו, אבל כל עיקר אין דינו של הרב ז"ל נראה לי שאע"פ שאינן מצוות על פריה ורביה ורשאי מן התורה ליבטל, איסור הוא בהשחתה, ואף על פי שהאשה מותרת לעקור את עצמה מה שאין כן באיש ואף על פי שקיים מצות פריה ורביה, התם מצוה אחריתי היא שנצטוו על הסירוס ואפילו מסרס אחר מסרס חייב, אבל בהשחתה כל בשר כתיב.
שולחן ערוך יורה דעה הלכות ביקור חולים ורפואה ונוטה למות וגוסס סימן של"ו סעיף י
בחולי מעים אין האיש משמש את האשה, אבל האשה משמשת את האיש.
ברכי יוסף, שם.
אבל האשה משמשת וכו'. נראה דאף שהוא חולי מעיים ותבא האשה לידי הרהור לא חיישינן, דהאשה אינה מצווה על השחתת זרע, דלא מפקדא אפריה ורביה, כמ"ש התוספות פ"ק דיבמות (יב: ד"ה שלש) וריש פ"ב דנדה (יג. ד"ה נשים), ומשום הכי הגם שתבא לידי הרהור והשחתה, אין כאן איסור. והיינו טעמא דקי"ל לקמן סימן שנ"ב (סע' ג) דהאשה כורכת איש מת, דלא חיישינן להרהור דידה. אבל האיש אסור לכרוך אשה מתה, דיבא לידי הרהור והשחתה, דחמירי באיש.
וא"ת סוף סוף היכי שרינן לאשה לשמש לאיש בחולי מעיים שמתוך דאשה לקראתו ומתעסקת בבתי גואי יבא לידי הרהור והשחתה. וי"ל דכיון שהוא חולה אין יצרו מתגבר, ותש כחו, כמ"ש הרב תרומת הדשן סימן רנ"ב. ועמ"ש בט"ז בדין זה. ועמ"ש הרמב"ן בחי' נדה ריש פרק כל היד. ודוק.
קרבן אשה הלכות אישות פרק טו
ומה שכתב דבאשה נמי שייך הרהור והביא ראיה ממה שכתבו הרמב"ם והסמ"ג וז"ל מצות חכמים להשיא אדם בניו ובנותיו סמוך לפרקן שאם יניחם יבואו לידי זנות או לידי הרהור וכתב וא"כ באשה נמי שייך הרהור ואסור לה לעמוד בלא איש דהשוה הכתוב אשה לאיש לכל עונשים שבתורה וכו' ולדידי חזי לי כמו זר נחשב דבר זה דאשה שייכא בהרהור דא"כ כל מה שאסרו חכמים משום הרהור נשים נמי אסורות כגון ההיא דלא יסתכל בבגדי צבעונין של אשה שלא יבוא לידי הרהור וכן לא יסתכל בבהמה חיה ועוף בשעה שנזקקין זה לזה ולא יכניס אדם ידו תחת טבורו דכולם אסורים משום הרהור והא ודאי אינו דבגמרא אמרו פ"ק דעבודה זרה ונשמרת מכל דבר רע שלא יסתכל אדם באשה נאה ואפילו פנויה ואשת איש אפילו מכוערת ולא בבגדי צבע [של] אשה וכו' ומשמע דלא אמרו אלא באיש וכן משמע שם מדברי הרמב"ם דדבר זה אינו אסור אלא באיש ועוד דשם אמרו בגמרא ונשמרת מכל דבר רע שלא יהרהר אדם ביום וכו' ופירש רש"י ונשמרת וסמיך ליה כי יהיה בך איש אשר לא יהיה טהור מקרה לילה וקא מזהר ליה שלא יבא לידי כך וכתבו התוס' דהיא דרשה גמורה ולא אסמכתא ע"כ הרי דבעיקר אזהרה דהרהור איש כתיב ולמעוטי נשים הפך מה שכתב הרב ומה שהביא ראיה מדברי הרמב"ם והסמ"ג אפשר דמה שכתבו לידי זנות או לידי הרהור לצדדין קתני ולידי הרהור קאי אבניו ולא אבנותיו:
