קושי עם רווקות מתמשכת
שלום רב,
אני רווקה מעל 30, מהמגזר הדתי לאומי.
ב"ה עצמאית ומצליחה, עובדת במגזר הפרטי – מרוויחה יפה, ומנהלת חיים עצמאיים – מחזיקה רכב, משקיעה בקריירה וספורט, מסורה ומחוייבת מאד לעבודה ולקשרים חברתיים, משלבת טיולים לחו"ל וכו'.. מתארת את כל זה כתקדים לשאלה –
רווקות מאוחרת היא קשה. יש לה יתרונות ואני מנסה לזכור אותם – ויש לה גם חסרונות. הקושי בבדידות, הלבד – שמתחזק בעיקר בשבתות וחגים, יש לי אחרים קטנים ממני שנשאו והם עם ילדים וכו..
התשוקה לאהבה, למיניות, למגע אינטימי אמיתי ועמוק, וכמובן הרצון החזק לילדים והקמת בית וכו'. אני מרגישה שהשנים שחלפו – עשו אותי עצמאית וחזקה, "מסתדרת לבד".. השלמתי תואר, אני חופשיה לעצמי ונהנית מהשקט שלי – אבל מרגישה שהרכות שהיתה בי כאשה קצת הלכה לאיבוד בגלל כל זה.. הייתי רוצה עיצות איך להחזיר לעצמי את העדינות והרכות, במעשה, דיבור והתנהגות.
אני מרגישה גם שאשה חזקה ועצמתית זה משהו שמאיים קצת על גברים וקצת חוסם אותי בדייטים. ואשמח לשמוע גם חיזוקים ועידוד בעניין הקושי בשמירת נגיעה שכל כך קשה במיוחד בקשר זוגי שמתחיל להיות ארוך מעבר לכמה דייטים בודדים.. ועיצה כללית איך לשמור על התקווה והאופטימיות שיגיע האחד הראוי והמושלם ביותר בשבילי שעליו אני מתפללת ומחכה כל כך הרבה שנים
תודה רבה לצוות האתר החשוב
תשובה
שלום לך
השאלה שלך משמעותית כל כך לרווקות רבות. את מתארת עצמאות והצלחה ומודה עליהן. אכן זה לא מובן מאליו, והיכולת לצלוח את התקופה מתוך בניין אישי והגשמה של שליחות וייעוד ראויה מאד להערכה.
כשאדם ,גבר או אישה, נמצא במשימה ,בהתמודדות עם קושי, הנפש מגייסת את כל כוחותיה. אני מרגישה שגם ההתמודדות עם הרווקות היא כזו.
זוגיות נותנת את היכולת להישען ולהיתמך. חיפוש זוגיות הוא מסע מתיש אולי, בין השאר, גם בשל הצורך להישמר ולא להיפגע. הרי התנאי ליכולת להישען ולהרפות הוא הוודאות והביטחון שיש צד שני שתומך ומקבל וכל עוד אין קשר שהוא יציב וממשי (גם בתוך נישואים לוקח זמן עד שהתחושה הזו מתפתחת בנפש, וזה תהליך טבעי שמתרחש באופנים שונים אצל זוגות שונים) את לא רוצה ליפול או להידחות וממילא נוצרת קשיחות מסוימת.
אני לא בטוחה שיש לי עצה טובה דיה, אבל מנקודת המבט שלי זהו מצב שכדאי לקבל אותו ולא לנסות ליצור בתוכו שינוי. גם הצד השני, הגברי ,נמצא באותה מבוכה והתכונות שמתפתחות בתוך קשר יתפתחו בעז"ה באופן טבעי כשתחושי שיש לך נפש אחות. יש משהו בזוגיות שמעצים את הגבריות אצל הגבר ואת הנשיות אצל האישה ביחסם זה לזה ולא בטוח שאפשר או שכדאי לדחוק את התהליך הזה לפני שהוא קורה מעצמו. כל זה לא סותר את הנשיות שלך שאני מאמינה שהיא מלאה ומשמעותית ושתמומש בעז"ה בקרוב ובמקום הנכון לך.
במקביל כדאי שיהיו לך גם כעת מקומות בהם את יכולה לקבל תחושה של ביטחון נפשי והקלה ממעמסות החיים, להיטען בכוחות ולא לשאת הכל לבד. כדאי לשקול תמיכה רגשית או ייעוץ כי המשא הוא כבד לעיתים..
אני ממליצה להתעלם ממחשבות על דברים שמרתיעים גברים. ככל תכונה, יש שנרתעים ויש שנמשכים ואת מחפשת את האדם האחד שיקבל אותך כפי שאת.
לגבי שמירת נגיעה, זה וודאי תחום הלכתי שמעמיד בפני זוגות לפני נישואים, ובשלבים שונים של בניית הקשר אתגר גדול. אני חושבת שקבלה מלאה של ההלכה עוזרת להתמודדות. ככלל, נראה שבהתמודדות עם קושי קל יותר למי שמאמין בצורך, מציב לעצמו גבולות ברורים מאד ולא מטשטש אותם ובעיקר מאמין שאפשר לעמוד בזה. תוכלי לקרוא עוד בתשובה שכתבתי באתר כאן.
אני כותבת לך את הדברים בתחושה לא פשוטה. ראשית, מפני שאיני מתמודדת עם הנושא בעצמי וקטונתי מלייעץ ולהבין את ההתמודדות.
ושנית מפני שאפילו השפה בה הדברים כתובים היא שפה של מאמץ וקושי ודרישה לחסימה של כוח חיים משמעותי. ועם זאת אני חושבת שאלו דברים נכונים ושהאמת היא שעבודת ה' דורשת מאיתנו גם מאמץ ולפעמים הוא גדול מאד. ובתוכו צריך לייקר ולהעריך את כל המתמודדים איתו, ולזכור שגם כשלונות הם מבוא לתשובה ולתיקון ולהתחלה מחדש.
אסיים את דבריי בהערכה רבה. לך ולכל המצפות. כשנמצאים בתוך הכאב, קשה לראות את המוצא ממנו אבל אופטימיות היא מבט אמיתי ומפוקח על המציאות שתזמן לך בעז"ה הזדמנויות לטוות קשר אמיתי ומיטיב ולמצוא אהבה ובית.
עדכני אותנו בעז"ה במהרה בבשורות טובות!
זיוית