חימום רוטב בלונז על פלטה בשבת בבוקר. מאת: הרבנית רבקה ויצ'נר
האם מותר לחמם רוטב בולונז על פלטה בשבת בבוקר?
תשובה
עיקר התבשיל ברוטב בולונז הוא הבשר, שכן הוא משמש כמנה עקרית. כמו כן הוא אמנם נקרא רוטב, אך למעשה ברוב המקרים רובו אינו רוטב. לכן במידה ורוב התבשיל 'יבש' נראה שמותר יהיה לחמם אותו על הפלטה הן לשיטת הספרדים והן לשיטת האשכנזים. למבקשים לצאת גם ידי הדעות המחמירות, ניתן להניח את התבשיל על הפלטה זמן מה לפני שהיא נדלקת, כך שרק לכשתדלק יתחמם התבשיל.
ואסביר:
השאלה של חימום רוטב בולונז [1] נוגעת לשאלה של 'בישול אחר בישול בלח' – חימום של מאכל שכבר בושל לפני שבת, שיש בו רוטב או מרק. על מנת לברר את התשובה לשאלה זו יש להתייחס לשתי שאלות [2] :
א. מהו גדר 'בישול אחר בישול בלח' בשבת – האם מדובר באיסור דאורייתא או באיסור דרבנן?
ב. מה הוא גדר 'לח' – אלו מאכלים נחשבים לחים ואלו מאכלים נחשבים יבשים?
א. שאלת גדר בישול אחר בישול בלח בשבת נוגעת למחלוקת ראשונים, בנוגע לאופן שבו יש לקרוא שתי סוגיות במסכת שבת [3]. לפי הרא"ש [4] בבישול אחר בישול בתבשיל לח, יש חשש לאיסור תורה של בישול בשבת ולכן יש להחמיר בזה, כי מדובר בספק דאורייתא. [5]
לעומת זאת לפי הרמב"ם, הרשב"א והר"ן אין חשש של בישול אחר בישול לא ביבש ולא בלח [6]. כלומר אין איסור לחמם נוזלים שכבר בושלו בערב שבת, גם אם נצטננו. לפי דעה זו האיסור שיש לחשוש לו, ובו עוסקת הסוגייה הוא איסור דרבנן [7] של 'מחזיי כמבשל' ו'חיתוי בגחלים'. החשש של 'מחזיי כמבשל' הוא חשש שמא האדם יעשה פעולה מותרת שנראית כבישול ויראה לאחרים כאילו הוא מבשל בשבת. החשש מחיתוי בגחלים, הוא חשש שאדם יתעסק בגחלים בשבת על מנת לזרז את פעולת החימום או הבישול. חששות אלו אינם ייחודיים לדיון במאכלים לחים והם תקפים הן לגבי מאכלים יבשים והן לגבי מאכלים לחים.
השולחן ערוך חשש לדעת הרא"ש [8] ואילו הרמ"א פסק כדעת הרשב"א והר"ן [9]. לפיכך לפי השולחן ערוך מדובר בספק איסור דאורייתא [10] ואילו לפי הרמ"א מדובר בחשש איסור דרבנן. לכן נראה שלשיטת האשכנזים יהיה יותר מקום להקל במקרה של ספק, [11] ובמיוחד לאור העובדה שרבים אינם חוששים לאיסור דרבנן של מחזיי כמבשל כיוון שחימום על הפלטה אינו 'דרך בישול' (בדרך כלל לא מבשלים כך אוכל בימות השבוע). וכן אין חוששים ל'חיתוי בגחלים' בהנחת מאכלים על הפלטה, שכן חומה של הפלטה קבוע ולכן אין חשש שמישהו יבוא לשנות אותו בשבת.
ב. כעת יש לבחון האם לבלונז אכן יש גדר של דבר לח. הדעה המחמירה היא דעת שולחן ערוך הרב והחזון איש [12], לפיהם המאכל צריך להיות יבש לגמרי על מנת שיהיה לו גדר של 'אין בישול אחר בישול' ויהיה מותר לחממו ללא חשש. גם הרב פיינשטיין ומנוחת אהבה החמירו בזה שכל שיש בו טופח על מנת להטפיח (רטוב כל כך, שאם ידע בדבר אחר ירטיב אותו) נחשב לח. [13]
אך כיוון שממש בלי לחלוחית אי אפשר, ולו בגלל השומן שיש בבשר ומעט הרוטב שנותר על המאכל כתוצאה מן הבישול, לפי המשנה ברורה, אם שפכו את הרוטב ונשאר עדיין מעט רטיבות בתבשיל מותר לחממו והוא אינו נחשב לח [14].
אחד הפתחים לפסיקה מקלה יותר בנושא הוא שנראה שהבית יוסף פוסק כי דבר לח הוא דווקא תבשיל שרובו רוטב [15], כך לפי הרב עובדיה יוסף, הרב צבי פסח פרנק והפרי מגדים [16]. וכיוון שדווקא הוא שמחמיר וחושש לאיסור תורה, אוחז בדעה לפיה אין בישול אחר בישול בלח, אם הרוטב אינו רוב התבשיל, מצאו בזה פתח להקל כאשר רוב התבשיל יבש.
וכיוון שלפי האשכנזים מדובר בחשש מאיסור דרבנן. ובדרך כלל יש הרבה יותר בשר וירקות מאשר מים ואף נראה לומר שהעיקר ברוטב בלונז הוא הבשר והירקות ולא הנוזל [17]. עבור אשכנזים אשר הולכים לפי פסיקת הרמ"א כי מדובר בספק דרבנן ניתן להקל ולסמוך על השיטות המקילות בשיטת השולחן ערוך – שכל עוד אין רוב נוזלי המאכל נחשב ליבש. ולכן במידה ואכן ברור שאין רוב של מים בתבשיל, ניתן להקל על פי השיטות שאומרות כי אין לזה גדר לח, וממילא אין חשש בישול בהנחתו על הפלטה.
לחוששים לשיטת הרא"ש הציע הרב עובדיה יוסף להסתמך על גרמא ובכך לנטרל חשש זה. הוא הציע להניח את המאכלים על הפלטה מבעוד מועד בעודה כבויה, כך שרק לכשתדלק יתחממו המאכלים [18] ונראה שלשיטת האשכנזים אשר פוסקים שחימום נוזלים שבושלו לפני שבת הוא איסור דרבנן ניתן לסמוך על עצה זו אף ביתר קלות.
שנזכה לדקדק בהלכה
ולקיימה מתוך עונג שבת, חיבור פנימי ואהבת תורה
בברכה
רבקה ויצ'נר
הרבנית רבקה ויצ'נר היא עמיתה בתוכנית 'הלכתא, חושן משפט', ובתוכנית 'כותבות הלכה'. מלמדת גמרא בבית המדרש אחד העם וחוקרת יחסי הלכה ומגדר באוניברסיטת בר-אילן. בוגרת מהר"ת, ותואר שני במדיניות ותיאוריה של האמנות בבצלאל. בעבר שימשה כ-JLIC Torah educator באוניברסיטת שיקגו, וכן כרכזת הלכה במדרשיית הרטמן לבנות והשתתפה בתוכניות בית מדרש שונות.
הערות
[1] המורכב מעגבניות, ירקות נוספים ובשר, ומשמש מצד אחד כמנה עיקרית ומצד שני כתוספת
[2] במקרים רבים יש להתייחס גם לדרגת החום של המאכל, אך כאן ברור כי מדובר בתבשיל ששהה במקרר במהלך הלילה ונצטנן לגמרי
[3] שבת מ ב, שבת לד א
[4] והסמ"ק (רפב רפח) מסכים לדבריו, אם כי מדייק שמדובר דווקא 'בדבר לח וצלול'.
[5] יש לשאול מניין שהאיסור לחמם מים מול המדורה הוא דווקא במים שכבר בושלו? אולי מדובר במים שלא בושלו עדיין וממילא ברור כי יש איסור בישול בהבאתם לחום שהיד סולדת בו? הרא"ש מבקש ללמוד מדברי רש"י על הסוגיה בשבת לד א העוסקת באיסור הטמנת קדרה לאחר חשכה, כי יש לחשוש שאדם יבשל שוב את התבשיל (שהרא"ש מבקש ללמוד שהוא לח) לפני ההטמנה ולכן גזרו חכמים ואסרו להטמין, מחשש איסור דאורתייא של בישול. (פסקי הרא"ש על שבת ג) והריטב"א מסביר שם שאין לחלק בין יבש ולח שכן הגזירה היא דרבנן ומחמת חשש חיתוי בגחלים לכשיבוא להרתיח את הקדירה לקראת הטמנתה (חידושי הריטב"א שבת לט א)
[6] הם מבינים את האיסור לחמם מים ליד המדורה כעוסק דווקא בלח שעוד לא התבשל מעולם.
[7] הרמב"ם אף הוא פוסק שאין בישול אחר בישול בלח, ולדעתו אף אין בזה איסור מדרבנן (שבת פ"ט ה"ג)
[8] או"ח שיח ד
[9] (או"ח רנג ה, או"ח שיח טו) ורק כאשר מצטמק ויפה לו (או"ח שיח ד) כדעת רבינו ירוחם (תולדות אדם וחוה יב ג סט) ומזה מבין הב"ח שאף רבינו ירוחם פוסק כי מדובר באיסור דרבנן ולא באיסור דאורייתא. יש לציין כי לפי המגן אברהם והרב עובדיה יוסף, נראה כי גם השולחן ערוך הסכים לגדר של רבינו ירוחם שיש בישול אחר בישול בלח, רק כאשר מצטמק ויפה לו. (מגן אברהם או"ח שיח כז, יביע אומר ז או"ח מב)
[10] כך לפי יביע אומר או"ח י כו סעיף ג
[11] וכך גם נראה לפי תשובות הרב עובדיה יוסף (יביע אומר או"ח י כו סעיף ג)
[12] שולחן ערוך הרב או"ח שיח יד, שו"ת חתם סופר חלק א או"ח סימן עד
[13] אג"מ או"ח ד עד
[14] משנה ברורה שיח קה
[15] בית יוסף או"ח רנג טו
[16] פרי מגדים או"ח משבצות זהב רנג יג, שו"ת הר צבי טל הרי"מ מבשל א, יביע אומר ז או"ח מב אות ז. בפניני הלכה מובא בשם הרב ורהפטיג שיש לתלות את הרוב בשאלה אם הרוטב טפל ליבש. במידה והרוטב טפל ליבש, ניתן לשאול אם הוא רוב התבשיל לח או שאין רובו לח ולפי זה להכריע (הרחבות לפניני הלכה שבת בישול ה, א)
[17] שכן אם יגישו רוטב עגבניות במקום להגיש בלונז יצטרכו להכין תבשיל נוסף שישמש כמנה עקרית
[18] הרב עובדיה יוסף אשר חושש שמדובר בספק דאוריתא לפי שיטת השולחן ערוך מצרף ספק זה עם המחלוקת באחרונים לגבי גרמא ויוצר מזה ספק ספקא ומתיר להקל בזה