בתור דתיה, האם עלי להימנע מקריאה וצפיה בתכנים שיש בהם מיניות?
אני קוראת הרבה וגם אוהבת לצפות בסדרות. אני נתקלת לא מעט בתכנים מיניים מכל הסוגים. קראתי גם שבשנים האחרונות תחום הספרות האירוטית בארץ תופס יותר ויותר מקום מרכזי ומסתבר שהתופעה לא פוסחת גם על המגזר שלנו והדעות חלוקות בנושא.
ולגבי צפיה לפעמים אני רואה תכנים מיניים באנימציה, האם זה מותר כי זה לא ממשי?
רציתי לשאול מה היחס של ההלכה לקריאת ספרים וצפיה בסרטים כאלו?
האם זה תלוי במשתנים שונים או אסור לחלוטין? חשוב לי לציין שאלו אינם תכנים שמשדרים רק מיניות אלא חלקים וסצנות מתוכם. אני שואלת מכיוון שהעלילה מעניינת, הדמויות מרגשות וחווית הצפייה באמת מהנה.
אני חושבת שאם אקבל תשובה מסמכות רבנית אוכל באמת בלב שקט לדעת מה לעשות הלאה.
תשובה
שלום וברכה,
ראשית, השאלות חשובות ורציניות. אנחנו חיים בציבור דתי, אשר חי בגבולות ההלכה, אך חשוף גם לתרבות המערבית על כל גווניה. קריאת ספרים והיחשפות לאיורים או לסרטים מסוגים שונים, הם חלק מתרבות הפנאי שלנו. אין כל דבר רע ברצון להנות מיצירה ספרותית טובה, או סרט טוב.
יחד עם הרצון לקרוא, להנות ולהתפתח, אנחנו רוצים לדעת כי אנחנו מכוונים את חיינו למחשבות ראויות וצנועות. לא כל ספר וכל איור ראויים לקריאה או להתבוננות, וצריך לחשוב מה הם מעוררים בנו, הצופים, הקוראים והקוראות.
התייחסות ההלכה לתכנים שיכולים לעורר את היצר
אחד האיסורים הקיימים בהלכה הוא 'איסור הסתכלות בערווה', והוא איסור שחל על גברים, שכולל איסור להסתכל על מראות שיכולים לעורר מחשבות מיניות אסורות , בכוונה להינות מהם (שולחן ערוך אבן העזר הלכות אישות סימן כא). המחשבות האלה נקראות 'הרהור'. ההלכה מנסה למנוע מצב בו איש מהרהר באופן מיני על אישה שאסורה עליו, וההרהור כולל גירוי מיני. מכאן צמח הביטוי "שמירת העיניים" שמגדיר זהירות מראיית מראות אסורים.
הלכה זו אמנם נכתבה על גברים, אולם המדרש על ספר שמואל, מספר על הסיטואציה בה התבוננו נשים ביופיו של שאול המלך, וכותב כי אסור לנשים להתבונן כך בגבר שאסור עליהן: "והלא כדרך שאי אפשר לאיש לזון את עיניו מאשה שאינה ראויה לו, כך אי אפשר לאשה לזון את עיניה מן האיש שאינו ראוי לה" (מדרש שמואל (בובר) פרשה יג).
גם ספר החינוך בפרשת אחרי מות, כותב על מצוה קפח "שלא להתעדן באחת מכל העריות" שהיא נוהגת בנשים ובגברים. הוא כותב כי נשים וגברים כאחד צריכים להיזהר מקירבה אל העריות פיזית, אבל הוא מוסיף שיש להיזהר מכל מה שמביא לידי הרהור.
ספר החינוך אף מוסיף וכותב כי לפעמים איש או אישה מקלים לעצמם וסוברים כי הם יכולים לשלוט על יצרם, הוא מזהיר כי אנשים אומרים "יודע אני בעצמי שלא יתעורר יצרי בכך, שהרבה אמרו כן ונכשלו. ועל זה רמזו זכרונם לברכה באומרם כי היצר בתחילה חלש מאוד והולך ומתחזק על האדם הרבה." (ספר החינוך פרשת אחרי מות מצוה קפח). ז"א גם אם אנחנו בוטחים בעצמנו, וחושבים כי לא נושפע מהמראות, היצר המיני יכול להתחזק דווקא מהתבוננות מרובה במראות אסורים.
הרב עובדיה יוסף דן גם הוא בשאלה האם לנשים מותר להתבונן בגברים, למשל בישיבתן בביה"כ בעזרת נשים, אך מכריע שהסתכלות והקשבה לקולם של גברים לא נאסרה אצל נשים בהקשרים צנועים כמו בתפילה. (שו"ת יביע אומר חלק א – או"ח סימן ו).
הרב מנשה קליין בשו"ת משנה הלכות חולק על הרב עובדיה וכותב כי נשים מוזהרות מכל מה שממנו מוזהרים גברים. הוא מדגיש כי הסתכלות מינית אסורה בנשים כמו בגברים, ושניהם צריכים להזהר ממראות אסורים "משום דלא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם" (שו"ת משנה הלכות ח"ה סימן קלב).
אין ספק שהתבוננות במראות מיניים מפעילה את היצר שלנו יותר מאשר קריאת ספרים ודמיון כתוצאה מהקריאה, אולם כפי שכתב בעל ספר החינוך, צריך להתרחק מכל פעולה שיכולה להוביל אותנו למחשבות לא ראויות.
במה אפשר לצפות ובמה לא
הגמרא במסכת קידושין (דף פב) עוסקת בהרחקות הראויות בין נשים לגברים. הגמרא מפרטת רשימת מקצועות בעייתיים שבהם עלולה להיות אינטראקציה בין נשים וגברים שאינם נשואים זה לזה, ומדריכה את האדם כיצד להימנע מייחוד.
על הגמרא זו כותב הריטב"א הערה מפורסמת. לפי הריטב"א יש בעניינים הללו מימד סובייקטיבי, אישי, גדול מאוד. ישנם אנשים שצריכים להיזהר יותר מסיטואציות בעייתיות, בעוד אחרים שולטים יותר ביצרם ויכולים להרשות לעצמם דברים אחרים. כלומר, אי אפשר לתת מתווה אחיד לכולם בעניינים של קשרים בין המינים, ומחשבות מיניות (חידושי הריטב"א מסכת קידושין דף פב עמוד א).
לכן, לדעתי, יש לחלק בין ספרים שיש בהם מעט חלקים בעייתיים, כלומר, אחוז קטן של הספר כולל סצינות מיניות, ובין ספרים אירוטיים שבהם אחוז ניכר של הספר מכיל כתיבה בעלת אופי מיני. לגבי הראשונים, מי שיכולה לקרוא ולדלג על הקטעים האלה, מאחר ומדובר בספרות יפה שיש לה ערך מוסף – יכולה לעשות כן. מי שמכירה בעצמה שאינה יכולה לדלג, ונפשה תימשך אחרי הטקסטים – עדיף שתימנע מקריאה שלהם.
לגבי תכנים מיניים מצויירים, סרטים מלאי סצינות מין, כמו גם ספרות אירוטית, הרי שקשה מאוד לומר שהנפש לא תימשך אחרי האיורים, הסרטים והטקסטים, והם יובילו למחשבות לא ראויות. במילותיו של בעל ספר החינוך, גם לנשים "אסור להרהר אחר האנשים זולתי בבעליהן, שעליהם ראוי להן להמשיך כל חשקן וחפצן, וכן יעשו בנות ישראל הכשירות". (ספר החינוך שם)
יצירת הרגל של עיסוק בתכנים מיניים, וקריאה אודות זוגות שונים וסיטואציות מיניות, מובילים למחשבות רבות. התבוננות חמורה אף יותר, כי היא יוצרת דימוי פיזי מסוים אצל המתבוננת. "אחרי המעשים נמשכים הלבבות", ולכן עלינו לכוון את מחשבותינו לעסוק בתורה, בלימודים ובשאר תחומים שלא כוללים עיסוק מיני תכוף. מיניות צריכה להיות עיסוק בתוך חיי נישואין, בטהרה, ואין מטרה בעיסוק תכוף במיניות של אנשים אחרים.
אין בעיה לקרוא ספרות יפה, ואף לתת מנוחה לנפש כשמתבוננים בסדרות שונות, אולם לא ייתכן לקרוא ולצפות בסצינות מיניות בספרים או בסרטים כאשר הן בוטות ומפורשות, כמו גם באחוזים ניכרים.
כדאי לקבל המלצה על ספרים ותכנים אחרים, שמומלצים על ידי אחרים, שקראו ויכולים להעיד על תוכנם, אך בוודאי שיש להתרחק מספרות אירוטית ואיורים מיניים בוטים.
תודעה ראויה
בשולי הדברים, אוסיף כי מעבר לשאלה ההלכתית של מותר ואסור, עומדת לפתחנו השאלה של מה ראוי. גם אם נמצא פתח לסבור שלא בחרנו לצפות, אלא שתוך כדי הצפיה/הקריאה נחשפנו לתכנים לא ראויים נגד רצוננו (ועל כן אפשר להקל), הרי ש"אחרי המעשים נמשכים הלבבות". כדי לבנות עולם תוכן ראוי, השואף לקודש, צריך להתאים את עולם התרבות שלנו לשאיפות שלנו. כדי לחיות בצניעות בכל תחומי החיים, צריך לצרוך תרבות נקיה שמתאימה לעולמות התוכן שלנו. קשה מאוד לחיות חיים אמוניים וצנועים, כאשר עולמות התוכן שלנו שונים בתכלית. גם אם מדובר בצפייה/קריאה ולא במעשים, הרי שהתודעה שלנו נקבעת על פי התכנים שאנו צורכות.
קריאה וצפייה בתכנים לא ראויים פוגעת בנו, הצופות, ואף מעודדת את היוצרים ליצור עוד ועוד תכנים מסוגים כאלה. מאידך, צריכה של ספרות יפה ונקיה, צפייה בתכנים איכותיים ללא מיניות בוטה, מאפשרת לנו לעסוק בעולמות תוכן שונים, להרחיב את עולמנו, לנוח ולצבור כוחות ולא לעסוק ביצר המיני כל הזמן. בנוסף, צריכת תרבות איכותית תביא לעוד יצירה כזו בעולם התרבות.
אני מאחלת לכן שתמצאו נחת, הנאה ועניין בספרות איכותית ובתרבות בכלל, מסוגים שונים, ללא עיסוק נרחב במיניות.
חמוטל