אני חוזרת בתשובה ולא יודעת מה לעשות כשיש התנגשות בין כיבוד הורים וקיום המצוות
בשנה האחרונה אני לומדת במדרשה וברוך ה׳ מתחזקת בעבודת ה׳ ובקיום מצוות.
אני מגיעה מבית דתי אך אמא שלי היא לא אדם מאד שומר הלכה.
בעקבות התהליך שאני עוברת השנה קרו לי כמה מקרים שבהם היה לי קושי בין שמירת הלכה לבין כיבוד הורים, אני התחלתי להקפיד על כל מיני דברים שאמא שלי בכלל לא עושה וזה יוצר לפעמים מתח ואני חוששת שהיא מקבלת ממני תחושה של זלזול, או שהיא לא מכבדת את הקיום הלכה שלי ואני לא יודעת איפה הגבול וכמה אני יכולה להעיר לה כשהדבר מפריע לי. לדוגמה יום אחד התפללתי שחרית בבית ובמהלך תפילת עמידה היא רצתה לשאול אותי משהו, ניסיתי להמשיך להתפלל אך הדבר היה קשה והיא ציפתה שאני אפסיק להתפלל ואגיב לה, באותו רגע ממש לא ידעתי מה לעשות. אני יודעת כמה חשוב לא לדבר ולהפסיק באמצע התפילה אך גם מצוות כיבוד אב ואם חשובה מאד.
אשמח להוסיף שהקשר שלי איתה טוב ואני גם מאד אוהבת את מצוות כיבוד הורים אבל אני לא יודעת מה לעשות כשזה בא על חשבון מצוות אחרות.
אשמח לעזרה וייעוץ.
תשובה
שלום לך,
את משתפת בדילמה מאד בסיסית וקיומית, בתנועה המתמדת שבין שלושת השותפים ביצירתנו – ההורים והקב״ה. במידה רבה הכרת הטוב כלפי ההורים היא עצמה הכרת הטוב כלפי מקור החיים והיא היא הדרך שלנו לכבד את הקב״ה שאין לו דמות הגוף. וכך גם מובא בברייתא:
…השווה הכתוב כבוד אב ואם לכבוד המקום… השווה הכתוב מוראת אב ואם למוראת המקום…השווה הכתוב ברכת אב ואם לברכת המקום… וכן בדין ששלשתן שותפין בו… בזמן שאדם מכבד את אביו ואת אמו, אמר הקב"ה: מעלה אני עליהם כאילו דרתי ביניהם וכבדוני. (קידושין ל, ע״ב)
באופן העמוק והאידיאלי לא צריכה להיות התנגשות, אלא המשכיות בין דמות האל לדמות ההורה, המייצג אותו עלי אדמות ומעביר את תורתו מדור לדור. אני מפרשת את האיחול ״כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ״, לא בהכרח כהבטחת גמול אוטומטי לשנות חיים ארוכות קדימה, אלא כאמירה קיומית כלפי העבר. אם נכבד את ההורים ונתחבר אליהם, נכיר בכך שאנו חוליה ממשיכה בשרשרת הדורות – וכך ממילא סיפור חיינו יתארך, אך לא לפנים, כי אם לאחור. הימים שלנו יהיו ימי-עולם ארוכים, עם נפח ורבדים של זיכרון.
לכאורה מפתיע שמצוות כיבוד הורים נמצאת בעשרת הדברות בסוף החלק הראשון העוסק במצוות שבין אדם למקום ולא בחמישייה שבין אדם לחברו. למעשה, היא מהווה מעין חוליית-מעבר הכוללת בתוכה את שתי הפנים: האנושית והא-להית, כפירוש הרמב״ן: ״כי לכבוד הבורא ציווה לכבד האב המשתתף ביצירה״ (רמב״ן על יתרו כ, יג)
עם זאת, מה קורה כאשר יש התנגשות בין השותפים השונים, כפי שתיארת? כאשר ההורה גורם חלילה לביטול מצווה מן התורה? כאן ברור שהערך של קיום התורה גובר, שכן גם ההורה מחוייב בה ואמור לייצג אותה. בהמשך למה שהצעתי קודם, כבוד ההורה קשור בכבוד המקום ולכן אם אינו ממשיך אותו, הוא פוגע בתפקידו ה״א-להי״ להעברת המסורת ואין לשמוע לו.
וכך לומד המדרש מן הסמיכות בפסוק ״אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ וְאֶת שַׁבְּתֹתַי תִּשְׁמֹרוּ – כולכם חייבין בכבודי״, שכיבוד הורים הינו רק בתנאי שאינו מתנגש עם שמירת שבת. הגמרא אף מרחיבה שמדובר לא רק במצוות ״לא תעשה״ החמורות של שבת כגון בישול, כי אם גם במצוות אחרות, למשל אם ההורה מונע מהבן לקיים מצוות השבת אבידה או אומר לבנו הכהן להיטמא למת על מנת להביא לו משהו. (יבמות ה ע״ב – ו ע"א). בכל המקרים הללו מובא הכלל שגם ההורים חייבים בכבוד האל ולכן אין בסמכותם לבטל שום מצווה.
גם הרמב״ם קובע כדברי הגמרא: ״מי שאמר לו אביו לעבור על דברי תורה, בין שאמר לו לעבור על מצות לא תעשה או לבטל מצות עשה, אפילו של דבריהם, הרי זה לא ישמע לו, שנאמר: "איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמרו" – כולכם חייבין בכבודי. (רמב"ם הלכות ממרים ו׳, יב) וכך פוסק גם ר׳ יוסף קארו בשולחן-ערוך. (שו״ע יו״ד, סימן רמ סעיף טו)
*
אז מה ניתן לעשות במקרה שלך? מצד אחד ראינו שאסור לעבור על שום מצווה, גם על מצוות עשה וגם על מצוות מדרבנן, משום כיבוד הורים. מצד שני, את רוצה לשמור על כל הערכים של כבוד והכרת הטוב המאפיינים מצווה זו, וברור לך שזו אינה רק שאלה הלכתית טכנית של מותר או אסור, אלא מערכת יחסים עמוקה וקיומית. לפיכך, הייתי רוצה להוסיף את הרובד התודעתי והפסיכולוגי של ההמשכיות. נדמה לי כי המפתח לפתרון המתח הוא בשיחה גלויה ויזומה מצדך. ספרי לאמא מה הערכים שקיבלת ממנה ומהבית, על מה את מודה לה, איך ההתפתחות הרוחנית שלך היא מתוקף היותך הבת שלה ולא כמרידה נגדה. במה היית רוצה להידמות לה, איפה נבט הרצון שלך להקפיד יותר דווקא מתוך הבית בו גדלת, תשאלי אותה איך נהגו אצל סבא וסבתא בתחומים שאת רוצה להתחזק בהם ותראי אם את יכולה להתחבר לתודעת רצף משפחתית. גם אם לא – נסי לגייס אופטימיות והומור כלפי הפערים. את לא צריכה להסתיר את דרכך, אלא להשתדל להימנע משיפוטיות כלפי דרכה ואי״ה היא תלמד להעריך את הצעדים שאת עושה.
ולסיום, ארשה לעצמי להוסיף עוד מחשבה ועצה לדוגמה הספציפית שנתת לגבי התפילה, בכיוון יותר חסידי:
כאשר תוך כדי התפילה צצה לנו הסחת דעת, אפשר לנסות להיאבק בה ולגרש אותה, אבל גם אפשר להרפות, כמו באמנויות לחימה ודווקא לשהות בה. ההבנה שלא במקרה היא ״פלשה״ לנו לתפילה, מאותתת שדווקא היא המקום שמטריד אותנו ועליו אנחנו צריכות לכוון את התפילה שלנו. כך במקרה שתיארת – אם אמא ״הפריעה״ לך לתפילה, יש בזה שיעור חשוב שעל היחסים עם אמא את צריכה לכוון בתפילתך.
בתקווה שכל החלקים ימצאו הרמוניה בנפשך המתפתחת, ושתצליחי לדעת מאין באת, ומתוקף זה לאן את הולכת.
תמר
להמשך קריאה בנושאים דומים: