מה אומרת ההלכה לגבי בישול עכום כאשר סבתא גויה מבשלת לנכדיה היהודים?
שלום רב. התגיירתי לפני כ12 שנה ב"ה. אמי נחשבת לא יהודיה לפני ההלכה. המטבח הביתי הוא כשר. לאחרונה היא מבשלת לילדים הקטנים כשהיא באה לשמור עליהם (לרב כשאני לא בבית). היא מקפידה על הפרדה של כלי בשר וחלב ושאר ההלכות. הילדים אף עוזרים לה לעיתים בבישול. לאחרונה קראתי הלכה שלפיה לא רק שהתבשיל אסור במאכל משום בישולי גויים (אני לא אוכלת את האוכל שהיא מבשלת) אך גם הכלים זקוקים להכשרה. האם יש טעם להתיר את האוכל והכלים אם הילדים עוזרים לה הבישול או כיוון שזה נעשה אצלינו בבית או כיוון שאין חשש חיתון במקרה הזה. תודה רבה המקרה כמובן סבוך.. ואני ממש לא רוצה לפגוע בה חלילה.
תשובה
שלום וברכה, וישר כוח על השאלה ועל הבירור, והרצון לשמור על כללי ההלכה גם במציאות מורכבת. הרצון שלך לשמור על כבוד אמך במציאות זו, מעורר הערכה מיוחדת, ובמקרה הזה קשור לא רק לערך כיבוד הורים, אלא גם לקידוש השם.
את צודקת שיש כאן כמה וכמה שאלות ומורכבויות. אך למרות מורכבות המצב, ישנם פתרונות הלכתיים מעשיים המאפשרים להתיר את המאכלים והכלים (כגון סיוע ומעורבות של הילדים בבישול, הדלקת האש ממקור אש שהוכן מראש, או התבססות על סוגי מאכלים מסוימים). כעת אפרט את השיקולים, המקורות והפסיקות וכיצד ניתן להסתדר בפועל.
איסור בישולי גויים הוא איסור דרבנן, ונובע משני חששות: א. שמא הגוי יאכיל את היהודי במאכל לא כשר (רש"י ע"ז לח ע"א) ב. חשש חתנות – שמא יתחתנו זה עם זה (רש"י ע"ז לה ע"ב). ראשונים קבעו שגזרת חז"ל חלה גם כאשר לא חוששים לכך (שו"ת הרשב"א א, רמח; רמ"א יו"ד קיב, א). ואולם לפעמים היבט זה יכול להצטרף להקל בשעת הדחק או בדיעבד.
דין המאכל: אופן הבישול
יש ראשונים שהעלו שהאיסור לא יחול כאשר הנוכרי מבשל בביתו של הישראל (תוספות ע"ז לח ע"א) אך רבינו תם חלק על דעתו, ובשולחן ערוך נפסק שהאיסור חל גם כאשר הגוי מבשל בביתו של ישראל (יו"ד קיג, א).