עוד כתב הרב ואף על גב דפרק ארבע מיתות אמרינן דאפילו גוי ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול שנאמר אשר יעשה אותם וכו' ואילו גבי אשה אמרינן בפרק היה נוטל כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות ולא הוי בכלל האדם הכתוב בקרא כי היכי דהוי גוי בכלל אף דלא נצטווה הא לא תיקשי דהא התם נמי אמרינן גוי נמי דהוי ככהן גדול היינו בשבע מצוות שנצטווה הכא נמי אית לן למימר הכי לגבי אשה דהויא ככהן גדול היכא שמקיימת המצוות שנצטוית בהם כגון לא תעשה ומצות עשה שלא הזמן גרמא וא"כ אשה הוי בכלל אדם ע"כ ודאי דכוונת דבריו במה שכתב דאשה נמי וכו' היינו שלומדת בהלכות אותם המצוות שנצטוית בהם כמו שפירש רש"י ז"ל על מה שאמרו בגמרא שעוסקין בהלכות אותם שבע מצוות להיות בקיאין בהם:
וקשה לי על זה שהרי בפרק היה נוטל איתא רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאלו מלמדה תפלות וכו' אמר רבי אבהו מ"ט דרבי אליעזר דכתיב אני חכמה שכנתי ערמה כיון שנכנסה חכמה באדם נכנסה עמו ערמומיות ופירש רש"י ז"ל שמתוכה היא מבינה ערמומיות ועושה דבריה בהצנע וכן פירש מהרש"א בחידושי אגדות נשים דעתן קלות פן יערימו ויבואו לידי עבירה וקלקול ואם כדברי הרב שכל מצוות שהיא חייבת בהם ומצוות לא תעשה היא לומדת בהם והרי היא ככהן גדול א"כ כשאמרו כאלו מלמדה תפלות במצוות עשה שהזמן גרמא לבד ומה שייך בהם ערמומיות (כיון) [בשלמא] שלומדת בהלכות מצוות כדין לא תגנב לא תנאף וכיוצא הרי היא למדה ערמומיות ועושה מה שלבה חפץ בצנעה אבל למצוות עשה שהזמן גרמא למאי ניחוש לה שלא תלבש ציצית ותפילין בצנעא אלא ודאי שדברי הרב אין להם שחר:
ועוד דאיסור הרהור אינו אלא משום השחתת הזרע ונשים כיון דאינם בכלל פריה ורביה אינם בכלל השחתת הזרע וכמו שכתבו התוס' ז"ל בפרק ארבע מיתות בד"ה והא פריה ורביה וכו' עיין שם ולשיטתייהו אזלי דבריש פ"ב דנדה דף י"ג ע"א כתב הרשב"א בחידושיו שהקשה רבינו תם אההיא דאמרינן נשים לאו בנות הרגשה למה לי האי טעמא, תיפוק ליה משום דאינן מצווין על פריה ורביה ופירש הוא ז"ל דהכי קאמר שאינם בדין הרגשה כלומר דאפילו הרגישו ושחתו זרעם אין בכך כלום הואיל ואינם מצוות במצות פריה ורביה דשם איתא כל היד המרבה לבדוק בנשים משובחת ובאנשים תקצץ מאי טעמא נשים לאו בנות הרגשה אנשים דבני הרגשה תקצץ הרי לך דנשים לא בני הרגשה נינהו ולא חיישינן בהו להרהור דאפילו לסברת הרמב"ן דפליג על ר"ת וס"ל דאסורים להשחית זרעם מ"מ מודה דאינם בני הרהור וכל היד המרבה לבדוק משובחת ולא חיישינן להרהור הפך דברי מהרד"ך ז"ל באופן דדברי הרב ז"ל צריכין אצלי תלמוד: