כיצד יתכן שהקב"ה מצווה עלינו להילחם בשבעת העממים ולהימנע משלום?
לפי מה שהבנתי אנו מצווים בפרשת ואתחנן לא לכרות ברית עם העם היושב בארץ. איך זה מסתדר עם כך שאנו שואפים לחיות בשלום עם העמים סביבנו? קשה לי לחשוב שהקב"ה מצווה אותנו להילחם ולהתנגד לשלום, האם יש פרשנות על ציווי זה שיכולה לעזור לי להבין לעומק את הציווי בפרשה?
תשובה
שלום לך ותודה על השאלה הרגישה.
כשאנו קוראות בתורה ומרגישות פער בינה לבין התחושות המוסריות שלנו – יהיו שלוש תגובות אפשריות: מצד אחד, יהיו כאלו שיוותרו על התורה מתוך טענה שהיא לא מוסרית, מצד שני יהיו כאלו שיוותרו על האינטואיציה המוסרית ויכפיפו עצמם לתפיסה מקורית ושטוחה של התורה ללא רובדי פרשנות (פונדמנטליסטית), ויהיו מי שיעשו כדרכך וינסו לתווך. אני מרגישה כמוך שהקב"ה אחראי לשתי המתנות – הוא גם נתן לנו את התורה וגם חנן אותנו ברגש אנושי מוסרי, ולכן עלינו כבריותיו לחפש פרשנות במקרים של סתירה לכאורה, בדיוק כפי שביקשת. זוהי דרכם של חכמינו בכל הדורות.
בהקשר זה אני רוצה לצטט את המורה נחמה לייבוביץ' בעלון הדרכה למורים (משנת 1971), באשר למצווה דומה של מחיית עמלק:
"והן זו פרשה קשה ביותר, כי מה מקומו של צו איום ונורא זה בתורה אשר "דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום". ואל ישמח המורה אם לא יקשו הלומדים קושיה זו ואם יקבלו פרשה זו מבלי לתמוה. סימן רע הוא להם! וכל גדולי קדמונינו שאלו שאלה זו וחפשו תשובה, ולא היה הדבר פשוט בעיניהם כלל."
ובכן, סימן טוב הוא לך ושבח גדול בכך שאת שואלת, אף אם התשובות שאציע יהיו פחות חזקות מעצם השאלה המטרידה.
אציע מספר כיוונים שיתווכו מעט את הפער בין צו התורה לצו המצפון האנושי שלנו.
(ניתן היה לענות שמושגי המלחמה של התורה מותאמים לנורמות של העולם העתיק, אך מאחר ואנו מאמינים שהתורה היא נצחית – עלינו לחפש מענה מוסרי המתאים גם לדורנו)
- שבעת העממים
הציווי שעליו שאלת בפרשת ואתחנן מופנה לדור הכניסה לארץ והוא ממוקד ברשימה ספציפית של שבעת העמים שחיו אז בארץ: "כִּי יְבִיאֲךָ ה' אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ, וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ הַחִתִּי וְהַגִּרְגָּשִׁי וְהָאֱמֹרִי וְהַכְּנַעֲנִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי – שִׁבְעָה גוֹיִם רַבִּים וַעֲצוּמִים מִמֶּךָּ… הַחֲרֵם תַּחֲרִים אֹתָם, לֹא-תִכְרֹת לָהֶם בְּרִית וְלֹא תְחָנֵּם וְלֹא תִתְחַתֵּן בָּם…" ומיד מופיע גם הסבר בתוך הפסוקים: "כִּי יָסִיר אֶת בִּנְךָ מֵאַחֲרַי וְעָבְדוּ אֱלֹהִים אֲחֵרִים".
הרמב"ם בספר המצוות מסביר "שהם שורש עבודה זרה ויסודה הראשון, והוא אמרו יתברך: החרם תחרימם, וביאר לנו בהרבה כתובים שסיבת זה כדי שלא נלמד מכפירתם". (מצווה קפ"ז)
כלומר, מדובר במציאות בה הארץ מוצפת בעמים העובדים עבודה זרה עוצמתית, שבמהותה משולבת גם עם גילוי עריות ושפיכות דמים. דור בני ישראל הנכנסים לארץ נולדו במדבר הנקי מתרבות אנושית, והנה רגע לפני שהם מגיעים לליבה של האלילות המסוכנת והטוטאלית המאפיינת את העמים בכנען, הם מצווים לבטל אותה ואת המחזיקים בה, כדי לא להתפתות אליה.
אמנם החרמת שבעת העממים נחשבת למלחמת מצווה הנוהגת לדורות, כל עוד הם נמצאים כקולקטיב מאיים, אך כבר הרמב"ם מציין שעמים אלו: "תמו ונכרתו בימי דוד ונתפזרו הנשארים ונתערבו באומות עד שלא נשאר בהם שורש". כלומר זו מצווה שאינה רלוונטית עוד במציאות שלנו.
- כי לא שלם עוון האמורי
בברית בין הבתרים הקב"ה מתאר לאברהם את מהלך הירידה למצרים ותולה את ההמתנה לגאולה במשך ארבעה דורות, בכך שעדיין לא מלאה סאת העבירות שלהם: "וְדוֹר רְבִיעִי יָשׁוּבוּ הֵנָּה, כִּי לֹא שָׁלֵם עֲוֹן הָאֱמֹרִי עַד הֵנָּה". מכאן ניתן ללמוד שיש מהלך גדול של שכר ועונש א-לוהיים, והאמורים (כשם כולל לשבעת העממים), צברו עוונות עד שהגיעו לשלב שהקב"ה לא יכל יותר לשאת והארץ לא יכלה להכיל. ואז נלחמים בהם דור עולי מצרים בשילוב של עזרה משמיים ("וְנָשַׁל גּוֹיִם רַבִּים מִפָּנֶיךָ" או בניסוח אחר: "וְשָׁלַחְתִּי אֶת הַצִּרְעָה לְפָנֶיךָ וְגֵרְשָׁה אֶת הַחִוִּי אֶת הַכְּנַעֲנִי וְאֶת הַחִתִּי מִלְּפָנֶיךָ")
ברית הין הבתרים מגלה לנו את המהלך מאחורי הקלעים של הגמול הא-לוהי. בפרספקטיבה של ארבע מאות שנה, זה נראה חלק מחישוב היסטורי של צדק ולא מהלך שרירותי שנועד לפנות את מי שמפריע לנו בדרך. אדרבה, משהים את העונש במשך ארבעה דורות, כדי לתת להם הזדמנות לתקן את דרכיהם ולשוב מעוונם ואז לא יהיה צריך להשמידם. בלשונו של הרמב"ן: "…כי מיום הגזירה האריך לו, כי הוא פוקד עון על שלשים ועל רבעים, כי אם ישובו לא יחרימם אבל יהיו למס עובד או יפנו להם".
- הרוצה להשלים – ישלים
חז"ל מסתייגים מהמלחמה האוטומטית היכולה להצטייר מהפסוקים ומציעים דרכי מניעה מראש. הם מספרים שלפני כיבוש הארץ יהושע שלח שלוש אגרות לעמי הארץ: "מי שהוא רוצה להפנות – יפנה, להשלים – ישלים, לעשות מלחמה – יעשה." (ירושלמי שביעית, פ"ו, ה"א). כלומר, לפני שפותחים במלחמה צריך להשתדל למנוע אותה ולאפשר נתיבים אחרים, מועדפים. בבוא יהושע לקיים את הצו להחרים את עמי הארץ, הוא נתן שלוש ברירות – לברוח, לעשות שלום או להילחם. ואכן המדרש בירושלמי ממשיך ומספר שהיו עמים שבחרו בכך. למשל: "גרגשי פינה והאמין לו להקב"ה והלך לו לאפריקי, גבעונים השלימו". כלומר, יש כאן פתח לשלום או להיפרדות ללא מלחמה.
- אומות המתוקנות
גם במקומות אחרים בתורה משתקפת רוח השאיפה לשלום, הקודמת לכל קרב. כך למשל בדברים כ': "כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם. וְהָיָה אִם שָׁלוֹם תַּעַנְךָ וּפָתְחָה לָךְ וְהָיָה כָּל הָעָם הַנִּמְצָא בָהּ יִהְיוּ לְךָ לָמַס וַעֲבָדוּךָ". ורק אם הם בוחרים להילחם – אין ברירה אלא להילחם בהם, וגם זה רק מול אנשי הצבא ולא מול אוכלוסיה אזרחית של טף ונשים. הפסוקים הללו עוסקים אמנם במלחמת רשות, אך יש אפשרות להבין שזה חל גם במלחמת מצווה, כמו עם שבעת העממים.
וכך מסכם זאת הרמב"ם בהלכות מלכים:
"אין עושים מלחמה עם אדם בעולם עד שקוראין לו שלום, אחד מלחמת הרשות ואחד מלחמת מצווה שנאמר: "כי תקרב אל עיר להילחם אליה וקראת אליה לשלום". אם השלימו וקבלו שבע מצוות שנצטוו בני נוח עליהם אין הורגים מהן נשמה והרי הם למס" (משנה תורה, הל' מלכים ו')
מהי קבלת שבע מצוות בני נח? – זו ההפיכה שלהם מעובדי אלילים מסוכנים ל"אומות מתוקנות". אם הם כבר לא עובדי ע"ז, שופכי דמים ומגלי עריות, אם יש להם מערכת משפט מסודרת – הרי אין חל עליהם יותר דין החרם וצריך לחיות לצידם בשלום. למעשה, אפשר ללמוד מכך שהציווי אינו "גנטי" על עמים מסוימים, אלא על מציאות תרבותית מושחתת, שברגע שהיא נעלמת, אין לו תוקף.
—
לסיום, עם מבט לזמננו, חשוב לומר שהעמים החיים לצידנו כיום בארץ, לא רק שאינם עובדי אלילים, אלא וודאי קיבלו עליהם שבע מצוות בני נח והם מהמתוקנות שבאומות.
באגרת לר' עובדיה הגר, מציין הרמב"ם ש"אלו הישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה כלל וכבר נכרתה מפיהם ומלבם והם מייחדים לאל ייחוד כראוי שאין בו דופי". לגבי הנצרות ואמונתם בשילוש (אלוהות המורכבת משלוש ישויות) הייתה יותר מחלוקת אצל הפוסקים, אך מקובל מאז המאירי לראותם כ"אומות הגדורות בדרכי הדתות".
בכל אופן, בימינו, זו בוודאי אינה שאלה מעשית, אלא התמודדות פרשנית.
אני מקווה שמשהו מהכיוונים הללו מיישב קצת את דעתך, המשיכי לשאול ולדרוש.
בברכת "ה' יברך את עמו בשלום"!
תמר