אני מתקשה להתחבר לתפילה
שלום
אני לומדת במדרשה השנה וב"ה ככל שהזמן חולף אני יותר ויותר מאמינה ביהדות ובאמת רוצה את זה (שנה שעברתי כפרתי לגמרי. לא בגלל המאמץ, כי התנהגתי כאילו הכל מושלם אלא מתוך חוסר הבנה מוחלט וכפירה)
אבל הבעיה שלי היא שאני מרגישה שאני רק מתקדמת באופן שכלי ולא ברגש.
במיוחד כשזה מגיע לתפילה – אני סוף סוף התחלתי להתפלל ואני לומדת על משמעות המילים- אבל אני מרגישה שהכוונה שלי נשארת שם. יש קצת רגש, ואני באמת באמת יודעת שאני רוצה את זה. באמת.
אבל זה פשוט מרגיש לי קצת חוסר יעילות להתפלל.
אני לא יודעת איך להסביר את זה, כי אני יודעת שלהתפלל זה בעצם לעשות פעולה על עצמי- שאני ארגיש את זה.
אבל אז איפה בא התפילה האישית??
כשאני מתפללת בסידור אני באמת מבינה את חלק גדול מהמילים (אחרי למידה) ולפעמים גם מרגישה.
אבל בתפילה אישית אני בכלל לא יודעת מאיפה להתחיל!
אפשר עזרה?
תשובה
שלום לך,
קראתי בעניין רב את שאלתך והתחבטויותייך. שאלת האיזון בין השכל לרגש בעבודת ה' היא שאלה גדולה שהתשובות עליה רבות ומגוונות. גישתו של הרמב"ם למשל, היא גישה שכלתנית מאד, רציונאלית, הדורשת מהאדם להגיע לרמה שכלית גבוהה מאד על מנת לממש את החלק האלוקי שבנו. בשביל הרמב"ם, אמונה היא ידיעה! לאחרים, החיבור הנפשי, רגשי אישי הוא במרכז עבודת ה', ולכן החסידות מכניסה אלמנטים של שירה וריקוד, התבודדות ופשטות. לא צריך להיות חכם גדול על מנת לעבוד את ה' לפי החסידות.
גם בהתבוננות על תפילה כמרכיב מרכזי בעבודת ה', יש דעות שונות. המחלוקות מתחילות כבר בתקופת המשנה. במסכת ברכות רבי אליעזר אומר שכל העושה תפילתו קבע אין תפילתו תחנונים, כלומר ודאי שהוא תופס תפילה כמבע של רגשות ושאם דוקא עושים אותה בצורה שכלית מקובעת זה פוגע בתפילה!
את שואלת איך להרגיש יותר בעבודת ה'? ובאופן מיוחד בתפילה? קודם כל יש לדעת שאי אפשר לתת נוסחה או מרשם לדבר זה(: התחברות פנימית שלנו לרגשות שלנו, לא רק בתפילה, היא אתגר גדול מאד. והאמת היא שדוקא תפילה יכולה מאד לחבר אותנו לעצמנו. הרב סולובייצ'יק אומר שהסיבה שתפילה נקראת ביהדות "עבודה שבלב" זה משום שהיא נתונה לעליות וירידות שינויים והתרגשות. ואין בה משהו מסודר ומוקפד. לאחר שקנית לעצמך את האחיזה בתפילה ההלכתית מתוך הסידור(שזו זכות גדולה עבורך! משום שהנפוץ יותר הוא קושי עם התפילה מהסידור ולא עם תפילה אישית), עם כוונה כזו או אחרת, כדאי מאד לנסות לעבוד ולפתח את התפילה האישית. ראוי לזכור שבכל התנ"ך כולו התפילות הן תפילות אישיות הנאמרות מתוך צורך רצון, או רגש כזה או אחר של המתפלל/ת. ומעל לכל עומד דוד המלך עם קריאתו בספר תהילים "בבית ה' נהלך ברגש".
עצם ההתבוננות בחייך היא חשובה ומלמדת על חיים מודעים. רצוא ושוב של העלאת שאלות ובירור דרכך הם מה שיאפשרו לך להכיר עצמך טוב יותר ולעמוד בתפילה זכה מול בוראך
יפית