אמנם, שותפות של ישראל בבישולים: עירבוב המאכל באופן שמשביח אותו, הנחת התבשיל על האש וכדומה, עשויה להתיר את המאכלים. יש מחלוקת (יו"ד קיג, ו) בשאלה האם הוספת קיסם לאש או הדלקת האש לפני שהונח עליו המאכל, המועילים כדי להתיר פת עכו"ם, מועילה גם לעניין בישול כדי להתיר את המאכל. למעשה, על פי הפסיקה האשכנזית, מספיק שיהודי ידליק את האש. והרמ"א אף מביא כי: "ויש אומרים דאפילו לא חיתה ישראל ולא השליך שם קיסם, רק שהעובד כוכבים הדליק האש מאש של ישראל, שרי (מותר)" . כלומר, שאם היהודי השאיר נר דולק והגוי הדליק את התנור/כירה מהנר הדולק, זה מספיק כדי לא להיות אסור משום בישול עכו"ם. רבים מתירים להסתמך על פיתרון זה במיוחד במצבים מורכבים, ופיתרון פרקטי הוא להשאיר נר נשמה של שבוע דולק מראש, ולבקש להעביר את האש משם. אמנם, השו"ע חלק על כך, ועל פי הפסיקה הספרדית יש צורך בשותפות בזמן הבישול ממש: הנחת הכלי על האש, הבערת האש כאשר הסיר כבר על הכיריים, ערבוב התבשיל או הדלקת התנור סמוך להכנסת המאכל לתוכו וכדומה. הסיוע צריך להיות בעצם מעשה הבישול ולא רק בהכנות שלפניו, כגון חיתוך הירקות (שו"ע שם ו-ז). הרב עובדיה יוסף הורה שגם לספרדים בשעת הצורך ניתן להסתמך כאן על שני ספקות ולפעול כאשכנזים ואחרת מדעת השו"ע – ולהקל כמו שיטת האשכנזים:א. שמא ההלכה כסוברים שבישול בבית הישראל פותר את החשש, ב. שמא אפשר ללכת על פי הסברא שכשאין חשש חתנות אין לאסור ג. ושמא הלכה כדברי הרמ"א שניתן להסתפק בהעברה מהר שהודלק ע"י יהודי, (שו"ת יביע אומר חלק ט, יו"ד סימן ו, ובפרט סעיף ד). (2)
במקרה שיש לכם כירת גז, זה יכול להוות פיתרון לבעיה. במקרה של אינדוקציה או כירה חשמלית, אני מפנה אותך למאמר במכון צומת (סעיף ז הוא הרלוונטי).
דין המאכל: סוג המאכל
היתר נוסף נוגע לסוג המאכל- על פי הגמרא מסכת עבודה זרה, כאשר מדובר במאכל שניתן היה לאוכלו גם חי (כגון תבשיל של עגבניות, גזר, מרק ירקות וכדומה), אין איסור על בישול נוכרי. ( (ע"ז לח, א).
הקלה נוספת נוגעת למאכלים שנחשבים פשוטים מאוד (לא עולים על שולחן מלכים), או שלא מלפתים בהם את הפת, ואין להם חלק חשוב בסעודה (1). יש מחלוקות רבות בשאלה אילו מאכלים נכללים בהגדרה זו, וכיצד יש לפסוק בימינו:
האם מדובר במאכלים שנאכלים בסעודה חשובה – כגון חתונה או ברית מילה?
האם מדובר במאכלים שיוגשו במסעדות ובתי מלון?
או שאפילו מאכל פשוט שמלך יאכל בארוחת בוקר יחשב כשולחן מלכים?
יש פוסקים הסוברים שבשל גיוון המאכלים, אין למעשה מאכלים הנכללים בהגדרה זו (פניניה הלכה, כשרות ב, כח ז). פוסקים אחרים הגדירו סעודות חשובות כסעודות חתונה ושמחות (שבט הלוי שו"ת שבט הלוי ו, קח, ד) או כסעודות שיוגשו במסעדה (שו"ת חבל נחלתו ט, כז ).
בכל מקרה, נראה שבמקרה שלך של סבתא המבשלת לנכדים – יש כאן מקום להקל במאכלים פשוטים שבודאי לא יוגשו בחתונה או מסעדה, כגון דיסה או חביתה.
שימי לב, שההיתרים שמניתי לאכילת המאכלים שאמך מכינה מתייחסים גם אליך ולא רק לילדים שלך.
דין הכשרת הכלים
כלי שבושלו בו מאכלי גויים על פי ההגדרות שראינו – אכן צריך הכשרה (עי' שו"ע יו"ד קיג, טז). (הגעלה – אם מדובר בבישול, ליבון – אם מדובר באפיה, את התנור אפשר לנקות ואז אחרי 24 שעות משימושו האחרון להפעיל על חום גבוה מהרגיל למשך כחצי שעה)
אם המאכלים בושלו על פי ההיתרים שמנינו לעיל – אין צורך בכך.
לסיכום: יש כאן אכן סוגיה הלכתית מורכבת, אך יש גם פתרונות.
כמו שכתבת, חשוב לא לפגוע באמך ואכן צריך להיזהר מאד בכבוד הבריות. אם יש צורך לדבר איתה על מעורבות הילדים בבישולים חשבי היטב כיצד נכון לגשת לעניין.
1. ניתן להשאיר מראש נר נשמה ולבקש מאימך שתעביר את האש משם. אם אחד מן הילדים שלך גדול מספיק כדי להיות זה שמניח את הסיר על האש, או לערבב את המאכל תוך כדי בישול – גם זה פיתרון מצויין.
2. אם מדובר בתבשילי ירקות שיכולים להיות נאכלים גם חיים – גם כאן המאכל מותר.
3. בנוגע למאכלים פשוטים כמו דיסה, חביתה, וכדומה – גם כאן, יש על מי לסמוך להתיר.
יישר כח על המסע שלך אל עולם התורה וההלכה, אני מחזקת אותך בהתמודדויות שזה מציב בפנייך כגון זו של כיבוד אמך ובו בזמן שמירה על ההלכה. אם יש לך עוד שאלות בעניין או בעניינים אחרים את מוזמנת לפנות אלינו שוב.
תמר
הרחבות
(1) "אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל הנאכל כמות שהוא חי – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. בסורא מתנו הכי. בפומבדיתא מתנו הכי, אמר רב שמואל בר רב יצחק אמר רב: כל שאינו נאכל על שולחן מלכים ללפת בו את הפת – אין בו משום בישולי עובדי כוכבים. מאי בינייהו? איכא בינייהו: דגים קטנים, וארדי, ודייסא". (ע"ז לח ע"א)
וכן מובא ברמב"ם הלכות מאכלות אסורות יז, יד-טו:
"עכו"ם שבישל לנו יין או חלב או דבש או פרישין וכיוצא באלו, (מכל) דבר הנאכל כמות שהוא חי – הרי אלו מותרין, ולא גזרו אלא על דבר שאינו נאכל כמות שהוא חי… במה דברים אמורים? בדבר שהוא עולה על שולחן מלכים לאכול בו את הפת, כגון בשר וביצים ודגים וכיוצא בהם, אבל דבר שאינו עולה על שלחן מלכים לאכול בו את הפת כגון תורמוסין ששלקו אותן עכו"ם אף על פי שאינן נאכלין חיין הרי אלו מותרין".
(2) שו"ת יביע אומר חלק ט, יו"ד סימן ו, ד: "… א"כ יש לנו ספק ספיקא להקל, שמא הלכה כהפוסקים הסוברים שגם בבישולי גוים יש להתיר בהדלקת האש ע"י ישראל, ואת"ל כדעת החולקים, שמא הלכה כהאומרים שאם נעשה הבישול בבית ישראל מותר, כיון דלא שייך בזה שמא יאכילנו דברים טמאים, וגם אין בזה משום חתנות, וכן הט"ז (סי' קיג סק"ו) התחשב עם סברא זו לצרפה לסניף להקל. ע"ש. ושמא הלכה כהאומרים שאם נעשה ע"י גוי שהוא שכיר אצלינו, יש להתיר. ואף על פי שכל הספיקות האלה הם נגד מרן, מכל מקום יש מקום לומר שכיון שנצטרפו כל צדדי ההיתר בזה, שפיר חשיב ס"ס להקל." וכן: "שכבר עלתה הסכמת רבני האחרונים לעשות ס"ס להקל אף כששני הספקות הם נגד מרן, ואפילו אם המנהג לאסור בכל אחד מצדדי הספקות, עם כל זה בהצמדם יחד עבדינן ספק ספיקא להתיר"
לקריאה נוספת בנושאים דומים:
