אני כל הזמן נופלת לתאוות למרות שאני מנסה להתחזק, מה לעשות?
היי, אני בת 17, דתיה ומאוד מחוברת לה', מתבודדת כמעט כל יום ומנסה להתחזק עוד ועוד, אך אם זה קשה לי ואני נופלת לעונות ותאוות שה' ישמור, באמת שאני לא רוצה את זה ולא מאמינה שהגעתי לכזה שפל של שאול תחתית, רציתי לשאול איך מכפרים על ראיית פורנו, ודברים לא צנועים, וכן החלפת תמונות לא צנועות (לצעריי לא מאמינה שעשיתי ככה) אני מרגישה שאני מתחספסת עם הזמן ואנלא רוצה את זה אני רוצה לחזור בתשובה לחזור לתמימות לחזור להיות מי שאני באמת, איך איך מכפרים על דבר כזה????
אשמח להשאר אנונימית. תודה רבה מראש אשרייכם הצלת נפשות ונשמות מה שאתם עושים
תשובה
שלום לך,
אני כל כך שמחה שפנית אלינו. זו שאלה עדינה בעניין רגיש וכמו שניסחת זאת כל כך יפה, בעצם יש כאן שני עניינים. האחד, כיצד להימנע מלעשות דברים שאינני רוצה, שהאני הפנימי שלי לא מסכים עימם. והשני, כיצד מכפרים על מה שכבר נעשה.
אחד הדברים המרהיבים בתפיסתה של התורה אותנו בני האדם הוא, שמלכתחילה נבראנו עם גוף ולא רק עם נשמה.
בראשית א כו : "וַיִּבְרָא אֱלֹקים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹקים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם"
בראשית ב ז : "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה"
הגוף הפיזי עימו נבראנו, הוא חלק בלתי נפרד מישותנו, ממי שאנחנו. משמעות הדברים היא שהקב"ה לא מצפה מאיתנו להתנהגות של מלאכים שאין להם יכולת לחטוא. אם כך, כל הצד הגופני שלנו מחד גיסא עוזר לנו לעבוד את הקב"ה ומאידך גיסא מהווה אתגר ומעמיד אותנו בניסיונות. היצריות הגופנית שלנו היא חלק ממי שאנחנו. יחד עם זאת, התורה מלמדת אותנו איך לקדש עצמנו במותר לנו. איך להביא גם את הצד הפיזי והחומרי, המיני והייצרי שלנו, שהוא טבעי ובריא לכדי דרגת אדם שנברא בצלם. זהו מותר האדם מן הבהמה. זהו חלק אלוק ממעל שלנו. וזהו אחד הדברים היפים והעדינים שיש באמונתנו. אנחנו לא מאמינים בפרישות או התנזרות או התכחשות לכל הצד הגופני של החיים, אלא לחיבורם עם הצד הנשמתי הגבוה שלנו, בחיבור בין גוף ונפש.
כל מה שברא הקב"ה לא ברא לחינם, וכל כוחות החיים יש להם שורש בקדושה. ביהדות ניתן לחיות חיי גוף בעולמה של קדושה. כוח המיניות הוא אחד מהכוחות הנפשיים רבי העוצמה. יש בה צד עדין המגביר את האהבה שבין איש לאישה. אולם הצניעות בעניינים מיניים תובעת מאיתנו בחירה מתמדת ומודעות לעצמנו. יש בה כוח אדיר, אך ככל כוח הוא יכול לצאת משליטה. כאמור, תורת ישראל לא מבקשת מאיתנו להיות מושלמים אלא להיות בעבודה מתמדת של תיקון ובדיקה עצמית והצבת מטרות חדשות המקדמות אותנו קדימה. ולכן, עצם העובדה שאת מרגישה חרטה, שאת מבינה שהיה כאן עיסוק שפגע במי שאת שואפת להיות, זה דבר נפלא וחשוב עד מאד. הרב קוק מלמד אותנו שרק מי שיש לו הרהורי תשובה יכול באמת לתקן וכך הוא כותב באורות התשובה פרק ז':
א. טִבְעָהּ שֶׁל הַתְּשׁוּבָה הִיא, שֶׁהִיא נוֹתֶנֶת לָאָדָם מְנוּחָה וְכֹבֶד־רֹאשׁ כְּאֶחָד. הִיא מְנַחֶמֶת אוֹתוֹ גַּם בְּהִרְהוּר תְּשׁוּבָה. בִּנְקֻדָּה אַחַת קְטַנָּה מֵאוֹרָהּ הַגָּדוֹל כְּבָר מֻנָּח אֹשֶׁר רָם וְנִשָּׂא שֶׁל עוֹלָם מָלֵא, וְעִם זֶה הִיא מַצֶּגֶת לְעֵינֵי רוּחוֹ תָּמִיד חוֹבוֹת שֶׁל הַשְׁלָמָה, הַמַּצִּילוֹת אוֹתוֹ מִזְּחִיחוּת הַדַּעַת וְנוֹתְנוֹת עָלָיו אוֹר מָתוֹק, הַנּוֹתֵן עֵרֶךְ גָּדוֹל וְקָבוּעַ לְחַיָּיו.
הַצִּיּוּר שֶׁל הַתְּשׁוּבָה מְהַפֵּךְ אֶת כָּל הָעֲווֹנוֹת וּבֶהָלוֹתֵיהֶם, יִסּוּרֵיהֶם הָרוּחָנִים וְכִעוּרֵיהֶם, לְמֻשָּׂגִים שֶׁל עֵדֶן וְקֹרַת רוּחַ, מִפְּנֵי שֶׁעַל יָדָם זוֹרֵחַ לָאָדָם עֹמֶק הַדַּעַת שֶׁל שִׂנְאַת הָרַע, וְאַהֲבַת הַטּוֹב מִתְגַּבֶּרֶת בּוֹ בִּגְבוּרָה אַדִּירָה, וּלְמַעְלָה מִכָּל חֶשְׁבּוֹן וָדַעַת הֲרֵי הוּא מִתְעַנֵּג עַל אֹשֶׁר הַנֹּחַם, שֶׁמַּרְגִּישׁ בּוֹ אוֹתוֹ הַנֹּעַם הָאֱלוֹהִי, הַמְיֻחָד לְבַעֲלֵי תְּשׁוּבָה, הַנָּעִים בְּיוֹתֵר, עִם הַטַּעַם הַמְעַדֵּן שֶׁל שְׁבִירַת הַלֵּב וְדַכְאוּת הַנֶּפֶשׁ, הַמְחֻבֶּרֶת עִם אֱמוּנָה עֲמֻקָּה שֶׁל הַצָּלָה וִישׁוּעַת עוֹלָמִים.
ג. עַל יְדֵי הִרְהוּרֵי תְּשׁוּבָה שׁוֹמֵעַ הָאָדָם קוֹל ד' הַקּוֹרֵא אֵלָיו מִתּוֹךְ הַתּוֹרָה וּמִתּוֹךְ כָּל רִגְשֵׁי הַלֵּב, מִתּוֹךְ הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ וְכָל אֲשֶׁר בָּם, וְחֵשֶׁק הַטּוֹב הוֹלֵךְ וּמִתְגַּבֵּר בְּקִרְבּוֹ, וְהַבָּשָׂר בְּעַצְמוֹ, הַגּוֹרֵם אֶת הַחֵטְא, הוֹלֵךְ וּמִתְעַדֵּן, עַד שֶׁאוֹר הַתְּשׁוּבָה חוֹדֵר בּוֹ.
כאשר אנחנו מתקנים ומתקדמים זו תמיד התקדמות לכיוונו של ריבונו של עולם.
ולכן, אני מציעה לך להחליף את המילה כפרה בתיקון. התורה וחכמי ישראל מציעים לנו מסלול של תיקון. תמיד אפשר לשנות לטובה בכל רגע נתון. וזוהי עבודת האדם, להיות בהשתלמות מתמדת עם הפנים קדימה. מי שנשאר תקוע בעברו החוטא מתוך מחשבה שאין דרך חזרה הופך לנציב מלח. מתוך דברייך אני שומעת שאת נערה חושבת ובוחנת, מלאת חיים ותשוקה לחיות בדרך ה'.
אמנם, לא פעם אנו מוצאים עצמנו חסרי אונים מול עוצמתם של הכוחות בתוכנו ומחוצה לנו וכדי להתמודד איתם יש להבינם, להכירם ולדעת לנתב אותם.
חז"ל לימדו אותנו שמעבר לתשובה יש גם כח ללימוד תורה שהוא כתבלין ותרופה כנגד מחשבות של היצר (בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה כתבלין, מסכת קידושין דף ל' ע"ב). ככל שאנו לומדות אנו מחברות לא רק למילים של תורה אלא גם לדרכה ולהנחיותיה, אנו יודעות יותר ומבינות יותר ומסוגלות להבחין טוב יותר בין מה שמרע לנו למה שמיטיב עימנו. רמח"ל רבי משה חיים לוצאטו (איטליה מאה 18) כותב בספרו המפורסם ספר מסילת ישרים (פרק ג – בביאור חלקי הזהירות):
הנה הרוצה לפקח על עצמו, שתים הנה ההשקפות הצריכות לו: האחת, שיתבונן מהו הטוב האמיתי שיבחר בו האדם, והרע האמיתי שינוס ממנו. והשניה, על המעשים אשר הוא עושה לראות אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע. וזה, בשעת מעשה ושלא בשעת מעשה: בשעת מעשה – שלא יעשה שום מעשה מבלי שישקול אותו במאזני זאת הידיעה. ושלא בשעת מעשה – שיעלה לפניו זכרון כלל מעשיו וישקול אותם כמו – כן במאזני המשקל הזה לראות מה יש בם מהרע למען ידחה אותו, ומה מן הטוב להתמיד בו ולהתחזק בו. ואם ימצא בהם מן הרע, אז יתבונן ויחקור בשכלו איזה תחבולה יעשה לסור מן הרע ההוא וליטהר ממנו.
כללו של דבר, צריך האדם להיות מתבונן בשכלו תמיד בכל זמן ובזמן קבוע לו בהתבודדו, מה הוא הדרך האמיתי לפי חק התורה שהאדם צריך לילך בו. ואחר כך יבוא להתבונן על מעשיו אם הם על הדרך הזה אם לא, כי על ידי זה ודאי שיהיה לו נקל לטהר מכל רע וליישר כל דרכיו. וכמו שהכתוב אומר (משלי ד): פלס מעגל רגליך וכל – דרכיך יכונו, ואומר (איכה ג): נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'.
אדם לעמל יולד. לא רק לעמל יומו ופרנסתו, אלא עמל לשמירה גם על הצד הנשמתי, המוסרי שבנו. שמירת צלם האלוקים שבנו שמבדיל אותנו מבעלי החיים. ייצר החיים ואהבתם שהקב"ה הוא שטבע אותם בנו, שואף לעלות וליצור ולעתים פורץ ויוצא משליטה. אכן מניעו ומכשולים רבים ושונים יש לנו בחיים אך כאשר אנו זוכרות שיש בידינו לבחור בטוב בכל רגע, וכאשר בגבורה אנו מצליחות בהתמודדות, זה בפני עצמו מרומם אותנו קדימה ומגביר את אמונתנו בעצמנו שאנו מסוגלות, שאפשר לקום מנפילות ושלא אבדה תקוותנו.
הרב קוק מלמד אותנו ש" "גבורת הנפש היא מדה יקרה מאד מצטרכת לכל קנין השלמות בין בפרט ובין בכלל. (מוסר אביך, ע' סג)
בסיכומו של דבר חשוב לי להדגיש שבלי אמונה בעצמנו, בטוב שבנו וביכולת לתקן כל נפילה לא היינו יכולות להמשיך בחיים. גם כאשר הנפילה קשה ומחלישה אותנו ומערערת את הביטחון העצמי שלנו יש לאחוז חזק בידיעה שהקב"ה חפץ בנו ובתיקון דרכינו. אולי הדבר הקשה ביותר לעשות כבני אדם הוא לסלוח לעצמנו על הרוע שמצאנו בעצמנו ואז, כדברי הרא"ה קוק:
"כשהאדם שב בתשובה מאהבה, צריך הוא לסלוח לעצמו את כל עונותיו… ואחר שבעיני עצמו יהיה מכופר ונקי מחטא, יתעורר עליו הקודש של חלק גבוה שיתהפכו כל עונותיו לטובה" (קובץ א', תרעא)
כשאנחנו עוזרות לעצמנו, הקב"ה עוזר על ידנו.
על הנזקים שבצפייה בפורנו אשמח להמשיך בשיחה פרטית בינינו, את מוזמנת לפנות להמשך קשר.
לסיום אני ממליצה להקשיב לפודקאסט של ד"ר מיכל פרינס "בגוף ראשון- מיניות וגוף בחברה הדתית"
בברכה, בהערכה ובאמונה גדולה בך וביכולותיך
יפית
לקריאה בנושאים דומים