האם יש היתר לצאת מן הארץ לחופשה?
שלום רב
למדתי בעבר את הקטע בגמרא שאומר שמותר לצאת מהארץ רק כשיש צורך אמיתי (נדמה לי ששם מתואר צורך כלכלי וצורך זוגי) אבל היום הרבה אנשים נוסעים לחו"ל לחופשה, גם כשאין צורך. יש היתר לכך? וממה הוא נובע?
תשובה
שלום וברכה,
אפתח ואומר כי אני מעריכה מאוד את שאיפתך למצוא הלימה בין ההלכה והמקורות לבין המציאות ואורחות החיים. את שואלת על פער בין מקור שאת מכירה לבין התנהגות של אנשים שומרי הלכה סביבך ונכונותך להעמיק במורכבות זו מאפשרת לך להיות חלק מהשיחה ההלכתית ולהכיר אותה יותר לעומק.
אשיב בקצרה ולאחר מכן ארחיב:
למעשה- מותר לצאת מארץ ישראל לצורך, כאשר היציאה היא על מנת לחזור.
וארחיב
מקור האיסור-
הגמרא שנראה שאת מדברת עליה היא גמרא במסכת עבודה זרה (יג ע"א) המתירה לכהן לצאת מהארץ לצורך מסחר – "לדון ולערער", וכן "ללמוד תורה ולישא אשה". ההיתר לכהן, אשר מחויב להישמר מטומאת ארץ העמים, מלמד שגם לישראל מותר לצאת מהארץ לצרכים אלו. מקור נוסף העוסק בנושא הוא הגמרא בבבא בתרא (צ ע"ב) שם מובא איסור על יציאה מהארץ אלא אם כן האמירו המחירים ואין יד האדם משגת לקנות אוכל. כדוגמה מובאים אלימלך, מחלון וכליון אשר יצאו בהיתר מסיבה זו.
הגמרא בכתובות (קי ע"ב) מביעה התנגדות ליציאה מארץ ישראל לצמיתות אפילו על מנת לייבם את אשת אחיו. התוספות מבארים כי גם ההיתר לצאת ללמוד תורה או לישא אישה, מותנה בכך שדעתו של האדם לחזור לארץ בסופו של דבר (תוספות עבודה זרה יג ע"א). ב'שאילתות' מבואר כי ההיתר לצאת מהארץ כאשר דעתו לחזור רחב יותר ותקף לכל דבר מצווה. הרמב"ם מחבר מקורות אלו יחד ומנסח כלל לפיו מותר לאדם לצאת מהארץ באופן זמני לצורכי מסחר, לימוד תורה או נישואין, ובלבד שיהיה בכוונתו לחזור לארץ ואילו עזיבה לצמיתות מותרת אם אין ביכולתו להתפרנס בה (רמב"ם הלכות מלכים ה, ט). מדבריו עולה כי האיסור המהותי הוא על מגורי קבע בחו"ל, בעוד שיציאה ארעית מותרת לצורך משמעותי.
ישנה מעלה גדולה לישיבה בארץ ישראל והרמב"ן אף מנה אותה בספירת המצוות (השגות הרמב"ן לספר המצוות לרמב"ם שכחת העשין מצוה רביעית). כמו כן אנו מוצאות כי חכמים חיזקו מצווה זו ואת העוסקים בה הן מבחינה מוסרית (ראי למשל בכתובות קי ע"ב) והן מבחינה הלכתית (למשל שולחן ערוך אבן העזר הלכות כתובות סימן עה סעיפים ג-ד). יחד עם זאת, נראה כי מדובר במצווה בעלת עקרונות כלליים אשר אמורים להדריך את חייו של האדם ולכן גדר האיסור שלה אינו ברור כמו במצוות אחרות. (להרחבה על גדרה של מצווה זו ראי חבל נחלתו סימן לא וכן בסיכום מאמרו של הרב ליכטנשטיין)
פוסקי זמננו דנו בשאלת היציאה מהארץ לצורך טיול ואמנם, יש שפסקו להחמיר (שו"ת יחוה דעת ה, נז, משפט כהן קמז), אך יש גם שהתירו כל עוד דעתו לחזור לארץ (שו"ת שבט הלוי ה, קעג; ארץ חמדה א, א, י) ורבים סמכו על דעתם. סברה חזקה להקל מובאת אצל הרב אליעזר מלמד אשר מציין כי למצווה זו לא נקבעו גבולות הלכתיים מדוקדקים (פניני הלכה עם והארץ ג, ט). ואכן, לא מצאנו בספרות ההלכתית דיונים הנוגעים לגבולותיה המדויקים של הארץ או ליציאה רגלית ממנה לשעה קלה. לעניות דעתי הדבר נובע דווקא מתוך מעלתה של הארץ – שכן לא ראוי שאדם ירגיש "כבול" לארץ ישראל, ואת מצוות ישוב הארץ יש לקיים מתוך מסירות ואהבה.
יתר על כן אם נתבונן במקרים שהותרו– לימוד תורה, נישואין ומסחר – נראה כי מדובר במצבים הדורשים שהות ממושכת, בהם קיים חשש ריאלי שהאדם ישתקע בחוץ לארץ ולא ישוב. אף על פי כן, חכמים התירו את היציאה במקרים אלו. יציאה לחופשה אינה כרוכה במגורים ושהות ממושכת בחו"ל, שכן תנאי התעבורה השתפרו לאין ערוך וניתן לשוב לארץ תוך שעות ספורות. לפיכך, שלא כמו בעבר, המציאות בה הנסיעה הפכה לפשוטה ונגישה – והנוהג המקובל הוא לצאת לחופשה קצרה על מנת לשוב – מפחיתים משמעותית את החשש המקורי.
הזכרת בשאלתך את המילה "צורך", וזוהי אכן נקודת המפתח לדיון. ההגדרה של "צורך" אינה אחידה, וכאן נכנס המקום להכרות האישית שלך עם עצמך. יש מי שהיציאה לחו"ל אינה מהווה עבורו צורך – לא כלכלי ולא נפשי – ואדרבה, הריחוק מארץ ישראל עלול לפגוע בעבודת ה' הפרטית שלו. במצב כזה, אכן לא טוב לצאת. אך מי שהטיול בחו"ל מאפשר לו חופשה בעלות מוזלת, או מי שזקוק למנוחה והתנתקות לצורך 'מילוי מצברים' וחידוש כוחות – יכול לסמוך על דעת המתירים ולצאת ל"צורך" זה ובלבד שמגורי הקבע שלו נותרים בארץ ישראל.
אציין כי לא תמיד קל להתבונן פנימה ולהכיר בצורך ונדרשת כנות והכרות של כל אחת עם עצמה על מנת לבחור בדרך הנכונה. אני מאחלת לך שתזכי להמשיך ולהעמיק בדברי תורה והלכה ותזכי לקיים את מצוות ישוב ארץ ישראל מתוך שמחה ואהבה.
בברכה
רבקה
מקורות
תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף יג עמוד א
ואם היה כהן – מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהם; וכשם שמטמא בחוצה לארץ, כך מטמא בבית הקברות. בבית הקברות סלקא דעתך? טומאה דאורייתא היא! אלא בית הפרס דרבנן. ומטמא ללמוד תורה ולישא אשה, א"ר יהודה: אימתי? בזמן שאין מוצא ללמוד, אבל בזמן שמוצא ללמוד – אינו מטמא; רבי יוסי אומר: אפילו בזמן שמוצא ללמוד – יטמא, לפי שאין אדם זוכה ללמוד מכל, א"ר יוסי: מעשה ביוסף הכהן שהלך אחר רבו לצידן ללמוד תורה; ואמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי
תוספות מסכת עבודה זרה דף יג עמוד א
ללמוד תורה ולישא אשה – פירוש ודעתו לחזור לא"י דאילו אין דעתו לחזור אמר בכתובות פ"ב (דף קיא.) אחיו של זה נשא (אשה) [עובדת כוכבים] ומת ברוך המקום שהרגו וזה ירד אחריו לחוצה לארץ ודוקא בהנך מצות שהן חשובות ללמוד תורה שגדול תלמוד תורה שמביא לידי מעשה ואשה נמי דכתיב (ישעיה מה) לא תהו בראה אבל לשאר מצות לא והכי משמע פ"ד דמגילה (דף כז.) אבל בשאלתות דרב אחא מפורש הנך דקילי וכ"ש לשאר מצות שהם חשובות.
רמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ט
אסור לצאת מארץ ישראל לחוצה לארץ לעולם, אלא ללמוד תורה או לישא אשה או להציל מן העכו"ם ויחזור לארץ, וכן יוצא הוא לסחורה, אבל לשכון בחוצה לארץ אסור אלא אם כן חזק שם הרעב עד שנעשה שוה דינר חטין בשני דינרין, במה דברים אמורים כשהיו המעות מצויות והפירות ביוקר, אבל אם הפירות בזול ולא ימצא מעות ולא במה ישתכר ואבדה פרוטה מן הכיס, יצא לכל מקום שימצא בו ריוח, ואף על פי שמותר לצאת אינה מדת חסידות שהרי מחלון וכליון שני גדולי הדור היו ומפני צרה גדולה יצאו ונתחייבו כלייה למקום.
שו"ת שבט הלוי חלק ה סימן קעג
מדברי הרמב"ם פ"ה ממלכים ה"ט יראה ברור דעיקר האיסור הוא דוקא בדירת חו"ל וכלשון הגמ' כתובות ק"י ע"ב כל הדר בחו"ל, וזה לא התירו אלא אם חזק הרעב בא"י אבל לצאת ולחזור והוא שוכן בקביעות בא"י התירו במקום צורך אפילו סחורה, ומשמעותו אפילו אינו חסר לו לפרנסתו, והיינו משום דשרש האיסור רק בדירת קבע….אבל בדעתו לחזור אסור לצאת שלא לצורך כלל, אבל בצורך כל דהו לא גזרו, ובטיול ע"פ סברא לא נקרא צורך, ומכ"מ אם הולכים לזמן מועט מאד לראות פלאי הטבע של יוצר בראשית ב"ה יש מקום לצדד להקל, כמובן צריך להפך הכל לדרך מצוה, ועיין בבלי וירושלמי ריש פ"ג דמו"ק.
פניני הלכה עם והארץ ג ט הערה 7
עוד נראה שאם האיסור לצאת הוא אפילו לשעה קלה, הרי שאסור לצאת מגבולות הארץ אפילו למרחק של מאה מטר כדי לקנות ירקות בזול, ולא מצאנו בדברי חז”ל דיון המגדיר איסור זה ואת גבולות הארץ לדין זה…
הרב ישראלי בארץ חמדה ספר א’ א, י :
מסקנת הדברים יציאה לחוץ לארץ לכל מטרה שהיא שלא על מנת לחזור אסורה אולם אם כוונתו לחזור הרי היא מותרת לכל צורך ואפילו לצורך הרשות אולם שלא לצורך כלל אסור…
לקריאה נוספת: